ביקור נתניהו בארה"ב: מאמץ לנסח הצהרה משותפת
נתניהו צריך לרכוש את אמונו של אובמה, לא להטיף, לא ללמד ולא להרצות. ראש הממשלה ישמע מנשיא ארה"ב דרישה להתייחסות מפורשת לעקרון שתי המדינות ולהקפאה של התנחלויות. בתמורה, הוא מוכן לתת פינוי מאחזים והתייחסות מרומזת ל"מדינה מינוס"
ברק אובמה ובנימין נתניהו בפגישה בירושלים צילום ארכיון: פלאש 90
צריך לקוות שביבי הפיק לקחים ממה שקרה בפגישתו הראשונה עם הנשיא ביל קלינטון, וממה שקרא אחר כך, על הפגישה הזו, בספרים. נתניהו צריך לשנן לעצמו שבמפגש הזה, הוא לא המרצה. הוא התלמיד.
אם האמריקאים הקציבו שעה לפגישה בארבע עיניים, נתניהו צריך להקפיד ש-40 דקות מתוכה הוא יקשיב, ורק 20 ידבר. כן, האנגלית שלו מצוינת, והוא גם בטוח שהקייס שלו מוצדק, אבל הרבה יותר חשוב מכל אלה זה לרכוש את אמונו של אובמה. לא להטיף, לא ללמד, לא להרצות ולא לטרחן. זמנו של נשיא ארצות הברית קצר ונתניהו צריך לדעת לנצל אותו באופן אופטימלי.
הסימנים, בינתיים, מעורבים. בימים האחרונים נעשים מאמצים אדירים לייצר טיוטה להצהרה משותפת, אמריקאית-ישראלית, שתפורסם על ידי שני המנהיגים בסוף הפגישה. בינתיים, יש פערים.
זו הסיבה שעו"ד יצחק מולכו הצטרף לצוות שיצא לוושינגטון בשבוע שעבר, וזו גם הסיבה שמולכו, יחד עם נתניהו, העביר את כל השבת מסרים, וקיבל תשובות מוושינגטון.
בשביל הפאסון
האמריקאים, ככל הידוע, דורשים התייחסות מפורשת לעקרון שתי המדינות, והקפאת התנחלויות. נתניהו, על פי ההערכות, יסכים לתת פינוי מאחזים והתייחסות מרומזת ל"מדינה מינוס".
בימים האחרונים, כשהבין נתניהו שבלי שתי מדינות אין על מה לדבר עם אף אחד, הוא התחיל לדבר על "צבא פלסטיני ממערב לירדן". כאילו יש בישראל מנהיג שמסכים לצבא כזה. כאילו יש בישראל עם שמסכים לצבא כזה.
העיקרון הזה, של פירוז מוחלט (למעט כוחות משטרה מזוינים בנשק קל) במדינה הפלסטינית העתידית מקובל על כל הצדדים לדורותיהם, מרבין
ופרס בואכה שרון ואולמרט, ומלווה את התהליך מאז אוסלו. נתניהו זקוק לעניין הזה בשביל הפאסון. מצד שני, זה הופך אותו לסרבן. הוא מכניס את העז הזו לסלון, כדי לגרש אותה אחר כך במקלות ולהתקפל.
לא תהיה לו ברירה אחרת. הדרך להתמודד עם תהליך השלום מול הפלסטינים היא לא להגיד לא כל הזמן, אלא להגיד כן כל הזמן ולתת לפלסטינים לטרפד את ההתקדמות בעצמם. זה מה שעשה ברק, זה מה שעשה שרון, זה גם מה שאולמרט עשה, בשורה התחתונה. שלום זה לא הביא, אבל יחסים אינטימיים אסטרטגיים עם אמריקה, דווקא כן.
באז שלילי
היחסים האלה חשובים לישראל יותר מכל אינטרס אחר שאפשר להעלות על הדעת, ויותר מכל האינטרסים ביחד. את זה נתניהו יודע היטב, ולכן בסוף יבין, בדרך הקשה, את מה שהוא צריך לעשות.
בנימין נתניהו ורעייתו שרה בדרכם לוושינגטון צילום: לע''מ
מהבחינה הזו, נטל ההוכחה המוטל עליו כבד, אולי הכי כבד שאפשר. נתניהו יכול להרים אותו. יש בו אינטליגנציה אישית, הבנה גיאופוליטית ואסטרטגית, ויכולת שכנוע. אם ירצה לקבל מאובמה סחורה בנושא איראן, יצטרך לנפק סחורה בנושא הפלסטיני והסורי. לא רק דיבורים בעלמא. ברק אובמה יידע להבדיל בין עיקר לטפל ואי אפשר יהיה למרוח אותו.
נתניהו צריך להבין את זה לפני הפגישה, לא אחריה. יהיו בוושינגטון, מחר, כל הגינונים הרגילים, החיבוקים, החיוכים והדיבורים. האמריקאים לא יהיו גסי רוח ונתניהו ידבר, אחרי הפגישה, על הכימיה המופלאה והשותפות ההיסטורית וההבנה שהשיג עם אובמה. אנחנו נדע את האמת קצת אחר כך, ונשמע את חזון אובמה (במצרים) בעוד שלושה שבועות.
נא להמתין לטעינת התגובות
