המו"מ הקואליציוני: נתניהו יודע עם מי יש לו עסק
אהוד ברק ("העבודה תלך לאופוזיציה"), פואד בן אליעזר ("תשמע לי טוב, אנחנו לא נשב עם ליברמן"), שלום שמחון ("האופוזיציה היא האופציה היחידה שלנו. אני רציני") - כולם ישבו שלשום בלשכה של ברק וחילקו ביניהם את התיקים
חבר הכנסת הרב והפרופסור דניאל הרשקוביץ, יו"ר סיעת הבית היהודי, רוצה להיות שר החינוך בממשלה, או לפחות שר המדע. אבל לפני כן יש לו עוד בעיה קשה לפתור.
החברים בבית היהודי דורשים ממנו להתפטר מהכנסת כשימונה לשר. הם מפעילים עליו לחצים שבהם לא היה עומד גם קיר ברזל. העיתונות הדתית-לאומית מלאה בעצומות, ארגוני השטח של המפד"ל משגרים איומים מפורשים. התסיסה גדולה. כולם רוצים שניסן סלומיאנסקי, שנשאר בחוץ, יחזור לכנסת ולוועדת הכספים ויטפל שוב בתקציבים שמגיעים לישיבות ההסדר ולבתי האולפנא.
הרשקוביץ בא ביום שני לחפש ישועה אצל בנימין נתניהו בחדרו בכנסת. בפגישה ישב נתן אשל, ראש הלשכה המיועד של ראש הממשלה המיועד. השבוע התברר לי שאשל ואשתו דבורה הם בעצמם חברי מרכז המפד"ל, מה שרק מסבך את הסיטואציה.
"אם הבית היהודי נשאר מחוץ לקואליציה אני נשאר חסר כל", אמר הרשקוביץ
הרשקוביץ סירב להשתכנע. בבית היהודי מציעים לו קול כפול וזכות וטו, אבל הוא לא רוצה לצאת מהכנסת. הוא בטוח שעושים לו תרגיל דו-שלבי בדרך החוצה מהפוליטיקה. הוא גם מחרים את ישיבות צוותי המשא ומתן. "באתי לבנות מפלגה ותולשים לי את הכנפיים", הוא אומר למקורביו. שלשום הוא אפילו איים לקחת את המנדט הבודד שלו, לפלג את הבית היהודי ולערוק לאיחוד הלאומי.
ונתניהו? אחרי השבוע הזה הוא יודע כי מהיום והלאה הוא לא רודף אחרי מפלגות בימין, אלא אחרי מחנות מפולגים ורסיסי סיעות ביהדות התורה, באיחוד הלאומי ובבית היהודי. זו תהיה מנת חלקו בממשלה הצרה בשנים הקרובות. זו הסיבה שהוא דולק בהיסטריה אחרי אהוד ברק ומפלגת העבודה, כדי שיצילו לו את הקדנציה מאבדון.
היסטריה זו לא מילה. אתמול בבוקר חיפש נתניהו את איתן כבל, מזכ"ל העבודה. כבל מחזיק במפתחות לכינוס המרכז שיחליט אם העבודה הולכת לממשלה. הוא עצמו מתנגד נחרץ להצטרפות.
נתניהו טלפן לנייד, כבל לא היה זמין. התקשר לביתו בראש העין, לא הייתה תשובה. השאיר אס-אם-אס. כבל חזר. "בוא ניפגש בדחיפות", הציע נתניהו. קבעו בקראון פלאזה בצהריים. "עם כל הכבוד, חבל לך על הזמן", אמר כבל לנתניהו. "אתה הולך לריב עם הליכוד על התיקים. אתה הולך לבגוד בסיעות הימין. בכל מקרה, לא יהיו לך יותר משש אצבעות אצלנו. גם אם העבודה תצטרף, שבעה מתוכנו יישארו באופוזיציה".
נתניהו לא נואש. מפלגת העבודה בפנים משנה את מצבו באורח דרמטי. הוא מקבל לגיטימציה בעולם, הוא מרוויח קואליציה רחבה יותר, הוא רואה את חברו ברק עומד לצדו במשרד הביטחון, הוא משתיק את סיעות הימין והוא גם מחסל את מפלגת העבודה. אינסוף יתרונות בכרטיס אחד.
נתניהו ידע כנראה היטב עם מי יש לו עסק. כל בכירי העבודה שדיברו בלהט נגד כניסת המפלגה לממשלה עשו כמובן שקר בנפשם. כך אהוד ברק ("העבודה תלך לאופוזיציה"); פואד בן אליעזר (" תשמע לי טוב, אנחנו לא נשב עם ליברמן"); שלום שמחון ("האופוזיציה היא האופציה היחידה שלנו. אני רציני"); ואורית נוקד ("העם שלח אותנו לאופוזיציה").
כולם דיברו על אופוזיציה וישבו שלשום בלשכה של ברק לחלק את התיקים. "מנוולים, שקרנים, ציניקנים, אינטרסנטים", אמר עליהם חבר כנסת בכיר אחד, מה שמלמד על עוצמת הקרע בעבודה.
ביום שלישי יתכנסו 1,470 חברי ועידת העבודה כדי להכריע אם להצטרף לממשלת נתניהו. ההצבעה הזו יכולה להיות אירוע הסטורי במונחים של גוש השמאל.
אהוד ברק וחבריו ידברו לפתע על טובת המדינה והאתגרים מול איראן והחמאס, ואיך צריך להציל את נתניהו מהימין הקיצוני, אבל גם הם יודעים כי העבודה תבטל את עצמה לדעת בממשלת נתניהו-ליברמן-ש"ס-הבית היהודי. בבחירות הבאות ירוצו קדימה וציפי לבני מול נתניהו והליכוד. ימין מול מרכז-ימין. האלטרנטיבה של השמאל עלולה להימחק מן העולם.
ביומיים האחרונים כולם מקימים מטות לקראת ישיבת המרכז. ברק, פואד, שמחון והפעילים האחרים נחשבים חזקים במרכז. מזכיר ההסתדרות עופר עיני, שלא נקף אצבע לטובת העבודה בבחירות האחרונות, מסייע להם.
עיני אפילו ינאם במרכז, ואולי יתחיל לסלול באופן רשמי את דרכו לראשות המפלגה. בכירים בעבודה טוענים כי עיני נפל בקסמו של נתניהו ואינו מבין כי ההסתדרות צריכה להיות חופשית לצאת למאבקים ולשביתות דווקא בתקופה הכלכלית הקשה, ולא לכבול מראש את ידיה. "נתניהו כשר אוצר הטיל את הגזירות הכי איומות שלו בממשלת שרון הראשונה. אנחנו ישבנו בממשלה שלו ולא הייתה לו אופוזיציה", אמרו הבכירים.
מול התומכים יתייצבו המזכ"ל כבל, אופיר פינס, אבישי ברוורמן, יולי תמיר, שלי יחימוביץ', עמיר פרץ ודניאל בן סימון. זו קבוצה איכותית ופופולרית, אבל היא זקוקה לתמיכה חזקה של הקבוצות המאורגנות. המתנגדים מדברים על התנועה הקיבוצית, המחוזות הגדולים, הערבים והצעירים. גם עמיר פרץ מחזיק מחנה חשוב, אבל במפלגת העבודה של היום הפיצול חמור כמעט כמו הבלבול הכללי.
איתן כבל בטוח בניצחון, אבל חושב שהדברים יוכרעו לקראת כינוס המרכז או אפילו במהלך הנאומים. מה שבטוח, ניצחון של ברק והתומכים יביא למשבר חמור במפלגת העבודה המסוכסכת. כבל, פינס, יחימוביץ' והאחרים עשויים להצביע בכנסת עם האופוזיציה נגד חבריהם השרים. הפסד של ברק, והוא עשוי להודיע על פרישתו כבר בשבוע הבא.
אם ייכשל המהלך בעבודה, יחזור נתניהו שוב לסיעות הימין הקיצוני שמוציאות אותו מדעתו. הסיפור יוצא מתחום המשא ומתן הקואליציוני ומסובכים בו גם תפיסות עולם ומאבקים קשים בתוך הגוש הדתי-לאומי ובכלל.
לפני שנה ניסו לאחד בפעם המי-יודע-כמה את המפלגות והתנועות השונות של חובשי הכיפות הסרוגות. אפי איתם ויצחק לוי הקימו את תנועת אח"י, תבעו פריימריז כלליים, אך לא נענו ופרשו לדרכם. איתם היום בליכוד. במקום פריימריז הקימו שם מועצה ציבורית כדי שתקבע סדר יום וגם את הרכב הרשימה לכנסת. בראש הרשימה עמד האלוף (מיל') יעקב עמידרור.
במועצה היו חברים רבנים מכל הקצוות ההלכתיים והפוליטיים של המחנה הדתי-לאומי. מצד אחד הרב דב ליאור מקריית ארבע. מצד שני הרב יובל שרלו מפתח תקווה. הקימו רשימה. הרשקוביץ נבחר להוביל, והחברים התחילו לריב על המקום השני. בסוף נבחר זבולון אורלב, יו"ר המפד"ל. האחרים לא מצאו את מקומם.
כל העסק התפוצץ וחשף מחדש את ההבדלים הגדולים במחנה. הוויכוח ברור. החרד"לניקים (חרדים לאומיים) שהתנקזו לאיחוד הלאומי הם אלה שרוצים להפגין עוצמה, להיאבק בלי פשרות, להילחם על כל מאחז. ההנחה אצלם היא כי הציבור הכללי ייסחף בסוף אחרי האמת שלהם.
מצד שני עומדים הדתיים-לאומיים לייט של הבית היהודי. הם רוצים להתחבר קודם כל ובכלל עם הציבורים האחרים, לשכנע ולהסביר. הם מכריזים על צו פיוס. החרד"לניקים אומרים עמונה. הדתיים לייט אומרים עצמונה.
בהתנחלות עמונה אפשר היה להשיג הסדר, אבל כצל'ה וחבריו תבעו מאבק עד הסוף עד שהכל נחרב. בעצמונה רקד הרב רפי פרץ, טייס לשעבר, עם החיילים שבאו לפנות אותו בימי ההתנתקות, וכולם יצאו החוצה יחד עם ספרי התורה.
התחנה הבאה היא ההתנחלות מגרון. בג"ץ קבע כי ההתנחלות צריכה לזוז. הממשלה מציעה שלושה אתרים חלופיים. הבית היהודי בעד העתקת ההתנחלות. האיחוד הלאומי נגד. כצל'ה שוב לא ממצמץ.
יעקב כץ, כצל'ה, הוא חרד"לניק. הרשקוביץ הוא דתי לייט. אחרי שהמועצה הציבורית התפזרה בקול כישלון גדול הצניחו את כצל'ה על האיחוד הלאומי. ההבדלים התחדדו עכשיו פי כמה.
כץ הוא הקמב"ץ של הרב זלמן מלמד, ראש הישיבה בבית אל, גורו הלכתי עצום ביהודה ושומרון. מלמד מחזיק אלפי תלמידים ומעריצים, בעיקר צעירים, יש לו עיתון משלו, "בשבע" שמו. ערוץ 7 שהקים כץ משדר את התכנים הבעייתיים של הרב מלמד. בבחירות רצו שתי הרשימות בנפרד. התוצאה הייתה קשה. האיחוד הלאומי קיבל ארבעה מנדטים. הבית היהודי שלושה. בסך הכל איבד האיחוד הלאומי הגדול, שרץ בכנסת הקודמת, שני מנדטים.
הפיצול הרס את השבט. ביישובים דתיים ביהודה ושומרון הליכוד תפס את המקום הראשון. אלפי קולות ברחו גם לליברמן ואפילו לש"ס וליהדות התורה. שום דבר לא עזר. לא כץ הפופולרי שעמד בראש האיחוד הלאומי. לא הרשקוביץ בראש הבית היהודי, וגם לא אורי אורבך, שחקן רכש שהגיע מהתקשורת, אבל לא משך את ההמונים.
גם במראם החיצוני שונים אנשי המחנות. החרד"לניקים ילכו תמיד עם זקן בינוני עד ארוך, החולצה תהיה בחוץ ואיתה הציציות. גם הסנדלים הם פריט חובה. הלאומיים לייט נועלים נעליים, החולצה בתוך המכנסיים והפנים מגולחות.
הסגנון מקרין גם על אופי המשא ומתן הקואליציוני שמנהלות הסיעות בימים הללו. השיחות לעתים קשוחות, לעתים פשרניות, מעורבים בהן רבנים ועסקנים והמסרים משתנים בכל רגע, מה שהצליח כבר לשגע את נתניהו.
כץ תובע את משרד השיכון. הוא יודע למה. התקציבים הגדולים לבנייה בערים הגדולות מונחים שם. בסיעה שלו אומרים דווקא שהתיק הוא לא מה שיקבע. "מה שחשוב הוא קווי היסוד, ההתנגדות למדינה פלסטינית והפשרת הבנייה בהתנחלויות", אומר ח"כ אריה אלדד.
הבעיה היא שאת משרד השיכון הבטיח נתניהו לש"ס, שגם היא מנהלת מלחמת עולם מול יהדות התורה. לכץ הוא מוכן לתת את תיק החקלאות, וגם זה בלב כבד. בתיק החקלאות חבויים 100 מיליון שקל של החטיבה להתיישבות בסוכנות. החטיבה הזו בונה בכל היישובים הקהילתיים, קרי ההתנחלויות ביהודה ושומרון.
"נתניהו ייסע לאובמה וכצל'ה יסיע לו קרוואנים ביהודה ושומרון", אומרים בליכוד. "זה מה שחסר לנו". כץ לא רוצה לשמוע גם אם בסיעה שלו מפצירים בו לוותר. הוא רוצה רק שיכון. ביום שלישי לקחו אותו לרב מרדכי אליהו, שהורה לו ממיטת חוליו להצטרף לממשלה בכל זאת.
כץ הלך להרשקוביץ והציע לו להקים בלוק משותף, וכך לסחוט מנתניהו גם את תיק החינוך. זה לא הסתדר. "האיש הזה רק משדר. הוא לא קולט", אמרו בסביבתו של נתניהו על כץ. בסוף השבוע הסתבכו העניינים. מה הפלא שהוא רץ לברק וצועק "הצילו".
נא להמתין לטעינת התגובות
