הוריו של גלעד בשם בנם: "אתם בכלל זוכרים אותי?"
כמעט אלף ימים שמשפחת שליט מדמיינת מה עובר על בנם בשבי החמאס. כשההכרעה קרבה, מנסים הוריו יחד עם פדוי השבי ד"ר דוד סנש להעביר לציבור את קריאתו של גלעד. "אם הייתם יודעים מה עובר עלי, ייתכן שהייתם מבינים שלפחד ולגעגועים אין מחיר"
עוד יום מאלף ימים של חיי עומד לעבור, ולהצטרף לאין ספור הימים הקודמים. גם בהם, ערב ערב, סימנתי בהקלה שעוד יום עבר וקיוויתי שהיום הבא ישבור את הסוגרים ואצא לחופשי.
אבל למחרת הסיפור חוזר על עצמו. שוב אותם פנים, קולות בשפה זרה, ידיים שלפעמים מאכילות ולפעמים מכות, ושגרה של כלום, של שום דבר שיכול לקרות כאן ולשנות במשהו את גורלי. אני לא יודע מה אתם מרגישים, מה אתם חושבים ואם אתם בכלל זוכרים אותי.
האם נכשלתי כשנשארתי בחיים? האם ימי השבי הם עונש על כך? האם המחיר עבורי גבוה מדי?
אם הייתם יודעים מה עובר עלי, מה עובר בתוכי יום יום, שעה שעה, רגע רגע, ייתכן שהייתם מבינים שלציפייה ולאכזבה, לפחד ולגעגועים, אין מחיר. בלילות אני חולם שחבריי מגיעים לחלץ אותי, בימים אני מתייאש ממציאות שאינה משתנה.
בלילות אני חולם איך מקבלים אותי ברגע שאני חוזר... הורים... המשפחה... החברים... המקומות... אבל גם הדמיון שלי חוזר על עצמו שוב ושוב בחזרה לנקודת ההתחלה, בייאוש אפור, כמו הערב הזה, יורד ומכסה אותי ואז אני צועק בתוכי את הזעקה האחת שכמו מנטרה חוזרת ומהדהדת מהקירות: "הצילו". שמעתם?
הביא לפרסום:
אלי לוי
נא להמתין לטעינת התגובות
