לוחמי אוגדת עזה כבר מחכים לפקודה: להיכנס
"אנחנו רוצים להילחם, לקרוע את חמאס", אומרים החיילים המוצבים על גבול רצועת עזה ובטוחים מעל לכל ספק: תכף תינתן הוראה ונכנסים לפעולה
ולא מבחירה. הפסיביות הזו מעליבה אותם. מתסכלת. חלקם כבר איבד את הפחד. לפעמים הם נשארים לישון במיטה בחדר הלא ממוגן.
"בארבע לפנות בוקר התעוררנו לכוננות עם שחר", מספר לוחם בחטיבה הדרומית. "מהבוקר התחיל טפטוף פצמ"רים בגזרה הדרומית. חיילים בגזרה הצפונית אומרים ששם זה לא טפטופים - אלא ממש גשם של פצמ"רים.
"כששאלנו את המפקדים שלנו איך הם מסבירים את זה, הם אמרו שאנשי חמאס-רפיח שבדרום נחשבים לקשוחים, שלא מתעסקים בפיגועים קטנים, אלא רק בפיגועים גדולים. שם מפחדים מגלעד שליט 2. זה הסיוט".
אבל כשאמא מתקשרת לשאול אם הכל בסדר, החיילים מרגיעים אותה ומניחים יד על המכשיר הסלולרי כדי שלא תשמע את הבומים בגזרה, ומחייכים חיוך תמים עד יעבור רעש.
כל עוד לא נלחמים בפלסטינים, ישנם שוברי שגרה אחרים שזוכים לתשומת לב מבצעית. בעלי חיים, למשל. "יש כאן ממש
"הפכנו לצבא של כוסיות", מתחמם קצין המילואים. "אנחנו רוצים להילחם. ברור שיש חשש, אבל אם נידרש להיכנס פנימה, נעשה את זה בלי לחשוב פעמיים. בינינו אנחנו מדברים על ההקרבה שבפעולה כזו. אבל אם אנחנו לא נעשה זאת - מי כן?".
משיחה לשיחה עם לוחמים אתה מבין שכולם רוצים להראות לאזרחי המדינה ולעצמם שהם מסוגלים לפגוע בחמאס. בשביל זה הם התאמנו לאורך כל השירות.
ב-10 בבוקר מגיע לחטיבה הדרומית אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט ללמוד על השטח מהמפקדים. "הם מתגרים בנו ומנסים אותנו כל הזמן, במיוחד עם רועי הצאן הפלסטינים", הם מסבירים, "אנחנו לוקחים בחשבון שאולי מדובר במחבלים שאוספים מודיעין".
גם הלוחמים לומדים מהמפקדים מה מידת המתח שם למעלה - לפי הלחץ שהמפקדים נתונים בו ורמת ההקפדה על הפרטים הקטנים ביציאה למשימות. ההקפדה נשמרת גם בכוננות, שהחלה לטענת הלוחמים כבר בתחילת נובמבר, לאחר שגדוד הסיור של חטיבת הצנחנים בפיקודו של סא"ל ירון פינקלמן חדר לשטח הפלסטיני והשמיד מנהרה.
לפי נתוני צה"ל, זה היה אירוע מפתח בהבנת המצב בגזרה. עד לאותו אירוע שוגרו לעבר ישראל כמאה רקטות קסאם ופצצות מרגמה מתחילת הרגיעה ביוני. מאז האירוע ועד אתמול שוגרו למעלה מ-300 רקטות ופצצות מרגמה.
עד היום חלקו הגולנצ'יקים עם לוחמי חטיבת גבעתי את המשימות המבצעיות מול חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועה - עד שהרמטכ"ל אשכנזי התיר לחטיבת הצנחנים לעמוד על הגבול, לראשונה זה כמעט עשור.
חיילי חטיבת הנח"ל נותרו ממורמרים. ולא רק הם. השיחות עם חיילי צה"ל בשטח מחדדות את התמונה: הדרג המדיני מתקשה לקבל החלטות? הלוחמים כבר כמהים לפקודה של אשכנזי להיכנס פנימה לשטח הפלסטיני "ולקרוע את האם-אמא של החמאס".
נהיית לב הלוחמים ל"אקשן" מיתרגמת כמעט מיד לחשבונאות עלבונות בין הכומתות. אז מה אם מגזרי התיל עוד לא חתכו חצי גדר, ולא ברור מתי זה יקרה ואם בכלל.
לא הרחק משם נע אתמול צביקה לוי מהתנועה הקיבוצית בין היישובים. לוי מכונה "האבא של החיילים הבודדים". ביום שישי האחרון הוא קלט את החייל הבודד ה-51 ביישובי עוטף עזה. "מדובר בלוחם מחטיבת כפיר", הסביר לוי והתמוגג מאושר. "ארגנו לו משפחה מלווה, חדר, תנור, מיטה, ארון ומקרר.
"דקות אחרי שהוא התלהב מהחדר החדש, נפלו פצמ"רים. שאלה אותי רונית מהקיבוץ: 'הוא לא מפחד?'. החייל הבודד, שהוריו באוקראינה, חייך. 'הוא לוחם', אמרתי לה. 'למה שיפחד? חיילים בודדים פזורים בכל עוטף עזה. הם נותנים כוח ומשמעות לאיזור".
לקראת השקיעה מגיע כח של גדס"ר צנחנים עם רכבי ה"דויד" היישר מהבסיס במשמר הנגב. חיילים מהאוגדה מזהים אותם ומיד נפתחים ההימורים. "אם הם כאן, מתכננים משהו", מתנדב מישהו לפרש. וכאילו שזה לא מספיק לדרמה, חושך משתרר בכפר עזה. החשמל הלך.
"פצמ"ר פגע בשנאי או בכבל חשמל מרכזי", זורמים ההימורים. חוסר המעש לא מאפשר לחיילים לפרוק את המתח שהולך ונצבר והם מעלים זיכרונות - בעיקר חיילי הקבע ששירתו תחת פיקודו של מפקד האוגדה תא"ל צ'יקו תמיר.
הם נזכרים בערגה איך פעלו בעומק השטח הפלסטיני, הרגו מחבלים ותבעו מחיר אמיתי על שיגור רקטות ופצצות לעבר היישובים, או כיצד הובילו עשרות עצורים מדי יום לחקירה בישראל, במקרה המשמח פחות.
"פעם היינו שומעים כל היום את מסוקי הקרב ואת זמזום המזל"טים. היום שומעים רק את הפצמ"רים והקסאמים. חזרנו אחורה", הסביר נגד בשירות קבע, שמיהר "לחלק פק"ל נרות וחנוכייה לחיילים. חג שמח".
נא להמתין לטעינת התגובות
