צב פינוי: בית חדש לצבים ברחובות
2,400 יחידות דיור צפויות לקום בשכונת גן הפקאן החדשה. התושבים בשיתוף הארגונים הסביבתיים החליטו להציל את חיות הבר ששטחן צומצם והצמחייה הטבעית המוכרת להן נעקרה. מבצע צבתא
התיאור הזה אינו לקוח משכונה בלב איזור מלחמה. גם לא ממשכנות עוני בעולם השלישי העומדים להפוך לשכונת יוקרה לבעלי ממון. וגם לא מישוב שנבנה בניגוד לחוק וללא היתרי בנייה. מה שקראתם קורה בכל יום בישראל ובעולם למיליוני אזרחים קטנים, ברובם גם תמימים, שאין להם זכות הצבעה, אין להם נציגים בפרלמנט, הם אינם יושבים בוועדות התכנון והבנייה ואין להם אפשרות להגיש בג"ץ.
בכל יום בעולם מאבדים מיליוני בעלי חיים את בתיהם, ולרוב גם את חייהם, על מזבח הפיתוח, הבינוי והעיור. אנו בני האדם מקריבים שטחים פתוחים על יושביהם, חיות הבר, בכדי ליצור לעצמנו בתים, עסקים, מפעלים ותשתיות חדשים.
איני מתכוון להיכנס היום לדיון לגבי למה, כמה ואיך צריך לעשות פיתוח. אני רוצה לדבר היום על עובדות. עובדה: בני האדם צורכים משאבי טבע, לרבות שטח (כלומר קרקע). עובדה נוספת: כשבני אדם משתמשים בשטח טבעי לצרכיהם, הם משנים את אופיו ואת נופיו בצורה בלתי הפיכה. עובדה עצובה: כששטח טבעי עובר פיתוח לצורך בנייה ותשתיות, ברוב המקרים כל הצומח והחי המקומיים מושמדים. כל אלו הן עובדות. ולאן אני מוביל עם העובדות הללו? לסיפור. סיפור קטן וחיובי. ואחריו עוד כמה עובדות.
מעשה בשכונה חדשה שעומדת לקום ברחובות, במסגרת תכנית המכונה "תכנית גן הפקאן", שבה מתוכננות כ- 2,400 יחידות דיור. המשבצת המיועדת לשכונה החדשה, המשתרעת על כ-400 דונם, נמצאת בשטח שבין שכונת אחוזת הנשיא ומכון וייצמן מצפון, דרך מנחם בגין ממזרח, רחוב יהודה גורודסקי מדרום, שכונת אזורי וייצמן ורחוב הרב יעקב ברמן ממערב.
מאחר שהתכנית קיבלה לאחרונה את כל האישורים הנדרשים, החלו לפני שבועות אחדים במקום עבודות תשתית ופיתוח להכשרת דרכי גישה לקבלנים, כולל ישור וסימון השטח לקראת חלוקה למגרשים. העבודות גרמו, כמובן, לצמצום משמעותי בשטח בתי הגידול הטבעיים במקום, תוך חישוף של הקרקע, עקירה של צמחייה טבעית ושינוי קיצוני של פני השטח. בעלי חיים שלא נרמסו למוות על-ידי הבולדוזרים והמשאיות הפכו בן-יום למחוסרי דיור, כשהם נאלצים להצטופף בשאריות השטח שאליהם טרם הגיעו הכלים הכבדים.חשוב מאד להדגיש, שכל זה נעשה ברשות ובסמכות ובמסגרת החוק.
במהרה התגבשה קבוצה של תושבים מהשכונות הסמוכות, ובהם תלמידי בתי
מה זה מבצע הצלה? בתיאום עם הקבלנים אשר מבצעים את עבודות התשתית, מגיעים בצורה מרוכזת במועד שנקבע מראש, סורקים את השטח בחיפוש אחר בעלי חיים שאותם ניתן להציל – באמצעות העברתם לשטח טבעי שאינו אמור לעבור פיתוח. ואיך עושים כזה מבצע? כאן נדרש תכנון וארגון.
לצורך מבצע העתקת הצבים של אזור "גן הפקאן" המיועד לבנייה, מצאו התושבים אוזן קשבת אצל עמי שידלוביצקי, מנהל סניף החברה להגנת הטבע ברחובות. שידלוביצקי לא התעצל, ויחד עם התושבים גייס את עיריית רחובות ואת משרד מהנדס העיר רחובות, קבעו תאריך למבצע, עיצבו והפיצו באינטרנט כרוז הקורא לתושבי רחובות ואזרחים מודאגים שאוהבים טבע לבוא ולהציל את הצבים.
כל העניין תואם, כמובן, עם הקבלנים – על מנת שידוממו את מנועי הדחפורים בשעה היעודה למבצע ויאפשרו למתנדבים לסרוק את השטח בבטחה. אבל רגע, צב יבשה, כמו כל הזוחלים של ישראל (צבים, לטאות ונחשים) הוא בעל חיים מוגן על פי חוק, אין ללכוד אותו או להחזיק בו, אפילו לשם הצלתו מן הדחפורים, ללא היתר מאת רשות הטבע והגנים, הגוף האחראי בישראל על קיום ואכיפת חוקי שמירת הטבע וחיות הבר.
לפיכך, שידלוביצקי תיאם את כל המבצע גם עם רשות הטבע והגנים, קיבל את אישורו של אקולוג מחוז מרכז ברשות, ד"ר יריב מליחי, ושל פקח האזור, עפרי הררי.
בשעת הש' (לפני כשבועיים) הגיעו למעלה מ- 150 תושבים, בעיקר ילדים והוריהם, לנקודת המפגש בחלקו הצפוני של השטח, וקיבלו תדרוך מסודר של עמי שידלוביצקי לקראת התחלת המבצע. לפקוח עיניים היטב, לסרוק בצורה מדוקדקת את השיחים ואת העשבייה, אסור לקחת צבים הביתה, אסור לשחרר או להעביר צבים באפן עצמאי. את כל הצבים שימצאו, מעבירים בצורה מסודרת אל הצוות של סניף רחובות של החברה להגנת הטבע, לשם תיעוד ומדידה של החיות בטרם ישוחררו.
הפקודה ניתנה, וכמו במבצע צבאי ה"חיילים" פשטו על השדות והגבעות, סרקו וחיפשו כשבידיהם ארגזי קרטון ריקים ובליבם תקווה אחת: להציל כמה שיותר צבים מגורל מר ומדוחפר. בתום כשעתיים נמרצות של חיפושים, רוכזו אצל צוות המבצע חמישה צבים בלבד.
נקבה בוגרת, שני זכרים בוגרים (שאחד מהם היה עסוק, לסירוגין, בחיזורים נמרצים אחר הנקבה ובניסיונות תקיפה של הזכר השני) ושני פרטים צעירים. למרות שעיניים רבות סרקו את השטח, יש להניח שצפיפות הצומח היקשה על איתור הצבים, בנוסף מזג האוויר לא פעל לטובתנו: דווקא ביום הזה התחילו להתפתח תנאי שרב, שנמשכו כל אותו סוף שבוע. שני הגורמים הללו כנראה הקטינו את הסיכוי למצוא רבים מן הצבים שנותרו חבויים בשטח.
בתור זואולוג המשלחת, מדדתי וצילמתי את כולם לצורך תיעוד ורישום, הכל תחת עינו של עפרי הפקח שהגיע לוודא שהעסק מתנהל כמתוכנן. מן צילומים ניתן יהיה, אולי, לזהות בעתיד את הצבים אם במקרה נפגוש (ונצלם) אותם שוב. הצגתי בפני הילדים והוריהם שני נחשים שמצאתי במהלך החיפוש אחר הצבים, זעמן זיתני וזעמן שחור, שניהם לא ארסיים ואופייניים לאזור. בהתייעצות עם עפרי, החלטנו לשחרר את החיות מעברה המזרחי של דרך בגין, בין השדות והפרדסים המשתרעים בין רחובות לבין כביש מספר 40.
בתום המבצע, נסעתי בדרכי העפר בשטח המזרחי ואיתרתי אזור שנראה הולם כבית חדש לצבים שלנו. הוצאתי אותם מן הארגזים והנחתי אותם בין העשבים על הקרקע. שניים צעדו מיד אל השיחים ונבלעו בתוכם. שניים נוספים התמהמהו עוד רגע ועשו כן. ורק הקטן ביותר, כאילו המום מן החוויה המשונה, קפא על מקומו עוד 2-3 דקות לפני שגם הוא צעד בזריזות (כן, צבים מסוגלים בהחלט לצעוד מאד בזריזות) אל עבר החופש. הנחשים זחלו בזריזות לתוך הסבך, בלי שאלות מיותרות. אין לי מושג מה יעלה בגורלם, אבל לא הגיע להם לפגוש דחפור.
המדענים עצמם חלוקים בדעותיהם האם מועיל או מזיק להעתיק חיות בר ממקום למקום כפעולת "הצלה". ברור שהדחפורים היו משמידים את הצבים הללו, וכנראה שבכל מקרה היו ויהיו צבים שלא ישרדו את הקמת השכונה ב"גן הפקאן" ובמקומות רבים נוספים.
מה שלא ברור הוא האם הם שורדים את פעולת ההעברה? האם אינם מפרים את שיווי המשקל של אוכלוסיית הצבים במקום אליו העתקנו אותם? הנושאים הללו טרם נחקרו בארץ לעומק ואין לנו תשובות. כשמעתיקים חיות, לא עושים זאת בצורה המונית. מפזרים את החיות בשטח החדש כך שלא תיווצר צפיפות לא סבירה של פרטים חדשים. משתדלים להעתיק לטווח קרוב – כדי שלא תהיינה בעיות של הסתגלות (לקרקע, לסוג הצמחייה, לתנאי האקלים המקומיים). ולא משהים את החיות זמן ממושך בשבי – רצוי להעתיק מיידית.
ומה עליכם לעשות אם גיליתם צב יבשה או כל חיית בר אחרת במצוקה, או שאתם חושבים שהיא עומדת להיפגע בגלל פעילות אנושית כגון בנייה ופיתוח? צרו קשר עם מוקד רשות הטבע והגנים, בטלפון 6911 *
פרטים נוספים באתר רשות הטבע והגנים ובאתר החברה להגנת הטבע.
הכותב הנו מנהל מרכז זוחלים ודוחיים בחברה להגנת הטבע, דוקטורנט במחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה, באוניברסיטה העברית בירושלים ומרצה במחלקה למדעי החיים, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
נא להמתין לטעינת התגובות
