קבלו תיקון: מוסד התרבות הספונטני של שבועות
חג שבועות אחראי לאחת הסצנות הלוהטות ביותר במגזר הדתי. בתפריט: התרוצצות מוכת אדרנלין מהרצאה, לשיעור, לדיון, לתיקון, עד לאפטר פארטי המסורתי בכותל
אני עצמי השבתי לו שמעיון קל במודעות שכבר פורסמו קיבלתי אישוש למה שהנחתי כבר מזמן: אין מנוס מלקבוע שיש יותר מהרב בני לאו אחד. פשוט לא יכול להיות שאיש אחד, בשר ודם, יכול להספיק ולהשתתף בכל כך הרבה דיונים, סימפוזיונים והרצאות, והכול במהלכו של לילה אחד. יש שניים. אולי אפילו שלושה.
ברגע זה ממש מתפוצצים מצחוק עשרות אלפי הקוראים הדתיים שביניכם. אלה שמכירים את הסצנה. כל השאר מוזמנים בזה להיכרות עם אחד ממוסדות התרבות המרשימים ביותר בישראל, מוסד שקיים כבר שנים אחדות, ותולדתו ספונטנית, כתוצאה מכוחות שוק ודרישה פאסיבית של השטח, שהולידה יוזמה ספורדית של יחידים ויחדיו נוצר חיל גדול ורב.
הקורא הנבוך מוזמן בזאת לסיור בצומת הרחובות המלך ג'ורג'-רמב"ן בלילו של חג השבועות, בעוד פחות משבוע, בשעה שתיים בלילה. הרחוב כולו שטוף אור והמולה. מאות צעירים ומבוגרים עושים דרכם בריצה חגיגית מאולם לאולם ומבית כנסת לבית כנסת. בידיהם תוכניות מפורטות והם עסוקים בחישובי שעות אין קץ: נוכל להגיע לשיעור של הרב עמאר בשתיים, ואז נצא מעט לפני הסוף ועוד נספיק להרצאה בבית אבי חי, ועוד יישאר זמן לזנב הדיון בבית הכנסת הגדול ואז נלך יחדיו לכותל המערבי, לתפילת שחרית.
חגיגה תרבותית ותוכנית
זה קורה, כאמור, בכל שנה בלילה הזה. זה קרה מעצמו. איש לא יזם את "פסטיבל התורה" הענקי הזה, שהולך ומתפתח משנה לשנה, איש לא מממן או מפיק אותו ואיש לא דורש עליו סעיף תקציבי בחוק ההסדרים. המון האדם מצביע ברגליו וחוגג את החג הזה בצורה הכי תרבותית ותוכנית שאפשר להעלות על הדעת.
מדי שנה אני ניצב שם, תופס פינה מוארת ומביט בנהר האדם השוטף את הרחובות. הדינמיקה האופיינית להיווצרותו של יריד ספונטני היא מרתקת. מדהים לגלות כיצד הוא נולד. מן הרחוב. מן הצורך. מדהים לגלות כיצד הוא מתפתח. מעשרה שיעורים במקום מסוים בשנה אחת, ל-15 בשנה הבאה, כי נוצר ביקוש. מאלף משתתפים בדיון מסוים בשנה אחת, לאלפיים בשנה שלאחריה, כי הוא הועבר לאולם גדול
יותר.
אין זה, כמובן, המיזם התרבותי החופשי היחיד של כוחות השוק הדתיים. כמותו מתקיימת סצנה ערנית ביותר במשך כל השנה כולה במקומות רבים נוספים. זה קורה סביב תוכני לימוד ומוזיקה והגות ופנאי ופנויים פנויות ומה לא. הלילה הזה הוא מיוחד, מפני שבלי דעת הוא הפך למוקד הסצנה. הכול מרוכז מאוד, הכול ממוקד מאוד, הכול קורה באותו המקום.
וכך, 3,000 שנה אחרי האירוע המכונן ההוא, במדינת ישראל הריבונית שכבר יותר מ-60 שנה אנו עסוקים בבכיות וביללות על כמה היא התרחקה מאותה תורה מסורה, אלפים מכונסים בעיר הבירה ועוסקים בדברי תורה כל אותו לילה, עד שבאים חבריהם ואומרים להם "הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. בואו ונצעד לעבר הכותל המערבי".
נא להמתין לטעינת התגובות
