ממשלת נתניהו: לצחוק או לבכות?
ממשלת ה-1 באפריל: עם קו ימני מדיני-כלכלי, עם ברק שהוביל את "עופרת יצוקה" ועם ליברמן שרוצה למחוק את הערבים – מדובר בבדיחה עצובה
יש לדרוש כי הצגת הממשלה החדשה תהא ביומו הראשון של חודש אפריל, כי כאשר ביבי ידבר על כוונותיו לקדם צדק חברתי-כלכלי, לפחות חלקנו יחשבו כי המדובר בבדיחה, כראוי לאחד באפריל. כך גם נוכל להאמין כי בעת שביבי ילהג בנאומו הראשון כראש ממשלה על כוונותיו לקדם את השלום באזור, שזוהי רק מהתלה. נראה אותו מסיים את הכיבוש בשטחים ולא גורר אותנו לעוד מלחמה.
ממשלה חדשה עומדת לפתחנו, ולא ברור אם לכאוב, לכעוס או לצחוק. יש כאלו שיאמרו כי אולי עדיף שפשיזם של שלטון יהא כך חשוף, ולא מוסתר על ידי בכירים שמדברים לכאורה שוויון ושלום, נחשבים כאילו שמאלנים, בה בעת שנוהגים כמו ראשון הימנים. כעת עולה וקמה ממשלה חדשה, בדיוק על פי קווי המתאר שהציבור בחר, עם ראש ממשלה ימני מדיני-כלכלי, עם שר ביטחון שלא מזמן הוביל אל עזה מתקפה רצחנית, עם שר חוץ שמודה בגלוי כי הוא בעד מחיקה קולקטיבית של ערבים. הבה נראה מי יהא שר לביטחון הפנים - אולי יהא זה מישהו מישראל ביתנו שיוכל כך, מטעם תפקידו, לארגן טרנספר גלוי, מאורגן לערבים. יש לתהות מי תהא עלה התאנה הנשי בממשלת ימין-שוביניסטית-לאומנית, ממשלה שכבר עתה ידוע שתפגע בעיקר בציבור הנשים.
מדובר בממשלה מכעיסה, שלטון שיכאיב לחיינו ברמה הקיומית-כלכלית-חברתית. לפחות יש לקוות כי הפשיזם יהא עתה גלוי לעין כל, ולא יתהדר תחת נוצות של כביכול דמוקרטיה ושוויון זכויות. אין כאן על מה לצחוק כלל ועיקר, למעט העובדה שאולי נוכח לחסוך לעצמנו מעתה כל ציפייה לממשלה שאולי תיטיב עם העם.
לפחות לא ניאלץ לשמוע את חיים רמון מדבר על קידום השלום ובה בעת ממשיך לשאת בתפקידו, לאחר שהורשע במעשה מגונה כלפי אישה, רגע לפני שהצביע בעד פלישה ללבנון. לפחות לא נצטרך להאזין לאולמרט מדבר על תמיכתו בפתרון של שתי מדינות, בעודו מארגן פלישה לעזה וללבנון. יש יתרון בכך שנוכל לחסוך מעצמנו כל ציפיות להטבה במצבן של ציבור הנשים באזור ובמדינה, ממילא כל עוד יש ממשלה ימנית באופן מוצהר, ברור ובהיר הוא כי מי שייפגע במידה הגבוהה ביותר הוא הרוב המספרי במדינה.
מדוע זה כך, ההסבר הוא פשוט ואכזר. כל עוד יש שלטון שכובש מדינית-כלכלית, התחתית הקיומית-כלכלית העבה מתרחבת בעיקר על ידי נשים במדינה. אלימות מינית נגד נשים תגדל, כי ממילא עתה קשר השתיקה יגבר. תראו לי כמה עובדים ועובדות יעזו עתה לספר על אלימות מינית שמתרחשת בסביבת עבודתם, כאשר האיום שעומד אל פתח משרתם הוא פיטורין אם יפרו את אותה הסתרה.
אלימות כלכלית כלפי נשים, שהחלה זה מכבר, תתעבה עד אימה, כי מי שזוכר את תפיסותיו הכלכליות של ביבי יכול כבר להבין מי ירוויחו ממנה ומי יהיו מפסידותיו של ראש הממשלה החדש. יש להניח כי עוד נתח מתקציב המדינה יושקע בסלילת כבישים עוקפים ורחבים בשטחים, כך שיהא יותר נוח למתנחלים ישנים וחדשים לנוע, כך תגדל החומה ותתעבה עד זרא בין התושבים היהודים לבין הפלסטינים בשטחים ובמדינה.
יש לצפות, בכאב ובלי צחוק, כי זו תהא כנסת בה מספר הנשים הוא הגדול ביותר בה בעת שהמדיניות כלפי ציבור הנשים באזור
כך אמרה עלינו פעם שולמית אלוני, שלפמיניסטיות אין הומור. זה הזמן להחזיר לה ולומר: עם ליברמן כשר חוץ וביבי בראשות שלטון, אולי נוכל בין מאבק למאבק, בין התנגדות אחת לאחרת, בין מאמצים בלתי נדלים לחקיקה צודקת-פמיניסטית, תוך כדי שילוב ידיים אינסופי בין מאות אלפי נשים נפגעות אלימות מינית-כלכלית-חברתית-גזענית-מגדרית-קיומית, לצחוק מדי פעם מול השלטון שעתה לאומניותו היא גלויה ומתנוססת, ולא נחבאת יותר בחדרי חדרים ובסוד.
באחד באפריל יתקיים אירוע שעניינו פמיניזם והומור, יש להציע כי באותה עת תוכרז ממשלה חדשה. אולי עדיף כי ליברמן ולא ביבי הוא זה שיגיד אז בשם השלטון החדש עד כמה הוא בעד שלום ונגד מלחמות, כי אז, ליום אחד, באמת נצחק.
נא להמתין לטעינת התגובות
