מדוע מנסה ברק להחיות את הרגיעה?
בעוטף עזה יודעים כי השטח בוער ובצה"ל רוצים חזרה גנרלית לקראת מבצע נרחב אולם שר הביטחון בשלו, גם מסיבות פוליטיות. שטח צבאי
שר הביטחון, אהוד ברק, מסתכל לעבר הדרום ורואה צרות. על פי משנתו, מערכת הביטחון צריכה לבצע ניסיון כוחני לשמר את הסכם הרגיעה מול חמאס, גם אם כל הסימנים בשטח מראים אחרת.
כדי להבין עד כמה חמורים התרחישים של צה"ל באשר לגזרה, די בבחינת המעטפת שניתנה למבצע השמדת המנהרה בדרום רצועת עזה. לוחמי גדס"ר הצנחנים, בפיקוד סא"ל ירון פינקלמן, חדרו למרחק של 300 מטרים מגדר המערכת והשמידו מנהרה באמצעותה תכננו מחבלים לחדור לשטח ישראל ולבצע פיגוע.
המשימה בוצעה תחת אש מנשק קל, מטעני חבלה ופצצות מרגמה, והמבצע הסתיים עם מחבלים הרוגים ושלושה חיילים פצועים בינוני. אחד התרחישים היה שחמאס יארוב לכוחות בהיקף גדול מהצפוי, יתקיף ויגרום לאבידות. בחיל האוויר הבהירו כי מעטפת אווירית שכזו לא נראתה בשמי עזה כבר חצי שנה לפחות.
אולם ברק הוא לא רק שר הביטחון אלא גם יו"ר העבודה, ועמדתו נובעת גם משיקולים פוליטיים. כשלון מבצעי יהיה הרסני עבור ברק. הוא מעדיף לסכל את האיום המיידי ולהתרחק ממבצע גדול כדי לשמור על דימויו כ"מר ביטחון". המפקדים בפיקוד דרום מנסים לפענח את המתרחש במוחו של שר הביטחון ויו"ר העבודה, שנמצא בבעיה פוליטית והסתבכות בעזה תקשה עליו להיחלץ ממנה.
גם במועצה האזורית אשכול לוקחים בחשבון את הבחירות. ילין מודע לכוחו הפוליטי במפלגת העבודה, ומיטיב להיזכר במבקרים הגודשים את חצר ביתו בעונת הבחירות.
"הם יבטיחו הבטחות, ילחצו ידיים, יצטלמו ובעיקר יחזרו בסוף היום הביתה בלי להביא לשינוי
כך מסמן ילין את המטרה שלו. ברק מבין היטב את הקושי במצבו הביטחוני והפוליטי, והחליט שלא להחליט. על התמרון של ברק בין החזיתות ניתן ללמוד, אם תרצו, גם מהסיפור הבא: בעיצומו של נאום שנשא השבוע בטקס חלוקת מלגות ללוחמים ולוחמות משוחררים, הבחין ברק בהדי צחוק בקרב שומעיו. הוא לא הבין על מה המהומה. הסיבה הייתה שגיאתו החוזרת של שר הביטחון, שהוסיף למשוחררים הטריים כמה שנים יתרות וכינה אותם "גימלאים", במקום "מילגאים".
פעמיים נוספות הזכיר ברק את ה"גימלאים", וכשנוכח במקור הגיחוך הגיב: "שכל אחד יחשוב עכשיו מאיפה באו לי הגימלאים האלה...", רמז לתביעות המפלגתיות שהעלו לאחרונה גמלאי העבודה. עוד גל צחוק עבר בקהל. בין המצב הביטחוני עליו הוא מופקד למצבו הפוליטי, העגום ממילא, שר הביטחון ויו"ר העבודה מתבלבל.
כמה כיסאות מברק באותו הטקס ישב עם ברק אלוף פיקוד דרום, יואב גלנט. אחד האלופים הבודדים במטכ"ל שאומרים את שעל ליבם ללא כחל וסרק. "הוא לא יהפוך שולחנות אבל הוא בהחלט יגיד את מה שהוא חושב, גם אם זה נוגד את הקו המנחה של המטכ"ל", אומר קצין בפיקוד דרום שמסביר את משנתו של האלוף.
לדברי הקצין, "מבחינתו התגובה מאוד ברורה. לא צריך לשבת בחיבוק ידיים, ואם כבר צה"ל נדרש לבצע מופע גדול נגד הטרור עדיף שהוא יעשה את החזרה הגנרלית בעזה ולא בשום זירה אחרת". אבל גלנט רוצה להיות סגן הרמטכ"ל, ולכן דעתו נאמרת לאחרונה במתינות, על מנת לא להפוך לפיל בחנות חרסינה.
ניסיונות ההחייאה שמבצעת מערכת הביטחון בהסכם הרגיעה הם ללא ספק שיחת היום בפיקוד דרום. בעוד טקס חילופי מפקדי אוגדות בעזה נדחה בגין התרעות חמות לביצוע פיגוע איכותי במרחב האוגדה, נשלח סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, לפזר בערוץ 10 מסרים מרגיעים על פיהם ישראל בעד הרגיעה. גם המצרים מצידם נותנים גיבוי לחמאס בטענה כי לא הוא האשם במתרחש ברצועה, אלא ארגונים קיקיוניים שלא סרים למרותו.
זה לא סוד שארגוני הטרור בעזה נערכים למבצע איכותי, בו ירי רקטות הקסאם יהיה רק פעולת הסחה. בחודש האחרון נתקל כל ניסיון של המחבלים להרים את הראש במענה חד משמעי מחטיבת הצנחנים, שפרוסה היטב לאורך הגדר.
אבל השאלה העיקרית נותרה ללא תשובה: מה יקרה ברגע שבו ימצא חמאס את הסדק במבנה ההגנתי של צה"ל ויגבה את כבודו, לאחר שאיבד למעלה מעשרה מחבלים. האם גם אז יחשוב מר ברק שהסכם הרגיעה טוב לישראל? ואם כן, מאיזו סיבה?
נא להמתין לטעינת התגובות
