התעלומה של חוארז: עיר אוכלת נשותיה
מאות נשים נרצחו ולפחות אלף הוכרזו כנעדרות בעיר חוארז שבמקסיקו. המעטים אשר מסכימים לדבר רומזים על טיוח בדרגים הגבוהים
התושבים הגברים של חוארז, העיר הרביעית בגודלה במקסיקו, שהפכה בחודשים האחרונים לזירת קרב מדממת, הנהנו מן הסתם בראשם באדישות. כבר היינו בסרט הזה, חושב לעצמו כל מי שלא מעז לצאת מהבית עם רדת החשיכה. כאן כל אחד לעצמו, שום דבר כבר לא יעזור.

ויש בחוארז גם כאלה שאפילו את זה לא חושבים, או ליתר דיוק - לא חושבות, מכיוון שבעיר שתמונתה מתנוססת במילון ליד הערך "ידוע לשמצה", יש פרק אפל בעבר הלא רחוק, שמאיים לשוב ולהרים את ראשו המכוער, על רקע התוהו ובוהו השלטוני של החודשים האחרונים.
Feminicides - זה השם שהמציאו כדי לתאר את התופעה: רצח שיטתי של נשים. זה התחיל כבר משנת 1993, אז החלו להתגלות במדבר שעוטף את העיר שרידי גופות של נשים, שעונו קודם לכן באכזריות ולרוב גם נאנסו. בתחילה חשבו שמדובר בעוד תוצר של תעשיית הסמים והאלימות המשגשגת של העיר, הממוקמת בנקודה אסטרטגית על הגבול עם ארצות הברית, אבל כשארגוני נשים התחילו לבחון את הנתונים, התברר שמדובר בתוג פעה. לפי הרישומים, יותר מ-400 נשים נרצחו בחוארז, וכ-1,000 עדיין נחשבות לנעדרות.
לרובן היו מאפיינים דומים: צעירות בהירות עור, ממשפחות עניות, סטודנטיות או מועסקות ב"מאקילדורס" - הבסיס הכלכלי של העיר - בתי חרושת שמייצרים עבור חברות בינלאומיות פריטים ורכיבים לתעשיות הרכב, האלקטרוניקה והתרופות.
ההסברים לתופעה כיסו את כל קשת הקרימינולוגיה: זה התחיל כנראה כעבודה של רוצח סדרתי אחד או יותר, והתפתח על הקרקע הפורייה של נתיבי המסחר של קרטלי הסמים, ועל השיעור הגבוה של אלימות במשפחה שנובע מתוך התרבות המצ'ואיסטית המקסיקנית.
"מקרים המשיכו לצוץ בחזרה, ונשים המשיכו להיעלם, אפילו אחרי שהרשויות היו עוצרים חשודים", נזכרת דיאנה וושינגטון ואלדז, עיתונאית מהצד השני של הגבול, מאלגפסו האמריקאית, שחקרה את רציחות הנשים בחוארז. "היום אנחנו מבינים שהם פשוט היו עוצרים שעיר לעזאזל, והרציחות היו ממשיכות. ואז זה היה נפסק לזמן מה, ואז עוד גופות היו מתגלות, שוב גל של מעצרים, והרציחות שוב ממשיכות".
בלא פתרון לתעלומה, רק דבר אחד בטוח - הטרגדיה הזו משותפת לקורבנות ולא פחות מכך לאלה שנותרים: למשפחות שלא יודג עות מה עלה בגורל בנותיהן, לאמהות שאין להן קבר לפקוד ונאלצות להתענות במחשג בה שגופת הבת התייבשה לה אי שם במדבר, ולחברות ללימודים ולעבודה, שלא יכולות להימנע מהשאלה, מי הבאה בתור.
בעיר שבה רק פחות מאחוז של אבטלה אבל כ-50% מתושביה חיים בעוני, הנשים נמצאות בתחתית של שרשרת המזון. "המפעלים מעדיפים להעסיק נשים כי הם אומרים שהן יותר טובות בעבודות שדורשות מכניקה עדינה", אומרת ורוניקה רוסריו לייבה, פעילת זכויות עובדים, "אבל זה גם בגלל שנשים יוצג רות פחות סכסוכים על רקע תנאי עבודה. מה שמקבלים פה ליום עבודה, בארה"ב מקבלים לשעה. עם משכורת של 52 פסו ליום, נשים נאלצות לעבוד הרבה יותר משמונה שעות ביום כדי להביא אוכל הביתה, וגם להתמודד עם הטרדות מיניות מצד הממונים עליהן".
באווירה כזו של דריסת זכויות עובדים וניצול, הנשים הפכו גם לקורבן הזמין והאולטימטיבי. מעטות הן בנות המזל ששרדו. "כאן אנסו אותי", מספרת רוקסנה רואיז מנדז ומצביעה על המקום בפני צלם של ערוץ דיסקברי. "ואחרי שגמרו לעשות את מה שעשו, הם שאלו אותי אם יש משהו שאני רוצה לעשות לפני שאמות. עניתי שאני צריכה לשירותים, וככה הצלחתי לברוח". למותר לציין שאף אחד מתוקפיה לא נתפס או הועמד לדין.
שרשרת הרציחות שהפכה את חוארז למפורסמת בעבר אף פעם לא נסתיימה. למעשה, בחודשים האחרונים ישנה עלייה מחודשת במספר הנשים שנרצחו ונעלמו בעיר. בשנת 2008 נרצחו 84 נשים בחוארז, מספר שיא הכפול משיעורי הרציחות בשנים עברו.

"יש סטים שונים של רוצחים, ואף אחד מהם אף פעם לא הועמד למשפט, אז כמובן שהפשעים יימשכו. באווירה של אין דין ואין דיין, זה הופך ליותר קל להעלים נשים ולרצוח אותן", מסבירה וושינגטון-ואלדז.
"יש שניים או יותר רוצחים סדרתיים שעדיין מסתובבים חופשי, שאף אחד לא יודע איפה הם, והם אף פעם לא נעצרו, יש כנופיות אלימות שרוצחות כטקס חניכה לחברים חדשים, ויש סוחרי סמים שרצחו נשים והצליחו להתחמק מעונש בגלל מי שהם - אנשים בעלי כוח. ואז בסוף יש גם את הרוצחים החקיינים, אלה שמנצלים את התס? ריטים של מעשי הרצח המוכרים כדי להסוות את הפשעים שלהם".
והמשטרה, לא היה להם את המידע הזה?
"כמובן שהיה להם. מהתיקים שלהם הרי הוצאנו את המידע. האירועים האלה נחקרו על ידי הממשלה המקסיקנית ברמה הפדרלית, אבל לא החקירות ולא הממצאים שלהן פורסמו בציבור, כי החקירות הצביעו לעבר אנשים חזקים. אנשים חזקים שהיו מוגנים, כי בנוסף להיותם בעלי כוח כלכלי ופוליטי, הם גם היו חלק מהפשע המאורגן".
היה קשר של שתיקה?
"כן, כן, כן, כן בהחלט. על ידי הממשלה, על ידי גורמים בממשלת המחוז ואחר כך גם של הממשלה הפדרלית. היה טיוח, והוא היה הרבה יותר גרוע מששיערתי. זה הגיע עד הכי גבוה בממשלה. ההגנה על הרוצחים מגיעה כל הדרך למעלה, ואני מתכוונת הכי למעלה. אני לא אצביע על המשרד הספציפי. הכי למעלה זה הנשיא. לא הנוכחי, אבל אני לא הולכת לנקוב בשמות, כי אני רוצה להישאר בחיים".
וושינגטון-ואלדז יודעת על מה היא מדברת. גם היא ספגה איומים על חייה, כמו מרבית העיתונאים שחוקרים את קרטלי הסמים באזור, עד שלפני כמה חודשים הגיע שליח מחוארז כדי להעביר לה מסר אישי משוטר שעבד עבור הקרטל. "המסר היה פשוט: אם אגיע לחוארז -'יש להם משהו מוכן בשבילי'".

הנשיא פליפה קלדרון הכריז מלחמת חורמה על ברוני הסמים ששולטים במדינה, אבל יש המטילים ספק אם יש לו מספיק כוח כדי למגר את השחיתות שהשתרשה כה עמוק ולאורך כל כך הרבה שנים.
מעבר לכך, במלחמה המוכרזת על קרטלי הסמים אין בהכרח אזכור לתופעת רציחות הנשים בחוארז. "זה רצח של אישה רק מפני שהיא אישה", אומרת מריסלה אורטיז מארגון "ושבו בנות לביתן", הפועל לחקר הרציחות ולתמיכה במשפחות, "אין הסבר אחר, רק מפני שהיא אשה ועמדה שם באותו רגע, היא נחטפה עונתה ונרצחה".
עם זאת, בחודש הבא צפויה נקודת ציון חדשה במאבק למען הצדק בשם הבנות. שלושה מתוך מאות מקרים יגיעו לדיון בפני בית הדין הבינלאומי לזכויות אדם של אינטר-אמריקה, וממשלת מקסיקו, או נציגיה, יצטרכו להתייצב בפני שופט ולענות להאשמות שלא עשו דבר כדי למנוע את מעשי הרצח.
"המצב היום הוא תוצאה של מה שהתחיל לפני 15 שנה", מסכמת וושינגטון-ואלדז, "של זה שנותנים לכנופיות לשלוט ברחובות, נותנים לחוק ולסדר להיות למרמס. עכשיו הממשלה המקסיקנית תעמוד לדין, וזה מה שצריך לקרות. זה הצדק היחיד שה?משפחות האלה, שאיבדו את הבנות שלהן, יזכו לו אי פעם".