ח"כ טיבי: "אנחנו הקורבן הזמין ביותר"
שבוע אחרי פסילת המפלגות הערביות הרוחות סוערות: אנשי שמאל מזהירים שגם אם בג"ץ יהפוך את ההחלטה - הנזק הציבורי כבר נעשה
ממש במקרה, נושא השיחה שקיימנו נסב באותו הרגע סביב אזעקות צבע אדום בשדרות ו"הפאניקה הלא מוצדקת של התושבים שהביאה לפריצת המלחמה", כפי שהוא בוחר להגדיר זאת בדרך, שכהרגלו, ודאי תקומם רבים.
אבל הפאניקה האמיתית התגלמה במהירות בדמותו של סדרן ממשמר הכנסת שהגיע מתנשף בריצה ללשכתו של טיבי, מנופף בידיו עם מכשיר הקשר. "כולם למרחב המוגן", הוא דחק בטיבי. טיבי לקח את הזמן.
אולי המחשבה על הבילוי המשותף עם אביגדור ליברמן בחדר קטן, לא ממש גרמה לו להרגיש מוגן. בזמן ההליכה למרחב המוגן חזר הסדרן המבוהל והודיע על "חזרה לשגרה". אזעקת שווא. "אתה לא יכול להחזיר אותי לשגרה שלפני הפסילה? בבקשה ממך? ", ביקש טיבי בחיוך. כנראה שלא. כשחזר, גילה שהדלת ללשכתו כבר נעולה.
קודם כל קצת סדר: ההחלטה האם שתיים מהמפלגות הערביות, בל"ד בראשות ג'מאל זחאלקה ורע"ם-תע"ל בראשותו של טיבי, יוכלו לרוץ לכנסת בבחירות הקרובות, עדיין פתוחה והתגלגלה לפתחו של בג"ץ, אשר צפוי להכריע בימים הקרובים. זאת לאחר שבדיון בכנסת בשבוע שעבר, פסלה אותן ברוב גדול ועדת הבחירות המרכזית בעקבות הצעת מפלגת ישראל ביתנו.
זאת ועוד, החלפת המהלומות בין מפלגות הימין ובין המפלגות הערביות והתחרות מי מחברי הכנסת שלהן מדבר באופן פרובוקטיבי יותר, היא כבר משחק מוכר וישן שבו נראה כי שני
אבל עם זאת, נדמה שהפעם, כאשר ההחלטה התקבלה על רקע המבצע בעזה ובתמיכת חלק ממפלגות השמאל ובדיון כמעט פרצה קטטה אלימה, מדובר בכל זאת בעליית מדרגה שעשויה להותיר את חותמה בכל מקרה.
ובכלל, נדמה שלהחלטה הזו יש השלכות דרמטיות יותר מעתידם של טיבי וחבריו, בעיקר על רקע העובדה שאחוז ההצבעה בבחירות בקרב האזרחים הערבים במדינה רק הולך ויורד. בנוסף, הקיטוב בינם ובין החברה היהודית הולך וגדל כפי שהומחש באירועים האלימים שפרצו לאחר תחילת המבצע בעזה.
טיבי, מבחינתו, מודאג מהאווירה הזו הרבה יותר מהדאגה מהפסילה של מפלגתו שלהערכתו לא תעבור את מבחן בג"ץ ממילא. "אני ער לעובדה שיש רבים שלא רוצים לראות ערבים בכנסת, או ערבים ברחוב. המטרה היא לטהר את הכנסת ואז את המדינה. או להשאיר ערבים מהסוג 'הנסבל'. ערבי מחמד כזה שמרכין ראש בפניכם", הוא טוען.
"האווירה בישראל היא ימנית גזענית במהותה, במיוחד עכשיו אחרי המלחמה. עובדה שקיבלו את ההחלטה הזו מתלהמי הרחוב שבכנסת, בזמן לחימה כשכולם גם ככה מתלהמים עלינו. כל זב ומצורע בעיתונות רוכב על הגב שלנו, הערבים, כדי לזכות בנקודות פטריוטיות מזויפות ולהראות ש'תקעתי להם'. מי שלא יכול להגיע למוחמד בעזה, יש לו כאן אחמד וטאלב בכנסת. אנחנו הקורבן הזמין ביותר".
הכי קל לנתח את זה ככה. אבל בוא נסתכל על העובדות: אתה חבר בכנסת ישראל ועדיין נפגשת בגלוי עם הנשיא הסורי בשאר אסד ולחצת את ידו. אתה הרי יודע שהחוק אוסר בפירוש על מגע עם מנהיגים ממדינות אויב. זה נדמה כאילו אתה בכוונה מייצר פרובוקציות.
"נכון, ואני אעשה את זה עוד פעם. לא רק ליהודים מותר לפגוש מנהיגי עולם. תתרגלו לעובדה שמלבד העובדה שאנחנו אזרחים, אנחנו ערבים. הם בני העם שלנו. ההגדרה של מדינת אויב צריכה לקחת בחשבון את שיוכי הלאומי", משיב טיבי ומגלה כי גם עם איסמעיל הנייה, ראש החמאס בעזה הוא משוחח, והפעם האחרונה שדיברו הייתה זמן קצר ביותר לפני תחילת המלחמה.
"הוא התקשר אליי ושוחחנו ארוכות", אומר טיבי. "דיברנו על המצב המדיני. הוא אמר לי שהם מעוניינים לחדש את התהדייה בתנאי שהמעברים ייפתחו. גם היום הייתי פוגש את הנייה ולוחץ לו את היד, כן. אני מכיר אותו כבר שנים. הוא נבחר על ידי העם הפלסטיני. אני לא רואה איתו עין בעין כל דבר, אבל החמאס הוא ארגון לגיטימי והוא הגוף המייצג בעזה. גם עם א-זאהר אני מדבר".
שאלת אותו גם מדוע החמאס החל לירות רקטות על ישראל ברגע שהתהדייה נגמרה?
"תהדייה היא הפסקת החיסולים והפסקת הרקטות. זה כולל את שני הצדדים".
אתה אומר שהכנסת רודפת אתכם, אבל מה אתה חושב על המעשים של עזמי בשארה, שנחשד בהכוונת טילים לישראל בטלפון ובקבלת מיליונים ממדינות ערב, ואז ברח לחו"ל?
"תעברי לשאלה הבאה. הוא לא הורשע ואני מניח שמגזימים ומנפחים את החשדות נגדו בכוונה להכפיש".
בגלל זה הוא ברח?
"אני לא בקשר איתו, אני לא רוצה לדבר עליו. את יכולה לשאול את המפלגה שלו למה הוא ברח".
טיבי כמובן אינו רוצה להרחיב בסוגיה של בשארה, אך אם היו לוחצים עליו יותר, אולי הוא היה מודה כי הפרשה הסבה נזק לכל המפלגות הערביות.
בלשכתו של טיבי, שם קיימנו את השיחה בשבוע שעבר עוד בטרם נכנסה לתוקף הפסקת האש, הטלוויזיה הייתה על ערוץ אל ג'זירה נון-סטופ. הוא מסתכל עליך בעין אחת, ובעין השנייה מציץ על המטוסים המפגיזים את עזה בשידור חי.
לפתע נכנס עוזרו ומגיש לו פתק צהבהב. טיבי מקמט אותו בכעס. "למה לא העברת לי אותו? תתקשר אליו עכשיו", הוא מתרגז ומסביר שמדובר בבן דודו, שר הבריאות הפלסטיני לשעבר ואב לארבעה, המתגורר בחאן יונס.
"הוא בחיים. זה כבר הישג", אומר טיבי בייאוש. "כל טיל יכול ליפול על הבית שלו. ישראל מבצעת פשעי מלחמה. זה אכזרי ולא מוסרי ".
ומה בנוגע לאזרחי הדרום? נראה שעליהם קצת פחות כואב לך.
"אני מצר על כל פגיעה באזרחים, בשדרות ובכל עיר אחרת. אבל אני מתפלא בכל פעם ששואלים אותי למה אני רגיש יותר לכאב של אחיי הערבים. בכל פעם שיהודי מתעטש בלטביה מכנסים כינוס חירום של הסוכנות היהודית. אז אתם לא רוצים שאני אכאב את כאבו של בן הדוד שלי?".
אתה מאמין שאי פעם יכול לשרור דו קיום בין יהודים לערבים במדינה?
"הביטוי דו קיום הוא ביטוי שטחי ורדוד, שמטרתו להנציח מצב קיים של סוס ורוכבו. של יהודים אוכלי חומוס אצל ערבים. החומוס הוא אכן טעים, אבל מה שאתם מאכילים אותנו הוא מריר. במציאות של היום אני לא רואה את זה קורה בקרוב".
והדאגה הזו, לעתיד הדו קיום לאור הקיטוב הגובר, לא משותפת רק לפוליטיקאים - אלא גם למומחים. פרופ' אמל ג'מאל, ראש החוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, מעריך כי בבחירות הקרובות שיעורי ההצבעה בקרב הערבים ירדו בצורה משמעותית.
"גם ככה היום שוררות תחושות קשות מאוד בקרב הציבור הערבי שמתמודד עם תסכול וניכור גדולים מאוד. אם בסופו של דבר המפלגות הערביות לא יוכלו להשתתף, התחושות האלה רק יעמיקו. ובפוליטיקה אין ואקום, כולנו יודעים את זה", הוא אומר ומסביר כי מי שיגזור קופון מהפרשה יהיו התנועות הקיצוניות, שאחוז התמיכה בהם גם ככה רק הולך וגדל.
להערכתו, אפילו מפלגת חד"ש לא תרוויח עוד מצביעים מהפסילה של שתי המפלגות הערביות האחרות. "אני מאמין שרבים בציבור פשוט יבצעו מחאה שקטה ולא יגיעו לקלפיות", אומר ג'מאל, ומסביר שלא משנה מה יחליט בג"ץ, משמעות הפסילה היא הרסנית והשלכותיה יהיו מרחיקות לכת: "אפילו אם בג"ץ יאפשר לח"כים הערבים להשתתף בבחירות הציבור יגיד להם ולעצמו:'אתם בכנסת רק בגלל בג"ץ, עדיף כבר לא להצביע'. זה יפגע להם בלגיטימיות".
שרת החינוך יולי תמיר שמכירה היטב את הלכי הרוח בציבור הערבי, שותפה אף היא לחשש, אבל מקווה שעוד אפשר יהיה לתקן: "יכולה להתרחש באמת מחאה שתתעצם על רקע מה שקרה בעזה ולהגיע לכדי קרע ואולי אפילו למאבק מסוכן. אבל המיעוט הערבי הוא מיעוט גדול, והיכולת שלנו לחיות איתם היא מפתח ליכולת המדינה להמשיך ולהתקיים.
ההחלטה לפסול את המפלגות הערביות הייתה שגיאה חמורה מאוד. אין לי סימפתיה לדברים שאומרים הח"כים שלהם, אבל צריכה להיות סובלנות ומידה של איפוק".
אני מבינה שאת לא ממש שבעת רצון מהעובדה שהנציג של מפלגתך בוועדה, ח"כ איתן כבל, הצביע בעד פסילת בל"ד.
"איתן עשה שגיאה. זה פטריוטיזם זול שלא מקדם את המדינה, אלא רק מכשיל אותה. צריך לחשוב לטווח הארוך ולא עכשיו וכרגע. מי שגורם נזק למדינה לאורך שנים הוא לא באמת פטריוט".
כבל מסביר את החלטתו: "אני לא צריך שיטיפו לי מוסר, ואני לא פחות פלורליסט ודמוקרטי מיולי תמיר. בזמן מלחמה חשובים להיות פטריוטים - או לפחות להביע אהדה למדינה. אני אומר: 'עד כאן. לא מותר לטנף אותנו בצורה שעוברת את הגבולות'. לא עשיתי את זה בלב שלם, אבל בגלל הדיון שהיה, שיניתי את החלטתי והצבעתי נגד בל"ד. אני לא צריך להתנצל. כך או כך, זה ישפיע רק בשוליים. אחרי המלחמה, זה ממילא לא נספר".
וטיבי? הוא מצדו מבטיח שלא יקרא להחרים את הבחירות בכל מקרה ומבהיר כי "יהיה זה מוסר כפול מצדי להגיד לבוחרים לא להצביע, רק כי אני נפסלתי".
עם זאת, הוא מוסיף, אם הבוחרים הערבים יצביעו למפלגת קדימה או לעבודה אחרי המלחמה יהיה זה כמו "תקיעת סכין בגב הציבור הערבי".
הוא טרם החליט מה יעשה אם ימצא את עצמו מחוץ לכנסת. אולי יחליט לחזור לרפואה. "בין הרפואה לפוליטיקה דווקא יש דמיון - בשניהם אפשר למצוא באוויר הרבה וירוסים".
נא להמתין לטעינת התגובות
