קצב בראיון למעריב: "כבר רוצים לראות אותי תלוי"
החברים שניתקו קשר. הפוליטיקאים שבגדו. המעטים שהפתיעו לטובה. הקללות ברחוב. המאמרים בתקשורת. החורים בתיק. הסתירות בעדויות. ההחלטה לבטל את עסקת הטיעון. מסיבת העיתונאים הכושלת. אלף הלילות בלי שינה. משה קצב פותח הכל, והפעם, הוא מבקש, אולי תקשיבו לו
"לא הבנתי. רק כשראיתי את כותרות העיתונים למחרת. הייתי בשוק. התקשורת שופכת את דמי שלוש שנים, ממציאים עליי סיפורים כמו זה שגילה ואני עמדנו להתגרש, וכשהגבתי הכותרות היו 'הוא תוקף את התקשורת'. לא התקפתי. הגבתי".
"שנתיים וחצי אני מחכה לומר את מה שיש לי. הפכתי אסקופה נדרסת. מני מזוז מתראיין ומדליף נגדי. ראש אגף חקירות, יוחנן דנינו, מתראיין נגדי. כל אחד מרשה לעצמו להכפיש אותי ולשסות בי את הציבור. הרגשתי צורך לבוא פעם אחת ולמסור את גרסתי המלאה לציבור. שלא יחשבו שאני מפלצת.
"מזוז הפך אותי למפלצת. האמנתי שהתקשורת תהיה יותר הוגנת. שלפחות תדווח. חשבתי שהעיתונים צריכים לפרסם את תוכן הדברים שלי. במקום זה הם עסקו רק באורך הנאום. אורך הנאום קובע את מידת הצדק שבטענות שלי? תתמודדו עם הטענות".
לא ברור לך שנאום של שלוש שעות לא יוכל להיקלט?
"אני נאבק פה על חיי. אני כאן על עמוד התלייה. מה זה עניינכם אם אני נואם שלוש שעות או עשר שעות? אוקיי, אז תציינו בשוליים שהיה נאום משעמם ומייגע. אבל לא יכול להיות שתעסקו רק בזה".
אפילו אחיך והיועצים שלך העבירו לך פתקים שתפסיק.
"אז מה? אז העבירו לי פתק שהיה כתוב בו שהעיתונאים כבר עייפים. אז שאני אמנע מלומר את הדברים? אני צריך להציג את הדברים וחובתכם העיתונאית לדווח עליהם. לא דיווחתם".
במשך זמן ממושך היה שידור חי בכל הערוצים.
"אבל אחר כך היו עוד שעתיים שבהם אמרתי דברים חשובים. הראיתי לכם דיסק עם 1,400 קבצים מתוך חומר החקירה, שעל כל אחד ואחד מהם יש חותמת רשמית של משרד המשפטים, שהודלף מהפרקליטות לאחד העיתונים. זה הרי מזעזע.
"עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ' גילתה פרט קטן על חקירת שרון ועל זה פיטרו אותה ושפטו אותה. מזוז מסרב להורות למשטרה לחקור מי במשרד המשפטים הדליף נגדי. מי שהדליף את זה הוא עבריין ומזוז מחפה עליו. זה לא חשוב לדווח את זה, רק כי היה נאום משעמם?".
משה קצב יושב בביתו בקריית מלאכי, מתקשה עדיין לעכל. שוב ושוב הוא הופך באותו הערב. מנסה להבין איך הרגע בו היה אמור סוף סוף להציג את הצד שלו הפך לאסון. אסון נוסף.
כמעט שנתיים הוא כתב את הנאום הזה. כשנתקל במסמך חשוב שירבט בשוליו הערה קטנה בכתב ידו. כששמע על תדריך של היועץ המשפטי לממשלה לכתבים, ניסח עוד שורת ביקורת. אחת לכמה ימים היתה גילה, רעייתו, לוקחת את ההערות שלו ומקלידה אותן למחשב.
מהחומר שאסף בנה קצב בעצמו את כתב ההגנה שלו מול הציבור שהפנה לו עורף. רגע המפתח היה אמור להיות מסיבת העיתונאים. עמל של שנתיים התנקז אליה. "עוד לא שמעו אותי", אמר שוב ושוב לבני משפחתו. "כשיבינו מדוע מדובר בעלילה, הכל ייראה אחרת".
המסמך הסופי מנה לא פחות מ-50 עמודים. חוץ מגילה עברו עליו
בבוקר מסיבת העיתונאים הגיעו אליו אנשי יחסי הציבור מוטי מורל ורונן צור עם נאום שחיברו בעצמם. קצב דחה אותם. "כתבתי את הדברים בדם לבי", אמר. "ביום כזה אני לא יכול לקרוא מה שאתם כתבתם".
קצב הבהיר שהוא מעוניין לענות על שאלות העיתונאים. לא להותיר טענה שהוא מסתיר משהו. יועץ התקשורת, אמנון שומרון, תמך בו. מורל וצור חשבו שמדובר בטעות. עו"ד ציון אמיר, שהגיע לביתו שעה לפני הנאום ביקש גם הוא שלא ישיב לשאלות. אמיר, שלא ראה את הנאום קודם לכן, חשש שקו ההגנה ייחשף. כמה שעות מאוחר יותר הפכו כל הדיונים האלו לחסרי חשיבות.
מה קרה?
"קודם כל, העיתונאים באו עם דעות קדומות. עוד לפני שדיברתי, כינו את זה 'נאום אימה מספר2'".
עוד באותו הערב יועצי התקשורת מוטי מורל ורונן צור עזבו אותך. נפגעת?
"אני לא רוצה לבקר אותם. הם מאמינים בי. האופן שהם עזבו לא היה בסדר. לי נודע רק מהתקשורת שהם התפטרו. הם לא הודיעו לי. ישבתי בסלון בבית אחרי מסיבת העיתונאים ואמרו לי שהעיתונאים רוצים תגובה על ההתפטרות שלהם. לא ידעתי במה מדובר".
איך הם הסבירו את זה?
"הם לא הסבירו. עד הרגע הם לא דיברו איתי".
עד עכשיו הם אפילו לא הרימו לך טלפון כדי להודיע לך שהם מתפטרים?
"לא. שמעתי על זה בתקשורת".
קצב מתאמץ להבין את השניים. "קשה להגן על משה קצב באווירת הלינץ'", הוא מנתח. "יש אנשים בחברה שקשה להם שיש לי עורכי דין טובים, שיש לי יחצנים. יש אנשים שהיו רוצים כבר לראות אותי תלוי. לא מעניין אותם החוק, הם גם לא מבינים למה אני צריך מסיבת עיתונאים. הגרדום מוכן. הגיליוטינה מוכנה. התליין כבר מחכה. הציבור כבר הוזמן לתלייה. הכיכר מוכנה. מי צריך חומרי חקירה? מה מעניין אותנו עורכי דין וחוק והגנה? תתלו אותו כבר, נמאס לנו.
"באווירה הזו נמצאים גם מוטי מורל ורונן צור, ולפי דעתי באווירה הזו גם היה דוד ליבאי, שעזב אותי עוד לפני שראה דף אחד של חקירה. אביגדור פלדמן הגן במשך שנים מטעמים מצפוניים על מחבלים, לעתים בלי תשלום. היתה עליו ביקורת קשה מהימין על כך. הוא אומר לי שההאשמות שהוא סופג על זה שהוא מגן עליי בתשלום גדולות מאלה שהוא ספג אז. זה איום ונורא. סמדר קלצ'ינסקי, ששאלו אותה פעם בראיון מה החלום שלך, ענתה 'לדרוס את משה קצב'".
איך נראה היומיום שלך?
"ב-32 החודשים האחרונים היה יום אחד שבו היו לי שתי לוויות. היו לי עוד כמה ימים שהייתי חולה. חוץ מזה, כל הזמן התעסקתי בפרשה. בלי הפסקה. אני קם בבוקר, מתפלל ומתחיל להתעסק בתיק. יום-יום. יש פה 20 אלף מסמכים. אני יושב וקורא חומר, מתייעץ עם עורכי הדין, מדבר עם אנשים שמתקשרים ומבקשים למסור עוד פיסת אינפורמציה".
לאירועים אתה יוצא?
"לא גזרתי על עצמי לא לצאת, אבל אני כבר פחות ופחות נלהב לזה. אני מגיע לחתונה או לאירוע אחר, ואני נתקל בבן אדם שמסתכל עליי. המבטים שלנו נפגשים, ואני שואל את עצמי 'יכול להיות שהוא מאמין למה שכותבים עליי?'. נקודת המוצא שלי היא שכל אחד מאמין להכפשות.
"אבל גם מבטי החמלה הורגים אותי. אני כבר יודע לחלק את האנשים שפוגשים אותי בפעם הראשונה לשלושה סוגים: יש כאלה שמאמינים למה שאומרים עליי ולא ניגשים. סוג של מחאה. יש כאלה שלא מאמינים אבל לא יודעים אם לגשת. ויש את אלה שניגשים ומחזקים.
"אני פוגש לפעמים אנשים במשרות בכירות בכל מיני אירועים ולא רוצה שיעשו לי טובה. אז אני עובר לידם במהירות ומתעלם. לא רוצה להביך. מי שרוצה ניגש אליי מיוזמתו. יש כאלה שניגשים אליי ומחזקים.
אם משה קצב יצטרך לפרק פעם את רשימת המרכיבים שאפשרו לו לעבור בשפיות את הפרק הזה של חייו, המשפחה תהיה בלי ספק הסעיף העיקרי. בני המשפחה, מגילה דרך האחים ועד לילדים ולנכדים, לא משאירים אותו לרגע לבד. האח, ליאור, עובר בדרכו לעבודה. שעה אחריו קפץ אח נוסף, הצטרף על הספה לרבע שעה והמשיך לדרכו. אחר הצהריים הגיע הבן בועז עם אשתו והילדים.
בשנתיים האחרונות ישבתי עם קצב כמה וכמה פעמים. נדמה שלמצב שבו הוא נמצא אי אפשר להתרגל. חצי תריסר פעמים במהלך השעות שבהן שוחחנו הוא התפרק בבכי מר. נחנק ולקח הפסקה של דקה-שתיים. בדרך כלל היה זה כשהשיחה גלשה בכיוון הילדים. בפעם אחרת לא הצליח להמשיך לדבר כשסיפר על אישיות בכירה מאוד שחיבקה ותמכה. קצב ביקש שלא אזכיר את שמו. חשש שייגרם לו נזק.
"אני יותר נעלב מאשר מושפל בפרשה הזו. אני נעלב שמאשימים אותי בעבירות כאלה גסות, חמורות, מסריחות. אתם, בחוץ, רואים רק את ההשפלה. אבל יותר קשה מההשפלה זה העלבון בפנים", הוא פורץ שוב בבכי, מנגב את הדמעות, מתעכב כמה שניות, מתאמץ לחזור לשטף כמה שיותר מהר.
"וזה קשה. זה יותר גרוע מלהאשים את אולמרט או את הירשזון במיליוני דולרים. אני עובר שלוש שנים קשות עם הפרשה הזו יום-יום ולילה-לילה. אנשים הולכים לישון לפעמים כדי לברוח מהמציאות. אני הולך לישון וגם בלילה החלומות רודפים אותי.
"אני חולם על הפרשה. אין לי יום ואין לי לילה. אני עוסק בזה גם בחלומות. אלף ימים. אני לוקח כדורי שינה כדי להירדם ומתעורר בלילה ושוב נרדם. קשה לי לישון. ואיזה סבל עובר על גילה ועל הילדים ועל אמא. קשה לה מאוד. היא עוקבת אחרי הכל ובוכה הרבה".
אתה קורא עיתונים, עוקב אחרי מה שמתרחש? הרכבת הממשלה מעניינת אותך?
"אני מתעמק רק בדברים שמעניינים אותי. קשה לי להתרכז. אני קורא עיתונים רק ברמת הכותרות".
"הרבה אנשים נבנו על הדם שלי. רוצה דוגמאות?
"יום אחד פנו אליי ממשרד האוצר. אמרו לי 'אנחנו הולכים להזמין 20 רכבי אאודי וסקודה חדשים לשרים, נשיאים לשעבר ואלמנות נשיאים. תבחר מה אתה רוצה'. שלחו לי לקריית מלאכי שני רכבים כדי שאבחר. לא אני ביקשתי. הם פנו אליי. בחרתי.
"פתאום אני רואה בעיתון כותרת של שוקי אורן, החשב הכלכלי באוצר, שהוא לא מוכן לספק את הרכב הזה למשה קצב. מי הסמיך אותך בכלל? מה זה, שרירותי? היו כותרות 'משה קצב דורש מכונית מפוארת'. לא היה ולא נברא. אני במצב שלי יכול לדרוש? זה היה ניסיון לרקוד על הדם שלי. החליטו שגם הם רוצים כמה נקודות על הגב שלי. מי זה החשב הכללי שיחליט מה הוא נותן לי ומה לא? אין פה חוק?
"היה לי וולוו ישן שעלויות האחזקה שלו היו גבוהות. הכניסו אותו יום אחד לטיפול תקופתי בלי להגיד לי שהולכים להחליף אותו. והרכב מתעכב שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים, ואני לא מקבל אותו בחזרה. ואז יום אחד נותנים לשופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה רכב חדש ולי נותנים את הרכב הישן אצלה, שמסיבות כלכליות ובטיחותיות נפסל לשימוש שלה. אני יכול לצייץ ולומר משהו?
"זה לא באמת חשוב לי, אבל כשמפרסמים דברים כדי לבזות אותי אז צריך לשים לזה גבול. תכנסו את הכנסת ותקבלו החלטה שכל איש ציבור שיש נגדו חקירות לוקחים לו את האוטו. אבל לא יכול להיות שכל פקיד ציבור שבא לו לעשות סיבוב על הגב שלי עושה. חברי כנסת שנמצאים במשפט נוסעים על רכב שרד, אני אפילו עוד לא במשפט. הירשזון היה עם רכב תוך כדי החקירה. צחי הנגבי גם.
"מופיע בטלוויזיה אחד מחברי הכנסת הוותיקים, אדם שמכיר אותי עשרות שנים, ואומר 'אני קורא למשה קצב: אל תיסע לצרפת ואל תבזבז כספי ציבור'. הייתי המום. תתקשר ותשאל. תבדוק. עד כדי כך נהיה פופולרי לרקוד על הדם שלי. ירדתי מהמטוס בפריז ודבר ראשון שלחתי לו פקס. כתבתי לו 'האף אתה, ברוטוס?'. הוא לא ענה לי עד היום".
היו עוד פוליטיקאים שהלכו איתך שנים ועכשיו שומרים מרחק?
"בין שלושת מנהיגי המפלגות היחיד שחיזק אותי היה אהוד ברק. הוא ניגש אליי באחת ההזדמנויות ואמר לי 'תתחזק, אתה תראה שהכל יחלוף'. ביבי לא דיבר איתי. אולמרט קרא לי בכנס הרצליה 'חזור לקריית מלאכי'. חזרתי . 40 שנה אני גר עם גילה בקריית מלאכי בבית הזה, שבו התחתנו. הוא, יש לו כמה בתים לחזור אליהם. לי יש רק פה".
נעלבת מחברים שניתקו קשר?
"הפרשה הזו כל כך כואבת שהדברים האלה שוליים. כשצונאמי שוטף אותך אתה לא יכול לבכות על הגרביים שנרטבו. יש חברים אישיים שלי שבאים הרבה ומדברים איתי אבל יש גם כאלה שנעלמו ואלה כנראה לא היו חברים אמיתיים. יש אנשים ש-30 שנה לא הייתי איתם בקשר ומקפידים פתאום להופיע, לחזק".
אתה קורא מה שכותבים עליך בעיתונים?
"לפעמים כן ולפעמים לא. אין לי כוח לזה ואני משתדל לא לקרוא אבל זה קשה. כי אני עדיין בעיצומו של מאבק ואני לא יכול להתנתק. על רדיו או על טלוויזיה אני יכול יותר לשלוט. אני מעביר ערוץ או מכבה כשאני שומע טינופות. גם בעיתונים יש כותבים שאני לא קורא".
כשנבחרת לנשיאות הצהרת שזו תעודת כבוד לחברה הישראלית שבן מעברה טיפס והגיע לראש הסולם. היית אומר את זה גם היום?
"טעיתי. חשבתי שזה ניצחון של כל החברה, אבל התברר שחלקים בחברה לא סלחו לי על הניצחון הזה ולא השלימו איתו. בכל פעם שהופעתי בטקסים ממלכתיים חשבתי שאני נמצא שם בשם כל אזרחי ישראל, אבל מתברר שחלקים בחברה הישראלית לא השלימו עם הבחירה שלי.
"גיליתי את זה בתקופה האחרונה, עם ההתנפלות הזו. יש מה שאני קורא הבועה התל אביבית הנפוחה, שהיא לא תמיד רק בתל אביב. היא חזקה, היא בעלת עוצמה, היא אליטיסטית, היא בכל מיני ברנז'ות. יש בה אנשים שהם אווילים מושלמים, אבל הם לוקחים לעצמם פטרונאז' על ערכי הצדק. מדובר באנשים נפוחים מאגו. הדחף שלהם לתלות אותי בטרם משפט מעיד על הדעות הקדומות שלהם.
היום אתה מרגיש שאין חיבור בין תל אביב לקריית מלאכי - המסורתית, המזרחית, הפריפריאלית?
"אין חיבור, ולמרות שיש גם כאלו בחברה האשכנזית והאליטיסטית שתומכים בי, טעיתי כשחשבתי שהדעות הקדומות האלה נעלמו.
"בהכללה אני יכול לומר שהקבוצות האליטיסטיות האלה לא מוכנות לשמוע, לא מוכנות להקשיב ולא מוכנות לתת לאחד שבא מהפריפריה המסורתית, מעיר פיתוח. לא מוכנות להסתכל, לא על ההשכלה שלו ולא על ההישגים שלו ולא על העשייה שלו ולא על המעמד שלו. בשבילם הוא סדין אדום ואין לו זכות להגן על עצמו. אין לו זכות".
לשמעון פרס לא היו עושים את זה?
"הרי ברור לך שלא. אז תמיד יזרקו לי 'מני מזוז הוא גם מזרחי'. יכול להיות שהוא ראה בפרשה שלי מבחן קבלה למועדון האליטות".
באחד מחדרי הבית מרוכזים הררי מסמכי הפרשה. קצב מכיר כל אחד ואחד מהם. הוא מצטט עדויות בעל פה, זורק תאריכים, שמות של עדים, הצהרות בחקירות. "אין אפשרות שהמשפט הזה ייגמר בהרשעה", הוא חוזר שוב ושוב. "אי אפשר יהיה להפוך את חומר הראיות על הראש.
"קח את א' ממשרד התיירות, שהיא מרכז התיק. היא מסרה במשטרה שלוש או ארבע גרסאות שונות, לחברים שלה היא מסרה גרסאות אחרות ובתקשורת היא סתרה את עצמה שוב. מני מזוז הרי יודע את זה. אם עכשיו הוא טוען שהוא מאמין לה, אדרבה, אני רוצה לשמוע אותו מתייצב בפני הציבור ואומר בקולו: 'א' לא שיקרה בעדויות שלה'. שיגיד את זה"
הפרקליטות הוציאה בשבוע שעבר הודעה לתקשורת שלפיה "לאורך כל הדרך הביעה התביעה אמון בעיקרי גרסתה".
"אם מני מזוז יכול להוציא הודעה מפותלת כזו, למה הוא לא יכול לומר לתקשורת בפשטות 'היא לא שיקרה, לא ראינו שום שקר'? שיגיד את זה. הוא הרי מכיר את השקרים הללו".
תן לי דוגמה לשקר כזה.
"היא אומרת בעדות שלה במשטרה שהיא לא ביקשה לעבוד איתי בבית הנשיא. יש בתיק הוכחות, גם בקולה, שהיא כן ביקשה לחזור לעבוד איתי. מזוז יודע את זה. אז באים כל מיני פסיכולוגים בגרוש ואומרים 'זה כלל ידוע שקורבנות שנפגעו, עוברים עליהן תהליכים פוסט טראומטיים והן רוצות לחזור למקום העבודה הקודם'. אבל מקום העבודה הקודם שלה לא היה בית הנשיא, היא עבדה במשרד התיירות. אם היה לה כל כך רע איתי, למה היא רודפת אחרי לבית הנשיא? למה היא רוצה לעבוד איתי אם עשיתי לה משהו?".
"היא אומרת בחקירה הראשונה שלה שלא היה שום דבר מהאישומים החריפים. אחר כך היא חוזרת בפעם השלישית לחקירה ואומרת שכן היה, אבל רק התחלה של משהו. אחר כך היא אומרת 'הוא אמר לי 'ננסה פעם אחרת'. בעדות הרביעית היא כבר מחמירה. היא בעצמה אומרת שאמרו לה שזה לא מספיק וצריך להחריף את העדויות. אז מה קרה פה?
"למזוז ולחוקרי המשטרה היה ברור שאם היא מתארת רק הטרדות ולא דברים חמורים יותר אי אפשר יהיה להגיש כתב אישום והם יצטרכו לסגור את התיק. אז מישהו כיוון אותה ואמר לה שהבחורה מבית הנשיא התרסקה ועם העדויות שלה אי אפשר יהיה להאשים אותי. ואחרי כל זה היא כל פעם באה ומחריפה את התיאורים. ואומרים לה 'זה לא מספיק'.
"ומי אומר למשטרה שצריך להחריף את העדות? לא היא. יש לה חבר, איש מפלגת העבודה, נוכל עם קבלות (קצב נוקב בשם-ק"ל), והוא מתקשר למשטרה אחרי החקירה השנייה שלה ואומר 'תזמינו אותה שוב, היא רוצה להחריף את העדות שלה'. והיא מגיעה לחקירה עם דף נייר וקוראת ממנו.
"קח עוד דוגמה. עניין ההודעות הטלפוניות. פתאום בחורה שכאילו נרדפה, מטלפנת אליי מחדר הלידה שלושה ימים אחרי הלידה, חמש שנים אחרי שפיטרתי אותה, כדי לבשר לי על הולדת בתה. אחרי שבועיים היא מתקשרת שוב שהיא רוצה לבוא להראות לי אותה. בפעם אחרת היא מזמינה אותי לברית מילה לבנה ובפעם נוספת היא משאירה לי הודעה 'תגידו לו שהחברה שלו א' חיפשה אותו'. 44 שיחות טלפון כאלו בתקופת הנשיאות בלי שחזרתי אליה אפילו פעם אחת".
למה באמת לא חזרת אליה?
"כי לא רציתי. אני ידעתי מי היא. אתם לא מכירים אותה. השכנים שלה, העובדים במשרד, הם מכירים אותה. המשטרה לא הלכה מיוזמתה לאף אחת מעובדות משרד התיירות שעבדו איתה כדי להתעניין עליה. זה הרי דבר אלמנטרי, לא מעניין אותם לדעת מה היה? אנשים הגישו תצהירים בעצמם. הם העידו שהיא היתה מתאפרת, ושהיתה פותחת כפתור בחולצה לפני שאני בא, ושמתוך קנאה היא היתה אוסרת על המזכירות להיכנס אליי.
"למה ביבי פיטר אותה? למה צחי הנגבי פיטר אותה? למה איווט ליברמן פיטר אותה? בעדות שלה במשטרה היא אומרת שהיא התפטרה ביוזמתה. זה שקר. יש מכתבי פיטורין שהיא קיבלה. הפרקליטות הודתה בזה בעצמה בבג"ץ.
"בראיון ל'מעריב' היא אמרה לפני שבועשהיא עוברת טיפולים פסיכולוגיים. היא רק לא סיפרה שהיא עברה אותם עוד לפני שעבדה איתי. זאת בחורה שפוטרה אחרי פחות משנה כשהתברר לנו איזה אישיות יש לה. היא זרקה מחשב על הרצפה בלשכת השר. היא השליכה כיסא על עוזר השר. עובדות הניקיון סירבו לבוא לנקות את הלשכה בגללה. היא התעמרה בהן, צעקה עליהן. עובדות בכו בגללה. היא פיטרה עשר עובדות".
אז למה לקחת אותה? לא ידעת מראש מי היא?
"לא ידעתי את ההיסטוריה שלה. היא היתה פעילה בליכוד, עבדה אצל ביבי, וקיבלתי אותה. אחרי שפיטרתי אותה ואחרי שהיא ביקשה לעבוד בבית הנשיא ולא רציתי אותה, היה לה חשבון לסגור איתי".
קצב מתעכב שוב ושוב על מכתב ששלחה לו א' בערב ראש השנה 98', חודשים ספורים אחרי מקרי האונס הנטענים. המכתב הזה, שהציג לחוקרים, הוא הראיה האובייקטיבית היחידה מאותם ימים.
"היא כותבת לי 'רציתי שתדע שיש מישהו שבאמת אוהב אותך ודואג לך אהבה אמיתית ופשוטה בלי שום תמורות. שנאמן לך בנאמנות מוחלטת. שתמשיך להיות אבהי ודואג. שתמשיך להיות אהוב על כולם. שתמשיך לחייך. שתמשיך להיות לך פינה חמה בלבי. שאמשיך לאהוב אותך ולדאוג לך'.
"ברור לך מהמכתב הזה שלא היה לה שום תרעומת עליי. וזה כמה חודשים אחרי שני מקרי האונס שעליהם היא מתלוננת. אני נזפתי בה לא פעם. היא היתה מתעקשת להצטרף לאירועים ולסיורים כשאני רציתי שהיא תישאר בלשכה. היא היתה פשוט מופיעה בלי הודעה ומצטרפת לפמליה. עד שפעם אחת אני באמצע סיור הוריתי לה לחזור. אמרתי לה 'את עכשיו יורדת וחוזרת ללשכה'.
"היא ישבה וכתבה לי מכתב חריף מאוד כמה היא נעלבה. גם במכתב הזה אין רמז לכלום. למה היא לא כתבה לי 'עשית בי מעשים שלא ייעשו'? כל הכעס שלה הוא רק על זה שהחזרתי אותה מהסיור. המכתב הזה נמצא במשטרה. היה לי תיק אישי עם מכתבים אישיים ולימים מצאתי אותו שם".
טענו נגדך שביקשת מא' ממשרד התיירות ומא' מבית הנשיא לכתוב מכתבים ושמרת אותם ליום פקודה.
"זה שקר. מעולם לא אמרתי לאף אחת לכתוב מכתב. הרי א' החליפה בחקירה כמה גרסאות על המכתב שנה טובה הזה. קודם אמרה שזה לא היא כתבה את הברכה וזה לא הכתב שלה. אמר כך היא אמרה שהיא כתבה את זה לאבא שלה. בגרסה האחרונה שלה היא אמרה שאני כפיתי עליה לכתוב לי את זה. שואלים אותה בחקירה 'איך נזכרת פתאום שהוא ביקש ממך לכתוב את המכתב', אז היא עונה 'הפסיכולוג עזר לי להיזכר'. היא הרי קודם הכחישה בכלל שהיא כתבה.
אז איך בכל זאת אתה מסביר את התלונה שלה?
"אין שום תלונה. היא אף פעם לא באה להתלונן. כשהביאו אותה לחקירה היא היתה בטוחה שהיא זומנה לעניין של החקירה של צחי הנגבי עם המינויים הפוליטיים. היא קשורה גם בתיק הזה. היא לא באה מיוזמתה.
"אחד הדברים המגוחכים הוא שאחרי שלוש חקירות במשטרה, שמונה שנים אחרי האירועים לטענתה, היא פונה פתאום למרכז לנפגעות תקיפה מינית. כששאלו אותה 'מה פתאום הלכת?', היא אומרת 'אמרו לי שאני צריכה ללכת'. והיא מבקשת מהמרכז 'תדווחו למשטרה שאני הייתי פה'. זה מה שהיה חשוב לה. לסמן וי.
"תאמין לי, לא קל לפטר עסקן פוליטי ערב בחירות. שני האחים שלה חברי מרכז ואף על פי כן זה לא הבהיל אותי. וגם היא, לו זה היה אמת, יכלה לעשות מזה מטעמים. כשפיטרתי אותה הייתי סגן ראש הממשלה. היא יכלה לטעון שהיא הוטרדה מינית ואז גם אף אחד לא היה מפטר אותה, גם היתה מקבלת פיצויים וגם מחסלת לי את הקריירה הפוליטית. ברור שזה לא אמת וזה עדיין לא היה לה בראש.
"יש עדות שהיא אמרה למישהו 'אני אגיד שהוא הטריד אותי מינית'. היא כבר העלילה גם במושב שלה על מישהו עלילה מינית. השימוש בעלילה אצלה הוא נשק קבוע. היא באה לאזכרה של אבי בלי שהוזמנה בשיא התקופה שלטענתה היא הוטרדה. עשינו אזכרה משפחתית בבית כנסת, לא הזמנתי חברים, לא הזמנתי אף אחד. מה לה ולזה? אם הטרדתי אותה, מה פתאום היא באה לעזור לליאור אחי בבחירות לראשות העיר, בלי שנתבקשה?".
עניינן של שתי הבחורות הנוספות שיופיעו, כך נראה, בכתב האישום, מרגיז את קצב עוד יותר.
"ל' היא בחורה שעבדה איתי חמש שנים בבית הנשיא. היינו עשרות פעמים ביחידות בחדר. היא היתה ממלאת מקום בניהול הלשכה והיתה עוזרת וכתבנית. פעם אחת ויחידה היא קיבלה חיבוק ונשיקה ממני וכל זה על שום מה? על זה שהיא עבדה קשה מאוד, יותר מכל אחד אחר, ליום הולדת ה-60 שלי.
"זו היתה הפקה בבית חיל האוויר בהרצליה, הוזמנו לשם ראשי המדינה והיו ברכות מראשי מדינות מהעולם. עבדו על זה הרבה אנשים אבל ל' עבדה הכי קשה מכולם. היינו בדרך לצאת ליום ההולדת, קמתי, חיבקתי אותה ונישקתי אותה בלחי.
"בחקירה שלה היא אפילו לא זכרה את הנשיקה. אני אמרתי את זה. הודיתי לה על כך שעבדה כל כך קשה בשבילי עבור האירוע המרגש והמיוחד הזה. ואותה כללו בתיק על האירוע היחיד הזה. והיא אומרת בחקירה שלה במשטרה חמש פעמים 'זו לא היתה הטרדה מינית' ובכל זאת היא בתיק. ואין שום סתירה בין העדות שלה לשלי.
"לגבי ה' אותו דבר. היא מדברת על פעמיים-שלוש שהיה חיבוק של תודה. לא היו שום נגיעות במקומות אסורים, לא היו שום אמירות וגם היא מבקשת בצורה מפורשת 'אני לא רוצה להיות חלק מהתיק הזה כי לא היה בזה שום הקשר מיני'. והכניסו אותה למרות זאת".
"מזוז יודע שאם הוא לא היה מגיש את כתב האישום התקשורת היתה שוחטת אותו. תראה כמה פעמים נכתב בתקשורת בשבועות האחרונים 'אם מזוז לא יגיש כתב אישום הוא יצטרך לשים את המפתחות וללכת'. ולכן אני זועם. בא אדם ומגיש נגדי כתב אישום בגלל שיקולים של כבוד מקצועי והבטחות מוקדמות שהוא נתן לתקשורת".
יכול להיות שטעית כשביטלת את עסקת הטיעון? היית חוזר על כך היום?
"בוודאי. הרי מאז נוספו רק ראיות לטובתי. מהרגע שחתמתי על עסקת הטיעון היה לי ברור שאני לא יכול לסבול אותה. אני לא יכול לסבול את ההודאה בעבירות שלא עשיתי. את זה ידעו עורכי הדין שלי, את זה ידעו בני המשפחה שלי.
"מטעמי נוחיות העדפתי שבג"ץ יבטל את עסקת הטיעון. לא רציתי להופיע בפני מזוז כמי שמתגרה בו ולבטל אותה בעצמי. כשבג"ץ קיבל את עסקת הטיעון התאכזבתי. אני נשבע לך, ביום הכיפורים, שהוא היום הכי קדוש, התפילה שלי מהקב"ה היתה שבג"ץ יבטל את עסקת הטיעון. כשבג"ץ קיבל את העסקה הייתי מאוכזב וכשנכפה עליי לבוא ולהודות אמרתי אני לא מוכן. ידעתי שאני הולך למשפט".
אתה לא חושש שבית המשפט יושפע מהאווירה הציבורית נגדך?
"יכול להיות שמני מזוז, שהחליט להגיש כתב אישום בלי שיש לו ראיות, סומך בדיוק על מה שאתה אומר. יכול להיות שהוא בונה על זה שבית המשפט יושפע מהתקשורת. אני לא מעלה על דעתי שבית המשפט יוכל להתעלם מחומר החקירה ומהראיות. אני לא יכול להעלות בדמיוני ששופט יישב, ישמע את כל העדויות, יקרא את כל החקירות ויפסוק לפי מה שהוא שמע ברדיו.
"לכן גם הייתי מוכן לבטל את עסקת הטיעון, כי אני לא חושש. כשאביגדור פלדמן ניסה לשכנע אותי לחתום על העסקה הוא אמר לי 'משה, אם היית צעיר ולא היית מפורסם והיית עשיר, הייתי אומר לך לא לחתום על עסקת הטיעון. אבל אתה לא צעיר ולא עשיר ומפורסם, בוא תגמור עם הפרשה הזאת'. אני הולך פה על בטוח".
"חזקת החפות התרסקה לחלוטין ואף אחד מיפי הנפש בישראל לא מזדעזע מזה. איפה כל השולמית אלוני למיניהם כשפוגעים כך בזכויות אזרח? אף אחד לא אומר 'תנו לו להיאבק על חפותו. תפסיקו לרמוס אותו'.
"אתם הרי רואים את הספקות. אתם רואים שחמישה מבכירי הפרקליטות אמרו לסגור את התיק. אתם רואים ש-32 חודש לא הצליחו לקבל החלטה. אתם ראיתם שהלכו לעסקת טיעון בגלל חולשה בראיות. אז כל זה לא מעניין?
"אם היו עושים את זה אנשים נבערים מדעת אז מילא. אבל מי שמוביל את המערכה הזאת זה האנשים המשכילים שיודעים מה זה ערכי צדק וערכי אמת. מה זו חזקת חפות. אלה עומדים בראש מסע הרדיפה נגדי. למי אני אפנה? לבית הדין הבינלאומי? התקשורת רודפת, הפרקליטות רודפת, חברי הכנסת והפוליטיקאים רודפים, משטרה רודפת. למי אני אפנה?
"טיפלתי בתקופת כהונתי ב-10,000 תיקי חנינות. כשאסיר כתב לי 'המשטרה תפרה לי תיק', לא האמנתי. אמרתי לעצמי, אין דברים כאלה. דילגתי על זה. אמרתי 'שלא יבלבלו את המוח'. אני מבקש היום סליחה מכל האנשים האלה. היום אני יודע שהמשטרה והפרקליטות תופרים תיקים".
איך התקבצו כל המתלוננות נגדך?
"אף אחד לא יודע איך המשטרה הגיעה לכל הנשים. זה סודי. זה לא נמצא בחומר החקירה. אני רק אתן לך כמה דוגמאות שתבין איך זה עובד. מביאים יועצת בכירה שעבדה גם עם יצחק רבין והחוקרים אומרים לה בחדר החקירות במילים האלה: 'יש לנו ראיות שהוא אנס אותך ב-1981'. היא כמובן הכחישה.
"בחורה שנייה התמנתה לדוברת קק"ל ואומרים לה 'הוא מינה אותך כדי לקנות את השתיקה שלך על ההטרדות המיניות'. היא אומרת להם שלא דובים ולא יער. שלישית עבדה בשירות התעסוקה לפני 25 שנה, כשהייתי שר העבודה והרווחה. לא דיברתי איתה מעולם ואני לא מכיר אותה. אמרו שהיא התמנתה לתפקיד כי היא קשורה אליי מינית. היא אומרת להם בחקירה 'אני לא יודעת אם הוא בכלל מכיר אותי'.
"עוד אחת מספרת ש'הנשיא חיבק אותי חיבוק סתמי לגמרי אחרי שעשיתי עבודה, לא היה שום דבר מעבר לחיבוק, לא הרגשתי שמשהו לא בסדר. לא נעשה כאן שום דבר רע'. אחת נוספת אמרה שנתתי לה יד כשהצטלמנו במשרד. אספו כל בחורה שמישהו ריכל עליי בעניינה.
"נכון, החמאתי פה ושם, אבל מפה ועד לאן שזה הגיע? ישבתי עם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ועם אשתו הראשונה ססיליה. ואני אומר לו 'יש לה חיוך יפה, לאשתך'. הוא היה מבסוט, היא היתה מבסוטית. אז מה היה קורה אם ססיליה היתה לוקחת את המחמאה הזו אל מעבר למה שהיא היתה? הרי אם היה שוטר בחדר היו מזמינים גם אותה לחקירה.
"כשהבת שלי היתה בכיתה ט' בפנימיית חורב בירושלים, באתי לבקר אותה והיתה לה חברה טובה שאמרתי לה 'את יודעת, יש לך עיניים יפות'. חלפו שנים והיא בגרה והתחתנה ויש לה היום ילדים והיא באה לבקר את בתי ופגשתי אותה. היא אמרה לי 'אני רוצה להגיד לך משהו. המחמאה שלך שינתה את חיי. הייתי אז חסרת ביטחון ואין לך מושג כמה המחמאה שלך תרמה לדימוי העצמי שלי'. אז פה ושם נתתי מחמאות. לא אמירות אסורות. דברים שהם בגדר הנורמה".
אתה חושב שהציבור מאמין לך?
"אני חושב שהציבור מאמין לסיפורי הבדים. איך לא? עם שטיפת המוח שעברו 32 חודש, יום-יום, 24 שעות".
לדעתי , הציבור ברובו לא מאמין לסיפור האונס, אבל אומר "משה קצב משקר, היה לו רומן".
"אז אם לא היה אונס והיה רומן, אז למה רודפים אותי? תגידו 'היה רומן', ותעזבו".
היה רומן?
"לא היה ולא נברא. כלום. מזוז אמר שהפרקליטים שלי אמרו בשימוע שאנחנו מודים שהיה רומן. זה לא נכון. עורכי הדין שלי אמרו שהעדויות של שתי הנשים מהתיירות ומבית הנשיא מעידות לכל היותר על קשר רומנטי. זה לא שאני מודה בזה. עורך דין שניהל בתחילת הדרך משא ומתן עם הפרקליטות מתוך יוזמה עצמאית, כתב לי מכתב שבו הוא אומר שמזוז אמר שאם אני אודה שהיה לי קשר רומנטי הוא סוגר את התיק. מכאן ועד להאשים באונס, הדרך ארוכה".
ובכל זאת, איך שלוש נשים טוענות נגדך טענות מאותו סוג?
"נקמה. שלושתן ביקשו לעבוד או לחזור לעבוד אצלי בבית הנשיא. סירבתי לקבל את שלושתן. שלושתן יודעות שהתקשורת רודפת אותי. שלושתן לא באו להתלונן וחיכו לשעת כושר לנקום. על א' של משרד התיירות כבר דיברתי. א' מבית הנשיא היתה חשודה בסחיטת כספים. א' ממשרד התחבורה התראיינה לעיתונות ואמרה 'משה קצב נשיא מצוין'. בכמה ראיונות היא שיבחה אותי. איך זה מסתדר?".
יש רגעים שבהם אתה מצטער שנכנסת לפוליטיקה?
"מצבים כמו זה שאני נמצא בו מביאים את האדם להתחרט שהוא נולד, אז אתה שואל אותי אם אני מתחרט שנכנסתי לפוליטיקה? אני מתחרט שנכנסתי לפוליטיקה ובוודאי שאני מתחרט על זה שהתמודדתי לנשיאות. אם לא הייתי מתמודד ומנצח שום דבר מזה לא היה קורה".
המשפט עוד לא התחיל. יש לך כוח?
"אין לי כוח. למי יש כוח? אבל מה אני אעשה? אני אתאבד? מה לעשות? אני לא אשתגע, אני חזק נפשית. לברוח מהארץ אני לא אברח. זו הארץ שלי, זה העם שלי, זו המדינה שלי. אני אצא זכאי במשפט, בעזרת השם. אני חולם הרבה על הרגע הזה. אני מבטיח לך שזה מה שיהיה".
בתגובה לדבריו של קצב על א', מסר בא כוחה, עו"ד דניאל סרור: "טענות מופרכות ומגמתיות אלו אינן רלוונטיות למשפט ונועדו להסית את תשומת לב הציבור מאשמת האונס החמורה כנגד מר קצב. לא' מענה פרטני, ענייני וראוי לכל טענותיו של מר קצב, אך זה יינתן אך ורק בבית המשפט. אין בכוונתה של א' לנהל את המשפט מעל גבי העיתון.
"כזכור לכולם, טקטיקה פסולה זו של הכפשת מתלוננות ננקטה בעבר על ידי נאשמים אחרים בעבירות מין, אך ללא הצלחה. במקרים האחרים לא התרשם בית המשפט מההכפשות והרשיע את הנאשמים. מר קצב מתחמק עד היום ממתן תשובה לשאלה כיצד זה נשים רבות, שכלל אינן מכירות האחת את השנייה, העידו על דפוס התנהגות דומה של עבירות מין כלפיהן".
יועצי התקשורת של משה קצב לשעבר, רונן צור ומוטי מורל, מסרו כי "לאחר מסיבת העיתונאים הודענו לליאור קצב ולישראל קצב על כוונתנו להתפטר ובשיחות עימם הם אף ניסו להניא אותנו מכך. לאחר מכן העברנו הודעה פורמלית בפקס לבית משפחת קצב, ורק קרוב ל-11 בלילה יצאה ההודעה לתקשורת. אנחנו נישאר בקשרי חברות קרובים עם משה קצב ומשפחתו, ואנו מאמינים שהוא ראוי לזיכוי מלא".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה לטענות של הנשיא לשעבר נגד היועץ מזוז כי "הדברים הנם משוללי יסוד וחסרי בסיס ואין בדעתנו להתייחס במסגרת זו לטענות מופרכות מעין אלה. אנו סבורים כי המקום הראוי לבירור אשמתו או חפותו של מר קצב הוא בבית המשפט בהליך משפטי תקין".
ממשרד החשב הכללי נמסר כי "אין ולא היה כל עימות בין החשב הכללי למר משה קצב בכל נושא שהוא. החשב הכללי הקפיד ביישום כל הזכויות המגיעות למר קצב על פי דין ועל פי הנהלים ".
נא להמתין לטעינת התגובות
