המהפך של בוגי יעלון
מסעו של בוגי יעלון ממעוזי העבודה לליכוד ממחיש שדי ביושרה ובפיכחון כדי להגיע למסקנות הנכונות
ניתן להניח שזניחת דרכם של הוריה נובעת אצל לבני לא רק מאופורטוניזם ומרדיפת שררה, המאפיינים את מרבית פליטי הליכוד של קדימה. לגבי יעלון, ספרו "דרך ארוכה קצרה" מלמד עד כמה מקיף ועמוק היה השינוי שחל בו - מאמונה בהסכם אוסלו ועד שלילת כל הנחות היסוד של "מחנה השלום".
יעלון מציג בספר שרשרת ארוכה של אירועים ועובדות, שהשורה התחתונה שלהם היא אחת: צריך רק לפקוח את העיניים לרווחה, לא להתחמק מהמציאות ולא לצבוע אותה בגוונים מסולפים.
יעלון מתאר את המהפך האישי שלו, שנולד ממעורבותו ביישום הסכמי אוסלו כקצין בכיר בצה"ל. הוא בא מתוך אמונה תמימה, אבל לנגד עיניו התנפצו כל הרעיונות, העקרונות והתקוות: מהקביעה שערפאת וחבורתו הם פרטנרים לשלום, ועד הטענה שהפלסטינים יסתפקו במדינה לצד ישראל ולא במקומה.
לאדם כמוני, שראה את האסון של אוסלו מבעוד מועד ונאבק בו בשצף קצף, מסע הגילוי של יעלון מעניין במיוחד. את האירועים שהוא מתאר ליוויתי בזמנו מקרוב, כעיתונאי במעריב. גם אז נדהמתי מההונאה העצמית ומהונאת הציבור. ההונאה של ההנהגה, של מערכת הביטחון, של האקדמיה ושל העיתונות. המסע של יעלון מהווה, מבחינתי, גילוי מנחם משהו. הוא ממחיש שדי ביושרה ובפיכחון כדי להגיע למסקנות הנכונות.
יעלון מתאר את מסע ההונאה של מי שהובילו אותנו כל השנים הללו ועד היום, ביניהם בולט שמעון פרס. אירוע אחרי אירוע הוא מפרט כיצד קרסו כל הנחות היסוד וכיצד התעלמה מכך ההנהגה במכוון, תוך שהיא מרכיבה משקפי סילוף מיוחדים על עיני הציבור.
מסע ההונאה הזה לא יכול היה להתרחש ללא הסיוע הדרמטי של העיתונות, אותו גורם שיעלון מוסיף למשוואה המגונה: הון-שלטון-עיתון.
בניגוד ליעלון, ציפי לבני מתייצבת עכשיו לבחירות עם מצע מעורפל במכוון. אבל הכוונה הכללית שלה ברורה והיא נובעת כולה מעצימת עיניים חזקה, תוך הסתמכות על דמיון מפותח ומתעתע.
את הדרך של לבני ויתר שותפיה מאוסלו ועד ה"התנתקות" אפשר להפריך בקלות רבה. צריך רק לאמץ את השיטה של יעלון - להקפיד להשאיר את העיניים פקוחות לרווחה ולוודא שהמוח אינו בונה מגדלי אשליות במטרה להסתיר את מראה העיניים. כל היתר כבר יבוא מאליו.