סיבה לדאגה: סומליה בדרך לידי אל-קאעידה
הקרבות הקשים בסומליה בין הממשלה הנתמכת על ידי המערב לחמושים איסלאמים העלו חשש כי המדינה בקרן אפריקה תהפוך כר לטרור
מבחינת המערב, וישראל בתוכו, זו סיבה גדולה מאוד לדאגה. עשרה ימים של לחימה כבדה לאורך הבירה מוגדישו, שכבר ספגה לא מעט, וכן לאורך אזורים נוספים, הציבו את המורדים האיסלאמים - שעכשיו כבר משתפים פעולה בגלוי עם מאות לוחמים מארצות הברית, בריטניה, פקיסטן, צ'צ'ניה וארצות אחרות - מול ממשלתו השבירה של הנשיא שאריף אחמד.
יחד איתה התהפך גם הגלגל: אחמד, מוסלמי מתון ומוערך בדרך כלל אך כזה שפעם הושמץ רבות על ידי פקידים אמריקאים, נחשב היום בוושינגטון לסיכוי הטוב ביותר, ולתקווה האחרונה של סומליה.
בעשרת הימים האחרונים היה נראה שהכוח מצוי בידיה של הממשלה, אבל שלשום התחזקו המורדים מאוד. במה שמהווה מכה קשה, הם השתלטו על ג'ווהאר, מעוז מרכזי של הממשלה ועיר הולדתו של אחמד, שנמצאת כ-80 קילומטר צפונית לבירה - צעד שהעניק להם שליטה גם על הדרכים המרכזיות שמובילות צפונה.
"איסלאמים רעולי פנים מסתובבים ברחובות", סיפרה תושבת המקום פטימה חוסיין לסוכנות רויטרס, "הם לא מדברים עם אף אחד. לא היה קרב, הכוחות שבעד הממשלה עזבו אתמול בלילה".
עדי ראייה אחרים סיפרו שמאות חמושים מארגון "חיזב אל-אלסלאם", צעדו אתמול לתוך העיר הסמוכה מהדאדיי, והשתלטו עליה אפילו ללא ירייה אחת. לפי ארגוני זכויות אדם הפועלים באזור, בקרבות נהרגו 172 בני אדם, ונפצעו 528.
למעשה, בשנה האחרונה המורדים שולטים בפועל על כל אזור דרום סומליה, מקום בו המנהיגים המקומיים - שחלק מהסומלים מכנים אותם מצביאים איסלאמים - השליטו גרסה מחמירה
בעיר מאהאס שבמרכז המדינה, סיפרו עדי ראייה כי לוחמי שבאב ערפו את ראשו של ראש שבט מקומי, ושרפו את גופתו. "נשאנו את עצמותיו וחלק מגופו השרוף וקברנו אותו", מספר תושב המקום אחמד פארה. "הם תמיד עושים את זה כשהם רוצים להפחיד את התושבים".
המהומות בסומליה אינן חדשות: המדינה נמצאת במצב של אנרכיה כבר 18 שנה, וממשלתו של אחמד, הנתמכת על ידי האו"ם, היא הניסיון ה-15 במספר להקים ממשל מרכזי ויציב. אולם הפעם נדמה שהסכנה ממשית במיוחד והאלטרנטיבה מאיימת מתמיד.
משום כך לאחמד יש כיום גב בינלאומי חזק ותמיכה ציבורית רחבה בקרב סומלים שמאסו בתנועת המורדים המרכזית - אל שבאב - ובגרסת האיסלאם המחמירה שלהם. בזמן שהוא מציג את עצמו כמוסלמי אדוק, אחמד גם חבר לחזית של מיליציות שרוצות למחוץ את השבאב, ולו כדי לשמר את האינטרסים הכלכליים שלהם.
למרות שהיא פופולרית בקרב סומלים רבים, ממשלתו של אחמד שולטת למעשה רק בשדה התעופה של מוגדישו, בנמל הימי ובפינה קטנה של העיר ההרוסה שבה נמצא הארמון הנשיאותי שנשמר על ידי 4,000 שומרי שלום של האיחוד האפריקאי, במערך שמזכיר את "גרין זון" בבגדד. אחמד עצמו נשאר מבוצר שם במשך רוב השבוע שעבר.
"המצב לא נראה טוב עבור הממשלה", אומר מומחה סומלי במוגדישו, שביקש לא להזדהות כדי שלא להפוך מטרה למורדים, שמזדרזים לחסל מבקרים. הוא אף הוסיף שזה יהיה אסון אם המורדים ישתלטו על הכל.
במשך שנתיים של לחימה נהרגו לפחות 17,700 אזרחים , ויותר ממיליון הפכו פליטים. שודדי הים מנצלים את הכאוס ויוצאים בהתקפות נועזות יותר ויותר על ספינות באזור, עם יותר מ-30 מקרי חטיפה השנה.
עבור רבים מהסומלים שכבר עייפים ממלחמות, לקרב הנוכחי יש ניחוח של סוף, והם רואים בו קרב שיקבע האם ממשלה מרכזית שמוכרת בידי הקהילה הבינלאומית תשרוד או שהאומה, שהייתה לאורך ההיסטוריה מוסלמית מתונה, תהפוך למטה המרכזי הרשמי של אל-קאעידה באפריקה.
ברמת השטח, הקרב הוא במקרים רבים על זהות, מאבק בין תחושה של מטרה וכוח שהאיסלאם הקיצוני מציע לאלפי צעירים מובטלים שידעו רק אנרכיה לבין כוח המשיכה של המערכת השבטית המשוסעת של המדינה. הנאמנויות במאבק הזה שבירות ומתחלפות לעתים תכופות.
הצעירים ממשיכים להיקרע בין המסורת השבטית שמייצג השלטון המוסלמי המתון של אחמד לבין השינוי שמנסים להוביל הקיצונים האיסלאמיים, ולא פעם הם מחליפים מחנה בקצב מהיר למורת רוחם של הוריהם וסביהם.
"זקני השבט, אנשי העסקים והמנהיגים הדתיים המתונים, מנסים לגרום לאנשיהם לתמוך באחמד, ואומרים שהזהות שלנו בסכנה", מסביר עלי סעיד, מנהל המרכז לשלום ודמוקרטיה - מכון מחקר סומלי שפועל בגלות בניירובי. "הם אומרים 'אנחנו צריכים להשיב מלחמה'".
בינתיים הכאוס רק הולך וגובר: אלפי תושבים נמלטו מהבירה, שבה לוחמים איסלאמים צעירים מפטרלים ברחובות ללא הפרעה. עם הבריתות הלא יציבות בין מנהיגים שונים למיליציות, הלחימה רחוקה מסיום.
לזמן מסוים המומנטום היה בצד של אחמד, שנבחר בחודש ינואר ולאחרונה אימץ גרסה מרוככת של חוקי השריעה בניסיון לזכות בחזרה בקולותיהם של צעירים סומלים שהצטרפו לשבאב. אבל בשבוע שעבר, ידם של המורדים חזרה כאמור להיות על העליונה. מאות אנשי מיליציות איסלאמיות שכבר היו בכיסו של אחמד, חזרו לשבאב.
הממשלה הסומלית וארצות הברית מאשימות את אריתריאה בתמיכה בקיצונים האיסלאמים בעזרת הטסת מטוסי מטען עמוסי ברובי קלצ'ניקוב, טילי RPG וכלי נשק אחרים לשדה תעופה מאולתר ברצועת חול מחוץ לבירה, אך אריתריאה הכחישה את ההאשמות.
לצד הצעירים ששבו לזרועות הקיצונים, נרשם ביום ראשון בכל זאת צעד הפוך ומעודד: אנשי מיליציות הנאמנים למצביא הידוע לשמצה יוסוף אינדהאדה, שנחשב מקורב לאריתריאה, חברו דווקא לממשלה בצעד שנחשב כעריקה משמעותית.
עכשיו יש מי שמקווה בסומליה שהמהלך הזה בכל זאת יצליח לשנות את גורל המדינה. "אני חושב שאחמד ישרוד את זה", אומר אחמדו אולד-עבדאללה, השליח הבכיר של האו"ם לסומליה, בראיון טלפוני. "ואם בדרך נס המורדים ינצחו, הם לא יחזיקו מעמד זמן רב".
אולד-עבדאללה ומומחים אחרים מדווחים גם שהמורדים סובלים ממחלוקות פנימיות שעשויות להחליש אותם: המנהיגים נלחמים על הכוח והפערים בין השבטים צצים אל פני השטח. השבטיות מתחילה לגבות מחיר מהאידיאולוגיה האיסלאמית שסיפקה עד כה מכנה משותף ללוחמים שבאו מקשת של שבטים.
לפי מומחה סומלי הבקי בתחום, חלק ממנהיגי המורדים כועסים במיוחד על חסן דהיר אוויז, אחד ממנהיגי המיליציות הוותיקים בסומליה, שבא מהשבט החזק אייר. כמי ששיחק בפוליטיקה הסומלית במשך שנים, אוויז מקווה להתמנות לנשיא אם המורדים ינצחו. אבל מנהיגי מורדים מהשבטים החלשים יותר חושדים כי הוא רק מנסה להרחיק את אנשיו מהשבאב במסגרת החתירה האישית שלו לכוח.
מעבר לכך, קשה לדמיין שחברי השבאב יקבלו עליהם כל מנהיגות אחרת מלבד זו שלהם, אומרים חלק מהמומחים. "עכשיו השבאב ואיסלאמים אחרים צריכים זה את זה, אבל אני לא חושב שהם יוכלו להמשיך בחזית משותפת", מעריך סעיד. "המטרה שלהם היא להפיל את הממשלה, אבל אחרי זה - מה? כרגע נראה שסומליה עוד רחוקה מאוד מלהגיע ליציבות. הדרך מאוד ארוכה".
בהכנת הכתבה השתתפו כתבי סוכנויות הידיעות
נא להמתין לטעינת התגובות
