בגובה העיניים עם מרב מילר
היא נולדה בכפר סבא, גרה בתל אביב ו"יורדת" לירושלים בכל ערב. אוהבת לנעול עקבים, למרות גובהה הרם. אם יש לה פדיחה בשידור היא לא תישן כל הלילה. וינון מגל הוא הבליינד דייט האולטימטיבי. 2,090 מילים עם מרב מילר (37), נמצאת בזוגיות יותר משנה, שבשבילה הריצה בבוקר גורמת לשמש לזרוח, גם אם היא לא
"עיר הילדות והנעורים שלי, שם גדלתי רוב השנים. האמת היא שאני כבר 17 שנה בתל אביב, אז הזיכרונות האחרונים שלי הם מהעיר ללא הפסקה, אבל חוויות הנעורים הראשונות שלי הן בהחלט מכפר סבא ומהוד השרון.
"כפר סבא אז הייתה באמת כפר, כולם הכירו את כולם וידעו הכול על כולם, זו הייתה ממש חממה. אני חושבת שהיום היא הרבה יותר גדולה, כל הזמן בונים שם. כשאני מגיעה אני בקושי מכירה את העיר, היא מאוד התפתחה. כשהייתי קטנה היא הייתה מאוד חמה ואינטימית ואני מאוד שמחה שיצא לי לגדול באווירה כזאת. זה הבית, ההורים שלי עדיין גרים שם ומבחינתי זה ארוחות שישי".
תל אביב
"אני אוהבת את העיר הזו מאוד~מאוד. אני לא ממש חיית לילה, אני אוהבת לרוץ בבוקר בפארק הירקון, אוהבת לקרוא עיתון בבוקר בתל אביב. עכשיו אני גרה ליד פארק הירקון, אחרי ששנים רבות חייתי מול כיכר רבין, שקרובה לכל מקום, הכול במרחק הליכה.
"אני לא יודעת להסביר את זה, אני פשוט אוהבת את העיר הזו, את הקצב שלה. כל הזמן קורים בה דברים, תמיד יש מה לעשות ומה לראות, איך להעסיק את עצמך".
ירושלים
"החיסרון הכי גדול בעבודה שלי. לא הייתי עוברת לירושלים, אני לא מכירה אותה. אני מכירה את בניין הטלוויזיה. מבחינתי זה לבוא לעבודה ולחזור. תמיד אומרים שעולים לירושלים, אבל אני אומרת שאני יורדת לירושלים ועולה לתל אביב, כי ככה אני מרגישה".
רוממה
"מקום העבודה שלי. המקום שאותו אני הכי מכירה בירושלים, אני יודעת את הדרך בעיניים עצומות. למרות שאני לא נוהגת לירושלים, כביש 1 מבחינתי מועד לפורענות, אז מזל שרוממה נמצאת בכניסה.
"גדלתי שם, אני לא מכירה שום מקום אחר. התחלתי בקול ישראל ברשת ב' ועברתי אחר כך לערוץ אחד. לא מכירה משהו אחר, לא עבדתי במערכות חדשות אחרות. למרות שהמבנה מכוער וישן זה מקום העבודה המוכר, הטוב והאהוב שלי".
טריאתלון
"זה סוג של ספורט קשה ואתגרי שתוך כדי עשייתו אתה שואל את עצמך למה היית צריך את זה. אבל זה מנגנון מאוד משוכלל, כי בשנייה שבה אתה מסיים את התחרות אתה מיד מתכנן את הבאה, שתהיה ארוכה יותר, קשה יותר ומהירה יותר. זה פשוט מנגנון של השמדה עצמית שאתה מתאמן עליו.
"הוא קשה, אבל נורא מספק, וגם האימונים הם נורא מגוונים. כשנמאס לך לרוץ אתה עולה על האופניים ואם לא בא לך לרכב אתה הולך לשחות, ואם יש יום טוב אתה גם עושה את שניהם, זו תפוקה מלאה. התחלתי עם הטריאתלון לא מתוך בחירה, כל השנים צחקתי על אבא שלי וכל השנים התנגדתי לזה שהוא מתעסק בספורט הזה. אבל בסוף הגנים הכריעו את ההתנגדות שלי ויש בזה משהו ממכר".
קול ישראל
"שם פחות או יותר התחלתי את דרכי העיתונאית. שם עשיתי את קורס הכתבים, זה היה בית ספר מעולה, מאוד אהבתי את הרדיו והרבה פעמים אני גם מתגעגעת. ברדיו אתה יכול לשבת עם טרנינג ועם קוקו ובלי איפור, ולראיין את האנשים הכי חשובים במדינה באינטימיות, אתה והמיקרופון. יש בזה משהו מאוד נעים וקסום".
סטיגמה
"לא מאמינה בסטיגמות ולא חיה על פי סטיגמות".
"צבע הכסף"
"בחיים לא האמנתי שאני אעסוק בכלכלה, אבל למדתי לאהוב את זה. נפתח לי עולם חדש שלא הכרתי ועד היום יש לי פינה חמה לנושאים הכלכליים והחברתיים".
"מבט לחדשות"
"עד עכשיו אני לא באמת מעכלת שאני שם. אני יודעת שאני עושה את זה - זו העבודה שלי, אני אפילו כמעט שנה שם - אבל לא היה לי זמן לעכל. נפלתי לזה תיק~תק. אני עושה את זה ואני שם. זה סוג של אתגר שכבשתי ואני עוד בונה את עצמי, מטפסת, משתכללת, מתמקצעת. אני לא תמיד מבינה שהגעתי למקום שרציתי להיות בו. אבל אני שם, וכל יום הוא מחדש".
מיקי חיימוביץ'
"הרבה הערכה, אישה מאוד אהובה. אני חושבת שהמהדורה שלהם היא מוצר טוב. היא הוותיקה מבין שלושתנו, הראשונה שעשתה את זה".
ינון מגל
"אני קוראת לזה בליינד דייט שהצליח. הגענו מהיכרות לא עמוקה ואמרו לנו, 'או~קיי. מעכשיו אתם מבלים ערב~ערב יחד, ולא רק מבלים יחד, אלא שאתם גם צריכים לעשות משהו טוב'. זה מוסיף שיש חיבה ביו שנינו. כיף לנו וטוב לנו, וגם אם לפעמים יש לנו חילוקי דעות, אנחנו לא מגיעים לוויכוחים, הכול ברמה המקצועית.
"לכל אחד יש את ההעדפות שלו, את הדעות שלו, אבל אנחנו מאוד~מאוד מכבדים אחד את השני. יש לי מזל שזה ככה, אפשר לעשות חדשות מבלי לאהוב את הפרטנר שלך, אבל זה נראה לי הרבה פחות כיף".
עיתונאות
"מקצוע לא קל, שוחק, לא תמיד מתגמל. אבל אין ברירה אחרת. מי שהוא עיתונאי כנראה לא יכול היה להיות משהו אחר. זה משהו שאתה יכול להתחמק ממנו, לעקוף אותו, להיות על יד, אבל בסוף זה תופס אותך. כי זו עבודה שאין לה שעות ואין לה ימים ואין לה שגרה ואתה לא יודע מה יקרה בעוד יומיים, מה יהיה האירוע הבא, ואתה לא יודע אם מחר תפרוץ מלחמה. צריך נורא לאהוב את זה. אני כזאת".
יהלומים
"יהלומים זה משהו שפעם לא חשבתי שידבר אליי, כי זה היה בבית וזו הייתה העבודה שלי. כשהייתי סטודנטית עבדתי עם אבא שלי, זה היה משהו שראיתי כחלק משגרה, זה עבר לי בידיים. אני מודה שעם הבגרות שלי, היום, אני יכולה יותר להבין את זה ובהחלט ליהנות מתכשיט יפה, מה שלא היה כשהייתי צעירה".
ריצת בוקר
"אורח חיים. בכל סיטואציה, גם בחופש, גם בחו"ל. כבר כמה שנים טובות זה חלק ממני, אני לא זוכרת משהו אחר. אני רצה שעה בכל בוקר, לפעמים יותר, זה מאוד מוזר להתחיל את הבוקר בלי ריצה לפני. אני רצה עם ווקמן ומקשיבה לתכניות אקטואליה, אז זה גם חלק מהעבודה.
"הבוקר שלי נראה
שידור חי
"הכי כיף שיש, הכי אדרנלין, האור האדום במצלמה נדלק ופתאום אני לא מצוננת, ואני לא צרודה ולא עייפה ולא רעבה. זה סוג של אדרנלין שאפילו ריצת בוקר לא מספקת".
דיילת
"אפיזודה משעשעת בחיי. יש לי פחד טיסה ופחד גבהים, ולכן זה היה ניסיון מוזר ולא מוצלח במיוחד. אבל ראיתי עולם, הייתי חיילת משוחררת וזו הייתה חוויה".
"מבט לכסף"
"התכנית הראשונה שעשיתי שגם הייתי שותפה בהיריון שלה. אני מאוד שמחה להיות ב'מבט', אבל תמיד תהיה לי פינה חמה בלב לתכנית הזאת, היה לי טוב בה, גדלתי בה, נהניתי בה, זה היה התיכון לפני האוניברסיטה. זו הייתה תחנה שעשתה לי טוב מאוד ונתנה לי המון".
מכתבי חיזור
"חלקם מוזרים יותר, חלקם מוזרים פחות. אנשים רואים אותך בטלוויזיה וחושבים שהם מכירים אותך ויודעים עלייך משהו. רובם מחממים את הלב, חלקם על גבול המפחידים. קיבלתי כמה הצעות נישואים מאנשים שלא דיברתי איתם ולו פעם אחת בחיי".
מנצ'יס
"אני מאוד אוהבת שוקולד. אין אצלי כזה דבר לאכול קובייה אחת. אני מודה שיותר קל לי לרוץ 20 ק"מ מאשר להגיד לא לשוקולד. אני יכולה לאכול, כי אני מתאמנת, אבל בכמויות השוקולד שאני אוהבת, אני צריכה למתן את עצמי".
איפור
"ממש לא, אני לא אוהבת להתאפר. אני לא מתאפרת בדרך כלל, אני עושה את זה כי זו הדרישה בעבודה. אבל ממש לא".
מספרה
"גם הכרח שקשור בעבודה. בגלל שאני רצה בכל בוקר, הפן לא נשמר, אז אני צריכה לבלות בכל יום במספרה. אני מנצלת את הזמן לקריאת עיתון".
מועדונים
"כבר מזמן לא".
סקי
"היו לנו כמה תכניות לגבי זה, אבל נראה לי שאשבור כמה עצמות אם אעשה את זה. אני שלומיאלית, אני לא רואה את עצמי מחליקה באלגנטיות. חוץ מזה, ספורט אני עושה מספיק. אם כבר שלג, אז לראות אותו עומד ולא את עצמי בתנועה עליו".
בישול
"אני לא ממש מבשלת, יודעת להכין דברים בסיסיים, אבל לא ממש עושה את זה. ממרום גילי אני עדיין לוקחת קופסאות אוכל ביום שישי אחרי ארוחת הערב".
פפרצי
"אני לא מבינה מה מעניין בלצלם אותי וחברה אוכלות ארוחת בוקר בבית קפה. זה לא שאני יושבת עם גבר שהוא לא הבן זוג שלי או עם בכיר בערוץ מתחרה, אני לא נינט. אבל מילא, אני משתדלת לקבל את זה בחיוך".
"ארץ נהדרת"
"לצערי אני לא רואה, כי מבחינת שעות השידור אנחנו ראש בראש, אבל אהבתי את הדמות שעשו עליי. מובן שראיתי את זה אחרי שעת השידור המקורית. אני חושבת שחמש דקות חשיפה ב'ארץ נהדרת' יוצרות תהודה ענקית".
עזה
"הייתי רוצה לראות במו עיניי מה קורה שם, נורא מסקרן אותי. אף פעם לא הייתי שם, זו הסקרנות העיתונאית שבי. אבל מעניין אותי במיוחד לברר על גורלו של אדם ספציפי, גלעד שליט".
קניות
"בדרך כלל אני עושה קניות בחו"ל, כי בארץ אין לי כל כך זמן. יש עדיפות לחנויות ספורט. אם אראה חנות של 'נייקי' ברור שאכנס אליה קודם כול".
עקבים
"מאוד אוהבת, למרות שאני גבוהה, 176 ס"מ ואני לא צריכה. בדרך כלל אני מתלבשת נורא פשוט, ג'ינס וטי שירט וכל הזמן עם נעלי הריצה ובגדי ריצה. אבל כשאני רוצה להרגיש לבושה אני לובשת מגף עם עקב, למרות שזו די התעללות בגוף לנעול עקבים אחרי ריצה של עשרה ק"מ".
דוגמנות
" פורסם שהייתה לי משאת נפש או חלום להיות דוגמנית. זה לא נכון. היו לי כמה הצעות כשהייתי נערה צעירה, אבל זה לא הבשיל לכלום אף פעם, וגם בבית הייתה התנגדות".
מאחורי הקלעים
"כשהתחלתי ללמוד תקשורת היה לי חלום להיות מפיקת על כזאת, להזיז דברים וליזום פרויקטים, זה היה נראה לי מאוד מאתגר ומאוד מעניין. אבל אחרי האודישן הראשון מול מצלמה גיליתי שהחיידק הוא אחר והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. מאחורי הקלעים זה משהו שהוא מאוד מאתגר ודינמי, אבל אין מה לעשות: מול המצלמה זה המקום שבו בא לי להיות יותר".
חיוך
"עם זה יש לי תמיד בעיה עם המינון. תמיד אומרים לי, 'תחייכי יותר', אבל לא תמיד החדשות מאפשרות לחייך כמו שהייתי רוצה, כי אז יגידו שאני מחייכת יותר מדיי. עיקר התגובות שאני מקבלת הן, 'תחייכי יותר'. לא בגלל שאני לא מחייכת מספיק, אלא בגלל שכנראה אנשים אוהבים לשבת בסלון, לראות חדשות ושיחייכו להם אם אפשר".
אהבה
"לא מובן מאליו, אבל עכשיו יש. זה כבר יותר משנה".
גאולה אבן
"מקסימה, כישרונית, מקצועית, גם על המסך וגם ביחסי אנוש".
חיים יבין
"הוא אייקון. הוא היה 'מר טלוויזיה'. זה היה רק הוא, הוא היה החדשות שלנו. אנחנו בתקופה כזו שלא יהיה יותר 'מר טלוויזיה', זו תקופה רב ערוצית, כמוהו כבר לא יהיה, הוא היה אוטוריטה. כשאומרים שנכנסנו לנעליים הגדולות שלו, זו לא קלישאה, הבן אדם השאיר מורשת בתחום הזה, הייתה לו עשייה של 40 שנה ולא יהיה עוד כמותו".
בחירות
"זה מדהים שביום השנה שלי ב'מבט' אשדר את הבחירות, ובשנה הזו כל כך הרבה דברים קרו: בחירות, מלחמה, שבויים שחזרו, פיגועים, פריימריס, תאונת הדרכים הכי גדולה בתולדות המדינה. היה פה רצף אירועים היסטרי ולא נורמאלי, אני לא חושבת שיש מדינה בעולם שיש בה רצף אירועים כזה. אתה שנה במקצוע, ואתה כאילו שני עשורים במערכת חדשות במדינה אחרת".
רייטינג
"אמנם נראה שאנחנו לא במשחק, מה שמאפשר לנו חופש שידור גדול יותר, אבל אנחנו מאוד במשחק, למרות שאנחנו לא מחויבים לרייטינג. בכל בוקר אני בודקת איך היה הרייטינג אתמול, ואני מודה שזו גם תחושה מאוד טובה לגלות שהוא במגמת שיפור".
עיתונות מגויסת
"אין דבר כזה. אני חושבת שבמלחמה הערוץ שלנו היה די מדויק, מאוד אמין, נאמן לעובדות, הפרשנות הייתה במינון שהוא ראוי לדעתי, ואני חושבת שהבאנו את הדברים כמו שהם".
ניר ברקת
"יצא לי לראיין אותו לא מעט פעמים ב'מבט' לכסף בענייני הי~טק והשקעות כשהוא עוד לא היה ראש עירייה. אני מאחלת לו הרבה הצלחה בתפקיד ומקווה שהוא יעשה טוב לתושבי ירושלים".
בלונדינית
"תמיד הייתי, נולדתי צהובה, לא מכירה משהו אחר. לא צבעתי לשום צבע אחר, מלבד השיבה שזרקה בשערי, אין מה לעשות. אבל אם כבר הולכים על סטיגמות, אמרתי שאני לא מתעסקת עם סטיגמות. אם תכריחי אותי אגיד שבלונדיניות עושות יותר כיף, והן לא טיפשות".
תחרות
"זה דבר מדרבן, ממריץ וגורם לך להשתפר. אבל במינונים הנכונים. כשזה לא משתלט, כשההישגיות לא הופכת ליעד, יש בזה המון טוב, כי זה מוציא ממך יותר. זה נכון גם בעבודה וגם בספורט".
רכילות
"זה גדל כשהתחלתי לעבוד ב'מבט', לפעמים יש אייטמים שהקשר ביניהם למציאות הוא הרבה יותר ממקרי. אני פשוט נדהמת מזה שזה לא קשור לכלום, ועכשיו אני מבינה איך שנים כשקראתי רכילויות על אנשים אחרים כמה מזה יכול להיות מצוץ מהאצבע. אני קוראת דברים שכתבו עליי שלא היו ולא קרובים להיות בכלל".
ישראלים
"אלה אנחנו, אני חלק מזה לטוב ולרע. אנחנו יכולים להיות בלתי נסבלים, אבל לא הייתי חיה עם שום עם אחר. אנחנו אוהבים לקטר, אבל כשצריך אנחנו גם יודעים לגלות אחווה. לא הייתי מחליפה".
פדיחות
"זה קורה, חלק מהעניין. אני משתדלת להימנע, אבל לפעמים אין ברירה. אם אני טועה, אני יכולה לא לישון כל הלילה, זה יכול לאכול אותי יותר מהפדיחה עצמה".
מים
"אני צרכנית מאוד גדולה של המוצר. זה גם הרגל, גם בגלל הספורט וגם מהבית. יש לי בקבוק מים ליד המיטה".
דיאט קולה
"אוהבת מאוד ושותה לפעמים יותר ממה שאני צריכה".
אלכוהול
"אני אוהבת לשתות כוס שמפניה או כוס יין עם הארוחה, אבל אני לא שתיינית".
מרב מילר
"בגילי המופלג יש המון דברים שעשיתי, המון דברים שקרו לי ושחוויתי, אבל אני עדיין מרגישה שיש עוד כל כך הרבה לפניי לעשות, להשיג, ללמוד ולראות. להקים משפחה ולעשות ילדים, וגם בתחום המקצועי - התפקיד שלי, שאני רק שנה בו ויש לי המון מה ללמוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
