שידור חוזר: על הסיקור הטלוויזיוני של המערכה בדרום
ערוצי הטלוויזיה לא מפסיקים לשדר מהדרום, ורוב לוחות השידורים הרגילים בוטלו. אבל מאחורי הקלעים מתנהל ויכוח לא קל בין נציגי הזכייניות, חברות החדשות וגם לא מעט צופים סביב השאלה אם זו מדיניות נכונה ומה ההשלכות שלה. לדבר אחד כולם מסכימים: חלק גדול מהלקחים של לבנון כבר הופקו
"באותו יום תכננו להוריד את מהדורת החדשות בתשע ועשרים, ולעבור לשידור החי של 'מלחמת העולמות' עד העדכון של חצות, אבל הנפילה באשדוד שינתה הכל, ובתוך רבע שעה היינו צריכים לחזור לאוויר", מספר מנכ"ל חדשות 2 אבי וייס.
"היה דיאלוג ביני לבין מנכ"ל 'קשת' אבי ניר, והיה ברור כבר אז שיש פצועה אנושות באשדוד, ויש כאן חציית קו. זו החלטה שצריך לקבל והיא קשה, כי משמעות הדבר שצריך להפסיק שידור חי של תוכנית שעולה מאות אלפי דולרים. אבל לא היה מילימטר של ויכוח".
לעומת זאת, למחרת הספיקו הגראדים בבאר שבע להיכנס למהדורת החדשות, ו"ארץ נהדרת" שודרה במלואה במהדורה שהתייחסה ברובה למצב, אך לבטח אי אפשר לכנות אותה תוכנית רצינית. אחריה גם שודר המשך תוכנית הריקודים שנקטעה.
אבל הוויכוח עדיין לא הוכרע, וספק אם זה יקרה בקרוב: האם ההחלטה של ערוצי הטלוויזיה לשדר במתכונת של אולפן פתוח כבר מיום השידורים הראשון היא נכונה? כיצד משפיעים השידורים הישירים הללו על עוצמת המשבר, ועל האופן שבו צופים תופסים אותו? והאם יש מקום בתקופה כזו גם ללוח המשדרים הרגיל, ואולי כפי שסבורים רבים, אפילו קיימת חובה לשמור על שגרה מסוימת.
העימות הצבאי הנוכחי הוא במידה רבה גם מבחנה של התקשורת הישראלית. מלחמת לבנון השנייה, לפני שנתיים, הותירה אותה עם ערמה של לקחים וביקורות, וכעת היא מנסה להוכיח כי חל שינוי בדיווחים מהשטח הבוער: שביטחון השדה נשמר, שהבלבול מפנה מקומו לטובת איפוק ואחריות, ושמינוני הדיווחים תואמים את המציאות.
אך המבחן של התקשורת הישראלית הוא לא רק מול הציבור, אלא גם בהתמודדות שלה עם עצמה. במיוחד בערוצים המסחריים 2 ו-10 עולה שוב המתח בין הקול שרוצה לתת תמונה עקבית מהשטח, לקול שרוצה להמשיך ולבדר ולשמור על שגרת שידורים. מאחורי שניהם, מייבב גם הקול שצריך לספור את הכסף.
באותו ערב ביום שני, כשאשדוד הופצצה ואחר כך אופקים וגם אזור יבנה, ביקשו בתום האירועים בחברת החדשות לרדת מהשידור בסביבות 20 דקות לחצות.
בקשת, הזכיינית ששידרה באותו יום, סירבו
לדברי סמנכ"ל התוכן של קשת, רן תלם, ההחלטה לא לחזור לשידורים הרגילים היא בדרך כלל תלויה בטיב החדשות. "קשה נורא לחזור אחרי עשר דקות שבהן שמעת דיווחים לא נעימים", אומר תלם, "אתה הרבה פעמים מקבל החלטות ניהוליות לפי תחושות בטן. לא היה נכון לחזור אחרי דברים קשים כל כך כמו שראינו ביום שני, ולהגיד בואו נרקוד! אז החלטנו לעצור. מיום ליום נראה לאן זה מוביל".
אבל גם כאן יש שינוי. במלחמת לבנון 2006 הדרישה של הזכייניות מחברות החדשות להמשיך ככל האפשר בשידוריה היתה נחרצת יותר. כמעט כל מה שנראה על המסך היה גל ארוך ופתוח של משדרי חדשות, לפעמים ללא תוכן אמיתי.
האינטנסיביות בדיווחים, קבעה בתום המלחמה מועצת העיתונות, זרעה בהלה מיותרת ותחושה קשה מהנדרש. "אז זה היה הרבה יותר חמור, כי מצב הלחימה היה הרבה יותר משמעותי והאירועים היו דרמטיים יותר", מספר סמנכ"ל השיווק ולוח השידורים של ערוץ 10 נתי דינר, "בימים כאלה באמת היה קשה לשדר תוכנית טלוויזיה רגילה".
"נכון שאם לא נשדר פרק של תוכנית דרמה, ונשמור אותו, יש חיסכון כלכלי בהוצאה, אבל רמת המחויבות שלנו על פי חוק להוצאה על תוכן היא קבועה בחוק, ולכן זה לא באמת חיסכון כספי. מה גם שלשידור חדשותי יש תוספת עלויות שלא כלולה בתקציב, אז יש חריגה".
מנגד, בקשת המצב שונה מבערוץ 10, וגם אולי בהשוואה לזכיינית השנייה, רשת. בעוד שבערוץ 10 תוכניות הפריים טיים, ובהן "הישרדות", מוקלטות מראש, בקשת המשדרים המובילים מועברים בשידור חי: "ארץ נהדרת", " עובדה" ושעשועון הריקודים. משמעות הדבר היא שכל ביטול של משדר הוא הוצאה כלכלית הרבה יותר גדולה.
"בתקופת מלחמה, כידוע, שוק הפרסום לא משגשג, ואנחנו עדיין ממשיכים בלוח שידורים מלא תוכן", אומר תלם, "זו החלטה אסטרטגית לא לוותר על פריים טיים, ועכשיו גם כך קשה יותר כלכלית. יש לנו מערכת יחסים עם הצופים, ואנחנו מרגישים שצריך לתת סחורה טלוויזיונית בכל ערב, כל עוד אין בזה טעם לפגם".
מחקרים שנערכו בתחום מראים שעל אף שהעם נצמד לטלוויזיה בעת שידור של מהדורות חדשות בתקופות משבר, הוא רוצה לראות גם דברים אחרים.
"רואים כבר במחקרים שנעשו במלחמת יום כיפור, שהציבור ציפה בשלבים מתקדמים יותר לתכנים אסקפיסטיים", מספר פרופ' גבי ויימן מאוניברסיטת חיפה. "הציבור בהחלט רוצה מפלט מהחדשות, והשאלה היא של מינון. ממחקר שעשינו על מלחמת לבנון, עלתה תחושה של לופים מיותרים ופטפטנות. הציבור בפירוש רוצה גם בידור ורוצה להירגע, אבל השאלה איך מוצאים את המינון, ואיך אתה עושה את המעברים. אלה החלטות קשות".
לא רק ברשת לא התקבלו תלונות מהציבור. גם המרכזייה של חברות החדשות שרעשה בקיץ 2006 בתלונות של צופים על היקף הסיקור, אבל בעיקר על טיבו, דוממת עכשיו. "אין אפילו טלפון אחד", אומר וייס מחדשות 2 שהוא ומקבילו בערוץ 10, ראודור בנזימן, ערכו כבר ביום הראשון ללחימה תדרוכים לכתבים, כשברקע מסקנות התנהלות התקשורת במלחמת לבנון השנייה.
"אני אכן מתרשמת שיש שינוי מהדרך שבה סוקרה המלחמה בלבנון", אומרת המשנה לנשיאת מועצת העיתונות עורכת הדין ארנה לין, "על אף ששלחנו תזכורת, אני חושבת שהתקשורת עשתה לעצמה בדק בית. אם אני רואה את יונית לוי אומרת כמה פעמים בשידור 'אני מבקשת לא לקרב את המצלמה לפצועים' או' אני מבקשת לא לתת פרטים שיכולים לזהות אנשים', והעובדה שיש מינון סביר של השידור הרציף, אז כנראה קורה משהו".
"אנחנו לא רוצים למרוח שידורים אינסופיים לשווא", משיב אורי רוזן, סמנכ"ל חדשות 10, "אנחנו לא רוצים ליצור ברברת, כי לפעמים במהלך הברברת אורחים אומרים דברים שמתחרטים עליהם. מנגד, חשוב להבין שיש המון אנשים שחייבים אקטואליה ועדכון מידי. אפשר היה לראות את זה בכמות האנשים שעברה אלינו בעשר הדקות שנמשכה 'מלחמת העולמות' ביום שני, בזמן שאנחנו כבר שידרנו חדשות. חשוב לנו שהכתבים שלנו ידברו גם במפורש וכלפי חוץ על האיסורים שחלים עליהם, ולכן אנחנו הופכים את נושא הצנזורה לשקוף. הוראה אחרת שנתנו היא להילחם עם ההתגודדות סביבם, ובאופן כללי לנסות לשמור על אווירה מאופקת".
גם וייס העביר הנחיות דומות לכתבי חדשות 2: "ביקשתי מהם להימנע ממקומות מדויקים של הנפילות, אסור לדווח על נפלים שלא התפוצצו. הטון שלנו הוא מדויק מאוד, קודם כל אינפורמציה ועובדות ובלי חגיגות. במשדר באשדוד, למשל, משה נוסבאום התחיל לשדר, ומאחוריו התגודדו אנשים והתחילו לצעוק מוות לערבים, ויונית חתכה את השידור בתוך שניות. אלה דברים שקורים כשאנחנו מגיעים למקום, וזה לא בידינו. אנחנו יכולים רק להתקפל משם ולעבור למקום אחר".
ביקורות נוספות שעלו בעבר הן ההתמקדות של חברות החדשות בתחרות ביניהן, ולא בסיפור העיתונאי. כשבערוץ אחד רואים שבערוץ השני עולה מבזק, הם מזעיקים את המגיש לאולפן, ועולים לאוויר ויהי מה.
המצב הזה כנראה דווקא לא ישתנה מהותית הפעם. "תחרות היא חלק אינטגרלי", מודה רוזן, ומדגיש שזה חלק חשוב מהסיקור החדשותי, "לשמחתנו, עד עכשיו תמיד עלינו קודם, ולא היה מצב שהיינו באוויר והצטרפנו. אבל אני בטוח שזה יקרה, וזה חלק מהשגרה שלנו כחברות חדשות".
ואילו פרופ' ויימן מסכם את אופי הסיקור הנוכחי וקובע: "יש ללא ספק הבדלים מהסיקור בלבנון וברור שנלמדו לקחים. האווירה הכללית היא הרבה יותר אחראית ושקולה".
אז מה הציון שאתה נותן לתקשורת?
"הציון הוא עובר ועובר יפה. אבל הסמסטר עוד לא נגמר".
נא להמתין לטעינת התגובות
