היום שאחרי יציאת צה"ל מעזה: עדויות הלוחמים
כוחות הצבא החלו אתמול בנסיגה הדרגתית מהרצועה והלוחמים ששבו לישראל נזכרים ומספרים. על מבצעי הגבורה, על מפקדים שהסתערו ללא היסוס תחת אש, על פעולות מתוחכמות, אבל גם על תחושת ההחמצה שמלווה את השיבה הביתה בלי גלעד שליט
- אולמרט למנהיגי אירופה: רוצים לצאת במהירות מעזה
- מנהיגי אירופה דורשים: לפתוח המעברים לעזה
- הנייה בנאום מהבונקר: ניצחנו, האויב נכשל במתקפה שלו
- חוזרים הביתה: כוחות צה"ל החלו בנסיגה מעזה

"דפקנו את החמאס עד העצם", אומר קצין מאוגדת עזה ומביט בגאווה בשולחן הארוך של הצנחנים, "ברור שיכולנו להמשיך עוד, אבל זו כבר לא החלטה שלנו. אילו זה היה תלוי בלוחמים - היינו חורשים את מרכז עזה עם דחפורים".
הלוחמים יוצאים מרצועת עזה עייפים ומלווים תחושה עמוקה של פספוס. לוחמי ההנדסה מרפרפים בדפי העיתונים לראשונה מאז שיצאו מהשטח. הם כועסים. "שום כח חי"ר לא זז בלעדינו ופה כותבים על חיל הים יותר מעל הנדסה קרבית?", אומר שי, חייל צנום מרמת גן, "אנחנו הפכנו שטחים בנויים לאצטדיונים".
שי מוסיף ומשחזר את אחד הרגעים הקשים והטעונים של הלחימה. "הגיע אלינו מג"ד מגולני אחרי ירי הטנק לעבר הבית של המח"ט והסביר לנו שאנחנו חייבים לפוצץ את המבנה הזה כמה שיותר מהר", הוא מספר, "הוא אמר לנו, עם דמעות בעיניים: 'המבנה הזה גרם לנו לעצב וסבל, וחייבים להרוס אותו'. אחר כך, כשראינו את הדם המרוח על הקירות, הבנו שנהרגו שם חיילים".
לוחם מחיל ההנדסה מתערב בשיחה ומבקש להדגיש: "לא היה בית אחד שפוצצנו שלא היה לו קשר לטרור. בכל בית מצאנו עמדת צלף, חומרי חמאס, אמצעי לחימה, בונקרים או מנהרות. הם פשוט הפכו שכונות שלמות לבסיסי טרור".
לוחמים מיחידת אגוז, שלחמו לצד פלוגת המחץ, שיבחו את פעולת הדחפורים של ההנדסה. לדבריהם, במצבים קריטיים הם דרסו מחבלים עם טילי נ"ט ואפילו נטרלו מחבלת מתאבדת שרצה אל הכוחות.
"יש שם ים של גופות שייקח להם המון זמן להוציא מתחת להריסות", מספר
לוחמי המסייעת של שקד מוסיפים: "כל המבצע הזה פנטזנו על הרגע שיזמינו אותנו להתכבד במבצע לשחרורו. כל יום שעבר הייתה לנו אכזבה. אז כדי להביע את המחאה שלנו, אנחנו מתנצלים בפני כל הפלסטינים שכתבנו להם על הבית: 'גלעד שליט, היינו פה, מסייעת שקד'".
לוחמים מפלוגת החוד של גדוד 101 מחטיבת הצנחנים אומרים כי למפקד שלהם מגיע צל"ש. "מפקד הפלוגה שלנו יוחאי זימן שמע בשבוע שעבר על קרב בתוך בית בפאתי מחנה הפליטים שאטי", מספר אחד מהם, "היו שם המון פיצוצים ויריות נגד המחבל. הוא פשוט אמר: 'אחריי' והסתער לתוך הבית כדי לסייע ללוחמים שם. זו הייתה אש תופת אמיתית, אבל הוא לא היסס. באותו קרב הוא נפצע. לא הכל הלך שם קל. היו רגעים שהאדמה פשוט רעדה".

במקרה אחר, מספרים לוחמי צנחנים, ירו טנקים של צה"ל בטעות על הבית שבהם שהו. רק בנס לא נפגע איש.
המילואימניקים לא מפסיקים לשחזר את החוויות. בעיקר הם מתבדחים על חשבון חיילי הסדיר. "היינו בהלם מהם לפעמים. הם מדברים בקשר כמו בטלפון סלולרי. 'מה קורה אחי?', 'איפה אתה יושב?', במקום לדבר על פי אותות קריאה", מספר אבישי.
אבישי מוסיף ומספר, כי רוב המילואימניקים שהחליפו את הצנחנים באל-עטרה השתעממו. "מרוב שעמום שיחקנו בבתים הפלסטיניים ב'אח הגדול'. הנחנו כורסה והיו גם הדחות". בצד סיפורי הקרב ושחזורי הלחימה מודים הלוחמים שלקחו מבתי הפלסטינים לא מעט "מזכרות", שכוללות מחזיקי מפתחות, כאפיות, תמונות שאהידים, ספרים ודגלים של החמאס.