חוקר שב"כ: משיגים מידע בעבור מג'דרה
החוקר מיכה קובי מספר על השיטות בהם השתמש כדי להשיג מידע רב ערך ממי שלימים הפך למבוקש מספר אחת בחמאס, סלאח שחאדה
קובי, ראש מחלקת חוקרי שב"כ בעזה, שמוכר כ"אבו דאוד" בקרב הקליינטורה הקשה שלו, עשה את דרכו לכיוון כלא אשקלון. כעבור פחות מחצי שעה כבר עמד מול שחאדה, האיש שלימים יהפוך לבכיר המבוקשים של מערכת הביטחון הישראלית. קובי נעץ מבט שואל בשחאדה, שני מטרים גובה, זקן שחור ומבט מאיים.
"הוא אמר לי שהוא שכח לספר לי כמה דברים ופחד שישכח אותם ולכן הוא ביקש שיקראו לי", משחזר קובי. "באותו לילה המשכנו לדבר קצת ולפני שהלכתי נתתי לו עט ובלוק דפים ואמרתי לו שבפעם הבאה לא יעיר אותי, שיכתוב.
"זה באמת מה שהוא עשה - ישב וכתב. הוא כתב לי את כל האידיאולוגיה של מה שלימים יהפוך לארגון חמאס. דברים שלא היה לנו מושג שקורים לנו מתחת לאף. הוא כתב מי מרכיב את הארגון ואיך הוא בנוי, ולמעשה הוא היה קצה החוט הראשון שהיה לנו על הארגון".
המומחים שעימתנו השבוע עם הסיפור הזה - הממונה על תיק האסירים ברשות הפלסטינית, מזרחנים עתירי ידע ואנשי מערכת הביטחון - התקשו להאמין ששחאדה, ממייסדי חמאס ומי שהקים את הזרוע הצבאית של הארגון בעודו יושב בכלא הישראלי, שיתף פעולה בכזו פתיחות עם שירות הביטחון הכללי.
קובי, שבין התפקידים השונים שמילא בשירות תפקד כממלא מקום אגף החקירות, טוען שהסיכומים שנתן לו שחאדה באותו לילה בשנת 1984 היו רק תחילתה של ידידות מופלאה.
"שחאדה סיפק לי מידע שהפיל לאורך השנים אינספור פעילי חמאס וגם מנע עשרות פיגועים", הוא אומר. "זה אדם שהפך למקור בלתי נדלה של מידע".
איך אתה מסביר את זה שאחד מאושיות הארגון וממייסדיו משתף פעולה בצורה כזו עם האויב?
"עם כל ממדי הגוף שלו הוא בסופו של דבר היה בן אדם שפחד מאוד מאלימות פיזית ואני פשוט ניצלתי את זה לטובתי".
באלימות?
"ממש לא. מצד שני, עוד לא פגשתי מחבל שדופק לך על הדלת ואומר: 'אוקיי, אני מוכן לספר לך הכל'. אין דבר כזה. מי שחושב שיש מחבלים שמיד אחרי שאתה עוצר אותם מוכנים לספר לך הכל - זה פשוט לא קיים.
אך למרות שאין דבר כזה חקירות קלות, זה גם לא אומר שהפעלנו תמיד לחץ פיזי, להפך. בהרבה מקרים זה לא אמצעים פיזיים אלא אמצעים אחרים.
"אתה יכול לשבור נחקר כשאתה מספר לו על נושאים אישיים אינטימיים. היה לי נחקר, דמות בכירה, שהיה נבוך בצורה בלתי רגילה והבהרתי לו שהמידע הזה לא יגיע הלאה. במקרה של שחאדה זה היה הרבה יותר פשוט. הוא היה נחקר מהסוג הטוב ביותר - כזה שרוצה לדבר ".
בתחילת חודש יוני 1984 נעצר בפעם הראשונה השייח אחמד יאסין, ועמו עוד עשרה מתושבי עזה, ביניהם סאלח שחאדה, חאסן שיהאב, איסמעיל אבו שאנב ואחרים.
רוב אנשי החבורה - שלימים תהפוך ליעד החלומות של השב"כ, ורובה גם תסיים את חייה בסיוע הארגון, היו אז שמות בלתי מוכרים לחלוטין לציבור הישראלי. למעשה, גם בשירות הביטחון לא הכירו את מרביתם.
אחמד יאסין היה ידוע אז למודיעין הישראלי בתור איש דת שעמד בראש ארגון דתי-חברתי שאפילו נתמך פיננסית על ידי ישראל, משום שבמינהל האזרחי ובצבא היו מי שחשבו אז שפעילותו ההומניטרית והדתית של יאסין מהווה משקל נגד מול הפעילות הלאומנית של הפת"ח ברחוב הפלסטיני.
אלא שלמעשה, הכסף הישראלי מימן לא רק הקמת מסגדים וסיוע הומניטרי לנזקקים - אלא גם את השלב הראשון בהקמתו ובחימושו של ארגון חמאס על ידי יאסין ומקורביו.
מידע מודיעיני הוביל למעצרו של יאסין, ועימו כמה מפעיליו הקרובים. הראשון להישבר בחקירה, כך על פי מיכה קובי, היה שחאדה. ביום השני לחקירתו הוא החל לשרטט באוזני קובי את הארגון שבנה בתחכום רב השייח יאסין.
במשך שעות ארוכות ישבו השניים בחדר החקירות כשהחוקר רושם כל מילה בשורות צפופות בבלוק הכתיבה הצהוב שקובי שומר עד היום.
וכך נכתב בבלוק הצהוב: "היום חקרתי לראשונה את אחמד יאסין וסלאח שחאדה אשר עמדו בראש ארגון אל-מוג'מע אל-איסלאמי, ארגון חברתי שגייס מאמינים מוסלמים לצורך מטרות ג'יהאד עתידיות.
"שחאדה סיפר כי בשלב הראשון הוחלט לא להקים ארגון צבאי אלא רק לאסוף נשקים ולהמתין לשעה הנכונה לפעילות צבאית. הארגון פועל על ידי מספר ועדות - ג'מעיות - שעובדות באיזורים שונים ובתחומים שונים.
"עיקר העיסוק של הארגון הוא לימוד הדת והפצתה אך יש גם ועדות חינוך, ספורט, עזרה סוציאלית, גזברות ואיסוף נשק. אנשי הארגון שממונים על איסוף הנשק הם המקורבים ביותר, רק אנשים שנהנים מאמונו של יושב הראש מגויסים למשימה זו ותפקידם להשיג נשק קר וחם.
"נושא איסוף הנשק נשמר בסודי סודות ורק אחרי שבן אדם הוכיח את עצמו בוועדות השונות - חינוך, ספורט, סוציאלית וכו'- הוא ראוי להמשיך הלאה אל ועדת איסוף האמל"ח".
לאחר שבוע רצוף של חקירה, קובי החזיק בידיו לא רק ערימת דפים שמסכמת את האידיאולוגיה של השייח יאסין, כולה מבית מדרשם של האחים המוסלמים, אלא גם את פירוט המצאי במחסן הנשק הקטן שעמד לרשות אנשיו.
הפירוט כלל אז אוסף של 57 כלי נשק שונים שהוסתרו במחנה הפליטים ג'בליה. אפילו את המפה שבה סומנה הדרך לסליק הנשק סיפק לו שחאדה.
"זה היה השלב שהבנתי איזה נחקר הוא", אומר קובי. "אפשר לחלק נחקרים לשלוש רמות: נחקר מודה, נחקר מודה ומנדב מידע, ויש את הנחקר שאנחנו קוראים לו 'נחקר 8200'.
"הנחקר האחרון נקרא על שם אותו קצין ישראלי מיחידת המודיעין 8200 שמכר לסורים את כל מה שהוא יודע על כל יחידה ויחידה בצה"ל (מדובר בעמוס לוינברג שנשבה בתחילת מלחמת יום כיפור - א"ו).
"כזה היה סאלח שחאדה. היה לו מידע רב על הפת"ח, על החזית העממית לשחרור פלסטין, על הג'יהאד האיסלאמי - הוא נתן לי כל מה שהיה לו בראש, והיה לו זיכרון פנומנלי. זה היה פשוט מקור מידע שנפל עליי משום מקום וגם אף פעם לא שיקר".
במשך שלושת השבועות שבהם נחקר באינטנסיביות רבה סיפק שחאדה לקובי רשימה של עבריינים מוכרים מאשקלון שמכרו לארגון נשק, רשימה של חיילי צה"ל שסיפקו תחמושת, ואת התוכניות לפרוץ למספר בסיסי צה"ל באיזור הדרום.
"הוא עצמו היה מעורב בפריצה למחסן תחמושת של בסיס צה"ל בשדה תימן", מספר קובי. "היה להם חייל שעזר להם מבפנים ואחרי שהם יצאו משם, הם הבינו כמה זה פשוט ותכננו לפרוץ לבסיסים צבאיים נוספים. אנחנו פשוט תפסנו אותם לפני שזה קרה".
בתום החקירה שחאדה הועבר לכלא אשקלון שם ישב במשך שנתיים לצדו של השייח יאסין - הטבה קטנה שקיבל בתמורה לשיתוף הפעולה, כך על פי קובי. אלא שהמנטור הרוחני שלו, יאסין, שנשפט ל-13 שנה כמנהיג הקבוצה, שוחרר לאחר שנה בלבד בכלא, במסגרת חילופי השבויים בעסקת ג'יבריל.
למעט פעמים ספורות, קובי לא הגיע יותר לחקור את שחאדה. זה לא אומר ששחאדה שכח. ממידע שהגיע אל חוקרים שונים באותן השנים - קובי היה מטרה לחיסול. לשחאדה, כך סיפרו משת"פים ונחקרים, יש משהו אישי נגד האיש.
כאשר שחאדה השתחרר מהכלא הישראלי בשנת 1986 הוא גילה שהשייח יאסין המתין לו בקוצר רוח. שבועות ספורים לאחר שחרורו מהכלא מינה אותו השייח למשרת דיקן הסטודנטים של האוניברסיטה האיסלאמית בעזה, שהייתה כבר אז בשליטת הארגון והפכה לכר נוח לגיוס פעילים חדורי אמונה.
באותה שנה הקים יאסין את "אל-מג'ד", מנגנון הביטחון של הארגון שלצד איסוף מידע והתנקשויות במשתפי פעולה עם ישראל, תפקד כמשמרת צניעות מקומית שעקבה והפעילה אמצעים אלימים כנגד סוחרי סמים, סרסורים ומפיצי פורנוגרפיה.
שנה לאחר מכן זימן אליו השייח את עבד אל-עזיז רנטיסי ואת סלאח שחאדה - מי שנתפשו כממשיכי דרכו - והודיע להם כי לאחר שנים של המתנה ואיסוף פעילים, נשק וממון, הגיע שעת הג'יאהד נגד ישראל.
"ביוני 1987 קיבל השייח יאסין החלטה על הקמת זרוע צבאית חדשה שתבצע פיגועים נגד ישראל", כותב גיא אביעד בספרו "לקסיקון החמאס". "הוא זימן לביתו את שחאדה ואת רנטיסי, אז מרצה באוניברסיטה האיסלאמית בעזה.
יאסין חילק את הרצועה בין השניים והעניק לשחאדה את האחריות לצפון הרצועה ולרנטיסי את דרום הרצועה. אולם בעקבות מעצרו של רנטיסי מספר ימים אחר כך, הפך שחאדה למפקד הצבאי של כלל הרצועה, וכבר באותו חודש פתח בגיוס פעילים למנגנון החדש שהקים תאי פעולה ממודרים".
ב-8 בדצמבר 1987 יצא הרצל בוקובזה, נהג משאית מדרום הארץ, להוריד סחורה בעזה. כשהגיע סמוך למחסום ארז איבד שליטה על המשאית והתנגש בשתי מוניות שהיו עמוסות בפועלים פלסטינים. ארבעה נהרגו, 19 נפצעו. הרחוב הפלסטיני יצא משליטה. כך פרצה האינתיפאדה הראשונה.
יומיים לאחר פרוץ האירועים האלימים התקבצה הנהגת חמאס בביתו של יאסין, הכריזה רשמית על הקמת חמאס ופרסמה בגלוי את האמנה ואת עקרונות הארגון החדש שיצא למלחמת קודש נגד ישראל. שחאדה, הרמטכ"ל הראשון של הארגון, נעצר כמה חודשים לאחר מכן בשל פעילותו.
אף אחד בישראל לא הבין מה צימחו שחאדה ויאסין בסמטאות עזה עד לחטיפתם ורציחתם של החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון בשנת 1989. סספורטס נעלם בחודש פברואר ורק לאחר כמעט שלושה חודשים של חיפושים על ידי אלפי מתנדבים נמצאה גופתו; סעדון נעלם בחודש מאי וגופתו לא נמצאה. הלחץ על השב"כ היה מטורף.
"כולם בהתחלה היו בטוחים שמדובר בג'יהאד האיסלאמי או בפת"ח, אף אחד לא חשב בכלל על הכיוון של חמאס", מספר קובי שעמד בראש צוות החקירה של הפרשה. "צעיר שעצרתי והבאתי לחקירה מתוך איזו אינטואיציה שינה את התמונה.
"עבדנו עליו שם בצורה יוצאת דופן במשך ימים עד שיום אחד הוא פשוט נשבר. 'אתה רוצה לדעת מי רצח אותו? תעלה את שחאדה, הוא יספר לך', הוא אמר, וככה הסיפור התחיל להתגלגל.
"העליתי את שחאדה לחקירה ואיך שהוא נכנס הרבצתי עליו כזאת יריקה. צעקתי לו: 'תתבייש לך! אתה מתיימר להיות חבר שלי? הוא הסתכל עליי במבט סתום ואמר לי -'לא קראת לי עד היום, מה אתה רוצה?'".
פרשת סעדון והחיפוש הארוך אחריו סירבה לגווע במשך שנים ארוכות. לאורך כל הזמן הזה שחאדה טען כי לא היה קשור לרציחת שני החיילים, וגם כאשר משפחתו של סעדון נפגשה עמו בכלא בתקווה לקבל סיוע במציאת בנם, טען שחאדה שאין לו כל מידע לתרום.
"כשהם נחטפו אני בכלל הייתי בכלא", אמר שחאדה לעיתונאית אורלי גל באחד הראיונות היחידים שהעניק בימי חייו, לעיתון "העיר" בשנת 2000.
"הם נחטפו שבעה חודשים אחרי שנכנסתי לכלא, ובחמשת החודשים הראשונים שלי הייתי בכלל בחקירה, מנותק לחלוטין, כך שלא הייתה לי כל אפשרות לתכנן את החטיפה".
גם הפעם שחאדה סיפק את הסחורה. לדברי קובי הוא הודה באחריות חמאס ברציחות וטען שהחוליה נשלחה בהוראתו הישירה של השייח יאסין - שבתורו טען שמדובר ביוזמה עצמאית של שחאדה.
שחאדה , כך על פי קובי, ניהל את כל הפעולה מתוך תאו וגם הפעם שיתף פעולה בצורה יוצאת דופן. הוא קיבל אל התא מידע שהעבירו לו חוליית המחסלים לאחר הרציחות, ובעזרתו הצליח לשרטט מפה של האיזור שבו היה קבור סעדון.
בשלב מסוים שחאדה אף נלקח על ידי חוקריו אל השטח והוביל אותם אל המקום בו הוטמנה גופתו אולם היא לא נמצאה.
"היום אנחנו יודעים שהוא לא שיקר כי הגופה באמת נמצאה באיזור אליו הוא לקח אותנו אבל היו לנו עוד סימנים לכך שהוא הוביל אותנו למקום הנכון. השטח באיזור פלמ"חים, שם לבסוף נמצאה הגופה בשנת 1996, היה גדול מאוד ולכן היה קשה מאוד למצוא את גופתו של סעדון".
הוא למעשה הודה בפניך שהמשיך להפעיל את הזרוע הצבאית מתוך הכלא?
"הוא ניהל מתוך הכלא פעילות כמעט חופשית לגמרי. וכשהוא נשאל איך, הוא חשף מי מקבל ממנו כסף ואיך הוא מעביר אשגרים - פתקים מוצפנים - לאסירים אחרים, ולעורכי דין.
"עשרות אנשים שהעבירו את האשגרים שלו החוצה והפיצו את ההוראות שלו להמשך הפעילות. ארבעה חודשים נמשכה החקירה שלו בה הוא חשף את פרשת סספורטס וסעדון, תקופה שבמהלכה הוא נסחט כמו לימון.
"הוא סיפר לי הכול. המידע שהוא נתן הוביל לגל המעצרים הגדול ביותר של אנשי חמאס אי פעם. הוא הרכיב מהזיכרון רשימה של מאות אנשי חמאס שנעצרו בשל מעורבותם בארגון".
אתה יכול להבין את הדואליות הזאת?
"הוא רצה להציל את עורו".
אבל מצד שני הוא המשיך לפעול מתוך הכלא כך שיכול להיות שזו הייתה הדרך שלו להמשיך לפעול בשקט יחסי?
"זה אולי נכון שהוא המשיך לעשות את שלו אבל לא בגלל זה הוא שיתף פעולה - הוא פשוט טיפוס שהלך תמיד עם הגב זקוף ולפי הזרם. הוא גם קיבל ממני הטבות שהוא מאוד אהב. הייתי מביא לו אוכל מחוץ לכלא ומפנק אותו בדברים אחרים כמו שינה טובה או עוד כרית.
"הוא מאוד אהב לאכול טוב אז הייתי קונה לו סטייק בפיתה עם חומוס או צלחת עוף עם מג'דרה. מאשר לו יותר ביקורי משפחה או לשבת זמן נוסף עם עורך הדין שלו".
ואלה הדברים שקנו אותו?
"כנראה, כי עובדה שכל מה שהוא נתן לי היה חומר נכון שלא יסולא בפז, וכל חקירה שהורדנו אותו מהאגף הכללי הוא שיתף פעולה. הוא עשה את זה כי היה בו חלק שרצה לרצות אותנו.
"יאסין היה בא ונותן פסק הלכה שגרם לפעילי חמאס להעיד או להתוודות, אבל הוא היה עושה את זה כי הכרחנו אותו לעשות את זה. עם שחאדה זה היה אחרת, הוא ממש עזר לי מרצון.
כמה שעות חקירה היו לך איתו?
"מאות. הרבה יותר מכל אחד אחר. אני ישבתי איתו שעות על גבי שעות. הוא היה איש שיחה מאוד נעים אבל באותה נשימה הרגשת גם את השנאה שלו. הוא גם לא התבייש בזה, הוא אמר לי מפורשות שעם כל זה שהוא משתף איתי פעולה, הוא בעד ג'יהאד והוא תמיד יהיה.
"דיברנו גם על דברים אחרים. הוא היה איש מאוד משכיל שאהב מאוד היסטוריה. זה בן אדם שקרא את 'המרד' של בגין, וגם את 'פנקס שירות' של רבין. וזה באמת עניין אותו".
ברחוב הפלסטיני, על כל פנים, שחאדה היה אז אחד מסמליו הגדולים ביותר של המאבק. 12 שנה הוא ישב בכלא הישראלי, עשר מתוכן על מעורבותו בפרשת רצח סספורטס וסעדון ושנתיים נוספות הושם במעצר מינהלי.
שחאדה טען אז כי זנח את דרכי הטרור ואף פנה לבג"ץ בדרישה שישראל תשחרר אותו, אך החומר המודיעיני המסווג שהוצג בפני בית המשפט השאיר אותו מאחורי הסורגים.
"מעבר לפעילות שלו בכלא הוכחנו שאם הוא ישתחרר הוא יחזור מיד למעמדו ולתפקידו כראש הזרוע הצבאית", מספר בכיר בשב"כ שליווה את התהליך. "שנתיים זה עבד ואז לצער כולם האיש שוחרר ואכן חזר מיד לסורו".
כאשר שחאדה יצא בפעם השנייה מהכלא הישראלי בשנת 2000 שוב חיכה לו יאסין בזרועות פתוחות. השייח, שנעצר שוב בתחילת שנות ה-90' , שוחרר שלוש שנים קודם לכן במסגרת עסקת משעל.
תזכורת: בשנת 1997 נתפסו שני סוכני מוסד בשעה שניסו להתנקש בחייו של בכיר חמאס חאלד משעל על ידי התזת רעל לעברו בשעה שיצא מבניין משרדים ברבת עמון.
תמורת שחרור השניים שלחה ישראל לירדן חומר נוגד לרעל ונאלצה לשחרר את יאסין שריצה אז עונש מאסר עולם שנגזר עליו בפרשת סספורטס וסעדון. גם שחאדה, אגב, היה אמור להיכלל בעסקה אך ישראל סירבה בתוקף לשחררו.
בחודש מאי 2000, אחרי לחצים כבדים של הרשות הפלסטינית, יצא שחאדה לחופשי. הישאם עבד אל-ראזק, מי שהחזיק אז בתיק האסירים ברשות הפלסטינית, אומר ששחרור שחאדה היה אמור לשחרר גם קצת מהלחץ בין חמאס לפת"ח ברחוב הפלסטיני.
"הרשות ביקשה לשחרר אותו כיוון שהיא ראתה בו דמות חיובית שיכלה לתרום ליחסים בין חמאס לפת"ח ולכן פעלנו חזק מאוד בנושא", אומר עבד אל-ראזק. "אני אישית נסעתי לכלא הדרים ואספתי אותו משם לעזה".
"קיווינו שזה יעזור אבל זמן קצר אחרי זה התנהלו שיחות קמפ דיוויד שקרסו, וכל התהליך נדפק. אנחנו ראינו בו פרגמטיסט אבל אחרי קמפ דיוויד הכל הלך. כולם השתגעו".
למעלה מאלף ישראלים שילמו בחייהם במהלך אינתיפאדת אל-אקצה שפרצה בספטמבר 2000. ארבעה חודשים בלבד לאחר ששחאדה שב לרצועה הוא שוב הפך לאחד האנשים הבולטים ביותר במנגנון החמאס ועמד מאחורי אינספור פיגועים בשטח ישראל.
שחאדה הוא גם האיש שאימץ את רקטת הקסאם ודחף את פיתוחה ואת השימוש בה. זאת לאור הצלחת השימוש בירי תלול מסלול על ידי חיזבאללה בצפון.
אי אפשר שלא לתהות, למה, בעצם. למרות המידע הרב שהיה בידי השב"כ על התפתחות הארגון ואנשיו, עושה רושם שבמערכה הזו חמאס יצא כשידו על העליונה. כאילו השב"כ לא הבין מה צומח לו ממש מתחת לאף.
קובי טוען כי בשנים הקריטיות - שנות ה-90' - השב"כ היה חצי משותק. מסקנות ועדת לנדוי שבחנו את התנהלות חוקרי השב"כ בחדרי החקירות ומחוצה לו התקבלו על ידי השמאל הישראלי בזלזול.
ההמלצה על המשך החקירות תוך הפעלת "לחץ פיזי מתון" נראתה אז ככסת"ח, אך קובי טוען כי חוקרי שב"כ נכנסו מהסיפור הזה לטירוף מערכות.
"הייתה לנו הזדמנות חד פעמית ופספסנו אותה", טוען קובי. "בשנת 1989 עצרנו מאות אנשי חמאס - מהבכירים ועד החיילים. אלא שאחרי שנהרג לנו נחקר במהלך חקירה ושני חוקרים נכנסו לכלא, אנשים התחילו לפחד.
"כאילו לא היה מספיק, ועדת לנדוי הייתה לנו גם ועדה מטעם מבקר המדינה שלא הפסיקה להסתובב בין הרגליים ולהציע לאנשים שישתפו פעולה.
"בשלב הזה התחלנו לשחרר אנשי חמאס זוטרים ועם הבכירים עשינו כל מיני עסקאות טיעון מגוחכות וכך כולם חזרו לעזה. אנשים כמו עימאד עקל, שהרגו למעלה מ-100 ישראלים אחרי שהם חזרו לרצועה, קיבלו שנתיים במסגרת עסקת טיעון".
האם זו אכן הסיבה לכך שחמאס צמח באין מפריע? קשה לדעת. שני ראשי שב"כ שהתמודדו עם הגרסה של קובי השבוע, לא דחו אותה על הסף.
כך או כך, בין השנים 2000 ל-2002 סאלח שחאדה נעזר ברשת מקורביו שהבריחו אותו מבית לבית ברצועה. הוא היה לבכיר המבוקשים בעזה ופעם אחר פעם הצליח להימלט מידי זרועות הביטחון.
ב-22 ביולי 2002 העביר משת"פ של השב"כ מידע על מקום המסתור של שחאדה בשכונת דרג' בעזה. מטוס אף-16 שחרר מעל הבית פצצה במשקל טון שריסקה אותו לחלוטין. שחאדה, אשתו ובתו הקטנה נהרגו. איתם נהרגו עוד 14 אזרחים. הפעולה עוררה הדים רבים מסביב לעולם.
חודש לאחר מכן, בראיון שהעניק מפקד חיל האוויר דאז, דן חלוץ, לעיתון הארץ, אמר: "אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש רעד קל בכנף, כתוצאה משחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש".
הדברים עוררו סערה רבתי. מיכה קובי, הישראלי שהכיר את שחאדה טוב יותר מכל אדם אחר, לא התרגש. "זה היה מחיר שהיינו חייבים לשלם", הוא אומר. "לא הייתה ברירה אלא לחסל אותו".
שנתיים לאחר חיסולו, ב-22 במרס 2004, חוסל השייח אחמד יאסין. 25 יום לאחר מכן חוסל גם יורשו, עבד אל-עזיז רנטיסי. מאז ועד היום מצוי הארגון בסכסוך פנימי על רקע ירושת ההנהגה. יאסין, רנטיסי ושחאדה היו בין היחידים שהיו מקובלים על הפלגים והזרועות השונות שהתפצלו לאחר החיסולים.
האם החמאס מסוגל כיום לדבר בקול אחד? זו השאלה שאיתה תיאלץ ישראל להתמודד בשבועות ובחודשים הקרובים.
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
