סיפורו של אלפרון: 30 שנה של עבריינות
בלי אחוזות פאר, בלי מכוניות מנקרות עיניים, בלי חיילים ובלי עסקים בחו"ל - עד היום האלפרונים ובראשם יעקב היו היחידים שהצליחו לשרוד
באותה התקופה כבר היו להם 12 ילדים - שבעה בנים (ראובן, דוד, מוסא, יעקב, ניסים, זלמן ואריה) וחמש בנות (שושנה, אסתר, חיה, קלרה וחביבה). חיים חינך את בניו לעבודת כפיים. כשעבד כחלבן עם סוס ועגלה, העיר את הילדים השכם כל בוקר והם עזרו לו לחלק בקבוקים.
האב הפך לאיש ניקיון ותחזוקה של מועצת גבעת שמואל. המשבר הראשון של המשפחה החל במהלך מלחמת ההתשה. האח הבכור ראובן נהרג לאחר שעזב את עבודתו במשטרה והתנדב לבצר בונקרים לאורך תעלת סואץ. לאחר מותו קיבל את אות המופת. בני משפחת אלפרון טענו בעבר כי עם מותו החלה ההידרדרות.
רובם לא סיימו את לימודיהם והעדיפו לעבוד בשיפוצים. בסוף שנות ה-60' הם מצאו עניין בחוג אגרוף שנפתח בשכונה. יעקב ואחיו היוו את הגרעין החזק של המועדון והביאו הביתה שלל גביעים ומדליות. האב ניסה לנצל את כוחם של הבנים למטרות חיוביות. כאשר שכניו התייעצו עימו או שביקשו עזרה במציאת אבידה נהג האב להסתייע בבניו החזקים.
אלא שלמרות ניסיונותיו להעניק לבניו חינוך, הוא לא הצליח למנוע את ההידרדרות של חלקם לעולם הפשע. הם למדו ממנו את המיומנות לפתרון סכסוכים ושדרגו אותה לבוררויות בעולם התחתון ולפתיחת חברות גבייה. במקביל השתלטו על שטחים ציבוריים ועל דוכנים באזור גבעת שמואל ופתחו תחנות פיראטיות בכבלים. יעקב היה המנהיג.
לאחר שהשתחרר מעונש מאסר בכלא יונה, הפך אלפרון לשם הנרדף לפלילים. כבר בשנות ה-80' טענה המשטרה כי המשפחה היא דגם מוקטן של משפחות הפשע באיטליה ובסיציליה. במשטרה סיפרו כי לאחר כל ניסיון התנקשות בחיי האלפרונים הם דאגו לפענח את הפשע בעצמם ולסגור חשבון עם המתנקש.
"הכח הוא השכל שלהם", אמר בחודש שעבר קצין מודיעין ותיק ממשטרת מחוז תל אביב. "הם מעולם לא היו מפונקים, ואת העבודה המלוכלכת עשו במו ידיהם. לכן מעולם לא נמצא עד מדינה רציני נגדם וזו הסיבה שרבות מהתלונות נגדם נסגרות. הם אנשי כח וכבוד ולא אנשי אסטרטגיה ובגלל זה העדיפו את הרחוב הישראלי על פני עסקים גדולים בחו"ל שגם מובילים למאסרים ארוכים. זה מעולם לא היה הכסף. יש בהם משהו מנדטורי. הם גרים בבתים צנועים ולא מחפשים לנקר עיניים".
כבר בגיל צעיר הפכו האלפרונים לנערצים על שכניהם בזכות השרירים שטיפחו והשתמשו
העבריינות הטריטוריאלית של בני משפחת אלפרון אפיינה את שנות ה-70 וה-80, בהן הם אמנם שלטו בגבעת שמואל ובסביבה, אולם גם בנתניה צמח באותם ימים פליקס אבוטבול ומשפחת חרירי כבר טיפחה את העבריינות במגזר הערבי.
בתחילת שנות ה-80 התאפיינה שיטת העבודה של משפחת אלפרון בהשתלטות על עסקים מקומיים מצליחים, בעוד שאבוטבול התעניין בהימורים בחו"ל. קצין בכיר לשעבר ביחידה המרכזית של מחוז תל אביב זוכר כיצד חמדו האלפרונים מועדון תל אביבי נחשב לאחר שבעליו ביקש מהם להפוך לבוררים בסכסוך בינו לאחר.
"בעל המועדון ביקש מהם עזרה בגביית חוב", נזכר הקצין בדימוס. "הם הסכימו בתמורה לאחוז מסוים מהחוב. לאחר שפתרו את הבעיה הודיעו לבעל המועדון כי מעתה יכניסו לעסק מנהל משלהם שיישב ליד הקופה וישמור על הכסף. לאט לאט הפך בעל המועדון לאיש חסר אונים. כאשר נזקק למזומנים ביקשו ממנו האחים מחצית מבעלות המועדון תמורת סכום סמלי.
שיטה אחרת הייתה חברות הגבייה, שפעלו בצורה אלימה כלפי החייבים, והכניסו לכיסי האלפרונים הון רב. מכל חוב הם גבו 30-50% מהלקוח. רק בתחילת שנות ה-90' נחשפה שיטת הגבייה האלפרונית לציבור הרחב, שבלע בצמא כל מילה על אודותיהם, כאילו היו פילנתרופים המצילים את כלכלתה של ישראל.
הכל החל ב-1989, עם החלטתה של המשטרה להציב את המשפחה כיעד מספר אחת. שר המשטרה שחרר תקציבים שהגיעו ישירות לחוקר הידוע, חיים (שוגון) פנחס, ששימש כראש מחלק בילוש נושאי ביחידה המרכזית. שוגון קיבל לידיו כ-150 שוטרים, סיוע צמוד של יחידת העיקוב, ואין ספור אמצעים טכניים.
במשך ארבע שנים תיעדה המשטרה את הקמתה של חברת הגבייה "האחים אלפרון - חברה לניהול וקידום עסקים בע"מ", את חציית הקווים של הכתב הפלילי לשעבר יוסי היימן, את השיחות שניהלו יעקב, ניסים וזלמן אלפרון מהמשרד ומטלפונים ציבוריים, עד שהרגישו שיש נגדם מספיק ראיות.
"יעקב אלפרון הגה את רעיון החברה והפך למנכ"ל", אמר בחודש אוקטובר אחד החוקרים הבכירים בפרשה. אחיו היו גובים בכירים בחברה והיימן היה איש העסקים. המשרד היה חוקי ועל הדלת היה סמל של מאזני צדק. האלפרונים התראיינו לתקשורת ואפילו הגיעו לשיחה בלשכתו של שר המשטרה דאז, חיים בר-לב, אבל אנחנו ידענו שמאחורי הקירות התנהלו דברים לא כשרים".
ואכן, ב-1993 הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד 17 מעובדי החברה, בהם יעקב, ניסים וזלמן. במהלך המשפט נחשפה שיטת עבודתם. האלפרונים, כך עלה, נהגו להגיע לביתם של החייבים באמצע הלילה כאשר הם צועקים את שמותיהם בשכונה כדי לבייש אותם.
בנוסף, הם איימו על החייבים ועל בני משפחותיהם, וכדי להדגיש את רצינות כוונותיהם היכו אותם לעיתים עד זוב דם. אולם למרות מצעד העדים ואוסף הראיות יצאו בני המשפחה גם הפעם בזול. יעקב נידון ל-4.5 שנות מאסר בפועל, ניסים לשלוש שנים וחצי וזלמן ל-32 חודשים.
היימן, שחזר בתשובה במהלך המשפט, נדון ל-16 חודשי מאסר. "יעקב היה ראש לאחיו, גיסיו ולקרוביו ועורר בנאשמים האחרים רוח יחידה והפך אותם לקבוצה מלוכדת נגד המשטרה", כתבו השופטים בגזר הדין.
הם לא טעו. הליכוד המשפחתי, כך טוען מקורב לשעבר לאלפרונים, הוא זה שמחזיק אותם. "גם אם יש ביניהם סכסוכים פנימיים, בעת צרה כולם יעמדו אחד לצד השני ויפתרו את הבעיה בעצמם, בלי חיילים. הנה, בוועידת הפשע בהרצליה בינואר 2006 הגיע יעקב אלפרון לפגוש את עמיר מולנר עם הבן דרור.
כמה חודשים אחר כך היה עוד עימות בין אנשיו של ניסים אלפרון למאבטחים של מולנר, ומי הגיע לעזור? יעקב אלפרון. גם בעימות ברמת גן נגד איציק אברג'ל, בינואר 2007, היו שניים מהאחים, יעקב ואריה אלפרון".
כניסתם של האחים לכלא מנעה את המשך פעילותה של חברת הגבייה. אם בעבר נהגו האחים לדאוג לעסקיהם של האח שנעצר, הרי שהפעם לא היה מי שיעשה זאת לאחר שמוסא התנתק מאחיו ואריה היה צעיר מדי מכדי לנהל את החברה. בוואקום שנוצר התפתחו שתי חבורות: פרדס כץ של איציק (חישי) חדיף ורמת עמידר של התאומים יוסי ורוני הררי.
האחים הררי התייחסו ליעקב אלפרון כאל "גורו" ובתחילת דרכם פעלו כגובים בשירותו. אלא שהסכסוך בין שתי החבורות הפך למלחמת עולם ובשכונות נערמו גופות של חיילי שני הצדדים. לקראת סוף שנות ה-90' לא נותרו כמעט חיילים לשתי החבורות והמאבק נרגע. אלא שגם הפעם צמח מהוואקום דור המשך - עמיר מולנר, שנחשד בניסיון לרצוח כמה מאנשי חבורת פרדס כץ ונחשב כיום ליריבם של האלפרונים.
אם ישאלו את משפחת אלפרון על יריביהם הם תמיד יגידו שאין להם שונאים. אולם על פי דוחות המודיעין של המשטרה הם מסוכסכים, חוץ ממולנר, גם עם משפחת אברג'ל שהייתה בעבר בת בריתם, עם רוזנשטיין ועם משפחת אוחנינה מהוד השרון.
המלחמות האלו ועוד רבות אחרות הובילו לשרשרת של ניסיונות חיסול בבני המשפחה, בעיקר בניסים וביעקב, אולם המשפחה הפגינה, עד כה, יכולת הישרדות מרשימה. את הפגיעה הקשה ביותר ספג מוסא ב-1995 כאשר אלמונים הטמינו מטען חבלה במכוניתו והפיצוץ גרם לקטיעת אחת מרגליו.
גם יעקב היווה יעד לחיסול כאשר ניסו לירות בו מתוך רכב נוסע ולהטמין מטען מתחת למכוניתו. אולם אלף הנשמות שייכות לניסים אלפרון - מאז 2000 ניסו לרצוח אותו שבע פעמים.
"זו באמת חידה", אמר בחודש אוקטובר קצין משטרה בכיר. "מעט מאוד עבריינים מגיעים לגילאים של האלפרונים, בהתחשב ברקורד העשיר שלהם. מישהו אוהב אותם שם למעלה. הם אנשים חזקים, סוסים. אני זוכר שאריה אלפרון ניסה להתאבד ושיסף את גרונו, ובפעם אחרת הוא קפץ ממגדל.
"ואיפה אריה היום? בחיים. אבל הם כל הזמן צריכים לזכור שהמזל לא נשאר לנצח. לדעתי הם חיים על זמן שאול. הם בריונים ליגה ג'. היה להם מזל שלא רצחו אותם. הם יודעים רק לנפח שרירים". היום, כאמור, הגיע המזל הטוב אל סופו כאשר יעקב אלפרון חוסל במרכז תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
