להחזיר את משרד הדתות לידיים ציוניות
אם מפלגת "הבית היהודי" רוצה להביא בשורה, עליה להתמקד ולדרוש דבר אחד: משרד הדתות
אולם שאלה אחת נשארה על השולחן - חלוקת התיקים. מניתוח היסטורי פשוט, ה"מפתח" לתפקיד מיניסטר, יהיה שר לכל שלושה ח"כים. מה שמשאיר את מפלגת "הבית היהודי" עם תפקיד שר אחד בלבד. למרות כמיהתה המסורתית למשרד החינוך, נתניהו הבטיח טרם הבחירות, כי שר החינוך הבא יהיה חבר הליכוד. לכן, אם מפלגת "הבית היהודי" רוצה להביא בשורה, עליה להתמקד ולדרוש דבר אחד: משרד הדתות. כן, משרד הדתות.
מאז ימי כהונתו של נציג המפד"ל הרב יצחק לוי כשר הדתות, לפני יותר מעשור, לא עמד בראש המשרד נבחר ציבור שהוא גם ציוני וגם דתי. כזה שבעומק השקפתו מכיל מחויבות הלכתית ואחריות לאומית. החל משנת 1999 - למעט חצי שנה שבה כיהן יוסי ביילין כשר הדתות (דבר הזוי לכשעצמו) - היו אלה נציגי ש"ס שעמדו בראשות המשרד, וככל שהזמן עבר, כך ביצרו אלה את מעמדם היטב.
גם ההסכם הקואליציוני לאחר בחירות 2003, בין אריאל שרון למנהיג "שינוי" טומי לפיד, שפירק למעשה את המשרד וחילק סמכויותיו, גם הוא לא גבר על "התאחדות הספרדים שומרי תורה". בתחילת השנה הקודמת קם לתחייה משרד הדתות. הפעם עם שם עדכני "המשרד לשירותי דת", אך בעומד בראש לא היה שום חידוש. היה זה הרב יצחק כהן, חבר תנועת ש"ס.
אין פסול שנציג ש"ס ינהל את המשרד הדואג לשירותי הדת. אולם לציבור החרדי מסגרות דתיות עצמאיות, ולאורך השנים האחרונות התנהלות המשרד היתה נגועה בשיקולים סקטוריאליים. דבר שקומם רבים, והביא למשברים לא מעטים. לאלו שעוד לא הכירו בגודל המשבר, הגיעה השנה האחרונה והבהירה סופית מדוע יש צורך ב"החלפת דיסקט" בלשכת השר, ברחוב כנפי נשרים 7.
תחילה היה זה משבר הגיור, עת הודח ראש מערך הגיור דאז, מראשי הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן. "חטאו" היה ניסיונו להקל במעט על הבאים להתגייר בשערי הרבנות. אך היה ברור לכל שהכיפה הסרוגה לראשו, לא שיחקה ממש לטובתו. משבר נוסף היה בסוגיית השמיטה. משרד הדתות וחלק מרבני הערים הערימו קשיים רבים ביישום "היתר המכירה", הנהוג עוד מימיו של הרב קוק, מייסד הרבנות הראשית לישראל, שתכליתו להקל על החקלאות והחקלאים הישראלים בשנת השמיטה. כל זאת על גבם של נציגי הציונות הדתית, שמתוקף הנסיבות, ישבו באופוזיציה. אך לא עוד. בכנסת ה-18 מקומם של נציגי הבית היהודי בממשלה – במשרד הדתות.
באשר להיתכנות הפוליטית, למרות מה שנוטים לחשוב - האתגר של אנשי המו"מ מטעם "הבית היהודי", לא בלתי אפשרי ואף סביר בהחלט. "רה-הלאמה" של שירותי הדת בישראל, הוא אינטרס משותף
מנהיג "הבית היהודי", הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, גם מתאים בהחלט למשרה חשובה זו. כהונתו במשך שנים כרב שכונת "אחוזה" בחיפה במקביל למשרתו בטכניון, מביאה, לצד הידע ההלכתי, היכרות עם הבירוקרטיה הדתית, ניסיון ניהולי ולא פחות חשוב, הבנת הציבור וצרכיו. על מנהיג "הבית היהודי" מוטלת בזאת אחריות כפולה. ראשית, עליו לנצל השכלתו המתמטית ולהשתמש בשלל האסטרטגיות ב"תורת המשחקים" על מנת לנצח במשא ומתן מול הליכוד. שנית, עליו לזנוח את תדמית הסבא הטוב, לדפוק על השולחן ולהיאבק על כסא שר הדתות.
הגיע הזמן שהנציגים הפוליטיים של הציונות הדתית יבינו שזו לא רק אחריותם, אלא זו חובתם, להלחם על זהותה היהודית של מדינת ישראל. אם מפלגת "הבית היהודי" רוצה לחולל רפורמה ערכית ומהותית אסור לה להתפתות אחר תיקי התחבורה, רווחה או אפילו שיכון ובינוי. יתרונה הסגולי של המפלגה הדתית-לאומית בעת הזאת, יבוא לידי ביטוי בראש ובראשונה בניהול משרד הדתות. "זה הזמן להוביל" טענו במפלגת "הבית היהודי – המפד"ל החדשה" במהלך קמפיין הבחירות, בהחלט הגיע הזמן.
הכותב הוא סטודנט בבי"ס לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה
נא להמתין לטעינת התגובות
