אחרון הנסיכים למשפחת קנדי
הוא נחשב לבן הפחות מוכשר במשפחה, אבל לבסוף תרם לאמריקנים יותר מכל אחיו. בסוף חייו יעביר המלוכה לאובמה
רבים היו הלילות בהם התעורר הסנאטור אדוארד (טד) קנדי שטוף זיעה במיטתו כשהוא צועק "הם יהרגו אותי! הם יהרגו אותי! ". ובכן , "הם" לא יהרגו אותו כפי שהרגו את אחיו הבכורים. טד קנדי לא ימות כנראה מכדורי מתנקש בראשו כמו ג'ק ובובי לפניו.
הוא נוטה למות מסרטן המוח, דרגה 4, סיכויי החלמה אפס, תוחלת חיים משוערת שנה. בגרסתו הנוכחית, אחרי תהפוכות רבות במהלך השנים (קנדי בן 76), טד קנדי הוא האריה של הסנאט שבו הוא מכהן כל חייו הבוגרים.
הוא מגדולי מחוקקיו, אם לא הגדול שבהם. הוא הפטריארך האהוב של שבט יתומים, נכים, חולים, פוליטיקאים, לוחמי איכות הסביבה, ואדמירל הייאניס פורט, אחוזת המשפחה במסצ'וסטס. הוא נלחם על חייו בנחישות שלא אפיינה את ההיסטוריה האישית שלו. הוא מפתיע את הרופאים, אף שאלה אינם חייבים בדיווח על בריאותו. הוא מתכוון להגיע כאורח כבוד להשבעתו של ברק אובמה ב-20 בינואר 2009, ולהשתתף במושב הבא של בית הנבחרים.
אין מי שתרם יותר למיתולוגיה האופפת את הנשיא הנבחר יותר מקרוליין קנדי, בתם של ג'ק וג'קלין קנדי, ודודה טד. המאמר שכתבה קנדי בניו יורק טיימס ובו אמרה שאובמה מזכיר לה את אביה, היה נקודת מפנה בקרב הטיטנים אובמה-קלינטון. והיום שבו עלה קנדי לבמה במהלך הפריימריז וחיבק את אובמה, האיש ומשנתו, בחיבוק דובי גדול, היה היום שבו חזתה אמריקה במשפחת קנדי מעבירה את מורשת קמלוט האגדית למשמרתו של המועמד השאפתן ממוצא אפרו-אמריקני.
לא משפחת קנדי ניצחה את הנשיאות עבור אובמה, אבל תמיכתה לא הזיקה. אמריקה טרם הרפתה מחלומה לשוב ולראות קנדי בבית הלבן. זה היה כה קרוב, שאפשר היה לטעום את זה.
אלמלא אותה טיסת לילה מופקרת ויהירה במטוס קטן, בתנאי מזג אוויר גרועים ועם מינימום שעות סולו, היה ג'ון פיצג'רלד קנדי הבן, הילד בן השלוש שהצדיע לארון אביו המת, לוקח את הבחירות הללו בהליכה ודוחה את המהפך ההיסטורי בשמונה שנים. בניגוד לדודו המסויט ותיבת השרצים שהוא סוחב על גבו, הדבר החמור ביותר בתיקו האישי של קנדי ג'וניור היה ערימת דוחות חניה לא משולמים בניו יורק.
אותה טיסת לילה טראגית נגמרה על קרקעית האוקיינוס האטלנטי, ונהרגו בה קנדי, אשתו ואחותה הצעירה. גופותיהם נמצאו אחרי מספר ימים וקנדי נוסף נטמן באדמה. מותו של קנדי היה התשובה האמריקנית למות הנסיכה דיאנה. הוא היה נסיך בדרכו להיות
הוא היה עורך של מגזין פוליטי חצוף בשם "ג'ורג'", שלא תמיד התאפיין בשיקול דעת מוצלח. כמו בגיליון שבו ניתן פתחון פה נרחב לאחת, גאולה עמיר, ששפכה את מררתה על מערכת המשפט הישראלית שדנה את בנה, המתנקש היהודי בראש הממשלה, למאש סר עולם.
אולי רצה בנו של הנרצח לתת במה לאמו של הרוצח. המתנקש באביו נרצח בעצמו יומיים אחרי שנעצר. אבל אילו רצה, היה האתוס האמריקני בוחר החודש בקנדי ג'וניור לנשיא, בלי שייאלץ לצאת מהמיטה. שוו בנפשכם את הגבר הנחשק ביותר באמריקה מחליף את ג'ורג' בוש בבית הלבן. זה לא סרט. זו סדרה.
סוטי מין, מעשני סמים, נואפים סדרתיים שחיו בהיררכיית מוסר פרטית משש להם כאזרחים מעל לחוק, נותר טד קנדי כמתאגרף ששנים רבות מדי בזירה השאירו אותו הלום, פצוע פיזית ונפשית ומיטלטל כגיבור טראגי בין טוב לרע, נכון ללא נכון, כושל וקם עד שמצא את המצפן הפנימי שלו ואת המצפון, והפך לאחד הפוליטיקאים היותר מרשימים באמריקה.
התמיכה האינסטינקטיבית באובמה היתה מקווה הטהרה האחרון של טד קנדי. 20 שנותיו האחרונות בסנאט מזכירות את "השחיין", הסרט הנהדר עם ברט לנקסטר המבוגר, המזכיר בחזותו את הקנדים, המחליט לשחות מבריכה לבריכה בשכונת מגוריו באקט של היטהרות עצמית.
בצילום נהדר ונדיר נראה הנשיא בוש מחבק את טד קנדי מאחור. ידיו של בוש מונחות על כתפיו החסונות של קנדי ובוש נראה כממתיק סוד שעה שהסנאטור פונה שמאלה, נותן לבוש את אוזנו. שבוע אחרי השבעתו ב-2001 הזמין בוש את קנדי לבית הלבן. זה היה מהלך ממולח. למצוא מסילות אל לבו של מלך הסנאט.
בוש חיפש נושא שניתן יהיה להציגו כקרוב ללב שניהם. נושא ראוי שיחבר את שתי המפלגות שבחירות 2000 הותירו מפולגות מתמיד. רפורמה בחינוך. עבור בוש זה היה סוג אחר של בורבון, עבור קנדי זה היה מפעל חיים. החוק שנקרא "אף ילד לא נשאר מאחור", עבר בקלות בדצמבר 2001.
חודשים מעטים לאחר מכן האשים קנדי את בוש כי משך את השטיח מתחת לרגליו, כשקיצץ מהתוכנית 90 מיליון דולר. קנדי רתח. אז הכה הרצף של 9/11 והפלישה לעיראק, שאותה כינה קנדי "בלוף שהוכן בטקסס". זה היה הדבר היפה ביותר שאמר קנדי על בוש מאז ועד היום. בבחירות 2004 תמך קנדי בכל כוחו בחברו ג'ון קרי ממסצ'וסטס, וראה בעיניים כלות את תבוסתו לבוש. קנדי היה אז בשיא כוחו, אך לא מספיק כדי לעזור לקרי.
שנות השמונים וחלק ניכר משנות התשעים נחשבות לסוף השבוע האבוד של קנדי. הוא זחל עירום לבקבוק עם חפיסה גדולה של קונדומים ולא יצא. לא היה קשה לתרץ את התנהגותו של קנדי, אבל אי אפשר היה לעודד אותה. אפשר היה להסתיר אותה, וזה מה שעשתה התקשורת האמריקאית, לפחות הלגיטימית, שנים רבות מדי.
לא היה צריך תואר בפסיכולוגיה כדי להבין שקנדי בחר להתחבא מהחיים. פחות ברור היה מדוע בחר לעשות את זה כשהוא משרת בסנאט. קנדי וחבורת סנאטורים הפכו לאחוות גברים אינפנטילית נוסח "בית החיות", עם קנדי בתפקיד בלוטו.
אחרי שנים רבות של איפוק עיתונאי אי אפשר היה יותר לעמוד מנגד. את ההובלות הכבדות מסוג זה, הגבוליות לזמנן מכיוון הטעם טוב, עושים באמריקה המגזינים. במקרה הזה,GQ ,90', דיוקן ענק בתנועה של הסנאטור כבד הגוף וקל הדעת, מאת מייקל קלי. האפקט היה כמו זריקת פצצת עומק לבריכת דגי זהב.
קלי, עיתונאי נחשב שערך ב"ניו ריפבליק" וב"אטלנטיק מונת'לי", נהרג ב-2003 בעיראק כאשר ההאמר בו נסע נפגע מאש אויב. האם היה קלי קורש בן נוסף ל"קללת בני קנדי" - שם הספר שכתב אדוארד קליין לפני שלוש שנים ובו הוא מונה את האסונות שפקדו את המשפחה הראשונה של הפוליטיקה האמריקנית?
מי שנחשב פעם לנאה בין הגברים למשפחת קנדי, כתב קלי, "הוא היום גרוטאה אדמומית עם שיער לבן. הפרצוף הקופסתי, שפעם זרח בו חיוך עם קלידי פסנתר משנהב, נראה היום כאתר של תאונה קשה: כולו מישורים ומשטחים מתנגשים, החוברים בקצותיהם ומקרינים הילה עגמומית וארגמנית. על העור המחוספס הנצו תפרחות מכוערות של אלכוהול, מכתשי ירח קטנים ואדמומיים. נימי דם מפוצצים מרשתים את האף החזק והבולבוסי. העיניים הצהיבו וכן גם השיניים".
היו ימים שהאחרון לנסיכי קמלוט התקשה בפעולות האלמנטריות ביותר. ידיו רעדו והוא לא הצליח לקרוא את הטקסט שהגישו לו עוזריו. המילים קפצו ורקדו מול עיניו במקצב פרקינסון אלכוהוליסטי. במסיבת עיתונאים אחת, אותה צלח קנדי במאמץ רב ובהצלחה חלקית בלבד, נפלה אחת מעדשות המגע שלו על הרצפה. הסנאטור המכובד ממסצ'וסטס גהר על ארבעותיו וגישש בזהירות אחר ראייתו האבודה.
עיתונאי צעיר בעל עיניים חדות איתר את העדשה והגיש אותה לקנדי. את המראה שבא אחר כך לא ישכחו הנוכחים לעולם. ביד רועדת ניסה קנדי לייצב את נרתיק הפלסטיק המחזיק את העדשות שהיה לפות באגרופו המנומש, אבל הקופסה ניתרה וקיפצה לכל עבר. אחרי שניות שארכו נצח, הצליח קנדי לייצב את ידו מספיק כדי שהעדשה תמצא מנוחה נכונה. ב"ניו יורקר" הוסיפו שקנדי נראה נורא, שדיבורו מפוזר, מחשבותיו נודדות וידיו כה רועדות, שהוא שומר אותן תקועות בבתי שחיו.
אחרי שהעיתונות הפחות לגיטימית סיפרה את הסיפור המזעזע בכל עגמומיותו, התגייסה העיתונות הלגיטימית לספק הסברים פסיכולוגיים ורפואיים. מה ניתן היה לדרוש ממי ששלושת אחיו הבכורים נהרגו, שניים מהם בהוצאה פומבית להורג? גבו, כמו גבו של אחיו הנשיא, הסב לו כאבי תופת אחרי שהיה מעורב בתאונת מטוס כמעט קטלנית.
בנו הבכור איבד רגל לסרטן וכמעט מת. בעת טיסה הביתה מאלסקה באפריל 69', אחרי הירצחו של בובי ולפני התאונה הקטלנית בעלת הגרסאות הרבות בצ'פקווידיק שבה היה מעורב, לגם טד קנדי מבקבוקון כיס ממתכת שנשאר לו מאחיו. "הם הולכים לפוצץ לי את התחת בדיוק כפי שעשו לבובי", צעק קנדי בהיסטריה, "הם מנסים להרוג אותי". הרופא הצמוד תקע בו זריקת הרגעה.
זאת לא היתה התנהגות שהלמה סנאטור נחשב, אבל צריך היה קצת חמלה כדי לחשוב על כלוב השדים שסחב איתו. גרוע מזאת, רבים מדי השוו אותו לאחיו המתים, השוואה שממנה יצא תמיד רע, ולא בצדק. הנשיא קנדי מת צעיר והשאיר מיתוס ענקי וגווייה יפה, אבל ממה שהספיק לעשות, הוא היה נשיא רע. גרוע.
הוא הביא את ארצו אל סף מלחמת עולם שלישית גרעינית עם ברית המועצות במשבר הטילים בקובה. הוא היה הראשון שהכניס "מומחים" אמריקנים לוייטנאם ומיסד את המלחמה בדרום-מזרח אסיה. למהומות הגזע היה שולח את אחיו הצעיר לייצג אותו והיסס להפעיל את המשמר הלאומי נגד המושלים הדרומיים.
הוא העניק לסי-אי-איי חופש פעולה ושיקול דעת שמהם לא השתקמה אמריקה שנים. הוא היה רודף נשים חסר מעצורים. חברם של דמויות בעלות קשרים מפוקפקים עם עולם הפשע, כמו פרנק סינטרה ואחרים.
"צ'פקווידיק לא היה קורה לג'ק", אמר חבר המשפחה לאחד הביוגרפים הרבים שלו. "את ג'ק לעולם לא היו תופסים במצב כזה. בובי היה מעדיף ללכת לכלא אם זה היה קורה לו. דבר ראשון היה קורא למשטרה. טדי מתגעגע לג'ק נואשות משום שג'ק הגן עליו. הוא חילץ אותו מצרות או מנע ממנו להיכנס אליהן".
את אשתו ג'ואן אמלל עד שגם היא זחלה לבקבוק התאום בבר והפכה לאלכוהוליסטית. את החלטתו להתגרש ממנה מסר לה אגב רביצה באמבטיה לוהטת שעה שעמדה ליד הכיור והתאפרה. נישואיו היו פארסה כבר זמן רב, אבל קתולים אינם ממהרים להתגרש. היה צריך לחכות עד מות ההורים ועריפת השושלת מלפיתת הברזל של ג'ו האב.
הוא לא רצה להיות נשיא, אבל מדי פעם נכנע לכוחה של המציאות והמסורת המשפחתית. לגנטיקה. הוא ידע שנשיאות שווה מוות. אבל גם לא נשיאות היתה סוג של מוות במשפחת קנדי. ב-80', אחרי הקדנציה הלא מוצלחת של ג'ימי קרטר, התפתה קנדי להתמודד מול רונלד רייגן. ההחלטה חייבה אותו בשני מעשים: להדיח את קרטר שהתכוון להיות מועמד מפלגתו לקדנציה נוספת; ולצאת און דה רקורד, מה שלא עשה עד אז, בפרשת צ'פקווידיק.
אני זוכר את הערב שבו התיישב קנדי מול רוג'ר מאד החד אך האדיב מסי-בי-אס, וניסה למסור גרסה משכנעת וקוהרנטית של אותו לילה מר ונמהר. זאת היתה קטסטרופה. המשימה היתה גדולה ממידותיו. קנדי לא היה מסוגל לאמץ את האשמה ולומר את האמת בעת ובעונה אחת. במקום זאת, בחר להתנער משתיהן.
בנסיבות שלא היו יכולות להיות נעימות יותר הוא גנח, הוא חרק, הוא גמגם, הוא שיקר כאילו בועת קומיקס מרחפת מעל ראשו וכתוב בה "שקרן". הוא יצא גם פחדן וגם לא דובר אמת. אחת ולתמיד הוכח כי צ'פקווידיק היא אירוע בלתי מחיק וללא תקנה. הניסיון להדחת קרטר היה מכוער וגם לא עלה יפה. קרטר התמודד מול רייגן והובס.
לאנס מורו, מבכירי עיתונאי "טיים", בטקסט מיתולוגי, ניסה לנתח מה היה קורה אילו לא נהג קנדי את האולדסמוביל אל המים. המסקנה שלו היתה שניקסון, פורד ורייגן לא היו הופכים לנשיאים. מסקנה שהוסיפה חצי טונה נוספת לכבודה המנטלית של טד קנדי. תושבי הייאניס פורט, עיירת הקיץ היוקרתית ומעוז הקנדים, ידעו שהקיץ לא הגיע עד שטד קנדי חלף עירום על החוף.
המאבק בין הסנאטור לצלו, בין האיש לשדיו, הגיע לקרב האחרון, לא לפני ההתבזות האחרונה. הוא היה החונך של אחיינו וויליאם קנדי-סמית, שאותו לימד לצוד בחורות בפאם ביץ'. הוא ניצב לצדו של האחיין כאשר הלה הועמד למשפט באשמת אונס. הוא ניבל את פיו כאחרוני המלחים. צילומים שלו החלו להופיע בצהובונים; הסנאטור לכוד בחיבוק אוהבים בעירום מלא בסירה קטנה מול סן טרופה.
טד קנדי תקף נשים צעירות. לא פעם ולא פעמיים. ב-85' תקף מלצרית ב"לה בראסרי", מסעדה וושינגטונית חביבה עליו. בחברת ידידו לשתייה, הסנאטור כריסטופר דוד, התנפל קנדי על קרלה גווילו, השליך אותה על השולחן, זרק אותה אל עבר דוד ונשכב עליה שעה שדוד החזיק בה וחיכך את מבושיו על גופה.
ב-87', בתא פרטי של "לה בראסרי" בקומה השנייה, נראה הסנאטור לעיני עדים עם בת זוג על הרצפה. ידידתו ראתה את העדים מעבר לכתפו מביטים בהם וניסתה להינתק. העדים סיפרו כי מכנסיו של קנדי היו כרוכים על קרסוליו, שמלתה של האישה היתה מעל ירכיה, וכי השניים "הזדיינו על הרצפה".
טרם נולד הרופא שיתחייב לתוחלת החיים המדויקת של גליובסטומה. סוג הסרטן שבו לקה קנדי. צריך להיות פרוגנוזיסט נדיב ביותר או מישהו עם היכולת הכספית ורוח הלחימה של טד קנדי כדי לשרוד שנה. הפרוגנוזה החובבנית הזאת, המבוססת על ידע אישי, עשויה להיות רקמת הכסף בענן השחור החונה מעל ראשו של קנדי ומאיים להישבר.
ב-19 ביולי 2009 ימלאו 40 שנה לתאונת הנהיגה שדרדרה את הקריירה הפוליטית שלו, זאת שכמו נסעה על פסים מגורזים היטב אל הנשיאות. כפי שזה קורה תמיד כאשר הדברים מגיעים אל הקנדים, אף אחד, חוץ מטד קנדי עצמו, לא מכיר את הגרסה האמיתית של מה שקרה בליל 19 ביולי 69'. ספק אם יזכה לחיות יום שנה נוסף לתאונה שמרחה את חייו ואת הקריירה שלו.
בדרכו הביתה ממסיבה אינטימית של פעילים פוליטיים ועוזרות פרלמנטריות, סטתה האולדסמוביל הגדולה והקשה לניווט של קנדי מהכביש, שברה את המעקה של הגשר של האי צ'פקווידיק וצללה אל תוך המים האפלים. מרי ג'ו קופקני, מזכירה צעירה, נלכדה ברכב וטבעה. קנדי הצליח להשתחרר ולשחות אל החוף.
בשיהוי של 12 שעות, ורק אחרי שהתייעץ עם עוזריו וקרובי משפחתו, דיווח על התאונה למשטרה. במשטרה היה קנדי אכול צער וחרטה בסגנון המשפחתי; מזועזע ומבוהל אך לא באמת מאמין שהדברים נוגעים בו. את החוקים יש לכבד אבל הקנדים לא נשלחו מקריפטון כדי לרצות עונשי מאסר על מעידות מוסריות; הם נשלחו לשלוט ולהנהיג.
קנדי הודה בגרימת מוות ובנטישת זירת התאונה, והבטיח כי ישקול - כאילו עמד הנושא לשיקול דעתו בלבד - אם עליו להתפטר מהסנאט. נגזרו עליו חודשיים מאסר על תנאי וקנדי גזר על עצמו שתיקה מתמשכת. שום דבר טוב לא יכול היה לצאת לו מלדבר עם התקשורת. לא רק קנדי שתק. איתו שתקו כל מי שהיו עדים להשתלשלות העניינים שהביאה למותה של קופקני. חמש הנשים וחמשת הגברים שהשתתפו במסיבה לא פצו פה. אף אחד לא היה מעוניין בחשיפת האמת, לא באמת, גם לא התקשורת. החקירה התנהלה בעצלתיים עד שדעכה.
מובן שהתקשורת פתחה מטרייה מסוככת מעל הקנדי השלישי שנקלע לכוונותיה. אבל היו אלה הכוונות האחרות שייצרו הצדקה רופפת לטיפול בקנדי האחרון בעל פוטנציאל המימוש של חלומות הגדולה הגנוזים של אחיו. 68'-69' היו שנים רוויות אירועים קשים ודרמטיים בקצב ובהיקף שלא נודעו דוגמתם בעידן הטלוויזיה.
ב-68' נרצחו מרטין לותר קינג ורוברט קנדי. ועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקגו הפכה למרחץ דמים. בוייטנאם סערה מתקפה, ריצ'רד ניקסון נבחר לנשיא. אירופה בערה. הסובייטים פלשו לצ'כיה. ב-69' נחת האדם על הירח, והאומה שנולדה בוודסטוק נרצחה באלטמונט ובידי משפחת מנסון.
התקשורת הפעילה שיקול דעת. לא מוצלח, אבל לגיטימי. היא חשה אחריות מסוימת. אפילו אשמה. האירועים הזינו את עצמם. ההתנקשויות הפוליטיות שכנעו את אמריקה שחייבים להוריד את הווליום. המפלצת זללה את כל שניצב בדרכה. אבל שתיקת מכונות הדפוס לא הכתיבה איפוק למסיבות הקוקטיילים בוושינגטון. מעל לצליל הנעים של קוביות קרח בכוסות קריסטל התגלגלו הלשונות רכיל: קנדי נהג במכונית. קנדי לא נהג. קנדי רצח את קופקני מכיוון שהרתה לו. קנדי קפץ מהמכונית לפני שנפלה למים.
יוברט האמפרי. ג'ורג' מקגאוורן. יוג'ין מקארתי. לוזרים כולם. יריבו הפוליטי הגדול, ניקסון, שונא קנדים פתולוגי, שמר את צ'פקווידיק חמה בקנה. כל אימת שקנדי הרים ראש והמהם משהו שנשמע באוזניו מוכות הפרנויה של ניקסון כהמהום נשיאותי, הוא חטף את צ'פקווידיק בין העיניים.
לילה, גשר, מכונית ואישה הקיפו עבור קנדי את הבית הלבן בגדר חשמלית עם מגדלי זקיפים חמושים. בנרטיב של קנדי אסור לעזוב את צ'פקווידיק לנפשה, משום שהיא אמורה היתה להיות קריאת ההשכמה שלו. בפועל לקח לו כמעט 20 שנה נוספות להתעורר. כשהחיים הגיעו לרחמים עצמיים, לא היו לטד קנדי מתחרים.
הבעיה עם צ'פקווידיק אינה מה עשה או לא עשה קנדי בזמן התאונה. צ'פקווידיק חשפה כל מה שהיה לא אתי ולא כשר בהתנהלותה של משפחת קנדי, קווי אופי שג'ו קנדי, הפטריארך החולני ותאב הכוח, שסחר עם הנאצים והבריח אלכוהול לאמריקה בתקופת היובש, הטמיע בבניו.
כמו אחיו לפניו (קצת פחות רוברט, שהיה ישועי ומיוסר באופיו), ידע טד קנדי שתמיד יהיה מי שינקה אחריו. לעתים היו השרברבים הללו אנשיו של האב הכל יכול. לפעמים אנשי השירות החשאי. לפעמים גומבה'ס של המאפיה. למרות שנותר בחיים, היתה צ'פקווידיק לדאלאס של טד קנדי ומלון "אמבסדור" בלוס אנג'לס - לאתרי ההתנקשות באחיו. עשרה קבין של משאלת מוות ירדו לעולם. שמונה מהם במשפחת קנדי.
אף אחד לא עצר או חשף את ג'ק ורוברט משחקים תפוס את הזנזונת עם מרילין מונרו. אף אחד טרם הזים את ההשערה שמי משליחי קנדי היה בחדר שבו הוציאה מונרו את נשמתה האחרונה באוגוסט 62'. אחת, ג'ודי אקסנר, חלקה את זמנה וגופה בין הנשיא ובין המאפיונר הבכיר סם ג'יאנקנה.
הקשר העקיף הזה הוא שהניח לקנדי לפנות למאפיה בבקשה צנועה: לעזור לסיטאיטאיי לחסל את פידל קסטרו. כל המעשיות הביזאריות על סיגרים מתפוצצים ואוכל מורעל. היום היו קוראים לג'ק קנדי מכור למין ושולחים אותו לגמילה, ובאותה הזדמנות מנסים לגמול אותו מהתרופות הנרקוטיות שאותן לקח בקביעות כדי להתגבר על שלל מכאוביו. אבל זה היה עידן אחר. נשיאים לא חשפו מסמכי בריאות בפני הבוחרים.
עם שבט ילדיו ואמונתו הדתית העמוקה, היה רוברט פחות חשוף לתאוותנות הקנדית שכרסמה את המרקם המוסרי של המשפחה. אבל מי יכול לשכוח שהיה עורך דין בכיר, יחד עם רוי קון המתועב, בוועדה לחקר מעשים אנטי אמריקניים, HUAC, בהנהגת הסנאטור מוויסקונסין ג'ו מקארתי.
בשנות החמישים רדף קנדי אמריקאים כחשודים בקומוניזם; בשנות השישים הוא היה שליחו של הנשיא לטיפול בקידום חוקי שוויון, אינטגרציה ומהומות גזע. טד קנדי היה צעיר מדי לכל אלה. אחיו מידרו אותו. כמו משפחת פשע שרוצה אח אחד שיהיה רופא.
המשרה היחידה שהיתה לו בחייו היא של סנאטור. המעבר שרופד עבורו, מהמשפחה המפורסמת ביותר באמריקה למועדון הפוליטי האקסקלוסיבי, העניק לקנדי הגנות הקפיות וזכויות וגם הסב לו נכויות קשות.
מעטים הם האנשים שנקראים להתפכח בגיל 60 פלוס, לצאת מהאינקובטור, להתנתק מאינפוזיה של אלכוהול ולמצוא את דרכם לחיים מלאים ונטולי מבוכות. חייו של קנדי הבטיחו לו כי חסינותו הכפולה תגן עליו מכל מפגע, אבל בפועל זה לא קרה. הוא שילם במזומן על כל מעידה, למרות שפחות מקורבנותיו.
הימים ההם חלפו לפני כ-20 שנה והוא כבר אינו דולק עירום, כאחיו הנשיא לפניו, אחרי עיתונאית שבאה לראיין אותו. אפילו מבקריו טוענים שהישגיו הגדולים כמחוקק מתקזזים עם מחדליו כאדם. היו ימים שהסנאטור ישב מאחורי שולחנו הגדול בסנאט וזוג נעליים נשיות בלטו מתחתיו. בתהליך שיקומו פגש בויקטוריה, אשתו השנייה, שקיצרה את הרצועה על צווארו. הוא אינו יכול לצאת מהבית ולהשתין על עמוד החשמל בלי שהפעמון יצלצל. יותר חשוב, הוא אינו רוצה.
הוא עושה את מיטבו, אבל עברו רודף אותו ועולב בו פעם אחר פעם. כאשר ישב בוועדת הסנאט שאמורה היתה לאשר את מינויו של השופט קלארנס תומס, מטריד נשים נוסף, לשופט עליון, שמר קנדי על שתיקה נבוכה רוב הזמן. מה לו ולהיגיינה מינית של שופט מיועד. כאשר פתח את פיו פעם אחת, הצליף בו חבר לוועדה והמליץ לו לשמור על שתיקה. קנדי לא דיבר יותר. אבל איזה רקורד מפואר יש לו בסנאט.
חוקים כה רבים רשומים על שמו: הרפורמה הראשונה בחוק ההגירה; חוק המידע החופשי; הגבלות על החזקת נשק בידיים פרטיות; תיקון לחוק מימון הבחירות; פיקוח על הארגונים החשאיים; חוק זכות הבחירה לבני 18; חוק הבריאות והבטיחות; עדכון קוד החקיקה הפלילית; חוק החינוך הדו לשוני; סנקציות נגד דרום אפריקה; חוק הזדמנות שווה בדיור.
בשלהי חייו, כשהוא מתקתק לאחור כמו שעון עם קפיץ שבור, רואה קנדי את מפעל חייו עולה בלהבות שהצית הפירומן ג'ורג' בוש. ההוא שהתחייב להציל איתו ילדים. זאת לא אמריקה שעבורה מסרו אחיו את חייהם. זו אמריקה שעלתה מתוך ההריסות המוסריות שאפשרו את מותם.
לכן שעה שחולים סופניים אחרים כמוהו מניחים לקרני שמש אחרונות ללטף את גופם והם מביטים בנכדיהם משחקים בחול הלבן, מתרומם אדוארד קנדי מערש דווי ומנסה לחצות את קו המטרה, זו שמתרחקת ממנו כל הזמן, פעם אחת נוספת. לכן תמך בנשיאותו של אובמה. לכן כה חשוב לו להשתתף בטקס ההשבעה. בחבורה המקיפה את הנשיא הצעיר, הוא מזהה בגאווה את אחייניתו קרוליין, מי שמעולם לא חרגה מפרטיותה, ואת רוברט קנדי הבן.
יותר משני אחיו, שהיו סנאטורים רפים ועצלים, ויותר מכל מחוקק אחר למעשה, תרם קנדי במשך ארבעה עשורים לשיפור מצבם של אזרחי ארצות הברית. הוא היה בן בריתם של העניים, החולים, המהגרים, הזקנים וחולי הנפש. הוא לא חשש להתייצב בקצה השמאלי של המפה בנושאים קונטרוברסליים כמו הפלות, אינטגרציה, פיקוח על נשק, וייטנאם, עיראק, עונש מוות ונשק גרעיני.
חייו נוקפים בימים אך הוא נלחם בזמן ומנסה להשלים עוד חוק, להעביר עוד תקנה, להיות כאן בחגיגות של ההזדמנות החדשה ובתחילתה המתאחרת של המאה ה-21 עבור אמריקה. הבעיה היא שג'וזף קנדי הזקן לא בנה כיסאות מפלט במטוסיהם של בניו ולא נתן להם מצנחים. הם יכולים להתרסק אבל אינם יכולים לחיות.
במובנים רבים קרה לטד קנדי מה שלא קרה לאחיו לפניו: הוא חי מספיק כדי לשלם על השגיאות שלו. בניגוד למולדת שכה אהב הנמצאת ביתרת חוב ממוטטת, יעזוב אותה טד קנדי כפי שכל אחד היה רוצה; סך הכל, חייבת לו אמריקה, למרות מעידותיו, יותר מאשר הוא חייב לה. מכל אחיו, הוא היחיד ששרד כדי לתקן את דרכיו ולבקש מחילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
