הרב ליכטנשטיין נגד נוער הגבעות
הרב ליכטנשטיין הוציא גילוי דעת נגד מתפרעי חברון הצעירים "צעירים הלוקים כיום באבדן דרך"
למנהיגי הציבור בדתי לאומי קורא הרב ליכטנשטיין לערוך חשבון נפש. במקביל הוא מדגיש כי "אין בכל הנאמר לעיל משום אימוץ תפיסה זו או אחרת ולא משום הסכמה עם כל מה שיזמו מערכות אכיפת החוק; ויש לצפות שמערכת זו, לשלוחותיה, תעשה אף היא חשבון נפש לבחון מניעי החלטותיה והדרכים שננקטו ליישומן".

הרב ליכטנשטיין. צילום: מערכת העלון ''במחשבה תחילה'' של ציונות-דתית ריאלי
"כל כולנו המומים וחפויי ראש לנוכח משמע ומראה המאורעות הקשים והטרגיים המתחוללים בימים האחרונים בחברון" כותב הרב ומוסיף: "מבכים אנו את המציאות הכללית השוררת בשטח ואת המצב הרוחני האישי המאפיין רבים, מהם צעירים וצעירות למדי, המובילים והמובלים על ידה. בד בבד, אנו מוחים בתוקף נגד כיווני ההתבטאות והפעולה האלימים שהתגלו. כיוונים אלה אינם מקדמים את המפעל הציוני, אלא מסיגים אותו אחורה. הם פוגעים בחוסנה המוסרי והתורני של מדינת ישראל כלפי פנים,
ומשחירים את תדמיתה כלפי חוץ; והם חותרים מתחת למעמדה המדיני והביטחוני, כאחד".
ועוד הוא מוסיף בעניין חילול השם שגרמו הצעירים בהתנהגותם: "מעבר לכל, וחמור מכל, בתרחיש הקיים, 'יש בו', כלשון הרמב"ם, "חלול השם המקודש שהוא גדול מכל העונות". לא מדובר אך ורק בפגיעה ביחסי ציבור, כביכול, של הקדוש ברוך הוא, אם כי אף בכך אין לזלזל. המדובר בחילול, פשוטו כמשמעו: כירסום בקדושת השם העצמית, ובמלכות שמים שהוא מייצג; בדילול תכניו, ובהשחתת קדושתו וטהרתו. ולכל זה, היינו עדים – אוי לאזנים שכך שומעות ולעינים שכך רואות – בימים אלה.
בפנייה למוריהם, הוריהם ומנהיגי הציבור הדתי לאומי הוא כותב:
"אנו פונים במיוחד בבקשה חד-משמעית מהורי ומורי צעירים הלוקים כיום באבדן דרך, שימלאו את חובתם ושליחותם ההורית והציבורית; שיפעילו את סמכותם ומרותם למען שיקום תודעת האחריות והמשמעת המוסרית והתורנית, בבניהם ובבנותיהם, בתלמידיהם ותלמידותיהם; ולמען יפנימו את ערכי מורשת ישראל, היודעת להדגיש בחירת אמצעים לצד קידוש מטרות. ולקברניטי המחנה הדתי-לאומי ומעצבי מערכיו החינוכיים, אנו פונים בדרישה לא פחות ברורה: 'נחפשה דרכינו ונחקרה'".
את גילוי הדעת הוא מסיים בפסקה: "נוסיף תפלה ותקוה שרוח האבות ואורחות חייהם תחזור לעיר האבות: רוח אברהם, שחתר ליישב הסכסוך בין רועיו לרועי לוט בדרכי שלום, ורוח יצחק, אשר, אחרי כמה כשלונות, זכה לגילוי שכינה משהשכיל לחפור באר מים ללא כל מריבה. ומי יתן ונזכה להגשמת חזון 'ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום'".