בדרך לפצצה: הזמן לעצור את איראן הולך ואוזל
מומחי המערב חלוקים בדעתם באשר לזמן שיידרש לאיראן להשיג פצצה גרעינית, אולם לכולם ברור כי איראן נמצאת בשלב מתקדם בדרך לייצור פצצה ראשונה וחלון ההזדמנויות לעצור את הפרויקט בפעילות מבצעית או דיפלומטית נסגר במהירות. ר' המוסד לשעבר הלוי: לארה"ב חשוב שאיראן תבין שהזמן אוזל
מתי זה יקרה? אם נלך על פי המחמירים, אז לאיראנים כבר יש מספיק אורניום מועשר ברמה נמוכה הדרוש לבניית פצצה אחת כבר עכשיו. במידה ויקבלו החלטה ללכת על העשרה לרמה גבוהה, ידרשו להם כמה חודשים עד שנה כדי להפיק מספיק חומר בקיע לפצצה אחת.
ההחלטה להעשיר אורניום לרמה גבוה אינה פשוטה, שכן עצם המעשה משמש כהודאה שאיראן בונה פצצה, דבר אותו הם מכחישים בתוקף. אם יש לאיראנים אי שם במדבר מתקן סודי להעשרת אורניום שלא יודעים על קיומו, אזי לוחות הזמנים עלולים להתקצר באופן משמעותי.
במטרה לבנות פצצת אטום פועלת איראן במקביל בשני ערוצים: הערוץ הראשון הוא העשרת אורניום - מדובר על הפיכת תחמוצת אורניום 235 לגז שמוכנס לצנטריפוגות. אז הן מעלות בהדרגה את ריכוז האורניום עד שהוא מגיע לרמה של חומר בקיע המאפשר בניית פצצה.
נדרש טון וחצי של אורניום מועשר בריכוז של 3.5% כדי ליצור 20 ק"ג אורניום בריכוז של 93%, כמות הדרושה לבניית פצצה אחת. יש הטוענים שגם כמות של טון מספיקה.
הערוץ השני - ייצור פלוטוניום, תהליך שונה ומורכב הרבה יותר שבו אורניום ששימש כדלק בכור גרעיני, עובר תהליך ממנו יוצרים פלוטוניום. כרגע יש באיראן שני כורים גרעיניים שנמצאים בבניה ולכן אין בידי האיראנים את חומר הגלם הדרוש.
האיראנים פועלים בשני הערוצים במקביל, אך מה שמדאיג כרגע את הקהילה הבינלאומית הוא הערוץ הראשון של העשרת האורניום, שכן בערוץ זה האיראנים מתקדמים במהירות. בשנת 2001 הקימו האיראנים מפעל סודי בנתנז להעשרת אורניום.
במתקן זה יש כיום 6,000 צנטריפוגות
בשנתיים האחרונות החלו האיראנים להעשיר אורניום בצנטריפוגות שנבנו במתקן בנתנז. מדובר על העשרה נמוכה לריכוז של 3.5%. במהלך חגיגות יום הטכנולוגיה הגרעינית שיתקיימו באיראן ב-9 באפריל, צפוי הממשל בטהרן להכריז שמדעניו הצליחו לייצר אורניום מועשר ברמה של 3.5%. השאלה היא כמה אורניום בריכוז נמוך הם כבר הספיקו לייצר?
האם האיראנים הצליחו לייצר מספיק אורניום מועשר בריכוז נמוך הדרוש לצורך בניית פצצה אחת? בשאלה זו עוסקים כיום גורמי המודיעין בעולם כולו. ראש המטות המשולבים האמריקאי, אדמירל מייק מולן, הפתיע השבוע את כולם במהלך ראיון שהעניק לתוכנית מצב האומה בסי-אן-אן וענה על שאלה בנושא זה.
כשנשאל האם לאיראן יש די חומר גלם לייצור נשק גרעיני השיב מולן: "בכנות, אנחנו חושבים שיש להם". דבריו של ראש המטות המשולבים מצטרפים להערכות שהשמיעו ב- 20 בפברואר גורמים רשמיים באו"ם, שטענו כי לאיראן יש כבר כיום מספיק אורניום מועשר בריכוז נמוך על מנת לייצר פצצה גרעינית.
ב-19 בפברואר קבעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סב"אא) בדוח שהפיצה על תוכנית הגרעין האיראנית, כי טהרן האטה באופן משמעותי את תהליך העשרת האורניום. על פי הדוח, מספר הצנטריפוגות המשמשות להעשרת אורניום כמעט לא גדל מאז שהגיע לרמה של 3,800 בחודש ספטמבר האחרון.
על פי הדוח, נוספו מאז חודש נובמבר 164 צנטריפוגות בלבד. יום לאחר פרסום דוח סב"אא טען העיתון ניו יורק טיימס כי כמות האורניום המועשר ברמה נמוכה שבידי האיראנים גדולה בשליש ממה שהעריכו. העיתון הסתמך על גורמים באו"ם בדיווחו וציין כי איראן הספיקה להעשיר עוד למעלה מ-171 קילוגרמים של אורניום.
כמות זו הצטרפה ל-839 קילוגרמים שעליהם דיווחו פקחי האו"ם. על פי הערכות, מדובר בכמות המספיקה לייצור של לפחות פצצת אטום אחת. לפי סב"אא ולדעת מומחים רבים דרושה כמות של טון וחצי אורניום מועשר בריכוז 3.5% לשם הפקת 20 ק"ג אורניום בריכוז 93% הדרוש לבניית פצצה אחת.
על פי ההערכות מתברר שגם טון מספיק. לא ידוע לנו מה כמות האורניום המועשר ברמה נמוכה עליה מסתמך ראש המטות המשולבים שקבע שיש להם מספיק חומר לבנות פצצה. הערכה בישראל היא שבכל מקרה עד סוף השנה תהיה בידיהם הכמות הדרושה.
אם נסמוך את ידינו על המודיעין של ראש המטות המשולבים האמריקאי ועל ההערכות באו"ם, אזי אפשר להעריך שכבר עתה ברשות איראן מספיק חומר. שעה לאחר הראיון שהעניק מייק מולן לסי-אן-אן התראיין מזכיר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס לתוכנית פגוש את העיתונות ברשת אן-בי-סי וטען: "איראן בנקודה זו עוד לא קרובה לנשק. יש זמן מסוים".
אין סתירה של ממש בין הדברים של מולן ושל גייטס. אכן יש עוד זמן עד שחומר הגלם יהפוך לפצצה. תחילה צריך להעשיר את החומר לריכוז גבוה של 93%. כל מה שנדרש זו רק החלטה ואז מדובר על כמה חודשים, אבל ההחלטה להעשיר לריכוז גבוה של 93% אינה עניין של מה בכך.
אורניום המועשר בריכוז של 3.5% יכול לשמש כדלק בכור גרעיני ולכן ייצורו לא בהכרח מעיד על תוכנית צבאית. אורניום בריכוז של 93% משמש אך ורק לבניית פצצה.
תמיד קיימת האפשרות שהאיראנים החלו בתהליך העשרה מרמה של 3.5% ל- 93% במתקן סודי שלא יודעים על קיומו. אחרי שהם ייצרו 20 ק"ג של אורניום בריכוז הגבוה ידרשו להם עוד כמה חודשים עד שנה כדי להפוך אותו לפצצה.
בימים אלו צריך לבחון את ההתבטאויות האחרונות שמגיעות מוושינגטון, טהרן וירושלים על רקע הרצון של האיראנים והאמריקאים לשפר עמדות לקראת פתיחת המו"מ. "מזכיר ההגנה האמריקאי דיבר על מספר שנים. אני לא יודע אם זה נכון או לא", אמר אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר.
על פי הלוי "לקראת המו"מ האמריקאי – איראני שיתחיל בקרוב ואולי כבר התחיל בחשאי, שני הצדדים רוצים ליצור תמונה שתשפיע על המו"מ. יש בנייה של מסכת שלמה שנועדה ללחוץ על איראן ולהביא אותם בצורה מבוקרת וחכמה לכך שינהלו מו"מ אמיתי ומשמעותי עם ארה"ב.
"ארה"ב בונה מערכת של תמריצים לאיראנים. האיראנים מאד לא אוהבים את המילה תמריצים, יש כאן הרבה עניין של כבוד. דניס רוס שמונה לאחרונה לנהל את השיחות עם האיראנים יודע כיצד ניגשים למדינה שמחשיבה מאד את הכבוד שלה וכיצד מנהלים מו"מ גלוי ומ"מ חשאי. הוא כתב על כך בספרו.
עוד הוסיף הלוי: "מה שחשוב לארה"ב זה להמחיש לאיראן שיש לה מה להרוויח בכל הקשור לשאיפות ולתקוות שלה. מצד שני היא תאלץ להקריב חלק מהשאיפות והתקוות ולכן על איראן יהיה לקבל החלטות קשות. המטרה האמריקאית היא להוביל את איראן לקבל החלטה קשה".
הדיפלומט הבכיר דניס רוס מונה לאחרונה ליועץ שרת החוץ לענייני מדינות המפרץ. הוא יטפל בפועל בנושא האיראני. במאמר שפרסם בנובמבר בשבועון ניוזוויק שכותרתו: "דיבור תקיף עם איראן", טען רוס כי איראן רוצה את הנשק הגרעיני למטרות הגנתיות והתקפיות.
לדבריו, המשטר באיראן מגיב ללחץ חיצוני ומגביל את פעולותיו אם הוא חש מאוים. איראן, לטענת רוס, ממשיכה במאמצים להשגת הנשק כיוון שממשל בוש לא הפעיל מספיק לחץ ולא הציע מספיק טובות הנאה תמורת שינוי כיוון.
רוס כתב: "פגיעה ישירה יותר בכלכלה תיאלץ את המולות לקבל החלטה. הכלכלה האיראנית פגיעה בצורה עמוקה. כדי להשיג לחץ יש להתמקד פחות באו"ם ויותר בגיוס האירופים, היפנים, הסינים והסעודים לשתף פעולה".
ההתבטאות של ראש המטות המשולבים האמריקאי מסמנת התקרבות בין הדעות של קהילת המודיעין האמריקאית לישראלית. בדצמבר 2007 פורסם דוח של סוכנות המודיעין הלאומית האמריקאית, הסוכנות האחראית על תכלול המידע בנושא תוכנית הגרעין מכל גורמי האיסוף והמחקר בארה"ב.
בין היתר קבע הדוח כי איראן הפסיקה ב-2003 את תוכנית הגרעין הצבאית שלה אך לא הדגיש את העובדה כי איראן המשיכה בתוכניתה להעשיר אורניום. הדוח עורר זעם רב בישראל.
לא רק הצבא האמריקאי מתקרב לעמדה הישראלית. לפני שבועיים אמר בעדותו בפני הקונגרס לאון פנטה, ראש ה- סי-איי-איי החדש: "מהמידע אותו ראיתי אין כל ספק כי הם (האיראנים) חותרים להגיע ליכולת כזאת (גרעינית)".
ההבדלים בגרסאות בין גורמי המודיעין השונים נובעים בעיקר מהלא נודע. האם לאיראנים יש מתקן העשרה סודי שלא יודעים עליו? האם הם נתקלו בבעיות טכניות ומכשולים שהם מתקשים לפתור?
"צריך לזכור שחלק מהדברים עושים האיראנים תוך כדי לימוד עצמי. אחרי שהם התקינו את הצנטריפוגות היו כאלה שהתפוצצו להם ונשברו. גם מדען שנעלם או נרצח זה עיכוב טכני. המעבר מתורה לצד המעשי כרוך בניסיונות קשים", מסביר אפרים קם, סגן ראש המכון למחקר ביטחון לאומי באוניברסיטת ת"א, ומחבר הספר "מן הטרור ועד הגרעין" על תוכנית הגרעין האיראנית.
בהנחה שאיראן צברה מספיק אורניום מועשר ברמה של 3.5%, משמעות הדבר שבתוך כמה חודשים הם יכולים, אם יחליטו על כך, לייצר 20 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 93% ולגשת לבניית הפצצה הראשונה. מדובר על תהליך לא מורכב יחסית. במקביל לתהליך העשרת האורניום איראן עובדת גם על בניית הפצצה עצמה ועל התאמתה לראש קרבי של טיל שיהאב 3. הפעילות הזו מתבצעת עד כמה שידוע במתקן פרצ'ין.
מה ייחשב קו אדום שאחריו תקיפה צבאית תהיה לא רלוונטית? באופן כללי קיימת הסכמה על כך שברגע שבידי האיראנים יהיו 20 ק"ג של חומר בקיע הם חצו קו האדום. אפרים קם: "ברגע שיהיה להם מספיק חומר בקיע לפצצה אחת בעצם איחרנו את הרכבת, כי ניתן להחביא אותו והמשמעות היא שתקיפה צבאית לא תוכל להשיג 100% הצלחה.
"לפי הרמטכ"ל האמריקאי כבר נחצה קו אדום מסוים ברגע שהם צברו מספיק אורניום מועשר בריכוז 3.5%. כמובן שברגע שיהיו בידיהם 20 ק"ג של חומר בקיע מדובר על קו אדום ברור. מרגע זה הזמן שיידרש לבניית פצצה עומד על כמה חודשים עד שנה בהתאם להתמודדותם עם הבעיות הטכניות.
"יש הטוענים שגם אם יהיו בידיהם 20 ק"ג של חומר בקיע עדיין לא מאוחר כדי לתקוף. מה שבטוח זה שהקו האדום הברור ביותר זה ברגע שתהיה להם פצצה מוכנה. והזמן שדרוש לבניית פצצה ברגע שיש מספיק חומר בקיע עומד על כמה חודשים עד שנה".
אם נחבר את כל הנתונים יחדיו התוצאה היא שחלון הזמן לפעילות מבצעית הולך ונסגר במהירות. "ראשי המדינה מדברים על חלון קצר", אומר אפרים הלוי. "ככול שהחלון יהיה יותר קצר משני הצדדים, הסיכוי להשיג הכרעה יהיה גדול יותר. אם החלון קצר, זה מחדד את הצורך שלך לקבל הכרעה. בפועל חשוב לבנות חלונות קצרים".
על פי הלוי: "חשוב לארה"ב שהאיראנים יבינו שהחלון קצר. האינטרס של ארה"ב וישראל שבסוף המו"מ תהיה תמונה ברורה וחדה. חשוב שתהיה מדיניות יותר מורכבת ומקיפה בנושא איראן. מדיניות שתצביע על איומים וגם על סיכויים לצאת מהאיומים בצורה מיטבית. לא רק להסיר את האיום אלא גם למצוא דרך, שהיא קשה, שנצא מהתהליך הזה במצב יותר משופר".
המומחים עוסקים כיום בשאלה מה יעשו האיראנים ברגע שיהיה להם מספיק חומר לבניית פצצה. ניתן בגדול לציין שלושה תרחישים אפשריים:
תרחיש 1: השיטה היפנית – ברגע שיהיה ברשותם מספיק חומר בקיע הם יעצרו. במצב כזה הם יוכלו לטעון ובצדק, שאין ברשותם פצצה ובתוך כמה חודשים לייצר פצצה בעת הצורך. אפרים הלוי: "האיראנים חוזרים ואומרים שאין להם רצון לבנות פצצה גרעינית, מצב שבו לאיראן יש מספיק חומר גרעיני ובכל רגע נתון היא יכולה לבנות פצצה זה מצב גרוע כמו מצב שיש להם פצצה".
תרחיש 2: השיטה הישראלית – עמימות גרעינית. האיראנים יבנו פצצה, לא יודיעו על כך ולא ינסו אותה. אפרים קם: "להערכתי האיראנים יבחרו ללכת על השיטה הישראלית. כולם יחשבו שיש להם נשק גרעיני וכלפי חוץ הם לא יודו בכך. הגישה הזו ממקסמת את מרב היתרונות ותמיד הם יכולים לעלות מדרגה ולבצע ניסוי גרעיני".
תרחיש 3: השיטה ההודית – האיראנים ייצרו מלאי גרעיני של לפחות 8 עד 10 פצצות ובשלב כלשהו בעתיד יבצעו ניסוי גרעיני במדבר. בניית מאגר דורשת מלאי גדול של אורניום גולמי. לאחרונה פורסמו ידיעות שאיראן מתקשה להשיג אורניום גולמי. אם זאת יש להביא בחשבון שיש לה מכרות אורניום משלה.
יש הסבורים כי במקרה שאיראן תבצע ניסוי גרעיני תאלץ ישראל לשבור את מדיניות העמימות הגרעינית שלה ולבצע גם כן ניסוי גרעיני כפי שהיה במאי 1998 בין הודו ופקיסטן.
החשש הגדול בכל הנוגע למדיניות השימוש בנשק גרעיני, אם יהיה כזה בידי איראן, נובע מהעובדה שאצל האיראנים קיים מרכיב דתי פונדמנטליסטי אידיאולוגי והעדר כל ערוץ הדברות בין איראן לישראל.
"לא ניתן לומר שלמרכיב הדתי פונדמנטליסטי לא תהיה השפעה על תהליך קבלת ההחלטות באיראן. יכול לקום מנהיג דתי ולטעון שלזרוק פצצה על ישראל זה צו אלוהי", אומר אפרים קם ומוסיף: "בניגוד למצב הקיים בין מדינות גרעיניות כגון ארה"ב ורוסיה או הודו ופקיסטן, אין בין ישראל ואיראן כל ערוץ תקשורת.
"הדבר עלול בעתיד להוביל לטעויות בניתוח והבנת מהלכי הצד השני. הודו ופקיסטאן, למשל, קבעו ביניהן כללי משחק. הצדדים נפגשו וסיכמו למשל שכל מדינה תודיע למדינה השנייה לפני שהיא עורכת ניסוי טילים כדי שהניסוי לא יפורש בטעות בצד השני כמתקפה. הם גם קבעו ביניהם מה הם התרחישים שבהם יעשו שימוש בנשק גרעיני ובכך הגדירו קווים אדומים. בין ישראל ואיראן אין כל ערוץ הדברות וזה מצב מסוכן וחסר תקדים בעולם".
אומנם כרגע עסוקים כולם בהפסקת תהליך העשרת האורניום אך חשוב לזכור כי במקביל מפעילה איראן ערוץ שני לבניית פצצת פלוטוניום (תוצר מלאכותי של אורניום U-238). מדובר על תהליך מסובך הרבה יותר מבחינה טכנית ולכן יידרש זמן רב יותר עד שאיראן תייצר מספיק פלוטוניום לבניית פצצה.
כדי לייצר פלוטוניום צריך כור גרעיני, שכן הפלוטוניום מופק ממוטות דלק האורניום של הכור לאחר שעברו תהליך של ביקוע גרעיני בליבת הכור. כרגע יש באיראן שני כורים גרעיניים שנמצאים בבניה אחד מהם הוא הכור הגרעיני בבושהר. הכור נבנה בשנת 1995 על ידי הרוסים לצורך הפקת חשמל. הם גם ספקו עבורו את הדלק הגרעיני.
הרוסים דרשו לקבל בחוזה מהאיראנים בחזרה את מוטות הדלק לאחר השימוש, כך שלא ניתן יהיה להפיק מהם פלוטוניום. ביום רביעי שעבר נחנך הכור, כאשר מדענים איראנים ורוסים החלו בסדרה של בדיקות וניסויים לקראת הכנסתו לפעילות מלאה במהלך השנה הקרובה.
בימים אלו מוכנסים מוטות דלק גרעיני מדומים לתוך הכור ונבדקות מערכות המחשב המפקחות על פעילות הכור. הפעלת הכור עם מוטות דלק גרעיני אמיתיים צפויה עד סוף השנה.
הכור השני נמצא באראכ. שם הקימו האיראנים מתקן צבאי הכולל מפעל לייצור מים כבדים וכור מחקר גדול. האיראנים החלו לבנות את המתקן בשנת 2001 והוא נחשף בשנת 2002 על ידי האופוזיציה האיראנית.
בדוח סב"אא מה- 19 בפברואר צוין כי איראן ממשיכה בעבודות במתקני הגרעין, וכי לא ניתן לבצע יותר מעקבי לוויין אחרי כור המים הכבדים באראכ. זאת אחרי שהוקמה במקום כיפה וכי איראן מנעה מפקחים לבחון את המקום בחודש ינואר.
לכשתשיג איראן די חומר, השאלה היא איך בונים פצצת אטום מאורניום מועשר?
השלב הראשון – משיגים אורניום גולמי. אורניום גולמי נחצב במדינות רבות ובכללן קזחסטן, אוזבקיסטאן, ברזיל, אוסטרליה, סין ועוד. ניתן להשיג אורניום בקלות יחסית במדינות כמו הרפובליקה של קונגו. האורניום איננו מחצב נפוץ בסביבת כדור הארץ.
מבין 92 היסודות המצויים בטבע, הוא נמצא במקום ה-25 מבחינת שפעו, ורק לעיתים רחוקות אפשר למצוא אותו בצורה טהורה. לרוב מופיעים ריכוזי אורניום נמוכים בתוך מחצבים אחרים, ונדרשת מלאכה מסובכת כדי להפרידו מהם.
השלב השני - הופכים את האורניום לחומר המכונה עוגה צהובה. תחמוצת אורניום מרוכז שמתקבל לאחר שמחצב אורניום נטחן ועובר עיבוד כימי. מדובר באבקה גסה בצבע צהוב שמכילה 80% של תחמוצת אורניום.
השלב השלישי - הופכים את העוגה הצהובה לגז שנקרא UF.
השלב הרביעי – העשרת האורניום: מזינים את הגז UF לתוך מערך של צנטריפוגות המחוברות זו לזו באשכול המכונה קסקדה (Cascade). הסחרור של הגז בתוך הקסקדה מעלה את ריכוז האורניום. אם מחברים כמה קסקדות אחת לשנייה, כל רמה מעלה מעט יותר את ריכוז האורניום-235.
המטרה - להעשיר אורניום 235 עד לרמה של 93 אחוז, המתאימה לייצור פצצת אטום. צריך לפחות 3,000 צנטריפוגות כדי להפיק מספיק אורניום מועשר לפצצה אחת בשנה. האיראנים מתכננים להפעיל במתקן נתנז 50,000 צנטריפוגות עד 2013.
השלב החמישי – לוקחים 20 ק"ג אורניום מועשר בריכוז 93% ויוצרים ממנו צורה של כדור המכונה מסה קריטית. מדובר במה שמוכנס לתוך ראש הפצצה וסביבו מנגנון ההפעלה שתפקידו להפציץ את הכדור בנויטרונים וליצור תגובת שרשרת.
כאשר נויטרון פוגע בגרעין של אורניום 235, מתבקע הגרעין לשניים ומשתחררת אנרגיה אדירה בתוך פרק זמן קצר מאד. מקורה של אנרגיה זו בכוח המלכד יחדיו את חלקיקי האטום. בביקוע משתחררים נויטרונים נוספים ואלה פוגעים באטומי אורניום סמוכים וגורמים לביקועם. כך נוצרת תגובת שרשרת וכמות אדירה של אנרגיה משתחררת.
נא להמתין לטעינת התגובות
