ברפיח מצפים לקסם שיסיים את המלחמה
מטוסי חיל האוויר מפציצים את רפיח ולאבות לא נותר אלא לספר לילדים מעשיות בסגנון עלי באבא על עתיד טוב יותר בלי כל אלימות
מאחר שהתקשורת המערבית לא יכולה להיכנס לעזה, אנחנו צופים על מתרחש מגג בניין בצד המצרי של הגבול. זה נראה כמו סרט. אבל ג'וואד חרב מחזיר אותי לקרקע, תודות למחשב הנייד שלו ולתקשורת האינטרנט שבאופן מפתיע עדיין קיימת.
נער הולך בין הריסות ברפיח. צילום: אי-פי
חרב הוא עובד סיוע פלסטיני של הארגון הבינלאומי CARE. הוא מסתתר עם רעייתו וששת ילדיהם בביתו ברפיח, בצד של עזה. הגג שלי והבית שלו נמצאים אולי במרחק של קילומטר בלבד.
אחרי יום של ניסיון, אני מצליח להתקשר אתו בתוכנת סקייפ. הוא מפעיל את הגנרטור שלו לרגעים אחדים בעזרת זרזיפי הדלק שנותרו לו. אנחנו משוחחים בעוד הפצצות נופלות. כלי הציוויליזציה – קול ווידיאו על האינטרנט – מושכים אותי קרוב יותר אל הברבריות ואל הפחד של המלחמה, היישר אל החדר הקדמי של ג'וואד חרב.
אני שומע תחילה את מטוסי הקרב המפציצים. במהירות כמעט על קולית, חרב שומע אותם שניות לאחר מכן. הוא שומע את הפצצות מתפוצצות תחילה בקצה הרחוב שלו. אני שומע את הפיצוץ שניות מאוחר יותר כאשר גלי ההלם שוטפים את הגבול.
אני יכול לראות את ההבזק והעשן בבהירות דרך המצלמה. חרב ומשפחתו מפוחדים מדי מכדי לצאת. הוא מעריך את המרחק של הפיצוץ מביתו לפי עוצמת הרעידה של ביתו. כל מה שאפשר לשמוע הוא הקול האיום של ההפצצה, את הבית רועד ואת הפאניקה והצעקות של הילדים, הוא אומר לי.
"כולם מפחדים שההפצצות האלה ייפלו על בתיהם והם ימותו בין הריסות הבית. ואז יש את הקולות של הילדים הבוכים ושואלים אם הם עומדים למות", הוא מסביר.
אין "שומשום, היפתח"
זו מלחמה שמונעת מאבות להגן על משפחותיהם. חרב לא יכול לומר בכנות לילדיו שהם לא הולכים למות. במקום זאת הוא מנסה להסיח את דעתם.
"אני מחזיק את ששת הילדים שלי בחדר אחד והם מתכרבלים סביבי כמו ציפורים, ואני מספר להם סיפורים כמו שאמי נהגה לספר לי כאשר הייתי ילד. אני מספר להם שהמלחמה הזו תסתיים ולא יהיה יותר הרג אלא שלום", הוא אומר.
זה תכסיס שמצליח תמיד. זו הגרסה העזתית של "סיפורי אלף לילה ולילה". כל לילה יש סיפור חדש על מנת להתרחק מאיום המוות.
"זה בדיוק כמו
'סיפורי אלף לילה ולילה', בדיוק כמו שאמרת. אחד הילדים שלי שאל אותי 'אבא, למה עלי באבא לא מגיע ואומר שהמלחמה בעזה צריכה להסתיים?'. כל מה שהוא מקווה לו זו דרך קסומה לסיים את האלימות שמתנהלת בעזה", חרב אומר.
אבל אין "שומשום, היפתח", אף מילת קסם שיכולה לעצור את הלחימה ולעצור את ההפצצות. וחרב אומר שהילדים שלו הפסיקו להאמין בסיפורי מעשיות. "קשה לשכנע אותם. המחר מגיע והם שומעים את ההפצצות ועל ילדים שנהרגו ובתים שנהרסו", הוא אומר, קולו נשבר דרך חיבור האינטרנט.
מעט מקרוני ואורז
שיחת הווידיאו שלנו נמשכת. חרב מסביר שהוא ומשפחתו ישנים בבגדיהם. אין להם חימום כבר ימים רבים. כאשר ההפצצות החלו, הם פתחו את החלונות. הם לא רצו שגלי הפיצוץ ישברו את הזכוכית.
קארל פנהאל צילום באדיבות CNN
הוא גם אומר לי שהאוכל שלהם הולך ואוזל. "ניסינו לקנות מעט מזון. הצלחנו להשיג קצת מקרוני ואורז ושלוש או ארבע קופסאות של גבינה", אמר. "יש לנו מספיק ליומיים, אבל אני לא יודע מה יקרה ביום השלישי".
כאשר העתיד כל כך מדכא, כיצד אפשר לומר להתראות? "תשמור על עצמך, תאמר שלום למשפחה", אני אומר.
אנחנו מתנתקים, בעוד פיצוצים נוספים מרעידים את הלילה.
קארל פנהאל הוא כתב CNN שמסקר את המלחמה בעזה מרפיח המצרית. רשת CNN מקיימת סיקור שוטף של האירועים בדרום.
נא להמתין לטעינת התגובות
