פרשת קצב: כך תיראה עדותה של א' בביהמ"ש
השבוע הניחה הפרקליטות את תיק קצב על כתפיה של א', אם לילדים בשנות ה-40 לחייה. הצצה לגיהנום שהיא הולכת לעבור בבית המשפט
זמן קצר קודם לכן הסתיימה המערכה השלישית באופרה "אותלו". לדור סבר שאם אותלו המיוסר, הגיבור הראשי, שוכב על הבמה לאחר שהתעלף עקב התקף זעם והקהל באולם מוחא כפיים, הסתיימה העלילה. לא ייתכן שיש מערכה נוספת אם הגיבור הראשי כבר מת. אז הוא ורעייתו קמו ופנו לדלת היציאה מהאולם.
הם היו היחידים. התברר שיש מערכה נוספת, רביעית. השניים ביקשו לשוב פנימה, אך המאבטחת סירבה. לדור התרעם על האטימות. מה זה פה, שלטון הצאר? לדור אחז באשתו, יחדיו עקפו את המאבטחת ותפסו שוב את מקומם באולם.
המערכה הרביעית והאחרונה, כבר החלה, עוד מעט יחנוק אותלו את דסדמונה ואחר כך ינעץ את הפגיון בגופו. אבל לדור בטוח שהדרמה האמיתית תתחולל באולם, לא על הבמה, ברגע שהשוטרים ייכנסו ויאזקו אותו. אבל השוטרים לא מגיעים. אותלו כבר צונח על גופתה של דסדמונה המנוחה, פולט נשימה אחרונה, המסך יורד. ללדור ולאשתו שלום.
חלפו מאז שנתיים, אולי שלוש, אבל לדור עדיין חש רדוף. הפעם הוא מצוי באופרה אחרת. פרשת קצב. "מתי כבר תתקבל הכרעה בתיק קצב?", הוא נשאל עשרות פעמים בחודשים האחרונים. לדור לא היה מעורב בהחלטה השנויה במחלוקת - החתימה על הסדר הטיעון עם קצב. הוא מונה לתפקידו רק לאחר שבוטל ההסד.
דעתו בתיק הייתה בעלת חשיבות רבה לא רק מההיבט המשפטי. אם יצטרף לדעת היועץ המשפטי מני מזוז ויחליט שיש להאשים את קצב בעבירת אונס, לא יוכלו אנשי קצב לטעון שמזוז ביקש לנקום בקצב, משום שביטל את הסדר הטיעון.
לדור נחשב הסמכות הפלילית העליונה בצוות המכריע. אפילו בסביבתו של קצב נתנו לו קרדיט. לדור לא נגוע, הוא הגיע טרי לתיק, אין לו דעות קדומות. אבל לדור לא אוהב לצאת למלחמה לפני שהוא בודק היטב אם יש לו תחמושת.
הוא ביקש לפגוש את א' ממשרד התיירות. ביקש לשמוע איך א' מדברת, כיצד היא מתארת את מקרי האונס. היא רהוטה? חסרת ביטחון? לדור, בעל ותק רב בתחום הפלילי, יודע שלשפת הגוף ואופן הדיבור יש משקל חשוב בעדות, לא רק לגרסה.
חקירה נגדית היא השלב החשוב במשפט. הסנגורים מנסים לקעקע את אמינותו של העד המרכזי, לחשוף פרטים מחייו האישיים, לערער את ביטחונו. שוב ושוב נשאלות אותן שאלות, עד שהעד קורס על הדוכן.
לדור לא מוכן שזה יקרה ל-א'. לפחות לא כשהוא זה שהאמין בה. באותו
לדור נרתם לנושא בכל כוחו. ידע שכשהמשפט יתנהל, מזוז יהיה בפנסיה והוא ייאלץ להתמודד עם הטענות. ישב במשרדו במשך שעות ארוכות וקרא את כל העדויות של א'. לדור לא התרגש כשהבחין בנקודות הבעייתיות. חיפש טענה עקבית.
א' מספרת על אונס. לא מעניין את לדור אם היא שכנה טובה, אזרחית למופת או רעיית השנה. יחסי העבודה שלה עם חבריה אינם הסיפור. רק השאלה האחת והיחידה: האם היה אונס, או לא.
א' גרה היום סמוך לירושלים. בשנות ה-40 לחייה, אם לילדים. יש לה מראה שברירי, אבל אין לטעות בו. בשנים האחרונות הוטרדה מפניות משונות: פעם הגיע אדם מסוים לביתה וטען שצ'ק שלה חזר. התקשרו אנשים שהציגו את עצמם כעיתונאים של עיתון חרדי כלשהו ולמעשה היו תושבים מקריית מלאכי. המשטרה התערבה וההטרדות חדלו.
א' נזקקה לטיפול פסיכולוגי צמוד לאורך שנים. אני חייבת את הטיפול הזה כדי שיחזיר לי ולילדיי את הביטחון, היא אומרת. החרדה של א' מקצב היא תהומית. היא מכנה אותו "מגעיל ודוחה", ואת החברים שלו "אנשי מאפיה". בתור מי שעבדה איתו כמה שנים היא הכירה אותם היטב.
לקראת הפגישה עם א', קרא לדור בעיון את עדויותיה במשטרה. מה עבר לו בראש? הוא שומר את המחשבות לעצמו, אבל אולי ניתן ללמוד עליהן מהמסר שהעביר ל-א' בטרם נפגש עמה, לאחר שכבר תואם מועד הפגישה.
"אם יוחלט לסגור את התיק, אל תראי בזה חלילה אי הבעת אמון בך", אמר אז. "אל תיקחי את זה אישית. זה לא שאנחנו לא מאמינים לך. בבית המשפט נדרשות ראיות מעל לכל ספק סביר, והתפקיד שלי לוודא שהספק הזה לא קיים בתיק".
א' הבינה שזה יהיה האודישן הכי חשוב בפרשה הזו. היא הייתה בסיטואציה הזו כל כך הרבה פעמים מאז נפתחה החקירה. החוקרים זימנו אותה לעדויות חוזרות כדי לעמוד על קשיים בגרסאותיה. ראש אגף חקירות במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, האמין לה באופן חד משמעי, כמו גם ל-א' מבית הנשיא, וסבר שיש להאשים את קצב באונס. אבל פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנאל, חשב שאין ראיות וצריך לסגור את התיק גם בעניינה של א' ממשרד התיירות.
אחר כך נחתם הסדר הטיעון במסגרתו נמחקו עבירות האונס. א' ממשרד התיירות אמנם נותרה בכתב האישום, אבל קצב הואשם בביצוע מעשה מגונה בכוח תוך הפעלת לחץ. משפטית, זה פחות מאונס.
נציגיו של מזוז טענו בבג"ץ, במסגרת העתירות לביטול ההסדר, כי "גרסתה של א' ממשרד התיירות כבושה, מתפתחת, מקשה על היכולת לחלץ ממנה מסקנה מרשיעה, זרועה בקיעים, סתירות פנימיות שאך מעמיקים נוכח עדויות חיצוניות. הראיות הקשו לקבוע כי קצב הפעיל כלפיה כוח".
א' נעלבה, אבל עד מהרה בוטל הסדר הטיעון. עו"ד אירית באומהורן, שבינה ובין א' התפתחו יחסי אמון, סברה שניתן להאשים את קצב באונס. הסתירות וגם הפניות המאוחרות הן תגובות טבעיות של נאנסות, הסבירה באומהורן. הפרקליטה תכננה להעלות לדוכן העדים כמה שיותר מתלוננות כדי להוכיח שיטה, אבל בפרקליטות לא קיבלו את הקו הזה והעבירו את התיק לעורכי הדין רונית עמיאל ונסים מרום.
בין באומהורן ל-א' נוצרו קשרי ידידות. עמיאל הייתה חשדנית יותר. רצתה לבסס את כתב האישום על עדה אחת, אבל לא הכירה את א'. בפגישה עמה הסבירה עמיאל ל-א' כי התיק גבולי. אך עוד לפני כן צריך היה לשכנע את לדור.
הפגישה היחידה בינו ובין א' התקיימה בלשכתו בירושלים. נמשכה שלוש שעות. לדור מקפיד לא להישאר בחדר לבד עם בחורה, בטח לא עם מתלוננות בעבירות מין. בחדר נותר גם עוזרו. תחילה שיחת נימוסים, אחר כך שאלות כלליות.
בשלב הבא התמקד לדור בפרטים ספציפיים יותר מתוך עדויותיה במשטרה, גילה בקיאות רבה בכל פרט. הוא ביקש לדעת אם העדה אכן התקשתה לספר מיד במשטרה כי נאנסה, מחמת הבושה, שלא זכרה פרטים חשובים רק משום שהדחיקה את האונס במשך שנים רבות.
ומדוע לא סיפרה על כך באופן מפורט לאיש, אף לא לבעלה. היא אמנם רמזה על עבירות מין בעבר, בפני עיתונאים, מכרים, אבל לא סיפרה על אונס במפורש. א' שיתפה פעולה עם לדור. הסבירה, תיארה, שחזרה. לא ניסתה להתחמק מהשאלות הקשות, מהפרטים המביכים.
השבוע החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד קצב באשמת אונס. לדור סומך על א'. הוא התרשם ממנה באופן חיובי. הוא משוכנע ביכולת העמידה שלה על דוכן העדים. זה מה שצפוי לה שם.
9:00 בבוקר, בית המשפט המחוזי בירושלים. על ספסל הנאשמים יישב נשיא המדינה לשעבר, משה קצב. עוד מעט תעלה א' ממשרד התיירות, העדה המרכזית, לדוכן העדים ותעיד כי אנס אותה פעמיים, במהלך התקופה שבין ינואר 1998 עד מארס 1999 - משך עבודתה בלשכתו, בעת שכיהן כשר התיירות. האונס האחד אירע בלשכתו בתל אביב, השני - במלון פלאזה בירושלים. א' תיכנס לאולם מלווה בפרקליטה, עו"ד דניאל סרור. הדלתיים נסגרות.
א' תעלה לדוכן העדים. ראשית, תעיד במסגרת החקירה הראשית לשאלות נציגי הפרקליטות ותתאר בפירוט רב את שני מקרי האונס שביצע בה קצב לטענתה. בשלב הזה של העדות זוכות מתלוננות בעבירות מין ליחס חם, מתחשב, שכן הן נחקרות על ידי מי שלמעשה עומדים לצדן - נציגי הפרקליטות.
א' תשחזר מה שסיפרה לחוקרי המשטרה: "היה אירוע בגני התערוכה. בחודשיים הראשונים שעבדתי שם הוא ביקש ממני להגיע איתו לכל מיני אירועים שעוד אנשים השתתפו בהם. לאחר שהסתיים האירוע בגני התערוכה, קצב אמר שהוא שכח משהו במשרד בתל אביב. אני זוכרת שהופתעתי שהוא אמר שיש לו מפתחות הלשכה בתל אביב, כי ממתי לשר יש מפתחות? נראה לי כי הוא תכנן את זה".
"כשנכנסנו ללשכה שלו הוא ניגש רגע לשולחן, לי לא היה מה לעשות אז ישבתי בכיסא בצד החדר, ואז הוא חזר, התיישב לידי", סיפרה. "הוא התחיל לגעת בי בידיים, שלח יד לציצים, שלח יד למכנסיים, משך אותם, נפלנו לרצפה וקרה מה שקרה. לבשתי מכנסיים שחורים עם גומי".
"לכל מגע שלו התנגדתי גם במילים וגם בהדיפות", סיפרה א' לשוטרים. "אמרתי לו מילים כמו 'אני לא רוצה', 'בוא נלך, אני צריכה ללכת', זזתי, ניסיתי להדוף אותו, התפתלתי כדי לברוח ממנו. הייתה חדירה, ואז הדפתי אותו והרמתי את מכנסיי ואמרתי לו 'בוא נלך'".
אחר כך תשחזר א' את האונס במלון פלאזה בירושלים: "קצב התקשר מהמלון, ביקש שאביא לו ניירות עבודה. היה ברור לי שאני נפגשת איתו בלובי, אני חושבת שהזכרתי את זה ואמרתי לו בשיחה: 'אני אחכה לך בלובי'".
"אמרתי שאני באה ללובי, ולכן לא דאגתי כי ידעתי שיש אנשים בלובי. לא האמנתי שאני הולכת לחוות את החוויה הזו מחדש. זה היה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. כשבאתי הוא אמר שאעלה לחדר, שלא הספיק להתארגן, שאחרי כמה דקות נרד ללובי".
"הוא פתח את הדלת, התיישבתי על קצה המיטה, ואז, אם אני לא טועה הוא בא מלפניי והפיל אותי על המיטה, אני לא ממש זוכרת את הפרטים, הוא כאילו נצמד אליי. אני לא ממש זוכרת איך הוא הפשיל את המכנסיים. אלה היו המכנסיים השחורים עם הגומי שלבשתי גם באונס הראשון. לבשתי אותם די הרבה באותה תקופה".
"הייתי בהלם. הוא הפשיל את המכנסיים שלו, לא נראה לי שלגמרי הפשיל, אני לא זוכרת. אני כן זוכרת שכשהגעתי לחדר, הוא היה עם חולצה לבנה מעל המכנסיים. אני זוכרת שהוא נשכב מעליי והסיטואציה הזו לא הייתה הרבה זמן. אני זוכרת שאמרתי לו:'מה אתה עושה?'".
"ניסיתי להתנגד, לא בכוח פיזי חזק, זה היה ברור שאני לא מעוניינת, שאני לא רוצה, שזה לא בהסכמתי. הייתי בהלם, בשוק. ראיתי אותו מוריד מכנסיים, אני לא זוכרת כלום. עובדה שהוא חדר, הרגשתי רק בתחושה. הייתי בשוק, בהלם, אלה היו שניות, דקות, שנמשכו כנצח. היו קטעים שהמילים לא יצאו".
"ניסיתי להתנגד עד שבסוף הוא עזב אותי. זה לא היה כמו בפעם הראשונה שפשוט הסתובבתי הצדה והצלחתי להשתחרר. מיד הרמתי את המכנסיים, לא זוכרת אם נתתי לו את החומר של העבודה, אני חושבת שהשארתי את זה אצלו, והלכתי".
השלב הבא הוא הקריטי במשפט. החקירה הנגדית. הסנגורים, עורכי הדין ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואברהם לביא, מחכים כבר לרגע הזה. "תגידי", יקשו עליה, "איך זה שעלית עם קצב ללשכתו בתל אביב, לבד, למרות שחשדת שהוא תכנן את זה מראש, והוא לדברייך כבר הטריד אותך מינית פעמים רבות קודם לכן?".
"ואיך זה שעלית לחדרו במלון פלאזה, אם לדברייך הוא אנס אותך בלשכה בתל אביב קודם לכן? למה ישבת על קצה המיטה בחדר שבמלון, ולא נותרת בכניסה לחדר, ליתר ביטחון? למה הסכמת שיגיע לביתך באחד הלילות, לבד, אם לדברייך הוא שולח ידיים ארוכות לאיברים אינטימיים במשרד? ואם הוא ניסה לאנוס אותך בביתך, איך זה שהגעת בכל זאת לחדר במלון?".
"תראי, א', אנחנו רוצים להקריא לך מה את אומרת כשאת מתארת את השלב בו קצב לדברייך חדר לאיבר מינך. את אומרת בחקירתך במשטרה: 'לא אהבתי את זה, בלשון המעטה'. על מה אנחנו מדברים פה? על סרט קולנוע או אונס? ככה מדברת נאנסת? 'לא אהבתי את זה בלשון המעטה'? ככה מרגישה נאנסת לאחר שחדרו לגופה בכוח? לא עלבון, לא השפלה, לא סערת רוחות?".
"בואי נמשיך", יגידו. "אנחנו רוצים להקריא לך מה את אומרת במשטרה לגבי התחושות שלך במהלך האונס השני. זה מה שאמרת: 'כל החוויה הראשונה חזרה אליי'. חוויה? ככה את קוראת לאונס? את אפילו לא מסוגלת להגיד את המילה אונס. את יודעת למה? כי את משקרת, את מעלילה. פעם אחת במהלך החקירות שלך לא אמרת את המילה אונס".
"נמשיך. תתארי לנו בבקשה את החדירה לאיבר מינך באונס הראשון. הייתה חדירה? באיזה שלב? מה הרגשת? את ראית שקצב מפשיל מכנסיים? תחתונים? שולף את איבר המין? ראית או לא? כי בחקירות את אומרת שאת לא זוכרת, אז איך הרגשת חדירה? תתארי את החדירה לאיבר מינך באונס השני".
"ראית את קצב מפשיל תחתונים? את בטוחה? כי את אומרת בעדותך במשטרה: 'לא זוכרת, זה היה בתחושה שלי'. אז ראית אותו בעירום חלקי, או לא? הייתה חדירה, או לא? אין כזה דבר לא זוכרת".
"תגידי א', את אומרת שהדפת אותו מעלייך, יכול להיות שהוא לא הצליח לחדור? אולי לא הייתה חדירה? תגידי את האמת, פה זה בית משפט, יושבים מולך שופטים מנוסים. אותם לא תוכלי לרמות. את נוכלת, את מעלילה עלילה ואין לך אלוהים".
"אנחנו רוצים להקריא לך עוד ממה שאמרת בחקירה: 'לא זוכרת, לא זוכרת. יכול להיות שלא הייתה חדירה'. אז כן הייתה חדירה, או לא? את מוכנה להחליט? כדאי שתגידי את האמת, אל תחכי שהשופטים יכתבו שאת שקרנית, שזה אחד המקרים הקשים ביותר של בידוי ראיות, עלילת שווא, הולכת שולל של מערכת אכיפת החוק".
"כדאי מאוד שתתוודי כאן ועכשיו", יגידו לה סניגוריו של קצב. "היה אונס או לא? יודעת מה, אולי את יכולה לתאר לנו איזה סימן זיהוי מגופו של קצב, שיוכיח שראית את אותו בעירום חלקי?".
אחר כך יציגו הסנגורים ל-א' מכתב אהבה שלטענתם כתבה בכתב ידה, ושלחה לקצב בראש השנה בשנת 1998, לאחר שנאנסה לדבריה על ידי קצב. שיר של חמישה בתים, חמש שורות בכל אחד מהם.
תחילה יקריאו הסנגורים את תוכנו: "שתדע שיש מישהו שבאמת דואג לך ואוהב אותך אהבה אמיתית ופשוטה, בלי שום תמורות. שנה שתמשיך להיות אבהי ודואג, שנה שתמשיך להיות לך פינה חמה בלבי, שנה שאמשיך לאהוב אותך".
א' כבר מוכנה למעמד הזה. היא נחקרה על המכתב במשטרה. היא השיבה שאינה בטוחה שזהו כתב ידה, אינה זוכרת אם כתבה את המכתב, ייתכן שכתבה אותו לאביה או לאחיה והדגישה שעל המכתב אין נמען או שם השולח. אבל הסנגורים יצחקקו.
"בחקירתך במשטרה אמרת: 'לא מתאים לאופי שלי לכתוב מכתב כזה'. אחר כך אמרת: 'עברו שמונה שנים (ממועד כתיבת המכתב ועד מועד החקירה - ד"ג), אולי כתבתי את המכתב לאבא שלי או לאח שלי'".
"אחר כך טענת: 'אולי ניסיתי לרצות את קצב, לא בקונוטציות מיניות, על מנת שישנה את ההתנהגות שלו כלפיי, רציתי שתהיה אווירה טובה במשרד. כל התקופה שהייתי שם והוא השפיל אותי, רציתי שהכבוד שלי יישמר. אחר כך את אומרת:'אני לא אפסול את האפשרות שהוא ביקש ממני לכתוב מכתב כזה, אבל אני לא זוכרת'. אולי תחליטי: כתבת את המכתב, או לא?".
"את אומרת שניסית לרצות את קצב. למה ניסית לרצות אדם שלטענתך אנס אותך פעמיים, ביצע בך מעשים מגונים, השפיל אותך, למה לא עזבת? היית צעירה, היו לך הרבה אפשרויות. למה נשארת לעבוד עם קצב?".
הסנגורים צפויים לעמת את א' עם עדויות רבות של מכרים שונים במהלך חייה. הם כבר מסרו תצהירים לסנגוריו של קצב. הם ישמחו להעיד נגדה. הנה, הבייביסיטר למשל. בחורה צעירה, שלטענתה א' איימה עליה רק משום שנבצר ממנה ערב אחד לבוא לשמור על ילדיה.
"א' השתוללה, צעקה, איימה שתפיץ עליי ועל משפחתי שקרים ובדותות, שתתנקם בי, שאני לא יודעת עם מי יש לי עסק ולמה היא מסוגלת. היא איימה שתהרוס לי את השידוך, תלכלך את שמי בכל המושב, תפיץ בתיבות הדואר מכתבי נאצה נגדי, והכל בגלל שלא יכולתי לעשות לה בייביסיטר. אחר כך התברר שהיא אינה מסתפקת באיומים ושהיא מוציאה את זה לפועל - היא הפיצה עליי שקרים ורכילויות זולות".
מכרים נוספים מסרו פרטים זהים. א' שמאיימת להפיץ דיבה, חסרת פרופורציות, מאיימת על עוזרת הגננת, על הגננת. "תגידי", יקשו הסנגורים. "איך יכול להיות שמספר רב של אנשים אומר עלייך דברים זהים? למה ירצו להכפיש את שמך? כולם טוענים שאיימת להעליל עליהם עלילה. בחלק מהמקרים, מימשת. יש לך הזדמנות להודות שהעללת גם על קצב עלילה, לפני שאנחנו ממשיכים לחשוף את הפרצוף האמיתי שלך".
בפגישה ביניהם לפני שבועיים וחצי, לדור הציג לה את כל התרחישים. א' אמרה שהיא מסוגלת לעמוד בהם. ביום ראשון יצאה הודעת דובר משרד המשפטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
