מצילים את מלך העופות מסכנת הכחדה
כמו כנופיה של שודדים מתוחכמים, הם משתלשלים בחבלים במצוקי גמלא וחוזרים עם השלל היקר: הביצים הבודדות שהטילו השנה הנשרים בגולן. המטרה: לשמר את הזן הנמצא בסכנת העלמות
רגע האמת של השוד המתוחכם מגיע: הגנב משתלשל מטה מחבל, גולש לעבר המטרה-מטמון אמיתי, פריט נדיר מאין כמוהו, שרק חמישה כמוהו נוצרו השנה. ואז, בעלת הבית שמה לב למתרחש. מבוהלת וחרדה לשלומה היא מסתלקת מהמקום. מרחוק היא מביטה בחוסר אונים במה שמעוללים לנכס היקר שלה. לגנב אין פנאי לעסוק בה. הוא מתמקד שוב במטרתו. בעדינות הוא מלקט את השלל הנדיר והשביר, מכניס אותו לכלי מיוחד שהביא עימו-וממהר לטפס בחזרה. האוצר בידיו. התצפיתנים נושמים לרווחה. המשימה הושלמה. עקיצה בעשר דקות.
אחרי שכולם מסדירים את נשימתם ונרגעים מעט, אפשר לבדוק מקרוב את שלל השוד: ביצה. ביצת נשר, אחת מהבודדות שהוטלו בעונת הקינון הנוכחית במצוקי גמלא שבגולן. והגנב, שרוקן את קנה של נקבת הנשר, בעצם נשלח למשימת הצלה. עכשיו, כל שנייה חשובה מאין כמוה. לביצה אסור להישאר באוויר הקפוא. היא עוברת לידיה של יעל חורש, האקולוגית של שמורת גמלא, ומשם לאינקובטור נייד שעוטף אותה בחום, בדיוק כמו חום הגוף של אמא. הגוזל שבתוכה יוצא עכשיו לדרך ארוכה שבסופה, כך כולם מקווים, ישוחרר לטבע ובבוא העת יקים משפחה משלו.
אף אחד לא ניגש בשמחה לפעולה דרסטית כזאת, שבה האדם מתערב ביד כה גסה בטבע. אבל ככל שמדובר באוכלוסיית הנשרים, אנחנו במצב חירום אמיתי ופשוט אין ברירה. לאחרונה, מאמצים של עשרות שנים להגן על נשרי הגולן יורדים לטמיון במהירות מפחידה. שימוש בלתי חוקי ברעל וירידה בכושר הרבייה צמצמו באופן משמעותי את אוכלוסיית הנשרים בגולן. הם נמצאים בסכנת הכחדה ממשית.
חמש הביצים שהוטלו עד כה-בעיצומה של עונת הקינון-מתגמדות מול עשרות הביצים שהוטלו בשמורת גמלא, מושבת הקינון הגדולה בארץ, בכל עונה בשנים הקודמות. רשות הטבע והגנים נאלצה לנקוט צעד חירום, ראשון מסוגו בארץ, ולהתערב בתהליך הטבעי כדי להבטיח
האסון של הנשרים הכה במלוא עוצמתו ביוני 2007. גל של מקרי מוות תקף את שמורת גמלא, ומתצפיות שנערכו נמצאו נשרים מתים בקניהם.
לפי ההערכות הורעלו בבת אחת כ-50 נשרים כתוצאה מאכילת בקר שאליו הוחדר רעל מסוג טמיק, שפוזר בניגוד לחוק. לפני כשבועיים נמצאו בחבל התענכים למעלה מ-40 עגורים מתים. גם הם הורעלו כנראה על ידי חקלאים שחששו מנזקים בשטחי היבול. אנשי רשות הגנים והטבע הבהילו את פגרי העגורים לבית דגן, שם נבדקו כדי לקבל ממצאים פתולוגיים ומיד לאחר מכן נקברו כדי למנוע הרעלה משנית.
לנשר המקראי (Gyps fulvus), מגדולי העופות הדורסים בארץ ובעולם, יש תפקיד חשוב במערכת האקולוגית. מלך העופות, שתפריטו מורכב מפגרים, דואה לאורך שטחים עצומים וסורק ביממה מאות קילומטרים. פרטים שסומנו בישראל מרחיקים בתנועה יומית עד לדרום טורקיה ולעתים מגיעים עד תימן, סעודיה, מדינות הבלקן וצרפת. במהלך היום מפטרל הסניטר בשחקים, מחפש אחר פגרים ובעצם מנקה את השטח ממפגעים סביבתיים ומונע התפשטות מחלות וזיהומים. בשל כך זכה לכינוי "התברואן של הטבע". אך בעשורים האחרונים יצר תפקיד זה בעיית קיום ממשית עבור הנשרים בישראל וברוב תחום תפוצתם סביב הים התיכון ודרום-מזרח אסיה.
בתחילת המאה הקודמת דאו בשמי הארץ אלפי נשרים. כיום האוכלוסייה מונה מאות בודדות. וגם אלה מאוימים תמידית, ומספריהם מידלדלים והולכים. בספירת הנשרים האחרונה נצפו בישראל רק 238 פרטים, לעומת 420 ב-2003. אנשי הרשות סבורים כי האחראי המרכזי למצב הוא השימוש המתמשך ברעל. "הנזק הקשה ביותר לאוכלוסיית הנשרים הוא נזק של הרעלות". אומרת יעל חורש משמורת גמלא. "הם סובלים מהתחשמלות, מציד, ממחסור במזון ובסידן - אבל עם התופעות האלה אנו מצליחים להתמודד. נשר שהתחשמל אינו מראה נעים כלל, אבל מדובר בפרט בודד. לעומת זאת, באירוע אחד של הרעלה נפגעים עשרות".
ההרעלות אינן מכוונות נגד הנשרים. בדרך כלל, מדובר בחקלאים שהחליטו על דעת עצמם למגר את תופעת הטריפות בחוות ובמשקים שלהם. חלקם מפזרים רעל נגד תנים, זאבים ושועלים. במקרים אחרים מדובר במלחמות רועים שרבים על שטחי מרעה ומפזרים רעל כדי לפגוע בעדר של המתחרה.
השימוש בחומרי ההדברה וברעלים יוצא מכלל שליטה, ובסופו של דבר מוצאים את דרכם אל שולחנו של המלך, כמו גם אל תפריטם של מינים רבים אחרים של חיות בר, ויוצרים הרעלה משנית. מול פיגוע סביבתי שכזה נותרת הרשות חסרת אונים. "אנו נוקטים את כל כללי הזהירות, ופעולה אחת כזאת משבשת הכל", מתקוממת חורש.
לחורש חשוב להבהיר שרוב החקלאים הם שומרי חוק. "הם עובדים איתנו, עוזרים לנו, מספקים לנו פגרים-אנחנו תלויים באספקת הפגרים שלהם. אבל לפעמים קורה שיש חקלאי אחד שפוגע. מדובר במיעוט". היא מספרת על מקרה שבו בוקר שנטרפו לו שתי כבשים הניח אותן בתום לב, לטענתה, על המצוק כדי להאכיל את הנשרים. "בדרך כלל הם קוראים לנו ואנחנו לוקחים לתחנת האכלה. השלכת פגרים שלא במתקן מוסדר נחשבת עבירה על החוק. הגענו לשטח וראינו כ-30 תנים, שלמעשה הוא הזמין אותם הביתה, סובבים סביב הפגרים. השכן ינסה להתמודד עם ריבוי הטורפים באמצעות שימוש ברעל, וימית בסופו של דבר את אותם נשרים שמלכתחילה רצה להאכיל".
כאמור יש איומים רבים על הנשרים, אבל זהו רק חלק מהסיפור. פרט להרעלות המוניות נמצאים נשרי הצפון במצוקת רבייה ואוכלוסייתם אינה מצליחה להקים דור המשך: הצלחת הרבייה נמוכה מאד ועומדת רק על 30 אחוז ופחות מכלל ניסיונות הקינון. זאת לעומת 60 אחוז ואף 80 -90 אחוזי הצלחה במושבות שונות מקרואטיה ועד ספרד.
הנשרים נחשבים לבעלי חיים מונוגמיים, והם נשארים עם אותו בן זוג למשך תקופת הקינון. בתום תהליך החיזור ובניית הקן בני הזוג עסוקים בהזדווגות, וההטלות מתחילות בחודש דצמבר. זוג נשרים מטיל ביצה אחת בכל שנה. השניים חולקים את המטלות באופן שווה ואינם משאירים את הקן לבד: כשהאחד דוגר, האחר יוצא לחפש מזון. אם בן הזוג אינו חוזר במשך יותר משבוע, האחר נשאר רעב ונאלץ לנטוש את הקן. "ב-2007 ננטשו בשמורה 11 ביצים מסיבות לא ברורות", מספרת חורש.
את המוקד לאסון ואת המרעילים לא הצליחו לאתר. אך התוצאות ההרסניות והכישלון ברבייה הביאו את אנשי המקצוע ואת הדרגים הגבוהים ברשות לצאת בתוכנית החירום, ולהתערב בסדרי עולם. עיקר התוכנית הוא לתפוס בעצם "שני נשרים במכה אחת" ובכך להכפיל את הצלחת הרבייה. הרעיון מתבסס על תופעה פיזיולוגית הנקראת "הטלת מילואים". בטבע , ברגע שביצה נעלמת מן הקן (נשברת או נטרפת), מופעל מנגנון המאפשר לנקבה להטיל ביצה נוספת בתוך 20 -40 יום. כך מבטיח הזוג את הסיכויים להביא לעולם צאצא.
לפני שנה, בעיצומה של עונת הקינון בשמורת גמלא, התבצעה סדרת גלישות במצוק אל תוך הקנים במטרה לגנוב את הביצים למקום מבטחים. הרעיון שעומד מאחורי התהליך הפולשני הוא לעודד את זוגות הנשרים להטיל ביצים נוספות, וליצור השראה לביצת מילואים שעליה אמורים לדגור באופן טבעי. במקביל מבטיחים אנשי הרשות את עתידו של העובר מהביצה שנגנבה בתנאים מלאכותיים. כך יוצא שבמקום גוזל יחיד לזוג נשרים נקבל שניים.
בחזרה לבוקר בינואר, ולשוד באמצעות סנפלינג. על מצוקי גמלא פגשנו את צוות השמורה שעסק בהכנות אחרונות לקראת מבצע גניבת הביצים המורכב. בנקודת התצפית שהוקצתה לנו התמקמנו בשקט מופתי, כדי לא להפריע לזוגות אחרים במושבה הנמצאים בשלבי בניית הקן. במצוק המאוכלס בקנים שמולנו ירד גולש במיומנות אל הקן הנבחר. כמה מטרים מתחתיו דגרה באותה עת נקבת הנשר בשלווה ולא הבחינה במתרחש סביבה. ברגע שקלטה את הגולש, שניות ספורות לפני שנחת אצלה בקן, פרחה במנוסה וחשפה את האוצר שלשמו התכנסנו.
צופים מיומנים מקיימים בשמורת גמלא תצפיות יומיומיות, עוקבים אחר זוגות הנשרים, בוחנים את התנהגותם ומזהים הטלות וכל פעילות אחרת על המצוק. אילן שטרן, שניהל באותה תקופה את שמורת גמלא, אומר שצריך סבלנות כדי להבחין אם אכן הוטלה ביצה, וזה קורה ברגע שבני הזוג מתחלפים. "כדי להגדיל את סיכויי הטלת המילואים ולהבטיח את התפתחות העובר אנו צריכים להוציא את הביצה בזמן".
בינואר 2008, המחזור הראשון של ההטלה, הועברו עשר ביצים למתקן הדגרה בגן החיות התנ"כי בירושלים, שם הן נמצאו תחת מעקב צמוד בתנאים אופטימליים. לאחר כ-57 יום בקעו שמונה גוזלים. בשתי ביצים לא התפתחו עוברים. בסיבוב ההטלות השני-הטלות המילואים-ננטשו חמש ביצים, וגם הן נאספו מהקנים והועברו למתקן ההדגרה בגן החיות התנ"כי. מביצים אלה הצליחו לבקוע שני גוזלים.
מרגע בקיעתם טופלו הגוזלים והואכלו בעזרת פוחלץ ראש נשר, שמדמה את ההורה המאכיל, כדי לא להחתימם לבני אדם (החתמה היא קשירת צאצא להוריו. חשיפה לבני אדם עלולה לגרום לגוזל לחשוב בטעות שהם ההורים, ולהרוס את סיכויי שחרורו לטבע).
בגיל חודש הועברו הגוזלים לגרעין הרבייה בשמורת חי-בר כרמל למשך ארבעה חודשים, ושם הם סומנו לשם זיהוים והועברו לכלוב אקלום בגמלא שבו ישהו שנתיים-שלוש. רק אז, בהגיעם לבגרות מינית, ישוחררו הנשרים לטבע. "בשלבים מוקדמים, כאשר הנשר עדיין צעיר ופגיע", מסביר שטרן, "אין לו די ניסיון והוא חשוף לסכנות. לכן הוחלט כי בטוח יותר לשחררו רק בגיל בגרות מינית".
התוכנית "ביצת מילואים" נחשבת לדרך פעולה מקובלת בעולם ברבייה בשבי, אבל לא בטבע. בשנת 2008, לאור ההידרדרות במספר הנשרים, הפעילה הרשות את הנוהל הזה לראשונה על נשרים שחיים בטבע. אנשי הרשות סבורים כי התוכנית לעידוד הטלות המילואים עשויה להזניק את שיעור ההצלחה ברבייה בכמעט מאה אחוז. בשל האחוז הנמוך של הצלחת הבקיעה בטבע לעומת הצלחת הבקיעה בתנאים מלאכותיים שוקלים ברשות להוציא מהקנים גם את הביצה השנייה, שהוטלה בהטלת המילואים, ולגדל את כל הצאצאים במדגרה.
עצם ההתערבות בתהליכים הטבעיים ושיבושם הוא נושא שנוי במחלוקת שיש מי שמותחים עליו ביקורת. חורש מודעת לכך ומסבירה את ההחלטה: "הגענו למסקנה שאין ברירה. לצופה מן הצד זה נראה כמו התערבות בוטה בקינון. גם לנו הפעולה הזאת קשה ברמה הרגשית, הרי אנחנו עוקבים אחרי הנשרים מדי יום, מטפלים בהם ודואגים להם. לקחת מהם ביצה, לראות את הנשר מתחיל להתעופף סביב הקן מבוהל, זה מחזה לא קל לאיש מאיתנו. עד לפני שנתיים סיכויי ההישרדות של הביצה שאני מחזיקה ביד היו נמוכים. היום אנחנו מגיעים לאחוזי הצלחה גבוהים בהדגרה מלאכותית של ביצים ובגידול הגוזלים עד לשלב התעופה והיציאה מהקן. אלמלא היה לנו הידע הזה, לא היינו מתערבים בשלב הזה".
הדעות אולי חלוקות, אבל התוצאות ברורות: בשנת 2007 הניבה מושבת הנשרים בדגירה הורית בגמלא גוזל יחיד, ואנשי הרשות הצילו עוד שבעה גוזלים אחרי שהוריהם הורעלו. בשנת 2008 גודלו עשרה גוזלים במדגרה, ועכשיו שמונה מהם ממתינים לשחרורם. בטבע שרד רק גוזל אחד בלבד מתוך 13 הטלות המילואים.
ובינתיים, מול כל המאמצים להעלות את אחוזי הרבייה של הנשרים, הטיפול בהרעלות נשאר חלקי. השלב הבא של המאבק להגנה על הנשרים מתמקד בקלות הבלתי נסבלת של השימוש בחומרי הדברה ובהיעדר חקיקה שתאפשר פיקוח טוב יותר על החזקת חומרים מסוכנים.
"אנו מנהלים ממשק רב תחומי לשימור אוכלוסיית הנשרים בכל אזורי הקינון בארץ," מתאר באוזנינו אוהד הצופה, אקולוג העופות ברשות הטבע והגנים. "הממשק כולל מעקב שוטף, מבצעי סימון, בדיקות דם, שיתוף פעולה עם חברת החשמל למזעור סכנת ההתחשמלות, תצפיות יומיות, גרעין רבייה בשבי והשבות לטבע ומרכז רפואי־שיקומי לטיפול בחיות בר בשיתוף עם הספארי ברמת גן. אחת הפעולות המרכזיות להצלת הנשרים היא אספקת מזון זמין בתחנות האכלה, המסייעת לצמצום סכנת ההרעלות.
"בדרום הארץ מופעלת תוכנית רחבת היקף בתמיכת כי"ל (כימיקלים לישראל,( המשלבת סניטציה של השטח מזה והאכלת נשרים מזה: במקום שפגרי חיות משק ימשכו אליהם טורפים וכלבים משוטטים ויעודדו פיזור רעל, פגרים מהערבה ועד הנגב המערבי נאספים ומפוזרים בצורה מבוקרת על פני רוב הנגב ודרום מדבר יהודה. הידע כיצד לשקם את אוכלוסיית הנשרים קיים, ואנו נוקטים צעדים רבים כדי להגדיל את מספרם, אבל בד בבד חייבים לפעול כדי לעצור מכירה לא מפוקחת של חומרי הדברה מסוכנים ואת השימוש הלא חוקי בהם".
לדברי אלי אמיתי, מנכ"ל רשות הטבע והגנים, "כרגע החקיקה והענישה הקשורות להחזקה ולשימוש לא חוקי בחומרי הדברה וברעלים מסוכנים אינה חמורה דיה. לא ייתכן שפרי מאמצים של עשרות שנים בהגנה על נשרי ישראל מפני הכחדה, מאמצים הכרוכים במשאבים רבים ובכוח אדם של עשרות פקחים ואנשי מקצוע, יירד לטמיון ברגע אחד של מעשה אומלל של יד אדם. אני קורא לשותפינו במשרד החקלאות לקדם את החקיקה בכל הנוגע לאחריות ישירה של מחזיקי הרעל".
ההרעלות אינן מסכנות רק את חיות הבר ואת הנשרים. הן יכולות בנקל לפגוע גם בבני האדם. "הרעלים הללו הם חומרים חריפים מאוד," מדגישה חורש. "מחריד לחשוב מה יקרה אם הכלב שלך יאכל ממנו. אני לא רוצה אפילו להעלות על הדעת מה יקרה אם ילדים שיעברו במקום ייגעו בזה".
לאור הצלחת הפרויקט, החל בשבוע שעבר סבב נוסף כדי להציל את הדור הנוכחי. "עונת הקינון השנה התאחרה," מספרת חורש, "בדרך כלל מוטלות ביצים בשבוע האחרון של דצמבר. השנה הן הוטלו לקראת סוף ינואר. בנוסף לאיחור יש מעט מאוד ביצים." חורש אופטימית, ומקווה שזו רק תחילת הפעילות ואולי הנשרים עוד יפתיעו. "מתצפיות על המצוק נראית איזושהי פעילות לקראת קינון, יש הזדווגות, יש נוכחות בקנים אבל עדיין אין הטלות. ייתכן שהם בחרו לקנן במקומות אחרים".
תודה לאהוד הצופה, אקולוג העופות של רשות הטבע והגנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
