ועידת דרבן 2 נפתחת: הפעם אנחנו לא לבד
בוועידת אוויאן ב-1938 סירב העולם לסייע ליהודים, בדרבן 2001 הפכה הוועידה לאירוע שנאה לישראל. היום, מדינות המערב קוראות: לא עוד
הפליטים התדפקו בעיקר על דלתותיה של ארצות הברית. היא לא רצתה בהם, וניסתה ליצור מנגנון בינלאומי שיפזר את היהודים בין המדינות השונות. הוועידה ארכה תשעה ימים. הנציג האמריקאי הודיע שארצות הברית לא תגדיל את מכסת הפליטים. נציגה של בריטניה, האימפריה החזקה ביותר בתבל, הודיע ששטחי האימפריה שלה "כבר צפופים".
באותם ימים, בריטניה שלטה על השטח הגדול ביותר בתולדות העידן המודרני. היא הציבה וטו על כל דיון לגבי מתן היתרי עלייה לארץ ישראל. הנציג הקנדי אמר שמדינתו "פשוט איננה גדולה מספיק כדי לקבל פליט יהודי כלשהו". הוא אף הוסיף כי "אף פליט אחד יהיה יותר מדי". אוסטרליה הסכימה לקבל רק חקלאים, ביודעה היטב שהיהודים במרכז אירופה אינם כאלה.
בדרום אמריקה הסבירו שיש עלייה באבטלה, ולכן אין מקום לפליטים יהודים. העולם אמר ליהודים, פליטי השלטון הנאצי, ערב מלחמת העולם, ערב ההשמדה: אל תצפו לעזרתנו. ולהיטלר רמז העולם: עשה בהם כרצונך. והשוחט שחט.
יש כאלה שמקשרים בין ועידת אוויאן, שבה התכנסו עשרות מדינות והפקירו את היהודים לגורלם, ובין ועידת האו"ם למלחמה בגזענות, שזכתה לכינוי "ועידת דרבן השנייה", המתכנסת היום (ב') בז'נבה. שוב היהודים, הפעם בדמותה של ישראל, מבודדים ומופלים לרעה.
זו, בעצם, עיקר הבעיה של מדינת ישראל עם החלטת ועידת דרבן הראשונה, שנערכה ב-2001: לא עצם הניסוחים, אלא העובדה שהחלטה של האו"ם שעוסקת בגזענות מזכירה את ישראל, ורק את ישראל.
ההחלטה בדרבן ב-2001 איננה נוראית בפני עצמה. בסך הכל נאמר בה שהוועידה מביעה דאגה למצוקת העם הפלסטיני שנמצא תחת כיבוש זר, אולם מכירה בזכותה של ישראל לשלום וביטחון. מאז 2001, לפחות שני ראשי ממשלה ישראלים אמרו כי הכיבוש רע ומשחית. הצעת ההחלטה של דרבן 2 אינה כוללת שום אזכור
אבל זו אינה הסיבה שהחשובות מבין מדינות העולם המערבי מחרימות את הוועידה בז'נבה. מה שהפך את דרבן ב-2001 לאירוע ידוע לשמצה הוא לא עצם ההחלטה, לא הניסוחים, אלא התהליך. הנאומים על הבימה, שהשוו בין ציונות וגזענות. ההתבטאויות האנטישמיות של כמה מהנציגים. הפגנות הרחוב מסביב לוועידה. החלטות כנס הארגונים הלא ממשלתיים שהתכנסו בחסות ועידת האו"ם, שכללו ניסוחים אנטי-ישראליים חריפים במיוחד. זו הייתה אורגיה של שנאה לישראל, והיא הסתיימה בקול ענות חלושה. עד כדי כך, ששר החוץ שמעון פרס אמר ב-2001 שההחלטה שהתקבלה בוועידה היא הישג לישראל.
המדינות שמחרימות את ז'נבה לא עושות זאת בגלל הניסוחים נגד ישראל. ניסוחים כאלה מתקבלים לאלפיהם במאות פורומים בינלאומיים. המדינות הללו - ארצות הברית, גרמניה, איטליה, קנדה, הולנד ואחרות - לא יגיעו בגלל שז'נבה מסמלת מאבק איתנים בין האידיאולוגיה המערבית ובין אידיאולוגיות אחרות. זהו מאבק שישראל היא פיון קטן בתוכו.
ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון בארה"ב, רצה מאוד להשתתף בוועידת האו"ם נגד גזענות, אבל הוא לא מוכן לעשות זאת על חשבון הערכים שמיוצגים בחוקה האמריקאית, שכוללים את העיקרון של חופש דיבור ללא מגבלה.
המערב, מצדו, רצה שיהיה ברור כי אי אפשר להפלות אדם בשל נטייתו המינית, ושורה ארוכה של מדינות לא מוכנה לשמוע על כך. אם יש התנגשות ציוויליזציות, היא הודגמה היטב לקראת הכינוס היום.
וישנה עוד סיבה. השילוב הנדיר, הנפיץ והמבהיל בין השתתפות מכחיש השואה המפורסם ביותר בעולם ובין יום השואה השנה. אתמול נחת מטוסו של נשיא איראן בנמל התעופה בז'נבה. הוא איש מנודה, אחמדינג'אד, וכינוסים של האו"ם הם עבורו הזדמנות יוצאת מן הכלל לצאת מטהרן ולנשום את אוויר הפסגות של הקהילה הבינלאומית - הרי אף מדינה כמעט לא מזמינה אותו לביקור. השתתפותו של אחמדינג'אד, אמר אתמול גורם דיפלומטי ישראלי, היא מתנה גדולה לישראל ולמערב. וזה נכון: חסד עשה נשיא איראן איתנו כאשר הבהיר בדיוק מה יהיה רוח ועידת דרבן השנייה. שר החוץ ליברמן צריך לשגר לחדרו של נשיא איראן זר פרחים.
בוועידת אוויאן ב-1938 טרק העולם את שעריו בפני היהודים והניח להם להירצח. מי שרוצה, יכול להביט היום במסכי הטלוויזיה ולהתפלש בתחושה החמימה של הקורבן, ששוב מפלים אותו לרעה. אבל האמת היא שאוויאן, רק שעה מז'נבה, מזכירה לנו מה נשתנה: הפעם, האנטישמי, שאחמדינג'אד מייצג את דמותו המובהקת, הוא דמות מנודה ומבוזה.
מדינה אחרי מדינה, העולם המערבי מודיע שלא ייתן יד למצג של אנטישמיות וגזענות - ולא משנה מה תהיה התוצאה הפורמלית והניסוחית שלו. ב-1938 העולם כולו הפקיר את היהודים. ב-2009, ערב יום השואה, עולה קול אחד מוושינגטון, קנברה, ברלין, רומא, אוטווה וירושלים: לא עוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
