דרור אלפרון – היורש?
הוא הפך מנער מופנם ורגיש שמשפחתו עשתה הכל כדי להרחיקו מהעולם התחתון למי שעשוי לרשת את אביו עוד בטרם מלאו לו 21 שנים
האם יהיו אלה אחיו (זלמן, ניסים, מוסא או אריה) או דווקא, כפי שסבורים חלק מהמקורבים למשפחה, בנו הצעיר דרור, בן 20, שבשנים האחרונות נדמה כי נשאב לתוך העולם התחתון בקצב מוגבר.
כניסתו של דרור לנעליים של אביו תהיה סמלית מאוד, לנוכח העובדה שאלפרון האב חוסל בדרכו חזרה מבית המשפט, שם הוגש כתב אישום נגד בנו. על פי כתב האישום, דרור וקטין נוסף, איימו על מארגן מסיבות תל אביבי כדי לקבל חלק מרווחיו.
כאשר נודע לו שהוא מבוקש לחקירה, נעלם דרור לשבועיים, עד שהסגיר עצמו למשטרה בשבוע שעבר. על הביטחון שצבר ועל מעמדו ניתן ללמוד בין היתר מכתב האישום המתאר כיצד סירב, כאשר הגיע לתחנת המשטרה, לאפשר לאחד השוטרים לקחת חולצות שהחזיק בידו והסביר לו, בטון של מי שלא מתרגש מנציגי החוק, שזה "יקרה בזמן שלו, גם אם זה יקח שעה".
כאשר השוטר ניסה לקחת את החולצות בכח תקף אותו אלפרון, ולאחר מכן אפילו איים עליו ואמר לו: "חכה, חכה".
כתב האישום אמנם מהווה נקודת ציון בתהליך הכניסה של דרור לעסקי המשפחה, אולם קשה להגיד שהוא הגיע משום מקום. בשנתיים האחרונות הרבה דרור להופיע בכותרות כששמו נכרך בחשדות שונים לפלילים, מהם בדרך כלל יצא ללא כתב אישום מפאת חוסר ראיות. אולי עוד נקודת דימיון ברורה לאביו.
ההתחלה נראתה אחרת: על אף היותו בן למשפחת פשע ידועה, הוריו עשו כל מאמץ כדי לשמור אותו מחוץ לעולם הזה, בעיקר האם אהובה, דוקטור לפסיכולוגיה ולרפואה משלימה. "דרור מעולם לא
ילדותו עברה עליו כילד טוב רעננה על כל המשתמע מכך: חוגים, סאמר סקול, רכיבה על סוסים ואפילו תעודות הצטיינות. בספר המחזור שלו נכתב: "ללימודים מרבה להגיע/ ובציוניו הגבוהים אותנו לא מפתיע/ בחווה את זמנו הפנוי משקיע/ אין לדעת לאיפה הוא יגיע/ תנו לו רק את האפשרות את עצמו להביע".
בראיון לזמן השרון הסבירו חבריו ללימודים כי דרור היה תלמיד טוב שאהב שמקשיבים למה שיש לו להגיד. "אפילו המורים השתגעו עליו," הוסיפו. הוא עבר גיבושים ליחידות מובחרות ביותר כאשר לבסוף שובץ ביחידת הצנחנים היוקרתית והפך בכך לסמל גאווה למשפחה כולה.
נקודת המפנה היתה בינואר 2006, בתקרית במלון דניאל בהרצליה, במהלך מה שכונה "פורום העולם התחתון". צחוק הגורל הוביל לכך שכשאלפרון השתחרר מהכלא, תשעה ימים לפני האירוע, החליטו הוא ובנו "להשלים חוסרים" ולהיות ביחד עד גיוסו הקרוב של דרור.
כשהתלהטו הרוחות בפנים ודרור הבחין כי אביו בסכנה, הוא לא היסס, פרץ פנימה ודקר, כך על פי החשד, את העבריין עמיר מולנר. לאחר מכן ירד למחתרת וניהל משא ומתן ממושך עם המשטרה, בתיווכו של ניצב בדימוס אריה עמית, על הסגרתו.
אמו אהובה בכתה אל מול מצלמות הטלווזיה כשקראה לדרור לחזור: "דרור הוא הבן של יעקב אלפרון אבל יש לו גם אמא", אמרה, "הילד הזה קיבל את החינוך הטוב ביותר. אני מניחה שכל אחד היה מתנהג כמוהו, הוא ראה את אביו מותקף".
חודש וחצי לאחר המקרה הסגיר דרור את עצמו, ואמר: "ראיתי את אבא שלי סופג מכות ונמצא בסכנת חיים ופעלתי בדיוק כמו שכל אחד אחר היה פועל כשהיה רואה את אביו במצוקה". מכאן הלך דרור ונשאב במהירות לתוך העולם שממנו כה שאפו להרחיקו.
חוקר לשעבר בימ"ר מרכז שישב שעות וימים עם המשפחה הסביר כי מאז מלון דניאל המצב של דרור הדרדר יותר ויותר: "למרות שהמשפחה תמיד ניסתה להרחיק אותו, איכשהו יעקב - בכך שהביא אותו לאירוע במלון - התחיל את כל התהליך ושם דרור הפך לגיבור בעל כורחו. במלון דניאל דרור הסתבך במשהו שגדול עליו ובהמשך הוא הרגיש שהוא מחזיק את עצמו".
למרות האירוע, החייל דרור אלפרון התעקש והתגייס לצבא - ערך עליון במשפחה ששכלה אח אחד מאחיה לטובת המדינה ומאז לא החלימה. אבל ההסתבכויות לא נפסקו. חמישה חודשים לאחר מכן הוא נעצר פעם נוספת לאחר שנמצאו ברשותו אגרופן וסכין. לאחר זמן קצר שוב נעצר ושוחרר לאחר שהפקיר את נשקו האישי אצל אחד מחבריו ששימש על פי החשד כמאבטחו בעת ששהה בחופשה מהצבא.
בדצמבר 2006 נעצר דרור שוב לאחר שנחשד כי היה מעורב בירי במהלך קטטה בין קבוצות צעירים בהרצליה, ובינואר 2007 נעצר יחד עם אביו ודודו אריה בחשד למעורבות בתקיפת העבריין יצחק אברג'ל ומקורבו מוטי חסין סמוך למגדלי שער העיר ברמת גן. מרוב המקרים האלה הוא נחלץ ללא כתבי אישום או עם כתבי אישום קלים ומוחלשים.
לאחר האירוע נעלמו עקבותיו של דרור וגם נשקו האישי לא נמצא. חברו ליחידה אמיר ניגרקר נעצר בביתו למחרת האירוע, יחד עם אלפרון האב בחשד שהוא זה שירה ופעל בשליחות משפחת אלפרון.
חודשיים שלמים חיפשה המשטרה את אלפרון הצעיר אך רק כשהחליט להסגיר את עצמו, נמצאו עקבותיו.
בעקבות ההסגרה, חלק אלפרון האב את רגשותיו עם מעריב: "אבן נגולה מעל לבי לאחר שדרור הסגיר את עצמו. יש לי תחושת הקלה גדולה. לא היה לי קל בתקופה הזו. יש דאגה של אבא לבן שרוצה שלבן שלו יהיה רק טוב, שיהיו לו חיים נורמליים, שיסיים את השירות הצבאי, שיתחתן, שיקים משפחה. אני לא רוצה שדרור יעבור את מה שאני עברתי בחיי. כשדרור היה במחתרת, דאגתי לו. זה העיק עלי. הילד לא בבית, אני לא יודע מה עבר עליו, מה קורה איתו, לא קל להיות במצב כזה."
עוד הוסיף: "כמובן שרציתי לסיים את כל הפרשה הזו. עשיתי מאמצים לאתר את דרור, וכשהצלחתי, לא הייתי צריך לדבר הרבה, או לנסות לשכנע אותו להסגיר את עצמו. אמרתי לו שהוא יקבל יחס הוגן ושיעבור את זה בשלום. דרור לא ניסה להתנגד והסכים מיד. יש בינינו אמון והבנה... דרור לא מתאים לבתי מעצר, לתאים טחובים ומסריחים. זה ילד שהיה תלמיד מצטיין בבית הספר, ילד טוב, אהוד, מנהיג חיובי. ילד נשמה שגדל עם כפפות משי. שניגן פסנתר. עד גיל 18 מי שמע עליו בכלל?".
באותו ראיון דחה אלפרון את המחשבה שאולי הצבא יסרב לקבל את דרור חזרה לשורותיו. "אני חושב שהם צריכים להבין את המצב ולקבל אותו", אמר. "זה לא יהיה נכון לשחרר אותו מהצבא. בינינו, הוא חייל שנותן את הנשמה שלו למדינה, ואם חס וחלילה לא ירצו לקבל אותו אני אפגע, כל המשפחה תיפגע, אבל זה לא יהיה סוף העולם".
מה יקרה לדרור עכשיו והאם ייכנס לנעלי אביו? הדעות חלוקות. חוקר משטרה הסביר אתמול להמגזין כי המשפחה תמיד הכחישה את הטענה שדרור מנוסה וחזק מספיק כדי להחליף את אביו, אבל זה לא בהכרח משקף את המציאות. "הטענה הבולטת הייתה שמרחיקים אותו מהעולם התחתון, אבל המעשים הוכיחו אחרת. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שליעקב יש יורשים אחרים שכבר עובדים בשטח וסיימו את ה'חפיפה'".
קצין בכיר במשטרה שותף לדעה כי עדיין מוקדם לקבוע מי ייכנס לנעלי האב. "יהיה קשה לתפוס את מקומו של יעקב אלפרון ומוקדם מדי לנתח ולהעריך", אמר. "יש את האחים, יש את הילדים - צריך לראות מה יהיה זה שיש שלוט וזה ייקח זמן. לגבי דרור ואחיו אלעד - הילדים עוד קטנים וזו משפחה מורחבת כך שיש להם הרבה מתחרים. בנוסף, צריך לזכור שיעקב היה דמות מאוד בולטת וייחודית ולא ברור אם מישהו יצליח לקחת את מקומו. יקח שנים לפתח את הקשרים והניסיון שהיו לו".
ומה אומרים מקורבי המשפחה? "דרור נהנה ממעמד נסיכותי", אומר אדם שמכיר מקרוב את המשפחה. "אפשר לקרוא לו בביטחון 'דור העתיד'. אבל משפחת אלפרון נמצאים בשטח כבר משנות ה-70', ויש מספיק מבוגרים שיכולים לנהל את השטח כרגע, אם הם באמת כאלה מאורגנים כמו שהמשטרה טוענת.
ואילו עורך דין שעבד בעבר עם המשפחה נשמע אתמול אפילו סקפטי יותר: "במקרה של דרור נראה כי האמא מכוונת אותו לאורח חיים נורמטיבי. מה יהיה בפועל אני לא יודע, אבל אני יודע שההשפעה של אהובה חיובית, ובל נשכח שיש עוד הרבה אחים במשפחה".
אורח חיים חיובי למרות כל ההסתבכויות האחרונות וכתב האישום שהוגש אתמול?
"דרור בסך הכל ניסה ומנסה לקיים אורח חיים נורמטיבי, ואף אחד לא הכריח אותו ללכת לצבא, זה הוא שרצה".
עורך דינו של דרור אלפרון, עו"ד יניב שגב, ביקש אתמול שלא להתייחס לנושא ורק אמר: "בשעה קשה זו, נניח למספר רגעים לעניינים המשפטיים. לאחר ההלוויה נחזור לעסוק בהם". עם זאת, לפני ההתנקשות אתמול טען עו"ד שגב כי העובדות בכתב האישום האחרון אינן נכונות והכחיש את החשדות נגד דרור.
נא להמתין לטעינת התגובות
