תיעוד מיוחד: רון בן ישי עם לוחמי צה"ל בעזה
השקט ברחובות ובסמטאות עשוי אולי ליצור את התחושה שהכל בסדר, אבל המפקדים והלוחמים יודעים שבכל רגע משהו רע יכול לקרות, וכל בית עשוי להוות סכנה. רון בן ישי הצטרף לפעילות חיילי צה"ל ברצועת עזה. תיעוד מיוחד
המח"ט לא אומר דברים בעלמא. עד לשעות הערב הצטברו מספר התרעות על ניסיונות חטיפה שחמאס מתכנן, במקום שבו פרוסים הגדודים של חטיבת גבעתי.
"כשהשתלטנו על השטח באגרסיביות רבה, חמאס נעלם," אמר אמש המח"ט אילן מלכא במטה המאולתר שלו בפאתים המזרחיים של העיר עזה, "אבל אני משוכנע שהם עדיין כאן מתחת לאדמה או במסתורים שאת חלקם עדיין לא גילינו. הם ינסו לצאת ולחטוף כדי לרשום לעצמם הישג כלשהו".
ניכר במלכא שהוא רוצה מאוד להבטיח שהלילה הזה כמו הלילות הבאים שעברו בלי הפתעות. הוא גאה מאוד בהישגי גבעתי שהצליחה לחדור את מערכי ההגנה הקדמיים של חמאס בתוך כמה שעות והשתלטה על שטח מבוצר חפור וממולכד כמעט ללא התנגדות. עכשיו הוא רוצה לוודא שהמקום לא יהפוך למלכודת.
עצרנו בחצר של מוסך. הנגמ"ש נסע אחורה עד שכמעט נגע בקיר. יותר נכון, בחור שבקיר, שלתוכו זינקנו היישר מתוך הנגמ"ש. חיילי גבעתי, תוך כדי השתלטות על השכונה, נעו דרך פרצות שעשו בחומות המקיפות את הבתים כדי שלא יהיו גלויים לאש הצלפים ולמלכודות שהוכנו להם במבואות הבניינים.
זה לא חדש, כך עשו כוחות צה"ל במבצע חומת מגן. גם אז הם נעו מבית לבית במחנות הפליטים הצפופים דרך פרצות שפערו בקירות באמצעות פטישים כבדים וציוד אחר. עכשיו משתמש צה"ל בשיטות ובאמצעים מתוחכמים יותר, אבל ההפתעה שהושגה היא אותה הפתעה.
באנו יחד עם כמה אנשי מילואים של גדוד הסיור של גבעתי. יש להם כוח מילואים די ניכר והשכונה הפלסטינית רוחשת קצינים במילואים או בלימודים שבאו להצטרף ללחימה. "לא יכולתי להישאר בבית כשהחבר'ה שלי נלחמים," אמר לי עומרי הג'ינג'י תוך שאנו מטפסים במדרגות הבית, לפגוש את הסמח"ט.
"משתדלים לא להיות חשופים ליד החלונות כדי שלא נחטוף מצלף," אומר לי אחד הקצינים ומתכופף כשהוא עובר מתחת לחלון רחב. במטבח הבית רואים שיירי ארוחה שנעזבו בחופזה. הבעלים אינם, כמו יותר מאלף מתושבי השכונה שברחו בעקבות הכרוזים והאזהרות שקיבלו מצה"ל.
עופר לוי, הסמח"ט, מספר לנו שאנשי חמאס הופתעו במידה כזאת שהם השאירו את המטענים והמלכודים שהכינו גלויים לעין כל ונעלמו. הוא סיפר
מאוחר יותר, נבקר באחת מאותן מנהרות. אבל בינתיים יש עניין יותר דחוף לעסוק בו. המח"ט, שנמצא בהערכת מצב פיקודית, מורה לו להפסיק באחת בצהריים את האש תלולת המסלול, את התקיפות האוויריות ואת התקדמות הכוחות.
במשך שלוש שעות תאפשר חטיבת גבעתי לתושבי השכונה לעבור ב"מסדרון ההומניטרי" כדי להצטייד במזון ובמצרכים חיוניים אחרים. "אסור להתקדם אבל מותר לירות נק"ל (נשק קל) אם כוחותינו בסכנה."
אחד המ"פים מגיע ומספר בהתרגשות שה"דובי" (דחפורי די-9) חשפו מנהרה מלאה ג'ריקנים. מישהו מרגיע אותו ואומר שהמנהרה הזאת ידועה. אנחנו מצטרפים למג"ד צבר שיוצא לראות את המנהרה, הנמצאת בשטח מסוכן למדי, כדי להחליט מה לעשות איתה.
תדריך, מספרי ברזל, נעים בסמטאות בתנועה מאובטחת. החיילים והמפקדים מרימים את הנשק לעבר הקומות העליונות או לעבר הפרצות בקירות לפי הצורך. חמאס נעלם מהשטח אבל הוא עלול לחזור ולהפתיע. כשאנחנו מגיעים לשטח פתוח הכוח מגביר מהירות ונפרס מקסימלית. אנחנו מבוססים בבוץ של עזה ויש הרבה ממנו.
באחד ממתחמי הבניינים יושבת הפלוגה המבצעית של גדוד צבר. בחדר המדרגות של אחד הבתים אנחנו רואים משפחה, סבא וסבתא, כמה הורים צעירים וכמה ילדים קטנים ותינוקות. הם יושבים על שטיח, רגליהם מכוסות בשמיכות, ושני חיילים שומרים עליהם.
"מה איתם,"? אני שואל. "כלום," אומר לי איילון פרי, קצין האג"ם של החטיבה, "הם חופשיים ללכת אם הם רוצים. אבל הם לא רוצים. הם הודיעו לנו שהם נשארים בבית ולנו לא הייתה ברירה אלא לקבל את זה."
המשפחה רואה את המצלמות ובבת אחת משתנה ארשת פניהם. "אין לנו אוכל," הם אומרים בערבית ואחד הצעירים קם ומציע שנראיין אותו באנגלית על מצוקתם. לאנשי גבעתי אכפת מאוד שלא ייראו כמי שמתעללים באזרחים לא מעורבים.
איילון מצביע על ערימה של קופסאות שימורים, בקבוקי מים ושאר מצרכים המסודרים יפה ליד האזרחים. "חלק מזה הם קיבלו מאיתנו, וחוץ מזה הם מבשלים לעצמם חביתות ומזון אחר ואוכלים לא רע." ניכר בפלסטינים שהם מבינים מה איילון אומר ועל פני אחד מהם מתפשט חיוך. ככה זה במלחמה, מנסים.
באחת מקומות המבנה שוכב צלף, משקיף דרך חור שבקיר. החורים האלו הן הצלקות שיישארו ברצועה זמן רב אחרי שצה"ל ייצא משם. אנשי הפלוגה והמג"ד מתפללים תפילת מנחה לפני שהם יוצאים לבדוק את המנהרה שנחשפה.
"קדוש, קדוש, קדוש" אומר החייל שמשמש כשליח ציבור. "קדוש, קדוש, קדוש," עונים המג"ד אורן זיני, המ"פים והחיילים. מספרם של חובשי הכיפות הסרוגות ושל נוער המתנחלים הוא גבוה מאוד בגבעתי ובכלל בחטיבות הלוחמות של צה"ל.
איילון מספר לנו תוך כדי אכילת קבנוס כשרים, כמה חשובה לו התמיכה של העורף, בעיקר של החילונים התל אביביים. המוטיב הזה חזר ונשנה בדברי החיילים והקצינים שפגשנו. הם מאוד גאים במה שהשיגו. הם גם משוכנעים שהכניסה הקרקעית הייתה חשובה להם מאוד.
רבים מהם חששו שצה"ל לא ייכנס והיו משוכנעים שבלי כניסה קרקעית אי אפשר היה להשיג שקט לדרום. "חוץ מזה, נמאס לנו לשמוע שאזרחים ישראליים חוטפים כל הזמן ואנחנו לא מגיבים," אומר אלון מהגולן כשהוא מלטף את הכלב שאיתו.
אנשי יחידת עוקץ של צה"ל המפעילה כלבים הם חלק אינטגרלי של הכוח. יחד איתנו נעים שני כלבים כאלו שלרגליהם נעליים מיוחדות שתפרו להם כדי שלא ייפצעו מהזכוכיות הפזורות ומהקצוות החדים של המתכת המנותצת. לפני שאנחנו נכנסים לבית, הכלבים מריחים.
את הדרך אל השדה שבו נחשפה המנהרה הטרייה אנחנו עושים בהתחלה ברגל. אבל הקטע האחרון הוא מסוכן, הוא חשוף לבתים הקיצוניים של השכונה שמצפון לנו. המג"ד ואני נכנסים לבטנו של טנק מרכבה 4 המוציא אותנו היישר אל פתח המנהרה. בגבעתי לא לוקחים צ'אנסים. הולכים על בטוח.
המנהרה בנויה מפיר אנכי היורד אל תעלה תת קרקעית מדופנת בטון, לפי כל הסימנים יש בה מטענים ומסוכן לנוע בה. מג"ד צבר, אורן זיני, מביט למנהרה ובוחן לאן היא מובילה ומזהה בית גבוה מאוד במרחק כ־300 מטרים.
"יה אללה," הוא אומר, "המנהרה הזאת מוליכה ישר אל הבית הזה וכנראה המוצא שלה שם. כמעט החלטתי להיכנס לבית הזה ולהתיישב בו כמה שעות אבל למזלי ראיתי שהוא ממולכד והחלטתי לוותר".
"עכשיו אני מבין שאם היינו תופסים שם מחסה, היה צפוי לנו ביקור מאוד לא נעים." זיני גאה מאוד, לא רק בתמונות שלו שהופיעו בעיתון במחנה אלא גם בעובדה שהוא ואנשיו גילו את האריה והלביאה.
כן, כן, בגזרתו של גדוד צבר ממוקם גן חיות ובו אריה, לביאה, בת יענה וכמה עופות. אנשיו של זיני גילו את בעלי החיים במקרה. הם שהו בלילה בבניין ממולכד וכשהלכו בעקבות חוטי ההפעלה מצאו את האריה והלביאה רעבים ומבוהלים מההפצצות.
אחרי דיונים שנמשכו היום כל היום הסכים המח"ט שביום לערוך מבצע מיוחד של כוח מיוחד לחילוץ האריה והלביאה לישראל. היען תצטרך להמשיך להסתדר עם מה שחיילי גדוד צבר יתרמו לה.
האתנחתה הקומית שסיפק הדיון בגורל האריה והלביאה גררה בעקבותיה גם ויכוח הנוגע לשאלות הומניטריות בכלל. הסתבר שביום שני השבוע הייתה התרעה על כוונה של שתי נשים להתאבד על אנשי גבעתי.
אנשי גדוד הסיור הבחינו באישה המנסה להתקרב אליהם ומתעלמת מהקריאות לעצור. היא נורתה ולפי כל הסימנים הייתה עליה חגורת נפץ. שני חובשים סיפרו לי כיצד פלסטינים הזעיקו אותם לטפל באישה צעירה בהיריון ובגבר שנפצעו מההפצצות.
"הצלנו את החיים שלהם," אמר אחד החובשים בגאווה וסיפר שאחרי שייצבו את מצב האישה והגבר הם התקשרו לצלב האדום שבא לקחתם לאשפוז בבית חולים שיפא.
אגב, בכל שעות "הפסקת האש ההומניטרית" לא ראיתי ולו אזרח אחד או אזרחית אחת לרפואה ברחוב. אולי מפני שהחנויות היו סגורות ואולי מפני שהשכונה שעד לפני כמה ימים הייתה סואנת, ריקה עכשיו מאדם.
כרגע, עוסקים הכוחות בשכונת זייתון בעיקר בחישוף המטעים והמבנים ששימשו מחסה למשגרי הקסאמים והגראדים. דחפורי כי-9 גדולים עוברים מאתר שיגור אחד לשני ודואגים שלבעלי המטעים והמבנים לא תהיה יותר מוטיבציה לשתף פעולה עם חמאס.
סוג אחר של פעילות היא פגיעה בבניינים החשודים ששימשו כמעבדות ייצור חומרי נפץ וקסאמים. אבל העיקר הוא הזהירות. אנשי גבעתי מן המח"ט ועד אחרון החיילים עסוקים בלוודא שהישגי המהלך לא יישמטו מידיהם.
הם מרוצים מאוד שעד עכשיו היו להם רק כמה פצועים קל וכי השטח שהם שולטים בו שקט. הם מתפללים, תרתי משמע, שכך זה יישאר.
רגע לפני שעזבנו שאלתי את המח"ט: כמה זמן עוד תשהו כאן? כמה זמן עוד נהיה ברצועה? "כמה שנצטרך," אמר לקונית והוסיף: "אני באמת לא יודע, אבל מוכן להישאר כאן גם שבועות וחודשים. נתתי הוראה לאנשים לנוח כדי שיהיה להם כוח להמשיך".
תרחיבו את הפעולה ליעדים נוספים? "כרגע אין לנו תוכניות," אמר ולמרות שהיה חושך ראיתי שהוא משתדל לשמור על הבעת פנים קורקטית. המג"דים שלו כבר החזיקו באותה שעה מפות תצלום של אזור נוסף בסביבות העיר עזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
