תושבי עזה: במקום בחמאס נלחמתם בנו
תושבי הרצועה חזרו אתמול לבתיהם וגילו מבנים חרבים, עצים עקורים ועשרות גופות קבורות מתחת להריסות. "אנו אלו שמשלמים את המחיר"
דודי, אבו-חאלד, שנמלט מביתו בגלל ההפצצות, הוא אחד מאלה שלא הצליחו להירדם. ברגע שזרחה השמש הוא יצא לכיוון ביתו, במזרח ג'בליה. כעבר שעה הוא שלח מונית, כדי שתסיע את משפחתו אל הבית.
הצטרפתי אליהם כדי לוודא שהם בסדר. בדרך הבחנתי בחנויות שנפתחו כדי לאמוד את נזקיהן ולתקן את החלונות והדלתות, שנשברו כתוצאה מהפצצות. בין תנועת כלי הרכב, שחזרה לעצמה, ראיתי אמבולנסים רבים ודחפורים. בהתחלה לא הבנתי בשביל מה צריך אמבולנסים, שכן לא שמעתי קולות פיצוצים או ירי.
כאשר הגעתי לג'בליה נדהמתי ממה שראו עיניי. בתים נמחקו לחלוטין. עצים נעקרו. אנשים תרים אחר דבר מה תחת ההריסות. הלכתי לביתו של דודי, שהיה אחד מבני המזל. לבית שלו נגרם נזק בלבד. החלונות נשברו, הדלתות נעקרו, הקירות נפגעו מקליעים.
כאשר דודי ראה אותי, הוא חיבק אותי והתחיל לבכות. לא הבנתי אם אלו דמעות שמחה על כך שהוא, משפחתו וביתו לא נפגעו, או שמא מדובר בדמעות צער על מה שקרה לתושבי עזה בשלושת השבועות החולפים.
מג'בליה המשכתי לכיוון עטטרה, צפונית מערבית לעיירה בית להיא. הלוואי שלא הייתי הולך לשם. נותרתי המום. בתים הרוסים, מסגדים חרבים, בתי
"אללה ינקום בערבים וביהודים", אומרת אום עבדאללה, בת 60. " היהודים שחטו אותנו והערבים צפו". היא מדברת ובוכה. "מה קרה כאן?", שאלתי אותה. "אתה לא רואה את ההרס", היא הרימה את הקול, "הרסו את ביתי לחלוטין. הרסו את החממות שלי. לא השאירו לי דבר".
אום עבדאללה היא אחת מאלפי התושבים של בית להיא, אשר ברחו מבתיהם ומצאו מקלט בבתי ספר של אונר"א. היא לא רצתה לחכות לעדכונים ויצאה בעצמה לראות את ביתה. כל שנותר ממנו היא ערמת אבנים.
"איבדתי את ביתי, את הגידולים החקלאיים שעלו לי יותר מ-20 אלף דולר. איבדתי את כל מה שעבדתי למענו במשך יותר מ-50 שנה. שני אחיי נהרגו וכל משפחתי ברחה להסתתר בבתי הספר. אז למה שאני לא אבכה? הדמעות הן כל מה שנותר לי".
"ישראל רוצה להילחם בחמאס", ממשיך סולטאן, "אבל היא נלחמה בנו. אנחנו משלמים את המחיר. עכשיו כל הפלגים צריכים להיזהר, כי האויב הישראלי לא מרחם ולא מבדיל בין אזרח ובין חמוש. כל מה שמעניין אותו הוא הרג והרס. כולם צריכים להבין את זה ולמצוא פתרון פוליטי במקום כל הבלגן הזה".
המצב בשכונת זייתון לא היה טוב יותר. הוא היה רע יותר, למען האמת. הצבא הישראלי שינה את מפת השכונה. שכונת זייתון הייתה מפורסמת בעצים היפים שלה. המראה של השכונה השתנה לחלוטין. לא ניתן לזהות אותה יותר מעוצמת ההרס.
ב-5 בינואר הם הופגזו על ידי טנקים. כאשר הצליחו לחלץ את גופתה של עזה, בת השש, הם זיהו אותה רק לפי אצבעותיה. כולם התחילו לצעוק "אללה אכבר, אללה אכבר".
"ישבנו בבית אחד השכנים", סיפר אבו-מחמוד אבו-זור, בן 70. "היינו יותר מ-70 איש בתוך המבנה. ראיתי כיצד הצלפים הישראלים פוערים חורים גדולים בתוך הבתים, שבתוכם הם שהו ויורים לעבר כל מי שזז. לפתע נכנסו חיילים ועצרו ארבעה בחורים שהיו איתנו. הם דרשו מהם להתפשט, הכו אותם והתחילו לחקור אותם. עד עתה אין לנו מושג לאן לקחו אותם ומה עשו עמם".
אתמול בבוקר הודיעו כל הפלגים החמושים, ובהם גם חמאס, כי הפסקת האש החד צדדית של ישראל היא ניצחון להתנגדות. ערוץ אל-אקצא של חמאס, אשר בנייניו הופצצו על ידי הצבא הישראלי, המשיכו לשדר שירים לאומיים ושירי ניצחון, לצד תמונות של פעילי חמאס מתאמנים.
משטרת החמאס נפרסה מחדש ברחובות בבגדים אזרחיים וחזרה למלא את תפקידה. משרד הפנים של חמאס הבהיר כי המשטרה המשיכה לעבוד לאורך כל המבצע.
אם נעשה פעולה חשבונית פשוטה מאוד, אם נבחן את הססטיסטיקה שפרסם משרד הבריאות, אם נעריך את הנזקים שראיתי במו עיניי ונוסיף לכך את האבדות של חמאס והאבדות של הצבא הישראלי נגיע למסקנה הבאה: הצבא הישראלי ניצח. חמאס ניצח. העם הפלסטיני הובס.
השתתף בהכנת הידיעה: עמית כהן
נא להמתין לטעינת התגובות
