דוח ארגון זכויות אדם: ישראל השתמשה בזרחן
דוח ארגון זכויות אדם מסיר ספק: ישראל השתמשה בפצצות זרחן נגד אזרחים ב"עופרת יצוקה". גם דוח על פשעי החמאס יפורסם בקרוב
תושב תל אל-הווא, פטהי סאבא, הסתגר בדירתו יחד עם ילדיו, וספר יחד איתם: פגז אחד נופל כל דקה. שלוש שעות אחר כך נשמע פיצוץ גדול שלווה בריח חריף של שום. סאבא רץ החוצה וראה נתזים של עשן לבן הנוחתים על הכביש מהשמים ומבעירים את כל מה שבא איתם במגע.
הוא רץ פנימה, התקשר לסהר האדום, והקשיב באימה לאנשי היחידה המסבירים לו כי צה"ל לא מאפשר שליחת כוחות חילוץ למקום. הוא רץ החוצה שוב כשהתחילו הצעקות.
לא רחוק מהבניין עלתה מכונית באש אחרי שנפגעה מסילון העשן הדליק. מתוכה יצא גבר בשם מוחמד אל-שריף, שהתגלגל על הארץ אבל לא הצליח לכבות את האש. סאבא ניסה לעזור לו, וראה כי עין אחת שרופה לגמרי וכל גופו חרוך.
יחד הם הסתתרו בסמטה במשך כשעה בזמן שהפגזים ממשיכים ליפול, עד שהחלה הפוגה קצרה וסאבא, יחד עם אחרים, פינה את הפצוע קשה לבית החולים שיפא. כשסאבא חזר משם, הוא מיהר אל המכונית שמתוכה התגלגל
השכנים סיפרו כי שאר יושבי המכונית נשרפו, חלקם עד העצם. כל שנותר מאחור הוא קרעי בגדיהם החרוכים של ארבעת מיושבי המכונית: מנהל הבנק בן ה-55 עודאי אל-האדאד, אשתו בת ה-44 איהסאן, בנם האטים בן ה-24 ובתם עלעא, בת ה-14. האטים היה סטודנט לראיית חשבון. עלעא הייתה תלמידת תיכון. ארבעת בני המשפחה נשרפו למוות בניסיון למלט עצמם מאימת העכביש הלבן. לשווא.
התיאור הנורא שלעיל, שהוא פרי הצלבה של כמה עדים שנכחו באירוע ולקחו בו חלק, נכלל בדוח ראשון מסוגו ועמוס פרטים שפרסם אתמול ארגון זכויות האדם Rights Watch Human (להלן HRW).
מחברי הדוח - איש הפנטגון לשעבר מארק גרלסקו וחוקרי הארגון פרד אברהמס וביל וואן אסבלד - בילו כמה שבועות בישראל ועוד כשבועיים בעזה. הם הסתננו לעזה שלושה ימים אחרי הפסקת האש דרך רפיח.
גרלסקו, בשיחה מניו יורק, מספר כי "היה בהלם מכמות המנהרות שהמשיכו לפעול ממעבר רפיח, אף שהיו כביכול הסיבה לכל המלחמה הזו". הדוח של HRW, שהעבודה עליו נמשכה כמה חודשים, הוא הראשון מבין רבים שמטרתו "לעשות דה-לגיטימציה לפגיעה באוכלוסייה אזרחית, בשני הצדדים".
פרד אברהמס, יהודי ניו יורקי שעבד כמה שנים בקוסובו, אומר כי הזדעזע כאשר שמע, יותר מפעם אחת, ישראלים שמעניקים "קארט-בלאנש" בכל הקשור לפגיעות באזרחים פלסטינים. הוא הזדעזע שוב כאשר שמע פלסטינים "מכשירים מוסרית" ירי קסאמים לעבר בתי ספר.
לדבריו, "הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתחיל להזכיר לי את קוסובו מבחינת הלגיטימיות של פגיעה באזרחים. בעיקר בכל פעם שאני שומע את אחד הצדדים אומר 'זה מגיע להם', גם כשמדובר בפגיעה בילדים".
הדוח הבא של שלישיית האמריקנים מ-HRW - ולו כדי להוכיח כי לא מדובר בארגון בעל סדר יום אנטי-ישראלי - יעסוק בפגיעה מכוונת באוכלוסייה אזרחית מצד חמאס. אם זה מעודד מישהו, הוא מוזמן להתעודד.
מבין שלישיית מחברי הדוח, מארק גרלסקו הוא בעל הביוגרפיה המסקרנת ביותר, אפילו מפתיעה. את מלחמת עיראק השנייה בילה גרלסקו בין מסדרונות הפנטגון כמומחה לפגיעות מדויקות, מונחות לייזר ואחרות.
הוא פרש מעבודתו כאנליסט בפנטגון בעקבות - כך לדבריו - "כל הדיבורים על הצורך להילחם בעיראק, כשלי היה ברור שהמטרה האמיתית היא אפגניסטן". הוא החל את עבודתו ב-HRW ב-2003, בעקבות חיפוש אחר משרה בעלת נופך צבאי-פרשני באזור ניו יורק.
מאז, שהה גרלסקו בלבנון ובעזה כמה פעמים, כמו גם בגאורגיה ובעיראק. הוא הגיע לישראל שוב בראשית ינואר. "הייתי האנליסט הכי ליברלי בפנטגון", הוא מתבדח, "ועכשיו אני האנליסט הכי ימני ב-Human Rights Watch".
בין השאר, היה גרלסקו אחד המומחים הבלתי תלויים הראשונים שחקר את הפצצת ביתו של ד"ר עיזאדין אבולעיש. "ראיתי", משחזר גרלסקו, וקולו נרעד קצת, "את המוח של אחת הבנות שלו מרוח על התקרה".
כזכור, פגז הטנק הצה"לי הרג שלוש מבנותיו של פעיל השלום הפלסטיני. צה"ל הכחיש ולבסוף, בלחץ התקשורת, הודה בטעות. בכל הקשור לפצצות זרחן, אומר גרלסקו כי "מהרגע הראשון שעמדתי בצד הישראלי והבטתי על השמים שמעל עזה - היה לי ברור שצה"ל משתמש בנשק הזה בצורה שיטתית". גרלסקו נדהם מכך שהעובדה הזו, בתוך ישראל, נחשבת לשנויה במחלוקת.
הוא מספר כי הצבא האמריקאי השתמש בפצצות דומות, שכולן תוצרת ארצות הברית, במתקפה האמריקאית על פלוג'ה שבעיראק. מדובר בפצצות 155 מ"מ, שיוצרו בשלהי שנות השמונים בלואיזיאנה שבארה"ב.
עם פיצוצן באוויר שולחות פצצות הזרחן 116 "זרועות" של עשן דליק ברדיוס של 125 מטר. המגע עם החמצן גורם לעשן להידלק ולבעור בטמפרטורה של 816 מעלות צלזיוס. כאשר החומר הדליק פוגע בעור אנושי הוא שורף את העור וממשיך לבעור, עד העצם.
כדי לטפל בכווייה שכזו - אם לצטט מדוח של מגן דוד אדום שנכלל בדוח שלHRW - "יש להרטיב במים את מקום הפגיעה בכמויות גדולות, לבצע הפשטה מלאה של הנפגע, לדאוג להרטבה רצופה של אמצעי החבישה למניעת בעירה מחודשת, לבצע הערכת כאב אצל הנפגעים ולטפל במורפין".
ברוב המקרים, בגלל שמדובר בנשק לא מדויק ואכזרי במיוחד כאשר הוא פוגע באזרחים, נוהגים צבאות להשתמש בפצצות הללו בשטחים פתוחים.
השימוש בפצצות כאלה באזורים מאוכלסים בצפיפות, כאשר הצד התוקף יודע בוודאות כי אוכלוסייה אזרחית תיפגע, מוגדר כפשע מלחמה. לדברי גרלסקו, אברהמס וואן אסבלד - זה בדיוק מה שקרה בעזה.
"הדוח מוצא", כותבים השלושה, "כי השימוש שעשה צה"ל בפצצות זרחן ליווה את כל 22 ימי הלחימה. הבחירה בנשק לא הייתה מקרית, לא הייתה ספוראדית, ונמשכה עד ימי הלחימה האחרונים".
החוקרים מצאו 24 תרמילים של פגזי זרחן לבן, וצילומיהם נכללים בדוח. לדבריהם, אזרחים פלסטינים הציגו להם אוסף של "48 תרמילים נוספים". אנשי HRW, במסקנותיהם, קוראים לארה"ב לחדול ממכירת פגזי זרחן לבן לישראל, "עד סיום החקירה בעניין".
הדוח, בן 71 העמודים, איננו מסתפק בהצהרות: הוא כולל תצלומים של פצצות זרחן לבן הנופלות על שכונות מיושבות בעזה, בזמן שתושבי האזור מתרוצצים לכאן ולשם בראשים מורכנים. מסביב, אספלט הכביש נראה כאילו הוא עולה באש.
הדוח כולל גם תצלומי אוויר ועדויות מזעזעות המתייחסות לארבעה מוקדים עיקריים: הראשון, מתקפת ה-15 בינואר על שכונת תל אל-הווא, שגרמה בין השאר לשריפת בית החולים אל-קודס ששימש כאחד מבסיסי הסהר האדום.
יומיים לאחר מכן, לפי הדוח, נורו שלוש פצצות זרחן לכיוון בית ספר בהנהלת האו"ם בבית להייא. בית הספר היה ריק ברובו, אך באחד החדרים הסתתרה משפחת אשקאר. שני אחים, בילאל אל-אשקאר בן החמש, ומוחמד אל-אשקאר בן הארבע, נפגעו בהפצצה ונשרפו למוות. אמם של האחים, נוג'וד בת ה-28, נפצעה וידה נכרתה. גם האחיינית מונה, בת ה-18, נפצעה והובהלה לבית החולים. שם נכרתה רגלה.
המוקד הרביעי שבו מתרכז הדוח הוא מתקפת צה"ל על הכפר סיאפא שבצפון עזה, ב-4 בינואר, בשעות אחר הצהריים. אחד הפגזים, שזוהו על ידי HRW כמכילים פצצת זרחן, נפל על בית משפחת אבו-האלימה. בין ההרוגים: ילדה בת 11, ילד בן עשר, ילד בן חמש, ילדה בת שנתיים, ותינוקת בת 15 חודשים.
לדברי פרד אברהמס, בעבר נהנו אנשי הארגון מיחסים תקינים עם דובר צה"ל ועם המחלקה המשפטית. הוא עצמו שוחח כמה פעמים עם ראש היחידה לדין בינלאומי לשעבר, דניאל רייזנר. "אבל הפעם", אומר אברהמס, "משהו השתנה. הדלת נסגרה".
ב-1 בפברואר שלחו אנשי הארגון רשימה ממוקדת של שאלות לדובר צה"ל. החוקרים, ובראשם המומחה הצבאי מארק גרלסקו, ביקשו להבין מדוע ראו מפקדי צה"ל צורך מבצעי בשימוש בפצצות זרחן, כאשר ברשות הצבא נשקים אחרים, מדויקים יותר מצד אחד לפגיעה במטרות חמושות, וטובים יותר מצד שני בייצור מסכי עשן, להסוואת תנועות כוחות צה"ליים.
תשובת צה"ל הגיעה שבועיים אחר כך: "צה"ל מינה ועדת חקירה בתוך פיקוד דרום לחקר הנושאים שהעליתם בדוח, ואנחנו נודיע לכם כאשר יתקבלו מסקנות". המסקנות הללו לא פורסמו עד היום, חודש וחצי אחרי, למרות ההד הבינלאומי הרב שעורר השימוש בפצצות זרחן צה"ליות.
לפני כמה שבועות פורסם כי צה"ל מינה את מפקד התותחנים בפיקוד דרום, אלוף משנה שי אלקלעי, כדי לבחון תקרית במהלכה ירתה יחידת מילואים "כעשרים פגזי זרחן לעבר אוכלוסייה אזרחית".
ההמלצות, מאז, לא פורסמו. בנוגע לדוח, דובר צה"ל מכחיש את הטענה שהשימוש בפגזי עשן נעשה באופן בלתי מבחין. התגובה המלאה מופיעה בסוף הכתבה.
השתיקה הצה"לית מתמיהה את גרלסקו, כמו גם עצם השימוש בפצצות זרחן על ידי צה"ל. מבחינה צבאית, הוא אומר, מדובר בנשק פשוט לא טוב.
"אפשרות נוספת היא שצה"ל רצה לייצר מסכי עשן כדי להסוות את תנועת הטנקים והכוחות, אבל גם כאן אני מתקשה להבין את השימוש בנשק הזה, כי לצה"ל יש פצצות עשן טובות הרבה יותר".
"כמו כן, לא מדובר באיזה נשק מהפכני ולא ידוע: צבא ארה"ב השתמש בזה בעיראק ב-2004, וצה"ל בלבנון ב-2006, אבל בשני המקרים הללו הפצצות כוונו לשטחים פתוחים כדי להשיג מטרות צבאיות לגיטימיות, למשל במקרים ששטחי הלחימה היו מכוסים בצמחייה והיה צריך לנקות אותם, על מנת להבריח מהמקום לוחמים חמושים".
"הפעם, להבדיל, הטילים התפוצצו מעל ובתוך אוכלוסיות אזרחיות, במקומות שונים ובזמנים שונים, באופן שלא נראה שרירותי או מקרי, אלא מכוון".
גרלסקו מוצא רק שתי סיבות אפשרויות לשימוש סדרתי ולא חוקי שכזה: האחת, שבין מטרות המבצע הייתה השאיפה לעורר פחד ואימה בקרב לוחמי החמאס כמו גם בקרב האוכלוסייה האזרחית, כדי לגרום לה להתפנות מהערים.
"הצרה עם האפשרות הזו", הוא אומר, "היא שפלסטינים רבים נשארו בבתים מרוב פחד, ולשאר לא היה לאן להתפנות".
האפשרות השנייה, שמקבלת משנה תוקף בעקבות שיחות של הח"מ עם חיילי מילואים שלקחו חלק בלחימה, היא שהתחזית שאליה נערך צה"ל לפני הלחימה הייתה בלתי ריאלית בעליל. לאמור: היא העמידה את החמאס, מבחינת הנשקים והיכולות, בשורה אחת עם ארגון לחימה בסדר גודל של החיזבאללה.
צה"ל, במילים פשוטות, תקף את עזה כאילו מנגד עומד יריב שווה ערך - ולא כמה מיליוני אזרחים נטולי הגנה, וביניהם כמה מאות לוחמים חמושים בנק"ל ובמטעני חבלה.
"בעבודתי", אומר גרלסקו, "אני מנסה לבחון את תמונת הלחימה מנקודת המבט של המפקדים. לעמדה הזו יש מקום בדיון הזה, וצריך לזכור שבסופו של דבר הם שנלחמים, הם נמצאים בשטח בזמן אמת, הם נמצאים במצב מלחיץ של חיים ומוות".
"מצד שני, צריך להיות סטנדרט בינלאומי שמבדיל בין אזרחים לבין לוחמים. צריך להיות היגיון צבאי לשימוש בנשק כה שרירותי בקנה מידה כזה בקרב אוכלוסיות אזרחיות, והפעם אני פשוט לא מוצא אותו".
במסקנותיהם, דורשים אנשי HRW מישראל לפרסם את ממצאי ועדת החקירה בראשות אלוף משנה אלקלעי. יש להם דרישה נוספת, הפעם מהאו"ם: להקים ועדת חקירה לבדיקת פשעי מלחמה שבוצעו במהלך הלוחמה בעזה, הן מצד ישראל והן מצד החמאס. לשתיקה החשודה של צה"ל יש חלק נכבד בקריאת HRW להקמת ועדה שכזו.
חצי שעה אחרי תשע בערב, ב-10 בינואר, נפלו כמה פגזי זרחן לבן בקרבת הכפר חוזא שממזרח לחאן יונס. אחד הפגזים נפל על ביתה של הנאן אלרנאג'אר בת ה-47. היא נהרגה מיד וארבעת ילדיה נפצעו.
שאר אנשי הכפר נמלטו מהבתים, פצועים ומשתעלים, ופינו את הפצועים לבית החולים דרך ענני העשן הלבן שסירב להתפזר וסירב לכבות. באותו היום, אל בית החולים הקרוב ביותר על שם נאצר הובאו 12 גופות. חלקן היו מכוסות בפגיעות של זרחן לבן.
שבועיים אחרי כן דשדשו חוקרי HRW, גרלסקו, אברהמס וואן אסבלד, בין הריסות הכפר. חלק מהבתים היו שרופים לחלוטין. קירות הבית היו חרוכים מבחוץ ומבפנים, ועל הגג נותר תקוע שבר תרמיל של זרחן לבן. פה ושם התגלגלו רסיסי פגזים שנחו בתוך החול במשך שבועיים. חוקרי ה-HRW בעטו ברסיסים שבצבצו מהאדמה והם החלו, לדבריהם, לבעור מחדש.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צוות בראשות אלוף משנה מונה לחקור את הנושא. תחקיר זה עוסק בשימוש בתחמושת המכילה רכיבים של זרחן, ומתייחס, בין היתר, לפגזי עשן 155 מ"מ, אליהם מתייחס דוח HRW. מדובר בחימוש אשר מתפזר באוויר ויוצר מסך עשן אפקטיבי. חימוש זה נמצא בשימוש צבאות מערביים שונים.
"התחקיר האמור נמצא לקראת סיכום סופי, אולם כבר בשלב זה ניתן לומר כי על פי הממצאים, השימוש שערך צה"ל במהלך המבצע בפגזי העשן האמורים עמד בכללי המשפט הבינלאומי. השימוש בפגזים נעשה לצרכים מבצעיים מוגדרים בלבד ובהתאם לדיני המלחמה. אין ממש בטענה שהשימוש בפגזי עשן נעשה באופן בלתי מבחין או על מנת להטיל אימה על האוכלוסייה.
"יצוין כי בניגוד לאמור בדוח, פגזי העשן אינם מהווים תחמושת מבעירה. הפרוטוקול השלישי לאמנת כלי הנשק הקונבנציונליים (CCW) - אשר קובע מגבלות פרטניות על השימוש בכלי נשק מבעירים - קובע מפורשות כי אמצעים למיסוך אינם נחשבים כ"נשק מבעיר". מדינת ישראל איננה צד לפרוטוקול האמור, אך בכל מקרה, כאמור, גם הוא איננו אוסר על שימוש בפגזי עשן לצורך מיסוך. עם סיכומו של התחקיר על ידי הרמטכ"ל יפורסמו עיקרי ממצאיו".
נא להמתין לטעינת התגובות
