לא התמסרות, מנהיגות
היכולת להשפיע ולהגיע לתפקידי מפתח בהנהגה הישראלית עוברת אך ורק דרך מפלגת שלטון. מפלגות סקטוריאליות קטנות לא יחזיקו לעולם את תיק הביטחון תיק האוצר או תיק החוץ, וגם לא תיק המשפטים. ההכרעות המרכזיות יוותרו מחוץ לתחום עבורם, והם לנצח יישארו משגיחי הכשרות. תגובה לאלישיב רייכנר
פרופיל אפי איתם
עכשיו אנחנו נמצאים ברגע האמת בו עלינו לבחור מה אנחנו רוצים להיות? משגיחי כשרות או נהגי קטר, ואם כבר מגיעים לקטר, כדאי שהוא יהיה מחובר לשאר הקרונות.
הפעם אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנו רוצים להמשיך לחשוב בקטן, כמגזר שכל עניינו להגן על האינטרסים הסקטוריאליים שלו? או שאנחנו רוצים לראות את עצמנו כמי שיכולים לאחוז בהגה ההנהגה ולהתוות מדיניות לאומית מתוך ליגת העל של מפלגות השלטון?
נתניהו ואיתם חותמים על אמנה עם הציונות הדתית. צילום: ששון תירם
האם אנחנו רוצים להמשיך להפגין נגד תכניות מדיניות שעלולות לסכן את יישובי יהודה ושומרון או שאנחנו רוצים לבנות תכנית מדינית אלטרנטיבית לתפיסות הנסיגה של השמאל שתעצב מחדש את השיח המדיני בישראל? האם אנחנו רוצים להותיר את החינוך האיכותי של הציונות הדתית כנחלתו של המגזר, או שיש לנו גם דאגה ורצון לשפר את מערכת החינוך הממלכתית?
כמי שסבורה שהציונות הדתית אינה מגזר אלא קבוצה חברתית עם תפיסת עולם לאומית רחבה ועשירה, שיש לה מסר לכלל הציבור כולו, ברור לי שמקומנו במפלגת השלטון ולא עוד במפלגות לווין סקטוריאליות.
ההתמסרות עליה מדבר רייכנר במאמרו, מדברת בעצם על חולשה מנהיגותית. החולשה הזאת נובעת בדיוק מתפיסת העולם שרייכנר מנסה לקדם. להישאר בגבולות הסקטור הצר, והמפלגה הסקטוריאלית הקטנטונת, שמה שלא עשתה בעזרת 12, מנדטים ו-9 מנדטים בעבר, בוודאי כבר לא תשיג עם הפיצול לרסיסי מפלגות. לצערנו הרב, אפילו בהקשר הסקטוריאלי היו הישגי המפד"ל דלים. החינוך שלנו נותר חינוך פרטי ויקר, שרובו ממומן מכיסי ההורים, ולא מתוקצב במסגרת תקציב מדינת ישראל.
היה זה אורי אורבך, היום הדובר המרכזי של הבית היהודי, שקרא לפני שנים להתגייס לגלי צה"ל, ולכתוב בעיתונות הכללית. אורבך היטיב לקרוא את המפה וידע שהדרך אל ההשפעה התקשורתית על הציבור הכללי עוברת דרך ערוץ 2 וערוץ 10, ידיעות ומעריב וגלי צה"ל, ולא רק דרך "בשבע". השיעור החשוב שלו בהקשר התקשורתי, שהשפיעה על דור שלם של צעירים דתיים, ואני ביניהם, נכון גם בעולם הפוליטי.
היכולת להשפיע ולהגיע לתפקידי מפתח בהנהגה הישראלית עוברת אך ורק דרך מפלגת השלטון. מפלגות סקטוריאליות קטנות לא יחזיקו לעולם את תיק הביטחון תיק האוצר או תיק החוץ, וגם לא תיק המשפטים. ההכרעות
המרכזיות יוותרו מחוץ לתחום עבורם. והם לנצח יישארו משגיחי הכשרות.
המהפכה של הרב אלי סדן והרב יגאל לווינשטיין בהקמת עלי, ובסימון הפיקוד העליון בצה"ל כיעד יצרה דור של לוחמים ציונים דתיים שהשפעתם על הצבא בכללותו ועל הפיקוד העליון מרשימה. הרב רונצקי התגלה במבצע האחרון בעזה כרב צבאי שאינו חושב עוד במושגים של "משגיח כשרות" אלא במושגים של מנהיג ואיש רוח בעל מסר ערכי ומוסרי. התהליך הזה, שמתרחש בחלקים רבים של הציונות הדתית מוצא ביטוי היום בחיבור טבעי של הציונות הדתית בליכוד, מתוך הסתכלות רחבה יותר על אתגר ההנהגה בדור הזה.
כשחושבים בחשיבה ארוכת טווח על השתלבות בהנהגת המדינה, הרי שהדרך להשפעה משמעותית על הביטחון, הכלכלה, מערכת המשפט ומערכת החינוך עוברת אך ורק דרך מפלגת שלטון לאומית גדולה.
מערכת הבחירות של 2009 תהיה ככל הנראה רגע המהפך המחשבתי שעובר על הציונות הדתית. אחרי מהפכת הקצינים, הגרעינים התורניים והשילוב בתקשורת הכללית הגיע הזמן לעלות למגרש המרכזי בקבלת ההחלטות בישראל- המגרש הפוליטי, ולהתחיל לכוון גבוה, לעמדות ההנהגה.
הכותבת מופיעה ברשימת הליכוד לכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
