הגרועים לטיס: האמת על ההתרסקות בבאפלו
הקפטן נכשל בשני מבחנים, טייסת המשנה עבדה בתור מלצרית ופלרטוט באוויר - אלה הממצאים הקשים על התרסקות המטוס בניו יורק
תאונת מטוס טרגית, שגבתה את חייהם של עשרות נוסעים (בהם שני ישראלים), הניעה את המעצמה לבדוק מה קורה אצלה בתוך תא הטייס. והממצאים כמעט בלתי נתפסים, גם אם לוקחים בחשבון שמדובר במדינה שבה ממריאים מדי יום אלפי מטוסים בטיסות פנימיות, ושטיסה כזו נחשבת בה בעיני רבים כעניין שבשגרה.
שרידי המטוס אחרי ההתרסקות בבאפלו. צילום: אי-אף-פי
אז מה הסיר את הקסם מעל דמותם המסוקסת של האנשים במשקפי השמש הכהים והסרבל המאובק, וקשר את עיסוקם לכל דבר מלבד למיתוס שעטף אותם בעבר? 45 נוסעים חלפו על פניהם של הקפטן מרווין רנסלואו ושל טייסת המשנה רבקה שואו באותו ערב מקולל ב-12 בפברואר. כולם עשו את דרכם מניו ג'רזי לבאפלו שבניו יורק, בטיסה 3407 - טיסה שגרתית שאורכת בימים כתיקונם פחות משעה.
מה שהנוסעים, שהפקידו את חייהם בידיו של רנסלאו, לא ידעו הוא שהקפטן שלהם נכשל בשני מבחני בטיחות שעבר זמן קצר לפני אותה טיסה, ואף שיקר למעסיקיו בנוגע לניסיונו כטייס בעת שהתקבל לעבודה.
הם גם בטח לא שיוו בנפשם ששואו, טייסת המשנה החביבה וטובת המראה, נאלצה לעבור מסע של אלפי קילומטרים בדרכה לעבודה באותו ערב, זאת לאחר שהמשכורת הזעומה שלה, קצת יותר מאלף דולר בחודש, לא אפשרה לה להתגורר בקרבת שדה התעופה שבניו ג'רזי.
כל אלה, כמו גם פרטים רבים נוספים, נחשפו בימים האחרונים במסגרת ועדת הבדיקה המיוחדת שהוקמה לצורך חקר תאונת המטוס החמורה ביותר שידעה ארצות הברית בשנים האחרונות. החקירה טרם הסתיימה, אבל כבר כעת ברור כי טעות אנוש שנבעה מחוסר ניסיון ומחוסר מקצועיות היא שהביאה למותם של עשרות בני אדם.
האצבע המאשימה אמנם מופנית לטייסים, אך האשמה, כפי שברור לכולם, מוטלת על חברת התעופה "קולגן אייר", שהעסיקה את השניים. "אם אני הולך למשרד הרישוי ומקבל רישיון נהיגה על אף שאני לא יודע לנהוג, זו האחריות שלהם, לא שלי", הגיב בזעם קרוב משפחה של אחד הקורבנות.
פחות ממקדונלד'ס
16 אלף דולר, זו המשכורת השנתית של רבקה שואו במסגרת עבודתה כטייסת משנה בחברת התעופה, שמתמחה בעיקר בטיסות פנים ארציות. למשכורת הזעומה, שעמדה במוקד דיוני ועדת הבדיקה בימים האחרונים, חשיבות מכרעת לא רק בשל הדאגה למצבה הפיננסי של שואו, אלא בעיקר בשל השלכות הבטיחות הטרגיות שהיו לאותם תנאים כספיים.
עם קצת יותר מאלף דולר בחודש, משכורת שכפי שהדגישו כלי התקשורת המקומיים, פחותה אף מזו של עובד מקדולנד'ס מקומי, נאלצה שואו להמשיך ולהתגורר ביחד עם בעלה הטרי בדירת הוריה שבסיאטל, שם גם השלימה הכנסה כעובדת בבית קפה מקומי.
בדומה לכל טייס מצופה גם משואו כי תגיע לטיסה ערנית וממוקדת, אך היא נאלצה לעבור בבוקרו של אותו יום דרך חתחתים מקצה המדינה עד קצה, מרחק 4,000 קילומטר, כולל חניית ביניים בממפיס. נהלי הבטיחות
של "קולגן", חשוב לציין, אוסרים על הטייסים לקחת טיסה פנימית ביום הטיסה, אלא שלשואו כל אפשרות לשכור דירה באזור ניו יורק, שמחירי השכירות בה גבוהים.
"אני חושב שמדובר במתכון ברור לתאונה, וזה מה שראינו פה", התייחס לנתונים החדשים חוקר בטיחות האוויר קיטי היגינס, והוסיף כי "עייפות בקרב טייסים משולה לנהיגה ברכב במצב שיכרות. יש לזה אותה השפעה על טייסים כמו אלכוהול".
רוג'ר קוקס, שעומד בראש צוות חקר בטיחות האוויר, מעריך גם הוא כי הסיבה העיקרית למסע שעברה שואו באותו יום היא העדר יכולת כספית להתגורר בסמוך לשדה התעופה. במקום זה, בחרה שואו לנצל את זכותה לטיסות חינם ולטוס באותו יום מסיאטל לניו ג'רזי, מה שאולי חסך לה לא מעט כסף, אך מנע ממנה למלא אחר הנחיות חברת התעופה למנוחה של שמונה שעות לפחות ביום טיסה.
הנחיתה בהדסון כמשל
רנסלואו, הקפטן באותה הטיסה, אמנם הרוויח משכורת הגבוהה כמעט פי ארבעה מזו של שואו, אך במקרה שלו מופנית האצבע המאשימה בעיקר לחוסר המקצועיות שהפגין לכל אורך הטיסה, כפי שתועדה בקופסה השחורה. לכך מתווספים חוסר ניסיונו והעובדה שנכשל בשני מבחני בטיחות, מה שמטיל ספק בכשירותו להטיס את המטוס באותו יום מושלג.
קפטן מרווין רנסלאו והטייסת רבקה שואו צילום: אי-פי
רנסלואו, כצפוי, לא עונה לדימוי הרומנטי של הטייס שכבר כילד עיטר את קירות חדרו בתמונות של מפציצים. הוא נכנס לתא הטייס לראשונה בחייו בגיל 45, לאחר שהחליף ארבעה מקצועות שונים. זה היה מעין תפקיד אחרון לפני פרישה.
אולי יותר מכל מקוממת השיחה הקלילה שניהל עם שואו זמן קצר לפני ההתרסקות, בעת שהמטוס החל להנמיך טוס. הפלירטוט בין השניים, כפי שהוקלט בקופסה השחורה, מנוגד באופן מוחלט להנחיות הבטיחות, הדורשות היערכות מרבית בטיסה שמתחת לגובה של עשרת אלפים רגל.
"כשהמטוס מנמיך טוס מתחת לעשרת אלפים רגל זה הזמן להיות רציניים ומרוכזים ולא להמשיך ולפלרטט", הגיב לממצאים עו"ד דן רוז, שמייצג 12 ממשפחות הקורבנות.
חוסר ניסיונו של רנסלואו וחוסר הרצינות שהפגין במהלך הטיסה היו בעלי משמעות טרגית בעיקר בגלל מזג האוויר הקשה ששרר באותו יום ושחייב מעבר ממצב טייס אוטומטי לשליטה מלאה של הצוות, מעבר שאירע בפועל רק 26 שניות לפני ההתרסקות - מאוחר בהרבה מעבר לדרישות הבטיחות.
"לא הייתי טס עם אף אחד מהם", התייחס לממצאים הראשונים ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, טייס חובב בעצמו. "האחת מהם הייתה טייסת טירונית, חסרת ניסיון ומותשת פיזית, ואילו השני היה נכשל מבחנים סדרתי. לא הייתי רוצה אף אחד מהם בתא הטייס שלי", המשיך בלומברג.
"כשיש לך טייס שקיבל רישיון טיס בגיל 14, התחיל לטוס בגיל 15, שירת בחיל האוויר האמריקאי, הטיס מפציצי פאנטום - הכל לפני שהפך לטייס אזרחי - אתה מנחית בשלום 155 אנשים בנחיתת חירום על נהר ההדסון", נכתב במאמר המערכת של דיילי ניוז השבוע בהקשר של לצ'סלי זולנברגר, הטייס שתושייתו הצילה את חייהם של 155 הנוסעים לפני חודשים אחדים.
"לעומת זאת, כשיש לך טייס שהחליף ארבע קריירות לפני שהלך ללמוד טיסה, שנכשל פעם אחר פעם במבחנים, כשהעבודה הראשונה שלו כטייס הכניסה לו כל כך מעט כסף עד שהוא נאלץ לעבוד בסופרמרקט בלילות, אתה גומר עם מטוס מרוסק ועם 50 קורבנות".
נא להמתין לטעינת התגובות
