מחבואים עם האמת
הספר "מחבואים עם אלוהים" של שלום אוסלנדר מתיימר להיות אוטוביוגרפיה, אך רובו ככולו מבוסס על דמיון ספרותי מופרך שמציג את סביבת ילדותו כפגאנית ומטורפת. ביקורת
למען הסר ספק - הספר כתוב בצורה מרתקת והוא מלווה את הקוראים בצעדים אותם חווה כמעט כל חרדי בדרך לגן עדן החילוני, אשר מבחינה תיאולוגית הוא לכאורה גיהינום מוסרי. אוסלנדר מספר כביכול בגילוי לב נדיר איך למרות אב שיכור, סביבה מדכאת, וחשש מהעונשים הצפויים לו בעולם הבא הוא הופך לברבור חילוני, רגיש ובעל חוש הומור.
ובכן, חוש הומור אכן יש לבחור. הומור שחור שמצחיק חילונים או מבקרים גויים, אבל יעשה צרבת קשה לחרדים ולרוב המוחלט של הדתיים. הנה דוגמה להומור כזה שהוא "ציטוט" מספר במדבר:
"ד. ויאמר ה' למשה, זוהי הארץ אשר הבטחתי לך, אך לא תבוא בא. זימברתי אותך.
ה'. וימות משה".
פניני הכפירה האלו שמשובצים בספר גרמו ללוס אנג'לס טיימס לכתוב: "הבה נשיר בשבחם של סאטיריקנים יהודים. זוהי מסורת אצילית שכוללת מאורות כמו גראוצ'ו מרקס וג'ון סטיוארט... לשורות החבורה המהוללת הזאת ניתן להוסיף את שלום אוסלנדר".
ריבונו של עולם – איך אתה מאפשר לעיתונאים ומבקרי ספרות להיות כאלו בורים וחנפנים, רק כי הם מצאו יהודי שמוכן לצאת נגד דתו, אמונתו ומשפחתו (וסליחה אם נשאתי את שם הבורא לשווא). נכון, לפרקים הספר משעשע, אבל הזכרת אוסלנדר וגראוצ'ו מרקס במשפט אחד, היא ללא ספק חילול שם הסאטירה.
כדי להעצים את הדרמה, אוסלנדר מתאר את עצמו כילד חרדי שהופך לחילוני. אבל הבורות של אוסלנדר ביהדות והפרטים הביוגרפיים ששזורים בספר מעידים כי לא מדובר בחרדי-קיצוני שהפך לחילוני, אלא במישהו שגדל בבית דתי-לייט, ומאחר שאף לא היה לו יותר מדי מושג ביהדות, הוא בטח לא יכול היה לנטוש את התורה.
כבר בעמוד השני של הספר אוסלנדר נזכר בילדותו ומספר: "אחרי שאכלת מוצרי חלב, אסור היה לך לאכול עגל במשך שלוש שעות". זו כמובן שטות מוחלטת שאותה יזהה כל ילד דתי בן 8. סליחה על השיעור בהלכה, אבל זה המקום להזכיר כי רבי יעקב, מחבר ספר ההלכה "הטור" מסביר שיש לעשות הפסקה לאחר אכילת בשר בטרם אוכלים מוצרי חלב, מאחר שחתיכות בשר תקועות בין השיניים ובגלל ששומן הבשר מותיר טעם בפה. מאחר ששני הנימוקים האלו אינם תקפים במוצרי חלב, מספיק בעיקרון לשטוף את הפה לאחר ארוחה חלבית ולאחר מכן לאכול עגל, עוף וגם נקניק (שהוא כידוע מכיל הכל חוץ מבשר).
הספר מכיל עוד טעויות רבות ומשעשעות שמעידות כי אוסלדנר הוא סופר לא רע, אבל תחקירן רעוע. הוא כותב ששרה נענשה בעקרות בגלל שהיא צחקה, אבל מספר בתיעוב על ברית המילה של יצחק, בנה של שרה ה"עקרה". בעמ' 71 הוא כתב שיש להכשיר סכו"ם חלבי לאחר שהוא נגע בסכו"ם בשרי (לא נכון),
ולסיום, המחבר מספר איך בילדותו הוא צפה בטלוויזיה במסע בין כוכבים, בסטיב אוסטין ובסאטרדיי נייט לייב. ובכן, נכון שיש לסופר טעם טוב בקלאסיקה טלוויזיונית של ה-80, אבל אין לו את הפריבילגיה לטעון שמשפחתו היא חרדית קיצונית. לאור מסכת אי הדיוקים הזו, צריך להתייחס בעירבון מוגבל גם לתיאורים על האב המכה, הרבנים המתעללים ולתיאור של כל תקופת הלימודים בארה"ב ובישראל כמסכת ארוכה ועקבית של סבל, בדידות, מזון טרף ושימוש בסמים.
בשורה התחתונה, ברגע שהמחבר יודה כי מדובר ביצירה ספרותית שהוא בדה ממוחו, ניתן יהיה להתייחס ברצינות לשאלות כבדות משקל שהוא מעלה, בכל הקשור למתח הנפשי העצום בו נתונים מתבגרים חרדים. עד שזה יקרה, צריך לרחם על אדם שמוכן להציג את כל משפחתו, חברי ילדותו ומנהיגי דתו כפגאנים מטורפים, בלי טיפה של כבוד או הערכה אליהם, רק כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי שפקד בשנה האחרונה את העולם וגם את אדון אוסלנדר.
מחבואים עם אלוהים, שלום אוסלנדר, הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: ארז אשרוב, 255 עמ', 88 ש"ח
נא להמתין לטעינת התגובות
