סאטירה באיגוף ימני
אתר האינטרנט "לאטמה" הוא התשובה הימנית למה שיוצריו רואים כעריצות הצחוק של השמאל. על המוקד: יצחק רבין, גלעד שליט, משה דיין ועוד. אז מה מצחיק את הרוב הימני בארץ?
בכלל, אין חבר'ה במודיעין. החבר'ה שלך זה המשפחה שלך. לא שזה רע, אבל לך תדבר עם הבת שלך על כדורגל. גם אם היא יכולה להחזיק שיחה סבבה בת חצי שעה, איפה תשבו בדיוק? בפאב בישפרו סנטר עם מבצעי החג של הסופר כמוזיקת רקע?
משהו במודיעין לא מתעכל לי טוב, ואחרי מוצאי השבת האחרון החלטתי שאני שונא את העיר. מה זה שונא, מתעב. הכול בגלל אתר בשם "לאטמה" ומהדורת החדשות שלו, שצולמה במודיעין. היינו רעבים אז הזמנו בגט. רציתי מרגז, וכששאלתי מאיזה יום הן, ענו לי "חמישי". טעות אחת עשיתי, לא שאלתי חמישי של איזו שנה, ועכשיו אני כותב כשכל גופי צמרמורת, והקיא מנסה לעשות ויברח דרך הנחיריים. אכן דרעק מודיעין.
מצחיק שדווקא בכרך הבנלי מצולמת מהדורת חדשות ימנית, סאטירית, שדופקת נגיסות בריאות בפרות קדושות גלאט וממומנת על ידי יהודים טובים מהפזורה האמריקנית. במהדורת החדשות של "לאטמה", ארבעת היוצרים שעוד ארחיב עליהם, מקדישים פינה מכובדת למורשתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. במהדורה הראשונה הקריין מודיע על הפינה, ולעיניי המתבונן נגלה דיוקנו של יצחק רבין על רקע דגל ישראל מתנפנף, צלילי השיר "הרעות" ומעליו הכותרת "פינת מורשת רבין".
מבטו חמור הסבר אך מלא התקווה של רבין מתחלף לסצנה שרואים בה מאפרה משומשת ולידה סיגריות קנט שהיו מזוהות עם האיש. הצופה חוזה בעננת עשן שנפלטת למרכז המסך ולאחריה שיעול כבד וידו של המעשן מתקתקת אפר למאפרה. בפינה השנייה עומד בקבוק ויסקי, עוד סימן היכר של ראש הממשלה המנוח, וכוס מלאה בנוזל הזהוב עם קוביות קרח לרוב. יד מושטת לוקחת את כוס הוויסקי, האיש הנסתר מרוקן אותה באחת, ומשחרר "אחח" מלא בריאות.
במהדורה מסוף פברואר קריין החדשות מציג בפני הצופה חידה ברוח ימי "האח הגדול" הגרסה העממית. "אם פרס הוא פרידמן, מה זה רבין?" תוהה הקריין, "פרידמן מת". צחוק מתגלגל ותמונה של שפרה ברקע, המהדורה נחתמה.
"בדרך כלל מכאיבים לנו, למחנה שלנו, אז אנחנו מכאיבים למחנה שלהם", מסביר העיתונאי, איש "לאטמה" וידידי משכבר הימים, אראל סג"ל, מדוע הם נטפלים לרבין ז"ל. "אני לא חושב שלרבין אין מורשת, יש לו מורשת. בעיקרון, זה לגעת בנושאים שבסאטירה ישראלית לא מדברים עליהם. הצביעות, ההתחסדות והצדקנות בנושאים מסוימים כמו בנושא גלעד שליט. זה ברור שאני בעד שישחררו אותו, אבל יש מחיר לשחרור שלו. אי-אפשר להראות רק כמה רעים האנשים שמתנגדים לשחרור שלו.
"סאטירה לא אמורה רק להצחיק, היא אמורה גם להכאיב. תשמע, יש לי שאלות אם לרדת גם על הימין. בינתיים אנחנו פחות עושים את זה כי זה האופי של האתר, וגם יש מספיק מי שירד על הימין מהצדדים האחרים".
בינתיים בסלון משפחת סג"ל במודיעין תובב"א, ההכנות להקלטת המהדורה בעיצומן. אושי דרמן, תסריטאי בוגר סם שפיגל שכתב בעבר ל"ארץ נהדרת", לעינב גלילי ולעוד כמה תכניות מוכרות, וי"א קרסוצקי, מאייר, במאי ומיוצרי "הפיצוחיה", פורקים ציוד כבד ליד שולחן האוכל. הגרופיז, יוחאי, הבכור לבית סג"ל, ואחותו אביה מתמקמים באמצע המדרגות. אנחנו עדיין מחכים למוריס עמנואל קנדיוטי, במאי ערוץ הטלוויזיה של "לאטמה", מיוצרי "הפיצוחיה", שמצלם בימים אלה סרט על נפילתה של מפלגת עלה ירוק.
בלוח השידורים של האתר יש שלוש תכניות מקור, יותר ממספר תכניות המקור שכל הערוצים המסחריים גם יחד מפיקים בעונת שידורים. הראשונה היא כאמור מהדורת החדשות שמועברת על ידי סנטרו של קרסוצקי כשסנטרו של סג"ל משמש פרשן לענייני דיומא. השנייה היא פרודיה על "בטיפול" של אסי דיין. ב"בטיפול" של הימין הפסיכולוג הוא דיין אחר, משה, על רטייתו, אבל בלי העתיקות.
תכנית שלישית היא "מצלצלים", שמלבד המנחה הכוסית, שמגולמת על ידי קרסוצקי, מופיעים בה כמה קרקטרים משעשעים כמו גור נישט, הדוקטורנט לסוציולוגיה שסובל מתסמונת טורט. קנדיוטי והמצלמה הגיעו, ואחריהם השליח עם פגרי המרגז בבגט.
"מי שמממן סאטירה זה טלוויזיה מסחרית או ערוץ 1", ממשיך סג"ל מהנקודה שהפסקנו בה. "'ארץ נהדרת' היא הסאטירה היחידה שיש, והיא פחות סאטירה ויותר בידור למרות שבעונה האחרונה ראו את העמדה שלהם עם פרס גלובוס
ואתה שמרן ימני?
"אני לא רואה בעצמי ימני שמרן. בקיצור, אנחנו שוחטים פרות קדושות שעוד לא נשחטו. ערבים למשל והומואים. בוא נגיד את זה, גם עליהם מותר לצחוק".
למה סאטירה ימנית?
"למה כלב מלקק את הביצים שלו?"
כי הוא יכול.
"למה אנחנו עושים סאטירה ימנית?"
כי מישהו נתן לכם כסף.
"לא, כי אין כמעט סאטירה ימנית בעולם, ובישראל אין בכלל. אנחנו פורצי דרך, אנחנו חלוצים, אנחנו דגניה של הסאטירה הימנית. אנחנו המייפלאוור של הסאטירה הימנית, רק לא מאותה איכות".
אנשי ימין נתפסים בדרך כלל כחסרי חוש הומור. בני בגין וברוך מרזל למשל.
"גם שמאלנים יכולים לראות אותנו ולצחוק. אני חושב שיש לנו בפוטנציאל קהל גדול. רוב העם הזה קרוב יותר בדעות שלו אלינו. כמו כשאנחנו צוחקים על הבדואים, על מה שקורה בנגב, והיום אנחנו שומעים על בחורה בת 16 שניסתה לעשות פיגוע, ובבאר שבע ביום האדמה הניפו דגלים של חמאס וחזבאללה, כן? אז אנחנו מדברים, אבל לא בדרך הרגילה כמו הקוצי מוצי של 'ארץ נהדרת', עם הביקורת שיש לנו על ערביי ישראל. ישנו הסיפור עם חמודי את חמודי, וזה הכי סבבה כי אתה בא עם הרבה אמפטיה. אתה צוחק עליהם, עם הרבה אהבה, אבל כשאתה בא למתנחלים ואומר שהם יורים בחיילים זה בסדר. וברור לך שלא היו משדרים את המערכון הזה ב'ארץ נהדרת' בזמן המלחמה כשרוב ההרוגים היו מתנחלים. אז אנחנו מהצד השני".
אחרי הגעתו של קנדיוטי החבר'ה מתחילים בהכנות. קרסוצקי הולך להתאפר ולהדביק עיניים על הסנטר, דרמן וקנדיוטי מעמידים תאורה, מכוונים מצלמה וסג"ל מוריד את הכריות של הספה לרצפה, עליהן ישכב קרסוצקי שעה שהוא מעביר את החדשות. קרסוצקי חוזר, חובש כובע גרב עם פפיון, שם על הצוואר חתיכת בריסטול ירוקה ואקשן. שקט, מצלמים.
זה לא הוליווד, גם לא בוליווד, ואפילו לא אולפני מימד, אבל מה אתם מצפים מצוות שלשחקן הראשי שלו קוראים י"א קרסוצקי, לבמאי מוריס עמנואל קנדיוטי והשחקן הראשי השני הוא דוס עם רווח גדול בין השיניים שגר במודיעין. בינינו, לא הרבה. אז איך בכל זאת נולדה הסאטירה המשובחת? בזכות קשרי משפחה. יצא שאיזה קרובה של דרמן וסג"ל התחתנה טוב עם אחד נפתלי בנט שמו, זה שניהל את לשכתו של ראש הממשלה הנוכחי, והוא הפנה את מקימת האתר קרולין גליק לסג"ל.
"התחלתי לבנות את הצוות", משחזר סג"ל את תחילת הדרך. "דבר ראשון הבאתי את בן דוד שלי כי אני מאמין בנפוטיזם".
איזה קופון אתה גוזר עליו?
"הוא משלם לי אחוזים. התחלנו לגשש, זה לוקח זמן. אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. זה קשה, והתקציב שלנו מגוחך. אנחנו אפילו לא הבורקס של'ארץ נהדרת'".
בעוד הארבעה מצלמים את המהדורה, גליק נמצאת במסע הרצאות בארצות הברית שהיא עושה בו שנור יפה, אשר אמור לפרנס היטב את הצוות. "אין כסף", הם ממשיכים לחיות בהכחשה. "זה גם לא לטלוויזיה, זה לאינטרנט".
או-קי, זה הכול נפוטיזם. חבל שאני לא קרוב משפחה שלך, גם אני הייתי רואה משהו מהמיליונים שמתגלגלים פה.
דרמן: "אנחנו בהליך של אקזיט".
תבינו איך זה נראה מבחוץ: עיתונאית ימנית נוסעת לארצות הברית ומביאה כסף כדי שדוס ושלושה בטלנים יוכל להשמיע את ההגיגים שלהם באינטרנט. זה כלכלי יותר מלהקים חצר.
סג"ל: "כשזה התחיל בנינו על הרבה כסף, ואז היה המשבר, וכולם הפסידו את הכסף אצל מיידוף".
מי שהתחילה את כל הפיאסקו הזה, וכלל לא בטוח שהתכוונה למה שיצא, היא עיתונאית בשם קרולין גליק כאמור. גליק היא עיתונאית על אמת. רצינית, רצינית מאוד. בעמוד שמספר על הצוות נכתב כך: "קרולין גליק היא עורכת בכירה והפובליציסטית הבכירה של עיתון 'הג'רוזלם פוסט'. במקביל היא מכהנת כעמיתה בכירה למזרח התיכון במרכז למדיניות ביטחון בוושינגטון". ובכן, מה אנחנו למדים מכך? אנחנו למדים שגליק היא עיתונאית בכירה, פובליציסטית בכירה ועמיתה בכירה. היא בכירה, אין ספק בכך. שלוש פעמים בכירה, נמכר.
צחוק בצד, גליק היא בעלת ידע מרשים בכל הנוגע לפוליטיקה הפנימית בארצות הברית בכלל ובכל הנוגע לשפעתה על ישראל בפרט. הרביעייה שהוזכרה קודם לכן בוחרת לעקוץ עם חיוך מהול בקמצוץ כאב, ואילו גליק, בסיוע צמד תחקירנים, אחראית לפשפוש יום-יומי בכתבותיהם של עיתונאי ישראל בניסיון למצוא טעויות, וכאלה יש למכביר.
הרשימה בדף הבית של האתר עמוסה כל טוב: אלוף בן, מנחם בן, יאיר לפיד, עפר שלח, נחום ברנע, קרן נויבך, ואלה רק הבכירים. אלה חטפו על הראש מגברת גליק וצוות תחקירניה הפדנט.
"הרעיון נולד לפני שנה וחצי בערך", מתחילה גליק בשיחה מארצות הברית. "הרגשתי שהשיח הציבורי בישראל צר מאוד, משעמם ולא מועיל במיוחד. ניסיתי לחשוב מה אפשר לעשות. בארצות הברית הצליחו להרחיב את השיח הציבורי באמצעות מה שנקרא בלוגוספירות. הצורך היה בשיח אלטרנטיבי כדי שיהיה אפשר לפרוץ את הגבולות. הדרך הכי טובה מבחינתי הייתה להראות כמה הדיון הציבורי באספקטים שונים הוא צר, טיפשי ומצחיק מאוד בסופו של דבר. רציתי להראות בצורה הומוריסטית, צינית, את מגבלות השיח הציבורי בישראל כפי שזה בא לידי ביטוי בתקשורת".
מה הדפקט המובנה בשיח הציבורי?
"בסך הכול יש כמה אנשים שכולם מסכימים זה עם זה ומדברים בינם לבין עצמם. הקטע המעצבן בעיניי הוא שהם טועים במקרים רבים והם מוליכים אותנו שולל כבר דור. זה בא לידי ביטוי בכל מיני דברים. למשל בנושא הכביכול שלום. כל הפרדיגמה שלהם מבוססת על זה שישראל אשמה ושאם אנחנו ניתן שטחים, כאלה ואחרים, אז הכול יהיה בסדר. כל פעם מחדש אנחנו רואים שזה שקר ובלתי אפשרי ושכל פעם שאנחנו נותנים, יותר ישראלים נהרגים. אותם אנשים אומרים כל פעם מחדש בדיוק אותו דבר, ולכן אנחנו לא לומדים לקח ועושים דבר מסוכן עבורנו. אם זה לא היה כואב מבחינת אבדן בנפש, זה היה מצחיק מאוד.
"הבורות של כל מיני עיתונאים, אינטלקטואלים ומשוררים דורשת בעיניי לאטמה לפרצוף. הם מדברים על השטחים, ולא יודעים איפה שום דבר נמצא. זה מראה שהם לא מנסים להכיר את המטריה שהם עוסקים בה. תיכנס לאתר, יש לנו שני תחקירנים, ובכל יום אנחנו מוצאים טעויות. בשבוע שעבר הייתה כתבה שנאמר בה כי בת עין נמצאת בשומרון. זה דבילי. מי כתב את זה? מי העורך שעבר על הטקסט הזה? זה דבר מזעזע, ואנחנו נתקלים בו בכל יום. אלה טעויות קטנות, מה קורה כשמאשימים את החיילים בפשעי מלחמה שלא היו? זה מכשיר את הקרקע לרצח של עוד אנשים.
"בסופו של דבר אני מפרסמת את הטורים שלי ב'ג'רוזלם פוסט' בעיקר, ואני כותבת את הדברים ברצינות. יש לי הקוראים שלי, אבל אנשים שיש להם הרבה דברים שהם צריכים לעסוק בהם כל יום לא יכולים להעמיק בחומר, ובעיניי, בגלל זה, התקשורת מצליחה בכל פעם מחדש למכור לנו עוד לוקשים. אז אני אמרתי איך נגיע למצב שהציבור יבין שזה בסדר להטיל ספק בדיווחים שאנחנו מקבלים וברצינות של האנשים שמציגים את עצמם בפנינו כאילו הם אינטלקטואלים גדולים".
אבל הם מציעים פתרון, את לא.
"אני לא מאמינה בפתרונות. אני חושבת שכל הדבר הזה שצריך פתרון קסם לכל הבעיות בעולם הוא תפיסה משיחית. זאת תפיסה שאומרת שיש זבנג וגמרנו ואין זבנג וגמרנו. יש התקדמות. הגלגל מסתובב, ואנשים מתקדמים בדרכם. יש לנו מדינה בטוחה, מה שצריך הוא לחסל ככל שאפשר את היכולת של האויבים שלנו לתקוף אותנו. אני לא כל כך מבינה את התפיסה הזאת, היא מוליכה אותנו שולל. שואלים אותי 'מה הפתרון שלך קרולין?' הפתרון שלי הוא ניצחון. 'איך אפשר להגיע לניצחון?' דרך לחימה. 'מה זאת אומרת?' זאת אומרת שצריך להפסיק לאפשר לאויבים שלנו באשר הם להביס אותנו. זהו, זה לא רומנטי וכיף, אבל אני לא יודעת למה צריך כיף כשבסופו של דבר ילדים מתפוצצים ברחובות.
"אני לא רוצה טקסים ויופי והתלהבות אלא לדעת שהילדים שלנו יהיו בטוחים ויזכו לשרת בצבא ולשמור על הדורות הבאים. מה רע בזה? מה רע כל כך בזכות להגן על עצמנו? זה מעולה. שלום עושים עם חברים. עם אויבים עושים מלחמה, מכניעים אותם ואז גורמים לכך שיחיו אתנו בשלום. תראה, אנשים צריכים להבין שיש להם עסק עם אנשי מקצוע בינוניים ומטה שמקודמים במשך שנים בגלל השטחיות והבינוניות שלהם, בגלל השבטיות שלהם. אני רוצה שאנשים יבינו את זה כי אני חושבת שברגע שיבינו את זה תהיה תקשורת עצמאית וחופשית עם אנשים חושבים. אני חושבת שכל שוק חייב תנועה חופשית של מידע, ואם אין זרימה חופשית של מידע, השוק ייכשל. בינתיים השיח הציבורי בישראל לא רלוונטי. כבר כל כך הרבה שנים שלא היה דיון ענייני על משהו כי יש לנו כישלון בזרימה חופשית של מידע, וכל התכלית של'לאטמה' היא להצביע על הכישלון הזה".
את חשה תסכול שנשארת ב"ג'רוסלם פוסט" ולא פנו אלייך מערוצי תקשורת נפוצים יותר?
"אני כתבתי ב'מקור ראשון' במשך שנים, ונהניתי שם מאוד. כשהייתי בעיראק 'מעריב' וערוץ 2 פנו אליי, ושמחתי לסקר עבורם, אבל אני לא זקוקה לזה. ברוך השם יש לי ארבע משרות, ואני מרצה בכל העולם. אני לא צריכה את זה".
אבל את לא מגיעה לכמות האנשים שאת רוצה להגיע.
"לא נורא. אני מגיעה עכשיו דרך 'לאטמה'. אם הם רוצים לפנות אליי, הם יודעים איך ליצור אתי קשר".
איך הולך השנור באמריקה?
"הוא עוד לא התחיל, זה יתחיל בחול המועד. אני לא רואה את זה כשנור אני חושבת שהרבה אנשים שאכפת להם מאוד ממדינת ישראל מנסים להבין איך זה יכול להיות שאחרי שישראל עושה טעות היא חוזרת עליה. אכפת להם כי הם יהודים והם ציונים והם רוצים שהמדינה תהיה בת קיימה למשך מאות או אלפי שנים. התמיכה שלהם ב'לאטמה' היא מעשה ציוני. אני לא צריכה ללכת עם יד מושטת ולקבץ נדבות. אני מקדמת רעיון שאנשים מאמינים בו, ואנחנו אסירי תודה לאנשים שתומכים בנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
