סיכום שנה: גיבורת בני הערובה יצאה לחופשי

חילוץ מרהיב בקולומביה סיים 6 שנות שבי עבור אינגריד בטנקור. כעת היא נאבקת למען עוד חטופים, בהם חייל ששבוי בעזה. סוגרים 2008

אריק בנדר | 28/12/2008 17:50

בשנה החולפת לא היינו משופעים בסיפורים שנגמרו בהפי אנד. אחד מהם, ואולי הבולט שבכולם, היה סיפור חילוצה הדרמטי של אינגריד בטנקור, בת הערובה הידועה ביותר בעולם בעשור האחרון שהוחזקה בשבי במשך שש שנים.

מעלליה של בטנקור יהפכו מן הסתם במהרה לסרט הוליוודי סוחט דמעות וזיכרונותיה לאוטוביוגרפיה רבת מכר, שישלשלו לכיסה מזומנים רבים.

לא שחלילה חסר לה. לבטנקור יש את כל הנתונים שהפכו אותה לאייקון בינלאומי, לדמות נערצת במולדתה ובעולם כולו, ולבת הערובה הזוהרת ביותר מאז נחטפה פטרישיה הרסט, בתו של איל עיתונות אמריקני, בשנות השבעים של המאה הקודמת, על ידי אנשי ארגון הגרילה צבא השחרור הסימביוזי, והתאהבה באחד מחוטפיה.

בטנקור, בת למשפחת אצולה קולומביאנית, נולדה בבוגוטה עם כפית של זהב בפה. אמה, יולנדה פולסיו, הייתה בעבר מלכת היופי של קולומביה ולימים נבחרה לקונגרס של ארצה וייצגה שם דווקא את שכונות העוני של דרום בוגוטה, מעין חואניטה פרון לעניים. אביה היה שר החינוך בממשלת בוגוטה וכיהן מטעם ארצו כסמנכ"ל אונסק"ו בצרפת.

בטנקור התחנכה למעשה בפריז כנערה צרפתייה לכל דבר. בנעוריה למדה במכון היוקרתי למדעי המדינה במחיצתם של בני משפחות אצולה צרפתיות, וחברה לספסל הלימודים היה דומיניק דה וילפן, מי שהיה אחר כך שר החוץ וראש ממשלת צרפת, מה שמסביר את ההתגייסות הטוטלית של הנשיא ניקולא סרקוזי ושל צמרת הממשל הצרפתית למען שחרורה.

הפרק השני בחייה של בטנקור מתחיל ב-1989. בעקבות הירצחו של לואיס קרלוס גלאן, מועמד לנשיאות בקולומביה שהניף את דגל המלחמה בסמים, החליטה בטנקור להפסיק את נדודיה בעולם, בעקבות בעלה הצרפתי, לשוב למולדתה ולסייע לארצה.

במסגרת מאמציה להיבחר ב-2002 לנשיאת המדינה היא החליטה לנסות ולהשכין שלום בין השלטון המרכזי לבין ארגון הגרילה השמאלני FARC, שהתמחה בגידול קוקאין, בפעולות רצח ובחטיפה של מאות ואלפי בני ערובה לצורך כופר. בניגוד להנחיות הצבא יצאה בטנקור בלוויית מזכירתה הנאמנה קלרה רוחאס לעיר מחוז דרומית, בלבו של אזור הנתון לשליטת המורדים, ושם, על אם הדרך, נחטפה.

היא הוחזקה בשבי בלב הג'ונגלים, כשרק עדויות ספורות על גורלה הגיעו מפעם לפעם למשפחתה המודאגת. במשך שש שנים ישבה בטנקור - אשר הפכה לסמל המאבק בגרילה ולסמלם של אלפי בני הערובה - במעצר בתנאים לא תנאים. מספר פעמים ניסתה לברוח ונענשה באזיקים לצווארה. חודשים ספורים לפני שחרורה התפרסמו ידיעות על כך שהיא חולה וימיה ספורים.

בני משפחתה של בטנקור, ובעיקר ילדיה ובעלה לשעבר, פתחו בקמפיין בינלאומי לשחרורה. קבוצות הוקמו בכל רחבי אירופה וגם בארצות הברית, עשרות ערים בצרפת העניקו לה אזרחות כבוד, כיכרות ורחובות נקראו על שמה. פוליטיקאים מהמעלה הראשונה התגייסו למען שחרורה, ובין הבולטים שבהם היה נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, שניצל את קשריו הטובים עם המורדים כדי לנסות ולהביא את שחרורה. אפילו אני פתחתי כאן אצלנו בפייסבוק קבוצת הזדהות עם בנטקור.

ב-2 ביולי 2008 נרעש העולם כולו לשמע הידיעה הדרמטית על חילוצה של בטנקור במבצע צבאי מזהיר, שהזכיר לרבים את מבצע אנטבה שלנו. אנשי הקומנדו הקולומביאנים הצליחו להונות את החוטפים ולהוביל את בנטקור וקבוצה גדולה של חטופים אל מסוקים שהובילו אותם אל החופש.

העולם כולו הריע לנוכח שחרורה של בת הערובה המפורסמת ביותר ובטנקור מיהרה לאחר מפגש מרגש עם ילדיה לטוס במטוס מיוחד היישר לפריז, שם התקבלה על ידי נשיא צרפת בכבוד השמור לגיבורים לאומיים. אצלנו היו מי שניסו לתפוס טרמפ על המבצע ולנסות לקשור את המוסד לפעולת השחרור הנועזת.

בטנקור אומנם שוחררה, מחתרת FARC ספגה מכה קשה אבל היא עדיין חיה, נושמת, בועטת ובעיקר ממשיכה להחזיק במאות בני ערובה אומללים. בטנקור לא שכחה אותם והיא מזכירה אותם בכל הזדמנות. האישה שחולצה מן השבי הבטיחה לפעול גם למען שחרורו של אזרח צרפתי אחר, גלעד שליט, המוחזק בשבי החמאס. אולי יבוא יום וגם לסיפורו של שליט יהיה סוף טוב, כמו לזה של בטנקור.

סוגרים 2008:
הבחירות בארה"ב: איפה היית כשברק אובמה נבחר?
אולימפיאדת בייג'ינג: פלפס ובולט בלי מתחרים
המלחמה בגיאורגיה: המחיר היקר של סאאקשווילי