פארק הג'ורה
הזיהום שסגר השבוע את חופי תל אביב לא נולד מהים - אלא מפארק איילון. החלום להפוך את מזבלת חירייה המיתולוגית לאי ירוק מוקף מים קרס בחסות השפכים של אור יהודה, המוזרמים היישר לנחל. הדר חורש יצא למסע בעקבות מקורות הצחנה. הנעליים שלו לא שבו הביתה בשלום. גם לא הבגדים
במילים אחרות, כל מי שינסה להיכנס לים שבין הרצליה לבת ים - מסתכן במחלות זיהומיות, שעלולות להביא לשיתוק מערכת החיסון בגופו.
האיש שסגר את הים הוא זאב פיש, המפקח הארצי מטעם משרד הבריאות. "המים מזוהמים בצורה בלתי רגילה. זו סכנת נפשות ממש. אני עדיין לא יכול לצפות מתי נוכל לפתוח שוב את החופים.
אני מודיע כבר עכשיו לכולם, שאם לא יהיה שינוי במצב - יכול מאוד להיות שעונת הרחצה לא תיפתח", הוא אומר. הזיהום שסגר את חופי תל אביב הגיע מנחל איילון, מהפארק הלאומי שהוכרז מסביב לתל שהצמיחה המזבלה לשעבר בחירייה.
5 ברווזי ברכייה ירוקי ראש, המכונסים ליד שלולית מי גשמים קטנה שנקוותה על גדות הנחל, מספרים את כל הסיפור. הברכיות של נחל איילון אינן אנינות; הן חיות ומתרבות היטב במי הביוב המטוהרים, הזורמים בנחל בימים כתיקונם.
נדיר למצוא אותן מחוץ למים, הרחק מהסבך המגונן שעל גדות הנחל. כשמפגש כזה קורה, הברווזים ממהרים למצוא מקלט במים. אבל הפעם אפילו הברווזים מסרבים להתקרב לנחל. הם פורשים כנפיים, חגים באוויר עד שהסכנה חולפת - ושבים לשלולית.
משהו השתבש מאוד באיילון: מי הנחל עומדים ומצחינים, גושים חומים אפורים צפים בהם, הברווזים והאגמיות נעלמו, רק הסיקסקים והעורבים מרחפים מעליו, ועל ענפי האקליפטוסים עומדות בדממה אנפות הבקר, כמו חוששות לזהם את רגליהן בבוץ שעל הגדה.
הפארק הלאומי, שהוסב לפני שנתיים על שמו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, הפך לפארק הג'ורה. במעלה הנחל, שהפך לביצת מים עומדים למרגלות תל חירייה, נשמע פכפוך עולץ, המוכר לכל מי שטייל בהרי האלפים בתקופת הפשרת השלגים.
אבל מפל האביב הזה אינו אלא אשד זוהמה, הזורם ממקור כלשהו במעבה האדמה, חורץ את דרך העפר המשמשת בימים טובים יותר מטיילים בפארק - וגולש בשאון לתוך הנחל. "הם בנו שם שכר כדי לעצור את הביוב מלגלוש לים, אבל הוא נפרץ בכל פעם מחדש. אני לא יכול לפתוח את החוף כל עוד הים תלוי בסכר הזה", אומר פיש.
הנתונים מייאשים: לאף אחד מהמשרדים הממשלתיים אין רישום מדויק של מספר הימים בשנה שבהם חופי הרחצה סגורים מטעמי זיהום.
הנפגעים העיקריים הם אנשים הנוהגים לפקוד את הים בעונה המוכרזת, אבל ב-20 השנים האחרונות עסוקים החופים כמעט בכל יום בשנה: גולשים, מטיילים וחיילים באימוני מים טובלים לא פעם בזוהמה - בעודם בטוחים שהם מוקפים במי ים.
המים של מרבית נחלי המדינה מזוהמים וזורמים בסופו של דבר אל הים, הנחשב למזוהם ביותר בעולם. הטיפול בגורמים לזיהום העצום מתחלק בין עשרות רשויות, והתוצאות בהתאם: האחראי הרשמי לשפכים בישראל הוא רשות המים והביוב - גוף שהוקם לפני שנתיים במקום נציבות המים, ואמור לקבל סמכויות רבות לטיפול בשפכים ולאכיפת החוק.
אבל מסיבות בירוקרטיות טרם הועברו לרשות הסמכויות המתאימות, והן עדיין נמצאות בידי אגף משרד התשתיות, שאינו מעורב בפועל בניהול המערכת.
ראש אגף ים
משרד הבריאות אחראי לקבלת המידע ולשיגור האזהרות לציבור. המשרד גם מנטר את איכות מי הים ואמור להתריע בכל מקרה של זיהום. לרוב ממהר המשרד לסגור את החוף גם כאשר מתעורר חשש שזיהום עשוי להגיע למי החופים, ועוד בטרם התגלו התוצאות בבדיקות מי הים.
מערך ההתרעה מתבסס בעיקר על הודעות מטעם הרשויות המקומיות על תקלות בביוב - אבל מדי שנה מתגלים מקרים שבהם הגיעו מי ביוב לים ללא ידיעת הרשויות המקומיות. במקרים כאלה עשויה הודעת משרד הבריאות על סגירת החוף לרחצה לתפוס אתכם במכונית הצוהלת אחרי הביקור בחוף.
"תפקידו של המשרד להגנת הסביבה הוא למנוע את הזיהום בים. אנחנו אמורים לגלות אותו רק לאחר שהים מזוהם. כשיש לנו שיתוף פעולה טוב עם הרשויות, אנחנו מצליחים להתריע מבעוד מועד, כפי שעשינו לאחרונה בזיהום בתל אביב ובהרצליה", אומר פיש, "הניטור שלנו בחופי הרחצה הוא שבועי, ואם יש חשש, לפעמים אנחנו עורכים ניטור יומי".
את חקירת הזיהום הגדול בחופי תל אביב מנהל ברוך ובר, מנהל מחוז המרכז במשרד להגנת הסביבה. ובר גילה שמקור הביוב שנשפך בשבועות האחרונים לים בתל אביב הוא באור יהודה - רשות מקומית במעלה נחל איילון. צינור הביוב התפוצץ כבר לפני כ-5 שבועות, אבל תקלות מסוג זה אינן מגיעות לרוב לידיעת הציבור.
לאחר שניסיונות התיקון לא צלחו, החליטו הרשויות לאלתר פתרון: הביוב הוזרם לנחל, וזרימת המים לים נחסמה באמצעות סכר קטן. כדי למנוע את גלישת הביוב מעבר לסכר, נשאבו המים באמצעות מכליות מיוחדות והועברו למכון לטיהור שפכים.
האלתור הזה הצליח בזכות הבצורת. אבל כשהגיע הגשם הגדול ושטף את הערוץ, המים גאו, הסכר נפרץ - והביוב נשטף לים. כשחדל הגשם, הצליחו הרשויות לתקן את הסכר; עד שבתחילת השבוע הוא נפרץ שוב, הפעם כתוצאה מהזרמת מי קולחין לערוץ.
"התרנו את ההזרמה בכמות קטנה, אבל למישהו היתה יד קלה מדי על הברז", מתנצל ובר. אבל פיש, שלא מוכן לקחת סיכונים, סגר מיד את חופי הכרך - הפעם לתקופה בלתי מוגבלת.
הסיבות לפריצת הביוב לנחל הן בנאליות, אך מלמדות על כשל במערך הגדול האמור לטפל בביוב ובזיהומים שבהם טובעת המדינה: "אנחנו לא בטוחים כיצד בדיוק קרתה התקלה, אבל במים שזרמו מהצינור מצאנו הרבה רגלי תרנגולות, שלא היו צריכות להגיע לביוב", אומר ובר, "אנחנו מניחים שהן הגיעו ממשחטה באור יהודה. בעלי המשחטה הכחישו שהשליכו את הפסולת לביוב, אבל אמרו שייתכן שהן הגיעו לשם בגלל הצפה שהיתה באזור".
אור יהודה היא מקום קשה: עיר קטנה בת 34 אלף תושבים, שבגובה 700 מטר מעל מבואותיה הדרומיים חולפים מטוסים הנוחתים בנתב"ג. ראש העיר, דוד יוסף, אינו נושא טלפון סלולרי, כעיקרון, ומאז פרצה מהומת הביוב הוא גם מקפיד להתרחק מקו הטלפון הנייח.
את המערכה הציבורית מנהלת עבורו ראש לשכתו, נורית נתנוב, והיא עושה את מלאכתה נאמנה: "התקלה לא קרתה בשטח השיפוט של אור יהודה. מי קבע שהצינור שייך לנו? באזור התקלה יש הרבה קווי ביוב, שמגיעים גם מערים אחרות. למה באים בטענות דווקא אלינו? כי אנחנו אור יהודה ואלינו נטפלים?".
הצינור שהתפוצץ מגיע מהעיר שלכם.
"יש שם צינורות נוספים, ובכל זאת אנחנו משתפים פעולה והבאנו למקום ציוד כדי לפתוח את הסתימה. הבעיה היא שהצינור קבור מתחת לפסולת בנייה של מפעל המיחזור בחירייה. הפסולת נשפכה לשם בלי אישור, ולכן קשה להגיע למקום הסתימה".
המשרד להגנת הסביבה חושד שהסיבה לתקלה היא משחטת עופות. ייתכן שאם הייתם מפקחים עליה טוב יותר, המצב היה שונה. "יש אצלנו משחטת עופות שאני לא בטוחה בקשר לרישוי שלה".
את העירייה. את אמורה להיות בטוחה, או לסגור אותה.
"כמו שאתה מבין בוודאי, יש עם זה בעיה קשה מאוד, והטיפול בהם לא כל־כך פשוט כמו שזה נשמע. אני לא מוכנה לפרט יותר".
אולי ראש העיר יכול לפרט?
"אולי. תשאיר לי את הטלפון שלך".
לאחר יותר מחודשיים שבהם הזרימה אור יהודה את שפכיה ללב פארק לאומי מוכרז, החליט המשרד להגנת הסביבה לעשות מעשה - וזימן את בכירי העירייה האחראים לשימוע, שבעקבותיו ייתכן שיוגש נגדם כתב אישום.
אך ראש העיר יוסף לא יגיע ככל הנראה לכלא, גם אם יחליט בית המשפט כי הוא האחראי לתקלה שהרעילה למשך ימים רבים את הפארק הלאומי ואת חופי גוש דן.
למשרד להגנת הסביבה יש מערכת משפטית פעלתנית, המגישה עשרות תביעות בשנה נגד ארגונים מזהמים. הנתבעים הם בדרך כלל חברות מסחריות המזהמות את המים והאוויר.
העונשים המוטלים עליהן הם לרוב קנסות כספיים של עשרות עד מאות אלפי שקלים. כיוון שהקנסות המוטלים על הרשויות המקומיות משולמים ממילא מקופת הציבור - כוח ההרתעה שלהם אינו רב. מאידך, הרשעה פלילית עשויה להקשות על המשך הקריירה של איש ציבור.
גזר הדין המפורסם ביותר נגד נבחרי רשויות מקומיות ניתן ב-2007 נגד ראשי איגוד ערים דן, שנמצאו אחראים להזרמת ביוב לחופי תל אביב 4 שנים קודם לכן.
השופטת דורית שפירא לא הסתפקה בהטלת קנסות בסך 800 אלף שקל, והיא גזרה עבודות שירות על 3 הנאשמים, ובראשם חברת מועצת העיר ויו"ר בזק לשעבר מרים מזר.
אחד המקורות העיקריים לזיהום החופים הוא דווקא בתי המלון, המתקיימים בזכות קרבתם לחוף. רצועות המלונות באילת, בחוף פרישמן בתל אביב, בים המלח ובכנרת מספקות מדי שנה אירועי זיהום, המאלצים את הנופשים להתפנות מהחוף ואת המפקחים להגיש כתבי אישום.
אבל הזיהומים הגדולים נגרמים כתוצאה מתקלות במערכות הביוב המרכזיות, שלהן אחראיות הרשויות המקומיות. האחראים נושאים באחריות רק לעתים נדירות.
לא רק תקלות גורמות להזרמת שפכים לים: בהיעדר מערכות גיבוי, נאלצות הרשויות להזרים את השפכים גם כשמתעורר צורך בטיפול שוטף, בשינויים בקווי הביוב או בתיקונים מונעים. בניגוד לקווי מים רגילים, לא ניתן לסגור קווי ביוב באופן זמני, או לשכנע את הציבור להפסיק להזרים מי ביוב למשך כמה ימים או שעות.
מבחינה הנדסית, אין סיבה שתקלות הביוב הגדולות יתורגמו מיד לזיהום החופים. מערכות ניקוז משוכללות יותר, בעיקר באזורי תיירות, כוללות גם מערכות גיבוי לסילוק השופכין במקרה של תקלה במערכת הראשית. מערכת הגיבוי בכל מערכות הביוב הפועלות בישראל היא הים.
רק בעוד כמה חודשים תושלם הנחת קו ביוב מזרחי במערכת טיהור שפכי גוש דן, שתייצר לראשונה אפשרות לגיבוי מערכת הביוב המרכזית של ישראל באזור. 600 מיליון שקל הושקעו בפרויקט, ויו"ר איגוד דן לתשתיות הסביבה, ארנון גלעדי, מבטיח שעם חנוכת הקו החדש לא יהיה צורך בהזרמת שפכים לים, גם במקרה של תקלה או טיפולי תחזוקה.
ההשקעות הגדולות במערכות הביוב הרעועות מתבצעות בדרך כלל רק לאחר שערורייה גדולה. שנתיים לאחר תקלה שזיהמה בביוב את חופי אילת, מתגאה העיר במערכת ניקוז משוכללת - שצמצמה מאוד את מספר זיהומי הים.
גם ההשקעה העצומה במערכת הביוב של גוש דן לא היתה יוצאת לפועל אלמלא הזיהום הגדול בחופים, בעקבות תקלה שהתרחשה ב-2003. אבל ברחבי ישראל ממשיכים מרבית הנחלים להזרים אלפי טונות של זיהום לים, ולאורך החוף משרד הבריאות מגלה מדי שנה עשרות מקרי זיהום, מאשקלון ועד נהריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
