מפלגת העבודה
מפלגה העבודה היא מפלגה ציונית-סוציאל-דמוקרטית אשר הוקמה בשנת 1968 מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון דאז - מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י, ונתפס כאיחודן תחת קורת גג אחת של כל תנועות העבודה ההיסטוריות.

ב-19 במאי 1965 הוקם "המערך" (הראשון) בין מפא"י ו"אחדות העבודה - פועלי ציון". המערך היווה ריצה ברשימה משותפת בין מפלגות שאינן מאוחדות. ב-21 בינואר 1968 הפכו המפלגות, יחדיו עם רפ"י, למפלגה אחת מאוחדת - מפלגת העבודה. בתחילת 1969 הוקם המערך השני, בין מפלגת העבודה למפ"ם. במבנה זה התמודדה המפלגה במערכות הבחירות החל מ-1969 ועד 1984, אז פרשה מפ"ם מן "המערך" בעקבות הצטרפותו לממשלת אחדות לאומית.
ראשי המפלגה
את המפלגה הנהיגו מאז הקמתה:
לוי אשכול (1968 - 1969)
גולדה מאיר (1969 - 1974)
יצחק רבין (1974 - 1977)
שמעון פרס (1977 - 1992)
יצחק רבין (1992 - 1995)
שמעון פרס (1995 - 1997)
אהוד ברק (1997 - 2001)
בנימין בן אליעזר (2001 - 2002)
עמרם מצנע (2002 - 2003)
שמעון פרס (2003 - 2005)
עמיר פרץ (2005 - 2007)
אהוד ברק (החל מ-2007)
1. אהוד ברק
2. יצחק (בוז'י) הרצוג
3. אופיר פינס
4. אבישי ברוורמן
5. שלי יחימוביץ'
6. מתן וילנאי
7. איתן כבל
8. בנימין (פואד) בן אליעזר
9. יולי תמיר
10. עמיר פרץ
מבחינה מדינית העבודה היא מפלגת שמאל ציוני מתונה. היא נמצאת ימינה ממרצ ושמאלה מקדימה והליכוד. העבודה תומכת בתהליך מדיני ובחתימת הסכמי שלום עם הפלסטינים ועם כל מדינות ערב, אך תמכה וקידמה גם צעדים חד-צדדיים כגון הנסיגה מלבנון, בניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון ופינוי רצועת עזה, תוך שמירה על גושי ההתיישבות הישראלים במעלה אדומים, אריאל וגוש עציון בתחום ישראל.
מבחינה כלכלית, אף על פי שהעבודה מגדירה את עצמה כמפלגה סוציאל דמוקרטית, המדיניות שלה נוטה לקפיטליזם רך בשילוב מדינת רווחה.