גורם מדיני בכיר: נתניהו יכיר בעקרון שתי המדינות
ראש הממשלה אמנם הודיע אמש כי הוא מצפה שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינה יהודית, אך בביקורו בארה"ב יגיד נתניהו לאובמה: מקבל את עקרון שתי המדינות כבסיס למשא ומתן לשלום. "תהליך ההערכה מחדש של המגעים טרם הסתיים", אמרו בלשכת רה"מ
"אין ספק שזו תהיה התוצאה הסופית", אמר אתמול (ה') מקור מדיני בכיר בירושלים, "משחקים עכשיו על זמן, לא על מהות". צריך לזכור שהממשלה קיבלה את מפת הדרכים בצירוף 14 הסתייגויות, אחת מהן קשורה לזהות ישראל כמדינה יהודית, ובנימין נתניהו ואביגדור ליברמן ישבו בממשלה הזו.
כבר אתמול, כשדיבר עם ג'ורג' מיטשל על המחויבות למפת הדרכים, ניתן היה להבין שנתניהו יודע שאין מוצא ואין מנוס. הוא מנסה להתנות את הסיפור בהכרה פלסטינית בעיקרון המדינה היהודית, אבל גם זה לא לגמרי מהותי.
האמריקאים מקבלים את הדרישה הזו, ומיטשל אפילו השתמש במטבע הלשון המפורשת במסיבת העיתונאים שקיים עם אביגדור ליברמן. אנשיו של נתניהו מנסחים עכשיו כל מיני נוסחאות שיאפשרו ירידה מהירה ולא טראומתית מהעץ, משהו כמו "ברור שאחד הפתרונות לסכסוך הוא פתרון שבסיומו יוקמו שתי מדינות, אחת פלסטינית ואחת יהודית. המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, בלי יכולות צבאיות אך עם יכולות כלכליות".
דברים בנוסח הזה יגיד נתניהו בחדר הסגלגל, לצדו של אובמה, שיחייך כמו חתן ביום כלולותיו. נתניהו ישתדל בכל מאודו להכניס את העניין הכלכלי למשוואה, כדי להשאיר את חזון "השלום הכלכלי" שלו בחיים. כך או אחרת, דבר אחד ברור: שתי מדינות לשני עמים, כפי שנקבע במפת הדרכים, הוא עיקרון חי, קיים ויתקבל גם על ידי ממשלת נתניהו.
מיטשל קיבל אתמול את העיקרון שהסוכריה הזו תונח על שולחנו של הנשיא, בבוא העת. ישראל קיבלה אתמול בין ארבעה לשישה שבועות לבוא עם המדיניות החדשה שלה ועם הרעיונות הטריים. אל תעצרו את נשימתכם.
יכול להיות שהמשבר עם הממשל האמריקאי בדרך, והמסלול מורה על התנגשות, אבל בינתיים המצב בשליטה. הדיווחים מוגזמים ומוקדמים מעט. המברק בו צוטט ברק אובמה נשלח בכלל בתקופתה של ציפי לבני.
ג'ורג' מיטשל הסכים אתמול, בחפץ לב, לתת לממשלת נתניהו ארכה וזמן לגבש לעצמה מדיניות, שהרי ה"הערכה מחדש" בעיצומה. בסיומה יכריז נתניהו על פינוי מאחזים לא חוקיים (וישתדל למשוך את זה כמה שיותר זמן, בהסכם עם המתנחלים), ואולי גם על הקפאת הבנייה מחוץ לקווי המתאר של ההתנחלויות.
השאלה היא מה יקרה אחר כך. האם האמריקאים יקנו את זה או שילכו באמת על כל הקופה וידרשו משא ומתן מהיר מול העולם הערבי על בסיס היוזמה הערבית, במשוואה של "איראן תמורת שטחים". את זה נדע בעוד כמה חודשים.
הפגישה המעניינת ביותר אתמול הייתה בין אביגדור ליברמן, שר החוץ הטרי והמחוספס, למיטשל המנוסה. פגישה שהוגדרה כ"לא קלה" אבל "אמיתית וכנה". ליברמן כינה את עצמו בפגישה הזו "מתנחל", סיפר שגר בשטחים, אבל גם אמר שבשביל ביטחון ושלום ישראל מוכנה להקריב הרבה. ליברמן רוצה מאוד לחשוב מחוץ לקופסה ולבדוק איפה טעינו.
בקרוב יכנס את הנהלת משרד החוץ ליום שלם של סיעור מוחות, וינסה לגבש רעיונות חדשים. בסוף כל הדברים האלה יגיע לתוכנית המקורית שלו, המבוססת על שתי מדינות לשני עמים, על נסיגה מרוב השטחים, אבל גם על חילופי שטחים רוויי אוכלוסייה פלסטינית. תוכנית שעל פי ליברמן אין הגיונית ממנה, על פי שאר העולם היא גזענית.
מיטשל סיים אתמול בערב לילה של יום מפרך במיוחד. מה שהחל יום קודם אצל ברק, נמשך אצל הנשיא פרס, השר ליברמן, הרמטכ"ל אשכנזי וראש הממשלה נתניהו, כשכל אחד משמיע לו משהו אחר לגמרי, הפך בערב לתחושה רעה. הפגישה הנוספת עם ברק ארכה כמה דקות, מכיוון שמיטשל לא חש בטוב. אפשר להבין אותו.
בחזית המצרית העניינים מתוחים הרבה פחות מהנראה לעין. אמירתו של שר החוץ אבו אל-רייט כי ליברמן "לא ידרוך במצרים" היתה מתונה בהרבה מהפרסומים על אודותיה. השר המצרי דיבר על קהיר, לא על מצרים, והוסיף התניה "אם לא ישנה את מדיניותו".
ליברמן ישנה בקרוב את מדיניותו, וגם יגיע לשארם א-שייח. עוד קודם, יגיע עומר סולימאן לישראל ויכול להיות שיפגוש כאן את ליברמן. המצרים מאוד רוצים לחדש את המשא ומתן בעניינו של גלעד שליט כבר בסוף החודש בקהיר, עם נציגים משני הצדדים, ישראל וחמאס, כשהם מתווכים באמצע, אבל בשלב הזה אין להם כאן בארץ עם מי לדבר.
הם לא יודעים מי יהיה השליח החדש של ראש הממשלה לסוגיה הקשה הזו, הם באו לא מזמן עם הצעה לשחרור אסירים מבוגרים, חולים או כאלה שריצו את מרב העונש כמחווה מיוחדת לזירוז המשא ומתן, הם מחכים עד עכשיו לתשובה ישראלית. נכון לעכשיו, אין להם עם מי ועל מה לדבר. מלשכת רה"מ נמסר בתגובה: "מדובר בהשערה לא מבוססת. תהליך ההערכה מחדש של המו"מ עם הפלסטינים טרם הסתיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
