כסף על ים כינרת: הכניסה לחופים - בתשלום
האגם הגלילי הולך ונעלם, אבל בעלי חופים רבים עדיין גובים תשלום מהאזרחים. טובת הציבור? מי שמע על זה. רגע לפני פתיחת עונת הרחצה בדקנו מה התשובה שיקבל הנופש המצוי לקראת חופשה באחד מחופי הכינרת
◄ מתכננים לינה בחופי הכינרת? תשכחו מזה
נופשים בכינרת צילום: יגאל לוי
כך למשל, הבדיקה מצאה כי עיריית טבריה בוחרת כיום להעניק זכיונות לבעלי חופים ובכך לסגור למעשה באופן מוחלט את כל חופיה באופן כזה שלא ניתן להנות מהחופים העירוניים ללא תשלום של דמי כניסה. זאת, למרות שהחוק מחייב פתיחה של רצועת חוף בחינם במקביל לכל חוף שנסגר על ידי הסמכות המקומית.
גם את העובדה שהחוק מתיר לסגור בתשלום חוף רק תחת הכסות שמתקיים באיזור מענק שירותים אקסקלוסיבים, כלומר שירותים מעבר להצלה, נוחיות, נקיון וברזיות, מיהרו לנצל בתי המלון והישובים העוטפים את איזור הכינרת. כך למשל במפרץ אמנון נוטים לחשוב שדשא הוא סוג של שירות יוקרתי ביותר, שכן בתגובה לשאלתי האם אוכל לבלות לילה במקום השיב המזכיר מן הצד השני בקול מופתע מהשאלה התמוהה: "הקמת אוהל על המדשאות שלנו ודאי שעולה כסף".
באופן ברור הפרצה החוקית הזו העניקה מרחב נשימה אדיר ליזמים מקומיים שרואים בהגדרה שירותים אקסקלוסיבים מנעד שלם של אלטרנטיבות מבר מקומי ועד שקעים לחשמל. עקרונית כל בית מלון או עסקן פרטי יכול להתקין בחוף שימשיות ולטעון כי החוף שלו מעניק שירותים מיוחדים ולפיכך זכאי להיסגר בתשלום.
למרות הבוטות שבו נפרץ החוק וההגיון המוסרי לא נעשים מעשי הגזל הציבורי האלו במחשכים. סבב הטלפונים שערכנו גילה כי בעלי החופים אינם נוקטים בכל מאמץ להסתיר את מעשיהם. במענה של חוף גנים הפצירו בי לסגור את המקום לאירוע פרטי בתשלום, בחוף התכלת אומנם אין היתר של מחזיקי השטח לישון במקום אבל הם ישמחו להכניס אותנו לשטח כשיפתח במאי בתמורה ל-40 שקל לאדם ובחוף לבנון סגור כעת אך המזכירה האדיבה ידעה אותי, שכשיפתח החוף יקבע תעריף חדש.
אך לעיתים כפי שהביטוי השחוק טוען גם החינם עולה ביוקר, בדיוק כמו במקרה של חוף צאלון וחוף סוסיתא שבהם דמי החניה במקום עומדים על 70 שקלים וזה למרות שלשני החופים אין אישור של משרד הפנים.
גם דוח המבקר לא עזר
המאבק הציבורי לשמירה על חופי הכינרת נמשך מזה זמן רב, כבר בחוק הסדרת מקומות הרחצה משנת 1964, קבע המחוקק כי על חופי ישראל לרבות חופי הכינרת וים המלח להישאר פתוחים ונגישים לציבור הרחב. אולם, כבר לפני ארבע שנים מבקר המדינה אליעזר גולדברג הציג בדוח של 2005 את הפער הקיים בין החוק לבין המציאות.
נופשים ביכנרת צילום: יגאל לוי
בדוח נכתב כי: "הכינרת, אגם המים המתוקים היחיד בישראל, הוא נכס טבע ייחודי, המהווה אחד ממוקדי המשיכה המרכזיים במערך התיירות והנופש בישראל. רובם של חופי הכינרת הם מקרקעי ציבור שבניהול מנהל מקרקעי ישראל המיועדם לתועלת הציבור. על רקע זה ניתן היה לצפות שגישת הציבור אליהם תהיה חופשית בכל הניתן, בלא מגבלות שאינן מעוגנות בדין. אולם התברר כי המציאות שונה".
במסמך המבקר נמצאו מפעילי חופים שפעלו ללא היתר, רשויות שיצרו קשר עם קבלנים ללא קיום של תחרות אמיתית בין היזמים למען טובת הציבור, בנייה באופן לא חוקי במרחק של פחות מ-50 מטרים מקו המים והצבת גדרות תוך התעלמות מחוק הבנייה. כך המשיך המבקר לתאר את תחלואי הימה לאורך 20 עמודים ובעקבות ממצאי הדוח החלו מאבקים כנגד הניהול הפושע של חופי הימה.
מאבקים שאכן בחלקם נשאו פרי וכך בשנת 2007 שנתיים לאחר פרסום דבר המבקר קבע בג"צ
כי חופי הים יהיו פתוחים ללא תשלום. כביכול פסיקה חד משמעית די הצורך בכדי להפסיק את גזל החופים במדינת ישראל, אך כאמור לא כך פני הדברים.
באפריל לפני שנה נקבעה נקודת ציון משמעותית במאבק לשמירת חופי הכינרת כאשר חוק איגוד ערים כינרת של חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת אופיר פינס אושר על ידי הכנסת. אך בציון שנה לאישור החוק אין הרבה סיבות לחגוג, חופים רבים עדין גובים תשלום מהאזרחים כאשר העיקרון של טובת הציבור לא מונח כנר לרגליהם. במקביל התבשרנו רק לפני פחות משבוע שדווקא האיגוד החליט להעניק היתר בנייה למעגן סירות במקום חוף רחצה לרווחת הציבור.
פנחס גרין,מנהל מינהלת הכינרת, מסר בתגובה כי "במתכונת בה הופעלו החופים הציבוריים על ידי הרשויות המקומיות בשנים האחרונות, נגבו תשלומים רק עבור חניית רכב בחניון החוף. הולכי רגל היו זכאים להיכנס לחוף ללא תשלום".
ההיית או חלמתי חלום?
האופטימיים שבנינו יעדיפו ודאי להביט על החצי המלא של הכינרת. חוף שחף, חוף שלדג ואזור שפך הכינרת נפתחו בפני התושבים לאחר פעילות ציבורית רחבה של החברה להגנת הטבע ועמותת "אדם טבע ודין".
ובכל זאת, הנועזים מאיתנו שיעזו לצאת לליל מחנאות באזור הכינרת יגלו לרוב כי גורמים פרטיים ובחלקם עברייניים נוהגים לסלק במשך הלילה מבקרים מהמקום בדרכים אגרסיביות ואגרסיביות יותר.
בימים אלו של מיתון מתעקשים גורמים ציבוריים ופרטים לחמוד את האוצר הלאומי הזה לשם עשיית ההון, בינתיים נראה שהמחוקק בוחר להעלים עין מהתופעה ולנו הציבור כל שנותר זה להיזכר בשירה של רחל ולשאול "הוי כינרת שלי, ההיית, או חלמתי חלום?
נא להמתין לטעינת התגובות
