פותח חזית: ערן בן-ימיני נובח בירוק
הוא חיבק עצים, שפך חצי טונה קרח ברחובות תל אביב, התפרץ לישיבת בעלי המניות של בנק הפועלים והשתלט על מנופי חברת "סי אנד סאן". ערן בן-ימיני אמנם לא יודע לקשור את שרוכי הנעליים ולא מבין איך מסדרים עניבה, ולמרות זאת הוא מאמין ש"התנועה הירוקה" שלו תהיה הפתעת הבחירות. ואל תשוו אותו לפאר ויסנר. ראיון
חשבתי שניפגש איפשהו בטבע. בכל זאת, אתה ירוק.
"אז מה? אני אוהב ערים. אני אורבני בנשמתי. הרבה מהמאבקים שלי היו על שיפור איכות הסביבה דווקא בערים. אני לא סובל להיות בחוץ".
בכל זאת הזמנו תה. עם נענע. ועד שהמלצר הגיע לשולחן, בן ימיני, מספר אחת ב"תנועה ירוקה", שלראשונה תרוץ בבחירות הקרובות לכנסת, הספיק לנהל ארבע שיחות פלאפוניות עם העוזר הפרלמנטרי של הרב מיכאל מלכיאור (מימד) כדי לנסות לתאם שעה לפגישה אחרי שאנחנו ניפרד. בסוף הם הצליחו לסגור על מועד. "זה המשחק הפוליטי, ואנחנו בפנים".
והם בהחלט במשחק הפוליטי, ואם להתרשם מבן ימיני, הרי רק עכשיו הוא מתחיל לקלוט לאיזו ביצה הוא הכניס את עצמו, אבל הוא כבר לא יכול לצאת ממנה החוצה. "זה הכי מפחיד אותי, הוא אומר. "שמעתי וראיתי איך זה קורה להרבה פוליטיקאים. כמעט כולם מגיעים עם אג'נדות ועם אידאולוגיה, ומהר מאוד הן נשארות מאחור ואנשים מתעסקים רק בפוליטיקה. שוכחים למה הם בכלל באו ובשביל מה. אני אעשה הכול כדי שזה לא יקרה גם לי. איפה לדעתך כדאי לי להצטלם?".
הוא חייכן ומשתף בקלות. אולי זה בגלל הטירוניות של ההליכה במסלולי ההארד קור של הפוליטיקה, אבל בן ימיני לא באמת טירון. יש לו בקיטבג לא מעט מורשות קרב ומאבקי סביבה וחברה, והוא בוודאי יודע לשלוף ציפורניים. מה שכן, הוא רוצה להיות פוליטיקאי אחר. הוא רוצה שיבינו שבישראל אי-אפשר לנתק את הפוליטיקה מהמצב החברתי, הכלכלי והסביבתי, ויש לו כריזמה כשהוא מדבר על נושאים האלה, שהוא שוחה בהם כל כך הרבה שנים.
"למשל", הוא מסביר לי כאילו הייתי אחת מהסטודנטיות שלו במסלול הלימודים (פילוסופיה סביבתית ואיכות הסביבה, שהוא מרכז בשנים האחרונות בסמינר הקיבוצים), "הגיעו לכאן תאילנדים. למה הם הגיעו לכאן? כי בתאילנד הזדהמו מקורות המים, והדבר הביא למחסור חמור במקומות עבודה. אז התאילנדים עשו את כל הדרך הארוכה משם לישראל, וכאן נוצרה בעיה. אני חושב שהדוגמה הקטנה הזו מדברת בעד עצמה".
בדף הבית באתר של "התנועה הירוקה" נכתב בין היתר: "התנועה הירוקה היא ביטוי של תפיסת
בקיצור, לביבי אין מה להתקשר אליכם?
"ברור שלא. אנחנו לא נוכל לשבת בממשלה שלו עם כל ההפרטות האלה שהוא מנהיג ועם הסרת הערבות ההדדית. אין שום סיכוי שזה יקרה. אנחנו יודעים שבטבע, במערכות אקולוגיות, אם פוגעים בפרט אחד אז הפגיעה הזו תשפיע בסופו של דבר על כל המערכת. ככה זה גם במערכות החברתיות-פוליטיות".
אז אתם שמאל?
בן ימיני מתפתל קצת. הוא יודע שכל מילה שלו עלולה לגרום נזק אלקטורלי. אחרי כמה שניות הוא מגיע עם עצמו לאיזו הבנה. "אנחנו שמאל מרכז", הוא אומר.
כשאתה אומר אנחנו, אתה מתכוון לזה שיהיו לכם כמה נציגים בכנסת?
"הייתי רוצה שיהיו לנו 120 חברים מטעמנו בכנסת, אבל אני ראלי. אני מעריך שנצליח להכניס ארבעה-חמישה".
ופאר ויסנר עם "הירוקים"?
בן ימיני לא מתבלבל: "לא יודע כמה הם יכניסו, אבל חשוב לי להעביר מסר. פאר ויסנר היה חבר מועצת עיריית תל אביב, הוא כיהן גם כסגן ראש עירייה. על אילו הישגים סביבתיים בדיוק הוא יכול להישען? העשייה שלו היא כלום. הוא התמחה בגנבת קרדיטים למפעלים ולעשייה של ארגונים סביבתיים אחרים. אני יכול היום ללכת ולייסד תנועה שתיקרא ההיי-טקיסטים. היא תקבל את כל האישורים המתאימים. אז מה? זה אומר שאני היי-טקיסט? ככה גם ויסנר לא ירוק.
ויסנר עשה בחכמה והחזיק דובר, וככה יצא שכל פעם שאיזה ארגון ירוק עשה משהו, הירוקים התלבשו על זה ולקחו את הקרדיט לעצמם. הם למשל ניכסו לעצמם את המעבר של ארובת רידינג לפעול על גז, חוק החופים ושבילי האופניים בעיר, אבל הציבור צריך לדעת שלוויסנר אין שום קשר לזה. גנבת הקרדיטים הזו הזיקה לו כי ויסנר לא אהוד בקרב הפעילים בארגונים הירוקים השונים. זה אבסורד, אבל הוא פתח נגדם חזית.
אגב, בתחילת הדרך נפגשנו עם הירוקים. חשבנו על שיתוף פעולה, אבל הפערים בינינו גדולים מדי. בעיקר בתחומים האתיים. באחת הפגישות בינינו ויסנר הוציא נייר ושרטט לי איזה מבנה. הוא ציין שם שהוא יודע שהגרעין הקשה של הירוקים, שזה משהו כמו עשרים אלף איש, לא יצביע עבורו, אז הוא מוותר עליהם מראש. הוא בונה על ציבורים במעגלים רחבים יותר, שלא ממש מכירים אותו, אבל מתחברים לאג'נדה הירוקה. אבל בואי לא נדבר על ויסנר. אני רוצה לדבר עלינו".
ממפלגת הירוקים נמסר בתגובה: "ערן בן ימיני הוא האחרון שיכול להטיף לפאר ויסנר ולמפלגת הירוקים בנושא של עשייה בנושאי סביבה. בן ימיני מנסה להטעות את הציבור ביודעין, והוא אינו בוחל בכלים שהוא עושה זאת ורוכב על המוניטין של הירוקים, אלא שלצערו הדברים שעשו ויסנר והירוקים נראים ברחובות תל אביב ובארץ בכלל, והם מתועדים וממוסמכים, והכפשותיו מחוסרות כל בסיס. בן ימיני וחבריו לא האמינו מעולם בפוליטיקה ירוקה. ההתעוררות שלהם נובעת מאופורטוניזם ותו לא. בשביל לפרט את פעילות מפלגת הירוקים רק בתל אביב עיתון'זמן תל-אביב' צריך לייחד גיליון מיוחד למפלגת הירוקים. מלבד זה, פעילות מפלגת הירוקים מסוקרת באופן שוטף בעיתון'זמןתל אביב'. ומה עשה בן ימיני? כלום. מה עושה בן ימיני - משמיץ".
בוא נדבר קצת עליך.
"מה עליי? "
למשל איפה נולדת, איפה למדת, איפה היית בצבא. בוא נתחיל עם שם המשפחה.
"או-קי. לפני שנולדתי קראו לנו בנימין. מתישהו אבא שלי שינה. אני לא יודע להגיד בדיוק למה. בכל פעם הוא אמר משהו אחר. אני עצמי נולדתי בירושלים. כשהייתי בן שנתיים עברנו לבית שמש, ומשם לרמת גן. מאז אני שם. גם היום אני מתגורר עם אשתי רונית ברמת גן".
צבא?
"ברור. התגייסתי ב-1984, אבל זו לא הייתה תקופה שכיכבתי בה מי יודע מה. התחלתי בקורס טיס. כשנפלתי ממנו עברתי להיות פקח טיסה. את החודשים האחרונים שלי בשירות הצבאי עשיתי במפקדת קצין חינוך ראשי. הייתי אחראי לספרייה. אין מה להגיד, קראתי המון ספרים אז".
ואחרי הצבא?
"התחלתי את המסלול של המשתחררים. נסעתי לחו"ל. חייתי תקופה מסוימת באירופה, ואז נסעתי למזרח. כשחזרתי הלכתי לטכניון ללמוד פיזיקה ".
פיזיקה?
"כן. פיזיקה היא מקצוע יפהפה. נכנסתי עם המון שאלות, ויצאתי עם עוד יותר הרבה שאלות. פיזיקה התאימה לי. זה לא רק הלימודים שמחייבים אותך להסתכל על העולם זה הדרישה והיכולת לפתח חשיבה עצמאית ומאורגנת. חשיבה שיודעת לפרק מצבים מורכבים. אני חושב שזה מאפיין אותי מאוד".
יש לך תואר בפיזיקה?
"יש לי תואר ראשון. התחלתי את לימודי התואר השני, אבל לא יכולתי לסיים אותם. רציתי לעשות שינוי. רציתי להיות שחקן אז נסעתי לאנגליה לשנתיים ללמוד".
למה לאנגליה דווקא?
"כי התחברתי לתפיסה הבריטית של כל העניין. יש להם איזו גישה צנועה למקצוע הזה. זה עוד מקצוע כמו כל מקצוע אחר. אפילו לורנס אוליביה וגם שחקנים בריטים גדולים אחרים לא התרברבו אף פעם. בישראל הייתה לי תחושה ששחקנים מרגישים שזה מקצוע מיוחד, עליון. אז חייתי בלונדון ולמדתי בכמה מקומות, למשל אצל פיליפ גולייה שהקים תאטרון'פיזי'. פה ושם שיחקתי גם בכמה הצגות פרינג' וחזרתי לארץ. לא רציתי להישאר שם".
ואיפה מתחיל פרק האקטיביזם הסביבתי?
"האמת שבלונדון. שם נחשפתי לזה לראשונה. שם נפתחו לי העיניים. תמיד התנדבתי. גם כאן וגם שם. למשל, התנדבתי בהוסטל של חולי איידס ובמוסד של קשישים. עשיתי את זה בשביל עצמי ומפני שנמשכתי תמיד לנושאים החברתיים, פערים חברתיים, אוכלוסיות נחשלות, עניינים של יחסי כוחות, גברים-נשים, כאלה דברים. אבל אלה לא היו התנדבויות שמשפיעות על הכלל. איכשהו התגלגלתי שם למאבק סביבתי ששינה את תפיסת עולמי. עיריית לונדון התכוונה להקים כביש הייוויי שנקרא M11. כל ארגוני הסביבה שם נעמדו על הרגליים האחוריות כדי למנוע את הקמת הכביש, ומחו על הגישה הדורסנית, התאצ'ריסטית שהחליטה להקים את הכביש ממש על אנשים, שכונות מגורים ובלי להתחשב בצרכים שלהם. זה הדהים אותי לראות מי הצטרף למאבק: כמרים, אנרכיסטים, סתם תושבים, מחבקי עצים. כולם שיתפו פעולה ועבדו עם אנרגיות מדהימות. זה שבה אותי. בעיקר שבה אותי הרעיון של השינוי. היכולת לעשות שינוי. זה אחרת מאשר להתנדב באופן פרטני כמו שאני התנדבתי עד אז".
נו, והם הצליחו?
"חלקית. הכביש הוקם, אבל לא על פי התכנון המקורי. קיצרו אותו".
באיזה אופן אתה היית שותף במאבק?
(צוחק) "אני בעיקר הכנסתי מנשרים ומכתבים למעטפות. לפעמים מאבק סביבתי יכול להיות אפור למדי. חוץ מזה, הייתה לי בעיה של ויזה. כתושב זר לא הייתי רשאי להשתתף בכל מיני פעולות של מאבק. לא הייתי שייך. ההתנסות הזאת באנגליה הביאה אותי להיכנס יותר ויותר לעומק של העניין הסביבתי. למדתי הרבה, תאורטית ומעשית, על הקשר בין תפיסה חברתית ובין סוגיות פוליטיות אחרות. למשל פמיניזם. בעצם, לתפיסה החברתית יש קשר לכל מה שקורה במדינה, ובמקרה של ישראל גם לענייני הכיבוש".
עם ההבנות האלה חזר בן ימיני ב-1995 לישראל , וחיפש דרך להשתלב בעשייה הסביבתית שכאן. התחנה הראשונה שלו הייתה המאבק נגד הקמת כביש חוצה ישראל. באופן טבעי הוא הצטרף לגוף שהוביל אז את המאבק - החברה להגנת הטבע. "פשוט הצעתי את שירותיי", הוא אומר. "הצעתי לארגן פעילים, לאסוף חומרים, לייצר חומרים. כל מה שאקטיביסט עושה. פה הבנתי שיש פער בין איך שהציבור הישראלי רואה את הנושא הסביבתי ובין איך שאני תופס אותו. לישראלים היה חשוב באותה תקופה לשמור על כמה שיותר שטחים פתוחים, על הנוף. אני ראיתי את הנושא הזה קודם כול מהזווית החברתית. השיפור הסביבתי כגורם שמביא לשיפור חברתי. למשל, אם הממשלה מחליטה להשקיע באוכלוסיות החזקות והעשירות יותר, מן הסתם יהיו כאן יותר מכוניות פרטיות. מן הסתם גם ישקיעו פחות במערכות היסעים ציבוריות, שהן יעילות ושוויוניות יותר. ככה מגדילים פערים חברתיים, וזוהי רק דוגמה אחת".
(צוחק שוב) "ארגנתי הפגנות ופעולות צבעוניות שונות".
כמו?
"פעם ארגנתי הפגנה ששפכנו בה חצי טונה קרח באיזה רחוב בתל אביב. זה היה בשביל לסמן את הדרישה שלנו להקפיא את העבודות על כביש חוצה ישראל. הייתה עוד איזו הפגנה צבעונית ומקורית שארגנתי. בנק הפועלים היה אחד הבנקים שמימנו את בניית הכביש. הגענו באיזה בוקר למשרדים הראשיים של הבנק כי ידענו שעומדת להתקיים בו ישיבת בעלי המניות. ביקשנו להיכנס. מובן שלא נתנו לנו, אבל אנחנו התכוננו לרגע הזה והוכחנו שלכל אחד מאתנו יש מניה בבנק. נכון שהיא הייתה שווה שבעים שקלים, אבל בכל זאת גם אנחנו בעלי מניות. לא יכלו לסרב להכניס אותנו, והשמענו שם את קולנו. יצאה מזה פגישה עם שרי אריסון. נכון שבמאבק על הכביש הפסדנו, אבל מה שהרווחנו זה עלייה ושיפור ברכבת ישראל. השתתפתי גם במאבקים נגד סגירת חופים בפני הציבור הרחב. במאבק הזה הפעולה הכי נועזת שלנו הייתה שהשתלטנו ב-1998 על המנופים של חברת' סי אנד סאן' שבנתה בחוף צפוני בתל אביב".
גם אקטיביסטים מהזן של בן ימיני יודעים שרצוי לפעול מתוך מסגרת, שנותנת עוד רוח גבית, ובפברואר 1997 הוא היה בין מקימי ארגון "מגמה ירוקה". " היום", אומר בן ימיני, "מדובר בארגון הסביבתי הגדול ביותר בישראל, ויש בו 6,000 מתנדבים שפרוסים ב-24 קמפוסים ".
עמדת בראש הארגון.
"כן. ניהלתי במשך כמה שנים, והייתי חכם מספיק לעזוב אחרי שש שנים. צריך לדעת מתי לזוז כדי לא להתקבע בעצמך ולקבע את הארגון. היום עומד בראש הארגון גיל יעקב, והוא עושה עבודה מצוינת. אחרי תקופת צינון חזרתי לוועד המנהל של הארגון, ואחרי תקופה מסוימת התמניתי ליושב ראש הוועד. לפני עשרה חודשים, כשהחלטתי להיכנס לחיים הפוליטייים ממש, עזבתי את תפקיד היושב ראש".
תגיד, עם התלמידים שלך בסמינר הקיבוצים אתה מדבר פוליטיקה?
"אני לא מדבר אתם על פוליטיקה של ליכוד, מפלגת העבודה או כאלה. אני כן חושב שחשוב לדבר אתם על התפיסה הסביבתית-חברתית-פוליטית. זה כן. כל הזמן. מחר למשל אני יוצא עם סטודנטים לסיור. נבקר באשקלון ונדבר על תחנת הכוח הפחמית שרוצים לבנות והשפעתה בתחומים שונים. אחר כך ניסע ללוד כדי לדבר על פערים בין יהודים לערבים ומשם לחוף פלמחים כדי לעמוד מקרוב על המאבק המתנהל שם על עתיד החוף".
אתה שלם עם ההחלטה לרוץ לכנסת ולהיכנס לחיים הפוליטיים?
"במשך הרבה מאוד שנים הארגונים החוץ ממשלתיים פעלו כדי לעשות שינוי חברתי לא בתוך הזירה הפוליטית. הם השפיעו על הזירה הזאת מבחו) בכל מיני דרכים. עם השנים הבנתי שהמפלגות הקיימות היום אטומות לכוחות ולרעיונות חדשים, ואם רוצים להשפיע מוכרחים להיכנס פנימה. זה מה שאני עושה עכשיו. אני והחברים שלי ב'תנועה ירוקה'".
רונית אשתך שמחה על התפנית הדרמטית בחייך?
"תראי, רונית רואה אותי פחות בבית, וזה בוודאי קשה לה, אבל גם לה קרובים הנושאים הסביבתיים. בעצם נפגשנו בגלל זה. ב-1999 התקיים איזה כינוס שעסק בסביבה ויהדות. רונית היא אישה דתייה. אני חילוני. היא הגיעה לכנס בגלל היהדות. אני בגלל הסביבה. ככה בעצם הכרנו".
ואתם מנהלים בית ירוק כשר למהדרין?
"אנחנו משתדלים מאוד. אני לא רוצה להגיד שאנחנו פוריטנים, אבל אנחנו חיים בצניעות. אין לנו טלוויזיה וגם לא מכונית. אנחנו לא ראוותניים. מחשב דווקא יש לנו כי אנחנו חייבים. אנחנו אוהבים ללכת הרבה ברגל. הולכים לחוף הים ומדברים שעות. זה זמן האיכות שלנו".
אפרופו לא ראוותניים וחיים בצמצום, כבר קנית חליפות לכנסת?
"לא, וגם אין סיכוי שאקנה. אני לא מתכוון לציית לקוד לבוש הזה, המחויט. אני רוצה להמשיך להתלבש פשוט. את יודעת שאפילו לקשור עניבה אני לא יודע? גם לשרוך את שרוכי הנעליים אני לא יודע. אז אין לי כוונה להשתנות בתחום הזה. אני גם לא רוצה מכונית כמו שמגיע לחברי כנסת. אני אבקש במקום זה שישלמו לי על תחזוקת אופניים. בכל זאת, לפעמים צריך להחליף פנימיות וונטילים".
נא להמתין לטעינת התגובות
