החשש בעבודה: הולכים לפילוג מפלגתי נוסף
עוד מימי המנדט הבריטי ידעה העבודה פילוגים ופרישות כואבות. ביום ג', בוועידת המפלגה, נדע אם שרשרת החלוקה תימשך

אהוד ברק ועמיר פרץ בכנס של המפלגה. צילום: רענן כהן
עד היום זוכרים זקני התנועה בכאב את הפילוג ההיסטורי הראשון עוד ב- 1944, בתקופת המנדט, בשעה ש"סיעה ב'" בראשות יצחק טבנקין פרשה ממפא"י על רקע אידיאולוגי, ולאחר שורה של גלגולים הביאה לאוויר העולם את מפ"ם.
מפא"י שבה והתפלגה ביוני 1965, בשעה ש"הזקן" - דוד בן-גוריון - ראש הממשלה לשעבר והמנהיג ההיסטורי של תנועת העבודה, החליט לפרוש ממפא"י ולהקים את רפ"י, רשימת פועלי ישראל. אליו הצטרפה קבוצת פורשים שנקראה "צעירי בן-גוריון", ובהם שמעון פרס, משה דיין, טדי קולק, יוסף אלמוגי ויצחק נבון. בספטמבר אותה שנה הצטרף גם משה דיין לפורשים.
"בגידת" דיין
גם משה דיין עמד מאחורי פילוג בתנועה. היה זה לאחר המהפך של 1977 ועליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון. דיין נענה להצעתו של בגין להצטרף לממשלתו, פרש מהעבודה, סרב להחזיר את המנדט, הקים סיעת יחיד והצטרף לממשלת בגין בתפקיד שר החוץ, צעד שנתפס אז על ידי אנשי העבודה כבגידה, חציית קווים ואופרטוניזם.
אחר כך ידעה העבודה עוד שורה של פרישות, ביניהן זו
של עמיר פרץ, שפרש מהעבודה ב-25 במרץ 1999 יחד עם חברי הכנסת אדיסו מאסלה ורפיק חאג'-יחיא, וייסד את מפלגת "עם אחד" וזו של שמעון פרס שפרש בנובמבר 2005 ממפלגת העבודה, אחרי 46 שנות חברות בה, והצטרף לקדימה בראשות שרון, כשלפניו פרשו והצטרפו לקדימה גם חיים רמון ודליה איציק.
במפלגת העבודה של היום ישנם החוששים ששרשרת הפילוגים תמשך במקרה וברק יפסיד בכינוס הוועידה מחר.