שטח הפקר: הסביבה בעדיפות שנייה
דוח האיומים של החברה להגנת הטבע מגלה את מה שכבר ידענו. כמעט בכל צומת הכרעה קריטי יעמדו השיקולים הסביבתיים כמשניים. אם אפשר לבנות ריביירה בחוף עכו, שכונה חדשה במערב אילת וכביש מהיר בלב שמורת טבע למה צריך שוב ושוב להזכיר את החי, את הצומח, את איכות האוויר ואת איכות החיים
יער בית קשת מאוים מעת לעת על-ידי תכניות בנייה גדולות של יזמים שונים, החל בהרחבת העיר נצרת עלית להקמת עשרת אלפים יחידות דיור, עבור להקמת ישוב חדש בדרום היער וכלה בתכניות שונות לחציבה ולהעברת דרכים במרכז היער. איומים אלה מחזקים את הצורך החיוני בהענקת ההגנה הטובה ביותר למתחם היער באמצעות הכרזתו כשמורת טבע.
פיסת הטבע בגליל התחתון היא אחת מבין 81 אתרים הנמצאים תחת סיכון. השטחים הפתוחים בישראל, ההולכים ומצטמצמים, מצויים תחת לחץ מתמיד ואיומים בלתי פוסקים על ערכי הטבע והנוף המצויים בהם, על ידי גורמי יזמות ופיתוח שונים.
החברה להגנת הטבע הציגה היום (ב') את דוח האיומים על השטחים הפתוחים לשנת 2009. הדוח חושף 81 איומים מרכזיים על השטחים הפתוחים בישראל, אשר יעמדו על סדר היום הסביבתי בשנה הקרובה. לאיומים אלה, הפרושים על פני כל הארץ השלכות קשות על איכות, כמות והיקף השטחים הפתוחים. ועל הפעילות לשמירת השטחים הפתוחים ומשאב הקרקע מהיבטים סביבתיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים.
האיומים על השטחים הפתוחים בשנים האחרונות מתחלקים בין שני גורמים עיקריים: הממשלה, על מוסדותיה השונים, והסקטור הפרטי. מהדוח עולה שהממשלה אחראית על החלק הארי מהאיומים, אך גם הסקטור הפרטי מייצר לא מעט מיוזמות הפיתוח המאיימות על השטחים הפתוחים.
מועמדת קדימה לראשות הממשלה ציפי לבני נשאלה במהלך עצרת בחירות בשבוע שעבר מה בכוונתה לעשות בנוגע להתחממות כדור הארץ. לבני אמרה שהנושא חשוב, אך לא עומד במרכז מערכת הבחירות הנוכחית.
ההתבטאות של לבני אינה מקרית. עיון בדוח מלמד כי ההיבט הסביבתי הוא באופן קבוע לא שיקול מרכזי בהליך קבלת ההחלטות בישראל. אומנם, מקבלי ההחלטות אינם מפעילים
פעם אחת ינצח השיקול הביטחוני שהוא הרי ראשון במעלה במחוזותינו. לכן יקים הצבא בלי שאף אחד ירגיש מכשול בטון באורך תשעה קילומטרים בדרום הר חברון, בשם הביטחון.
ופעם אחרת יעדיפו הרשויות קידוחי נפט בשמורת הטבע מדבר יהודה על פני שמירת הטבע. זאת, למרות סיכוי נמוך למצוא במקום נפט. החלום למצוא משאב טבע שיביא לעצמאות אנרגיה, עולה על חשיבות שמירת הטבע.
כך גם בחולות סמר, הדיונה האחרונה בערבה. מנהל מקרקעי ישראל ומשרד התשתיות, החליטו כי חולות השמורה הם הפתרון למחסור החול לבניה בעיר אילת, במקום לשמור על מאזן אקולוגי נדיר המצוי במקום.
הדילמה עולה על שולחן הדיונים שוב ושוב, כשההחלטה כמעט ידועה מראש. האם לקדם את התיירות מה שעשוי להגדיל את ההכנסות ולשלב אלפים בשוק העבודה, או לשמור על שמורות טבע בתוליות ואתרים היסטוריים. כך בשמורת תמנע, בחוף אלמוג באילת, במפרץ עכו, בחוף פלמחים, בחוף בצת ובעוד כמה וכמה מקומות.
גם שאלת המגורים מציגה פרדוקס לא קטן. בניגוד להמלצות סביבתיות שונות, המדינה, מסיבות שחלקן פוליטיות, מעדיפה להמשיך ולהקים יישובים חדשים. היישוב מרשם בחבל לכיש הוא דוגמא מצוינת, ההחלטה להקים דווקא שם בית למפוני ההתנתקות גברה על הצורך להגן על החי והצומח.
ובאופן דומה הרחבת יישובים קיימים (באר שבע, מצפה רמון, חיפה, עיר הכרמל, מודיעין ועוד כמה וכמה) היא סוגיה השנויה במחלוקת. הגידול באוכלוסייה מחייב פיתוח, השאלה היא איך לעשות זאת נכון ולשמור על פינות טבע.
דוגמא לכך היא שכונת רמת בגין הצפויה לקום במערב אילת. התוכנית פורשת מספר קטן של כ -200 יחידות דיור על שטח של כ- 919 דונם, בחמישה ערוצים מבודדים זה מזה, החודרים לתוך שולי הר שחמון הבנוי מסלע גרניט מגמתי המופיע רק בהרי אילת . שטח ייחודי זה הינו "אזור שולי הרים", המהווה אזור מעבר מסביבה בנויה לסביבה טבעית. לאזורים אלו תפקיד חשוב ביצירת הקשר שבין העיר לסביבתה. לרציפות זו נודעת חשיבות הן לחי ולצומח הטבעי והן לתושבי העיר, שתובטח להם גישה חופשית אל הסביבה ההררית- מדברית. ודווקא שם בחרו פרנסי העיר להקים מספר נמוך של יחידות דיור?
והדילמות הללו חוזרות על עצמן חדשות לבקרים, האם תעלת הימים שהשפעותיה הסביבתיות נתונות במחלקות קשה היא באמת הפתרון להצלת ים המלח? האם הקמת מרכז שעשועים וקולנוע בראשון לציון שיגדיל את הכנסות הארנונה של העיר שווה את הפגיעה בחולות? והאם תוואי הרכבת לירושלים חייב לעבור בנחל יתלה? ולשאלות מצטרפות עוד רבות נוספות.
לשאלות הללו אין תשובות. הדוח המקיף והמקצועי של החברה להגנת הטבע מציף בעיות ידועות ומזכיר יותר מכל, שלא תמיד מי שצועק חזק מנצח, שלא מי שצודק זוכה ובעיקר שההחלטות מתקבלות כאן בראייה קצרת טווח וללא מחשבה מעמיקה על הדורות הבאים.
מכלול האיומים שהציגה החברה להגנת הטבע המאפשר לראות את התמונה הכוללת והרחבה של כל תוכניות הפיתוח והיזמות העלולות לפגוע בשטחים הפתוחים בישראל, בטבע ובערכי הנוף, ממחיש היטב את המחסור ההולך וגדל של שטחים פתוחים, כתוצאה מלחצי הפיתוח השונים. היקף איומים אלה ועוצמתם מעמידים אתגר לא פשוט בפני ארגוני הסביבה ואוהבי הארץ והטבע בשנת 2009 ובשנים הבאות.
"מהדוח עולה תמונה קשה של מדיניות ציבורית המקדמת תהליכי תכנון ופיתוח המעדיפים אינטרסים יזמיים צרים על פני אינטרסים ציבוריים רחבים", אומר איתמר בן-דוד, המתכנן הסביבתי של החברה להגנת הטבע ומחבר הדוח.
לדבריו, בעוד שמדיניות התכנון המוצהרת, בהובלת משרד הפנים, משתפרת כל הזמן מאז אישורה של תמ"א 35 (תוכנית המתאר הארצית לבניה, לפיתוח ולשימור לשנת 2020) תכנון סקטורייאלי והיישום בפועל ברשויות שונות בישראל, מונע על ידי לחצים בלתי ענייניים, בין היתר כתוצאה מקשרי הון ושלטון.
מבחינת חלוקת האיומים על פי אזורים – מספר האיומים הגדול ביותר הוא בצפון הארץ – מהחרמון ועד בקעת הנדיב, 27 איומים. אזור השרון והמרכז, מפארק השרון בחדרה ועד מושבי מחוז מרכז, 21 איומים. מאשדוד ועד מדבר יהודה, 19 איומים. בירושלים והרי יהודה-תשעה איומים ובסביבת העיר אילת–חמישה איומים.
את הדוח המלא ניתן לקרוא כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
