רדיו חלש: מה עובר על 88FM?
רדיו 88 אף.אם עובר שינוי מהפכני בעקבות כניסתו של מנהל התכניות החדש יובל גנור. העובדים בשוק והמאזינים מתקשים להתרגל וקוראים למרד צרכנים. סיפורו של הרדיו האיכותי במדינה שעלול להפוך בלי שנרגיש לגלגל"צ מספר שתיים
העניין מזכיר סרט אחד משנת 1959 - "העכבר ששאג". הסרט מספר את סיפורה של דוכסות מיניאטורית בגודל 24 קילומטרים רבועים בשם "גרנד פנוויק", שכל כלכלתה נסמכת על יצור יין פינו גרנד פנוויק. ארצות הברית מגלה עניין ביין, ומחליטה לבקבק נוזל דומה משלה, העונה לשם "פינוט גרנד אנוויק" ומאיים להחריב את כלכלתה של הדוכסות המזערית. במקום להוריד ראש ולהיכנע, הדוכסות מכריזה מלחמה על מעצמת-העל בכוונה שארצות הברית תכבוש אותה ותיטיב עמה, אך על הדרך משיגה, לגמרי בטעות, אב-טיפוס של פצצת "קיו", שיכולה להחריב את העולם כולו ומביסה את הגדולה שבמעצמות תבל.
סיפורי אגדות שכאלה, שגוף, מדינה או מוסד מזערי מצליחים ליצור בהן כל כך הרבה רעש יכולים להתקיים בשני מקומות: בעולם הדמיון ובעולם התקשורת. עצם העובדה שאתה גדול, חזק וכולם חשופים אליך, לא הופך אותך בהכרח למשפיע ביותר.
המגזין "ניו ריפבליק" למשל, זה שהתפרסם ברחבי העולם בעיקר בזכות כתבה מצוצה מן האצבע של העיתונאי סטיבן גלאס וממנו נולד הסרט "חשיפה", הוא מגזין קטנטן בכל קנה מידה, ודאי במספרים דוברי אנגלית עם אקצנט אמריקני. כשישים אלף מנויים שמלמדים על חשיפה מצומצמת ביותר יש למגזין, ובכל זאת, בפרק של משפחת סימפסון הצופה לומד שליסה מנויה על "ניו ריפבליק" לילדים.
למרות מספר הקוראים הקטן של המגזין, הוא אחד המשפיעים ביותר בתחום הפוליטיקה והאמנות בארצות הברית. למה? כי הברנז'ה הרלוונטית קוראת אותו. כך גם המקרה עם 88 אף.אם, תחנת רדיו קטנה מבחינת רייטינג, שחלק לא מבוטל ממאזיניה שייך למיליה הנכון.
התחנה המדוברת עלתה לאוויר בשנת 1995, בתקופה שהחלו בה שידורי הרדיו האזורי להנץ. התחנה נודעה בשם "קול הדרך לעסקים", וסיפקה למאזינים מוזיקה, מידע בעניינים פיננסיים ודיווחים מהכבישים. בתוך פחות משנתיים יצא ל-88 שם של תחנת רדיו שמנגנת מוזיקה איכותית, אקלקטית, שמעזה לשבץ שעות לא מעטות של ג'ז בלוח שידוריה.
88 הפכה למקום שכל מי שמאסו בפלייליסט המפורסם של גלגל"צ בורחים אליו. בעצם, 88 נהייתה האנטי-תזה של גלגל"צ. בגלגל"צ המאזין יכול לשמוע את אותו שיר שעה אחרי שעה, ואילו ב-88 רוב הסיכויים שאם שמעת שיר מסוים, לא תשמע אותו שוב באותו היום.
"הדגש בשידורי המוזיקה של 88 אף.אם הוא על האיכות", נכתב בעמוד ה"אודות" באתר הרשמי של התחנה.
זמן קצר לאחר הקמת 88 ועד עתה היא מייצגת כביכול אליטיזם מוזיקלי. בקרוב מאוד אמור לעלות לוח שידורים חדש, שהגה יובל גנור, מנהל התחנה בחודשיים האחרונים, ובו תמורות שלדברי גורמים בתחנה ומחוצה לה, אמורים להשפיע לרעה על טיב המוזיקה. בצורה מרחיקת לכת.
לפי עיקרי חזון התחנה שבקצה השמאלי של הסקאלה, כל מוזיקה יכולה להיות משודרת בכל שעה של היום כל עוד היא טובה. "בגדול, ההרגשה שלנו היא שהחזון הזה לא עובד על הנהלת רשות השידור", אומר שדר שמשוכנע כי מקור השינוי בהנהלת הרשות ולא רק במנהל התחנה החדש. "התחושה שלי היא שמדובר באנשים מאוד צרי אופקים שלא מבינים שיש להם יהלום ביד, ובמקום לטפח את היהלום הזה ולהגיד כמה הוא מיוחד ולהשוויץ בו בריש גלי בכל מקום, הם מפחדים ממנו ולא יודעים איך להתמודד אתו. הפתרון שלהם הוא לשנות אותו למשהו שהם מכירים".
סוף דבריו של השדר פותחים פתח לדיון פילוסופי. בבסיס הדיון הזה עומדת השאלה מה עדיף: לשמוע שיר טוב אך לא מוכר ולחכות בכליון אוזניים עד שהשדר יודיע מה שם השיר ויספר מי מבצע, או לשדר להיט ידוע כדי שהמאזין ישרוק, יזמזם או ישיר עם השיר? לפחות לפי השינויים שאמורים לחול בתחנה, נדמה שקברניטי קול ישראל סבורים כי יש צורך בריענון שמשמעותו חריגה ממה שהיה נהוג עד כה ב-88 ומלבד שידור מוזיקה קליטה, להיטית ומיינסטרימית יותר.
למרות הכחשות מצד גנור ואנשים אחרים בהנהלת קול ישראל, שמספרים כי הקו האיכותי לא ייפגע, נדמה כי בהזזתם לשעות אטרקטיביות פחות של תכניות בהגשת רוני ורטהיימר, גל אפלרויט, גבי ינון ואחרים יש משום ניסיון לפנות למכנה משותף רחב יותר של טעם מוזיקלי. "הקרדיט שאנחנו עושים משהו טוב כנראה נגמר מבחינת ההנהלה", מסביר שדר בתחנה. "התחושה היא שיביאו עורכי מוזיקה שכן יהיה אפשר להשפיע עליהם. זה מה שאני חושב. אפילו שהמנהל טוען שהוא לא רוצה לשנות את הקו, זה נשמע כמו מכבסת מילים כי הוא מעביר את מגישי התכניות שהיו בפריים טיים לשעות עם האזנה נמוכה יותר. עכשיו לך תסביר שאתה לא משנה קו. זה לא ממש משנה".
הרעיון לשנות סדרי עולם ב-88 אף.אם לא התחיל לאחרונה. ועדת דינור לבחינת רפורמה ברשות השידור המליצה בשנת 2005 לוותר על התחנה ולמכור אותה לגוף פרטי. עד כדי כך 88 נחשבה מוצלחת.
המחאה לא איחרה לבוא, בדמותם של לא מעט מוזיקאים שהתחנה חשובה להם. אריק איינשטיין כמעט קרא לשרוף צמיגים לולא היה זה מסוכן לבריאות. "אנחנו מיעוט נרדף", זעק אהוד בנאי, "אבל גם לנו יש זכויות". התחנה הזאת, שהיא כביכול שולית, קטנה ולא מואזנת, סחפה אחריה מאזינים נאמנים רבים, אלה דאגו לפתוח פורום אינטרנטי ששדרי התחנה העלו בו את רשימות השידור שלהם ואתר בשם "משמר 88", שתפקידו להגן על התחנה לבל ישנו את מהותה.
"זה סיפור חדש ישן", אומרת הילה שגן (28), מראשי המאבק בשינויים שיובל גנור מתכנן. "בקיץ האחרון היה סיפור על מעבר לשידור ממוחשב בסופי שבוע, שמשמעותו ביטול כל התכניות המיתולוגיות כמו 'עידן הדלי', 'משדרים חיפושיות' ו'כאן שם ובכל מקום'. מלבד זה, הייתה פגיעה בצביון של התחנה שהיא לא מחשב. יש משמעות לשדרים, יש משמעות לעורכים. אנחנו לא יכולים להיות גלגל"צ 2, זה לא עובד ככה. הבנו שצריך להתארגן, וכך נולד המשמר. ההחלטות יכולות ליפול בכל שני וחמישי, והיינו צריכים התארגנות מסודרת ומיליטנטית, להבדיל מפורום שהוא קרקע לדיונים. המטרה היא לשמור על התחנה כדי שלא משנה איזה מנהל יגיע, יש גוף שערוך ומוכן מולו. מהרגע שגנור הגיע התחילו שינויים מהותיים".
כל כך מהר?
"הדוגמה הכי קריטית היא הורדת השעה של הבלוז. בלי התראה מוקדמת ובלי שנדע על זה. אין בלוז, פשוט אין. אתה מדליק את הרדיו ולא שומע עוד את התכנית. צריך להבין שהמעורבות שלנו, הצרכנים הכבדים של התחנה, גבוהה מאוד-מאוד. אנחנו מכירים את לוח השידורים, ואנחנו מרגישים שאנחנו מכניסים הביתה את השדרנים. אנחנו, כמאזינים, מרגישים את השינויים גם בלי להיות מעורבים במאבק. מאז עידן גנור חלו שינויים גדולים בתחנה ובחוויה שלנו כמאזינים, בייחוד בהורדה של הבלוז. זה היה מחפיר בעיניי. לא ייתכן שתחנה שצמחה מהבלוז והג'ז לא תיתן נישה של שעה לסוג המוזיקה הזה. השינוי השני הוא בהכנסה של מוזיקה פופולרית יותר. יש לי ליד הרדיו דף ועט בקביעות. התחנה הזאת היא בית ספר אחד גדול, אוניברסיטה. קניתי אין-ספור דיסקים בזכות התחנה הזאת. 88 היא שמורת טבע, קסם, חזרה לימי הרדיו ההם".
אני יודע שגנור ערך שיחות עם השדרים ועם העורכים. הוא אמר להם שהוא מתנגד לפלייליסט.
"אני מבינה שאין בכוונתו להיות גלגל"צ מבחינת פלייליסט, אבל יש פגיעה במהות. לשדר מוזיקה פופולרית, להיטים, זה דבר שנוגד את החזון של התחנה. אני מבינה שלא יהיו ישיבות פלייליסט, אבל יש עלייה של ממש בכמות המוזיקה הפופולרית בתחנה על חשבון אותו בית ספר שדיברתי עליו, ויש התערבות בתכנים, שאומרת שעל כל שיר לא מוכר צריך לשים מיד אחר כך שיר מוכר. הרעיון הוא שהתחנה תהיה קומוניקטיבית. הדרישה השנייה היא לשים יותר מוזיקה שמחה, מוזיקה שבמירכאות, כיף יותר לשמוע. לכן יש יותר תכניות של מסיבות ריקודים, כמו אצל עופר נחשון ביום שישי, עם מוזיקת מועדונים".
שגן מתחילה לדקלם לי את לוח השידורים של שישי בלילה כדי להוכיח כמה הוא קליט, פופי ומסיבתי. "יש מקום למוזיקה שמחה ומקפיצה, אבל הכול שאלה של מינון ואיזון", היא ממשיכה. "אין תחנות שיש להן אופי מובהק כל כך כמו 88. הדרישה למוזיקה שמחה כביכול רומסת את היסודות ש-88 נשענת עליהם. הקשבתי לתחנה לפני כמה ימים, וכל שיר היה להיט. אז נכון, שמו ניק קייב ולני קרביץ ורדיוהד, אבל את השירים הכי טחונים שלהם".
בכל ערוצי הטלוויזיה יש תכניות ראליטי בידוריות, ואני לא רואה מחאת צרכנים והתערבות צופים בתכנים.
"אתה מדבר על גופים פרטיים. לקול ישראל יש אחריות ותפקיד. כל סטודנט שנה א' ידקלם מתוך שינה שלשידור ציבורי יש מחויבות של שירות, לא לפרסומות ולא לרייטינג, אלא לקהל המאזינים. התפקיד השני הוא לספק אלטרנטיבה לתחנות בבעלות פרטית עם מכוונות כלכלית. זאת אומרת, אם יש סוגי מוזיקה שלא משודרים בשאר תחנות הרדיו, קול ישראל צריך לענות על כמה שיותר טעמים מוזיקליים. שיקולים כלכליים לא יכולים להניע את קול ישראל כגוף שידור ציבורי".
אבל יכול להיות שבעקבות השינויים גנור יביא קהל מאזינים גדול יותר, וכך ימלא את תפקידו כגוף שידור ציבורי.
"יכול להיות שהוא יהיה פופולרי יותר, אבל הוא יאבד את הקהל הנאמן. אני איאלץ לעבור למקום אחר, גם כמחאה וגם כי זה לא יענה על הצרכים שלי. אנחנו מתכננים חרם צרכנים. אנחנו לא נאזין עוד לתחנה הזאת. יש הרבה אנשים שמוכנים למרד הזה. אם התחנה תהיה פופולרית, היא תאבד את זכות הקיום שלה. זאת שגיאה שיווקית קשה. 88 ממותגת בצורה ברורה מאוד. זה שהוא ישים מוזיקה חדשה יותר לא יגרום לצרכני מיינסטרים להקשיב לה. אם הוא רוצה להיות לגלגל"צ 2, הוא יצטרך להחריב אותה. למותג '88' יש זהות, והוא לא יכול להעביר אותה למקום אחר בתודעה".
כל עובדי התחנה שדיברתי אתם חוששים מלוח השידורים החדש שיוצג לקראת סוף החודש. כמה מתכניות הדגל, שמשודרות שמונה שנים לפחות ברציפות באותה שעה ומתכונת, ובהן תכניות ג'ז יומיות, יועברו לשעות אטרקטיביות פחות, פחות פריים-טיימיות ונחשקות. כמות תכניות הג'ז שמשודרות בתחנות המרכזיות בישראל קטנה במיוחד. ישנה התכנית המצוינת של דני קרפל בגלי צה"ל, אחת לשבוע, ובזה פחות או יותר מסתכם הז'אנר.
88 שידרה בימיה הטובים כמות מרשימה במיוחד של ג'ז. שלוש שעות יומיות לפחות, לא כולל מרתונים בחגים. בהתחשב בעובדה כי ג'ז אינו סגנון המוזיקה הפופולרי ביותר, היה מדובר בעדנה לאוהבי הסוגה. אל אוהבי הג'ז הוותיקים הצטרפו מאזינים חדשים שלא הכירו את הסגנון. למרות הכתוב, 88 אינה סקטוריאלית כמו שאפשר לחשוב.
"פעם באיזו מכללה הייתה עבודה של להציע סלוגנים ל-88", מסביר אחד משדרי התחנה. "עד היום אני חושב שהוא גאוני, '88 אף .אם, מוזיקה שלא שומעים ברדיו'. זה גאוני, ואני מצטער שלא השתמשו בו. תראה, במשך השנים הבנו שלא מדובר, כמו שההנהלה מנסה להציג את זה, בחבורה ברנז'אית קטנה ומצומצמת שמאזינה לתחנה. נהגי מוניות מתקשרים אלינו לאולפן ואומרים: 'בואנ'ה, איזה אחלה מוזיקה אתם שמים', ואנשים מכל שכבות האוכלוסייה. זה מחזק את העניין שכשמוזיקה טובה, היא טובה. אתה יודע כמה טלפונים אנחנו מקבלים? אנשים בנו את התקליטייה שלהם על מה שהם שמעו ב-88. מה שקורה עצוב, לאן אנחנו הולכים?"
בתוך התחנה יש מי שלוקח את השינויים בצורה קשה קצת פחות. "צריך להסתכל על השינויים במקצועיות", אומרת אחת העובדות בתחנה. "יש אנשים שאומרים שצריך לעשות שינויים, וזאת תפיסת עולמו של המנהל. אם הוא חושב שמוזיקה קצת אחרת, שונה, מעניינת ומיוחדת אינה חלק מהשידור הציבורי והוא רוצה להפוך את התחנה למשהו פופיסטי ורייטינגי יותר, זה בסדר גמור. זה עניין של הסתכלות, וזאת זכותו כמנהל לעשות זאת.
"עם זאת, עורכים ומגישים של תכניות בעלות אופי מיוחד, בראש אחר, לא מרוצים ודואבים את העניין. על כל פנים, אי-אפשר להגיד על המנהל שזאת לא זכותו, וזה כל הסיפור. יכול להיות שהתפיסה שלו לא מתאימה לתחנה, אבל כך הוא החליט. הצעקה קמה על כך שתכניות בעלות ייחוד הוזזו הצדה, לשעות מאוחרות יותר בלילה, כשאנשים לא מאזינים לרדיו. תכניות של ג'ז, בלוז ותכניות המוזיקה המיוחדות נדחקו לשוליים, לטובת המרכזיות של הבנליה. הוויכוח הוא בין אלה שהיו להם תכניות מיוחדות למנהלים על הפנים האחרים שהתחנה מקבלת.
"אם זה טוב או רע זה לא העורכים והשדרים צריכים לקבוע. זה כואב וחבל כי התחנה הייתה ייחודית מאוד, ויכול להיות שעכשיו הייחוד שלה יהיה שונה. תראה, בכינו לו והתלוננו, אבל יותר מזה אנחנו לא יכולים לעשות. רק ימים יגידו אם המהלך הזה נכון ואם הרייטינג באמת יעלה. ל-88 אין רייטינג גם בגלל בעיה אובייקטיבית של משדרים, אבל שמה הולך לפניה. מי ששמע אמר שזאת תחנה יוצאת דופן. הרייטינג חשוב פחות כי שידור ציבורי לא צריך להתחשב בו. אז נכון שאפשר לעשות שינויים אלא שכאן נעשה שינוי חד מאוד. גימדו כיוונים טובים והזיזו הצדה את הדובדבנים. אני חושבת שבסופו של דבר בחלוקה החדשה אין היגיון. את החומרים המיוחדים שמו בגטאות".
עובד אחר בתחנה מסכם את השינויים בצורה שאינה ניתנת לפרשנות. "התחנה הולכת לוותר מרצונה על חלק מהייחוד המוזיקלי שלה", הוא אומר. "רדיו ציבורי חייב תחנה אחת כזאת שיש לה איכות מוזיקלית, שלא מתביישת לחשוף חומרים חדשים או ללכת אחרי רייטינג. המשבצת הזאת של תחנה עם רייטינג שפונה לחתך רחב תפוסה היטב על ידי גלגלצ, ולפיכך מבחינת התחרות השינוי נראה לי לא חכם. אני לא פוסל את האפשרות ששעות הפריים יהיו ידידותיות יותר לקהל, אבל אפשר לעשות את זה בלי לרדת לזנות".
הסלוגן הוותיק של התחנה מספר כי ב-88 משמיעים את "המוזיקה הכי טובה ברדיו", השאלה המתבקשת בעקבות השינויים שהכניס גנור היא אם היא תוכל להמשיך להתהדר בו.
למנהל התחנה יובל גנור ניתנה האפשרות לשטוח את משנתו באריכות. לאחר לבטים הוא החליט להסתפק בתגובה הקצרה הבאה: "88 תמשיך להיות התחנה שמשדרת את המוזיקה הכי טובה ברדיו, תחנה למוזיקה אלטרנטיבית שאי-אפשר לשמוע בתחנות המיינסטרים האחרות. לא יהיה בה פלייליסט, ונשמור מקום גם לז'אנרים שהפכו לחלק בלתי נפרד ממנה כמו ג'ז, מוזיקת עולם ובלוז".
נא להמתין לטעינת התגובות
