8.5 שנות מאסר לשוטר שהשליך פלסטיני למותו
ביהמ"ש המחוזי בי-ם גזר עונשים חמורים על 2 שוטרי מג"ב שהשליכו פלסטיני בן 17 מחברון למותו מג'יפ. "מביישים את לובשי המדים"
בכך הושלמה ענישת כל המעורבים בפרשה הקשה ביותר בה היו מעורבים שוטרי מג"ב בשטחים. זאת, לאחר ששני חבריהם למעשה, ינאי לאלזה ובאסם ווהבי, כבר נדונו לעונשי מאסר. בית המשפט העליון החמיר את עונשו של לאלזה מ-6.5 שנות מאסר בפועל ל-8.5 שנים, ואילו השני, שהיה נהג הרכב, נדון ל-4.5 שנים.
השופטת ציטטה מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו של לאלזה, בו נאמר כי "הנאשמים לא רק גרמו למותו של אדם ולסבל של חפים מפשע, אלא שהם גם ממיטים חרפה על ציבור גדול של לובשי מדים, העושים מלאכתם השוחקת במסירות רבה, תוך הקפדה על כבודו של הזולת".
"התנהגות הנאשמים מכתימה את שמה של מדינת ישראל ברבים ומלבה את אש השנאה היוקדת ממילא בין יהודים לערבים. לכן, יש צורך בענישה קשה ומכבידה לא רק כדי לגמול לנאשמים על רוע מעלליהם אלא כדי לשגר מסר ברור ומרתיע לאחרים".
בשנת 2002 שירתו השוטרים בשירות חובה בפלוגה כ"ה של משמר הגבול שפעלה בגזרת חברון. בוטביקה שירת כלוחם ואלחזוב היה עובד רס"ר. בסוף השנה עסקה הפלוגה בהעתקת בסיסה לתרקומיא, והשוטרים עם שני חבריהם, שסיימו את ענייניהם, החליטו לנצל את יום הפעילות האחרון בבסיס למסע ההתעללות והשפלה בתושבי חברון.
הם נטלו ג'יפ ששימש את ווהבי ואת אלחזוב לחלוקת מזון למוצבים ונכנסו פעמיים לחברון כדי לחפש קורבנות להתעלל בהם. באסם נהג, אלחזוב ישב לידו ובוטביקה ולאלזה ישבו מאחור.
הארבעה העלו לג'יפ תושבים מקומיים, שאיתרו באקראי, והורו להם לקפוץ
בנוסף, הם חטפו תושבים נוספים, היכו אותם באכזריות, באמצעות אלה וקת רובה, וגנבו מהם כסף. הם השליכו, להנאתם הסדיסטית, רימוני הלם וגז וגז בחוצות חברון וגרמו לבהלה אצל התושבים הנמלטים. קשה להאמין אבל הארבעה גם תיעדו את מסעם האלים באמצעות מצלמת וידיאו, שהביא עמו לאלזה, כדי להנציח את מעלליהם. לאחר שנפתחה חקירה הם ניסו לשבש אותה בפעולות שונות.
שירות המבחן העריך במשפט כי בוטביקה פעל עקב טראומה שנגרמה לו בשל מות חבריו בפיגוע בציר המתפללים בחברון, ועקב אופי שירותו הצבאי בכלל. הוא סבר שהצעיר זקוק לסיוע נפשי.
התובע בתיק, עו"ד משה סעדה, אמר במשפט כי הנאשמים ניהלו מסע יזום ומתוכנן של הרג ונקמה והתעללות כלפי אנשים תמימים, שהיו נתונים אותה עת למרות כוחות הביטחון, בהם הנאשמים עצמם.
העבירות שביצעו לא פגעו רק בקורבנותיהם אלא בשלטון החוק ובאמון הציבור במשטרת ישראל. מעשיהם מביישים את לובשי המדים ומכתימים בקלון את המשטרה ואת המדינה. "בוטביקה לא שעה לזעקות הקורבנות ולכן אין הוא יכול לבקש שבית המשפט יהיה קשוב למצוקותיו", אמר וביקש להחמיר בעונשו עוד יותר מעונשו של לאלזה, וזאת משום שבוטביקה היכה באגרופיו ושחרר בכח את ידיו של הנער הנפחד שאחז ברצועות הג'יפ וסירב לקפוץ אל מותו.
עו"ד סעדה גם ביקש להחמיר בעונשו של אלחזוב, אף שלא היה הנאשם הדומיננטי בפרשה, וזאת משום שהיה הצלם של אירועי הזוועה.
סניגורו של בוטביקה, עו"ד ירום הלוי, ביקש שלא להחמיר עם מרשו מעבר לעונש שהוטל על ינאי לאלזה. זאת, בנימוק שהשניים דחפו במשותף את הנער הפלסטיני, ושבוטביקה סובל ממצב נפשי קשה. ואילו פרקליטו של אלחזוב, עו"ד אברהם יהב, טען כי מרשו לא היה שותף לתכנית של חבריו ונהג באופן "פאסיבי" בכל הפרשה.
השופטת אפעל-גבאי החליטה בסופו של דבר להטיל על בוטביקה את אותו עונש שגזר בית המשפט העליון על חברו, לאלזה, באפריל 2008. זאת, משום שהם, לדבריה, "העבריינים הדומיננטיים" בפרשה ולכן ראויים לאותו עונש.
היא התחשבה גם במשבר הנפשי הקשה ממנו הוא סובל ובכך שהיה נתון במעצר בית במשך 5 השנים האחרונות. לגבי חברו, אלחזוב, היא פסקה שהוא ראוי לעונש חמור יותר מאשר זה שהוטל על נהג הג'יפ, ווהבי, וזאת משום שהוא הורשע בהריגה – ולא רק בסיוע להריגה כמו חברו – והוא גם לא הודה במעשה כפי שהודה ווהבי. לפיכך גזרה עליו 5.5 שנות מאסר.
אמו של בוטביקה, אורה, אמרה לאחר גזר הדין: "עצוב מאד שביום הזיכרון, כאשר אמהות בוכות על קברי בניהן, אני בוכה על גזר הדין של בני".
נא להמתין לטעינת התגובות
