שאול מופז צודק
אין כל היגיון והצדקה לכך שקדימה תטרוק את הדלת בפני נתניהו ולא תשב לדבר איתו, לשם שינוי מופז צודק
אינני תמים. ברור שלמופז יש גם שיקולים אישיים. אבל למי מהמנהיגים המעורבים בשיחות להקמת הקואליציה אין שיקולים כאלה? אילו לא היו, הרי בתוך יום אחד הייתה קמה כאן ממשלה של המפלגות הגדולות. כי זה מה שהמדינה באמת צריכה בימים אלה נוכח המבחנים והאתגרים שלפניה, וכבר נלאיתי מלחזור על כך.
אך לבני לוקחת רחוק מדי את "הפוליטיקה הנקייה" שהיא מבקשת לייצג. מכוחה, כביכול, היא דורשת משהו אבסורדי, שמעולם לא נדרש במשא ומתן קואליציוני: על נתניהו להצהיר מראש שהוא מסכים לדעתה, אחרת אין על מה לדבר.
היא נראית קצת באופוריה, הגברת, וכדאי שתירגע. ואולי זה מסממני הטירונות הפוליטית שלה. מנהיגים גדולים וחזקים ממנה לא העזו מעולם להציג דרישה כזו.
הצבת תנאי מוקדם מוצדקת כשמדובר בשתי מפלגות קוטביות, שאכן ראוי לברר מראש אם יש בכלל טעם בפתיחת הידברות ביניהן. לא זה המקרה. הפער בין הליכוד לקדימה ברוב הנושאים מצומצם, ובנושא המדיני אינו כזה שאינו ניתן לגישור, על אף הרטוריקה הפומבית.
נתניהו כבר אמר שהוא מחויב להמשך המשא ומתן עם סוריה ועם הפלסטינים ושידבק במסורת הפרגמטיזם המדיני והתקיפות הביטחונית. בקדנציה הקודמת שלו לא התכחש להסכמי אוסלו, נסוג בחברון וחתם על הסכם וואי.
אין גם ספק, שברור לו, ולרוב ראשי הליכוד, שהסכסוך עם הפלסטינים לא יסתיים ללא חלוקת הארץ והקמת מדינה פלסטינית. אלא שיש דברים שמשיקולים פוליטיים, לגיטימיים לחלוטין, הוא אינו רוצה או אינו יכול לומר כבר בשלב זה.
לשבת ולדבר
כל הנתונים הללו מצדיקים לפחות ניסיון להגיע לקווי יסוד משותפים. דחיקתו של ביבי לפינה בידי לבני אינה יכולה להתפרש אלא ככוונה לטרפד מראש, בשל חישובים אישיים ופוליטיים, כל אפשרות לשותפות קואליציונית.
פוליטיקה היא אמנות האפשר, קבע ביסמרק. גם פוליטיקה המתיימרת להיות נקייה, גברת לבני. ואת האפשר הזה ניתן לבדוק ולמצות רק במשא ומתן. הסיכוי להגיע להבנה עם נתניהו גדול פי כמה מהסיכוי להבנה עם אבו-מאזן, שעל שיחות איתו השחתת זמן רב.
האל"ף-בי"ת הפוליטי ההגון, "גברת ניקיון", הוא שאחרי בחירות מקימים צוותי משא ומתן ויושבים לדבר, בלי תנאים מוקדמים. לפעמים מגיעים להסכמה, לפעמים לא.
אבל מדברים ואין מכתיבים מראש תנאים לצד השני.
לבני ורוב חבריה להנהגת קדימה מאמינים, כמו חלק מראשי העבודה, שההליכה לאופוזיציה תיטיב איתם ותחזיר אותם מהר לשלטון. הם מעדיפים אותה על האינטרס הלאומי, המחייב ממשלה רחבה.
אלא שקדימה אינה העבודה (שלטעמי גם היא צריכה להצטרף לקואליציה; גם ברק צודק). קדימה אינה מפלגה שורשית עם היסטוריה ומסורת. גם אחרי "ניצחונה" בבחירות, היא אוסף די מקרי של אינטרסנטים וטרמפיסטים שהישיבה באופוזיציה, באפס מעשה שלטוני, אינה לפי כוחם.
הללו הם פוטנציאל מתסיס ומפלג. מה שיתחיל בהמראה גאה ומאוחדת לאופוזיציה, עלול להיגמר בהתרסקות. ראו הוזהרתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
