הכנסת ברטרו: תוכניות מדיניות מתוך הבוידעם
הרעיונות הנושנים שעולים באוב במקום פתרון שתי המדינות; לבני לא מדברת יידיש; בוים מתחרט; ובית"ר לא ראויה לגביע. הנבחרים
ב-28 בדצמבר 1977 הציג ראש הממשלה דאז מנחם בגין בפני הכנסת תכנית שלום על מנת לשים קץ למצב הלוחמה בין ישראל לבין מצרים. התכנית כללה החזרת הריבונית המצרית על סיני, והציעה אוטונומיה מינהלית לתושבים הערביים ביהודה ושומרון וברצועת עזה.
בחודש מאי 1979 הבהיר בגין בכנסת כי בתוכנית האוטונומיה כוונתו לאוטונומיה פרסונלית ולא טריטוריאלית – היינו, מינהל עצמי לתושבים ולא לשטח.
החלת האוטונומיה המינהלית על ערביי יהודה ושומרון ורצועת עזה לא כללה הסכמה להקמת מדינה פלסטינית או ויתור על ריבונות ישראל בשטחים. תכנית האוטונומיה שאושרה על ידי הכנסת נדחתה על ידי הפלסטינים ועל ידי כל מדינות ערב.
ביוזמת השלום של יצחק שמיר ויצחק רבין בשנת 1989 הועלה נושא האוטונומיה מחדש: התכנית אמנם לא הזכירה את המלה "אוטונומיה" במפורש, אך דיברה על בחירות ביש"ע והקמת מועצה מינהלית. הנושא עלה בשיחות בין ישראל לפלסטינים במסגרת ועידת מדריד והוביל להפלת ממשלתו של שמיר, נוכח התנגדות מפלגות הימין להענקת אוטונומיה לפלסטינים.
לאחר ניצחונו של יצחק רבין בשנת 1992 נפתח משא ומתן בין ישראל לאש"ף שבעקבותיו נחתמו הסכמי אוסלו, בהם למעשה הוענקה לפלסטינים אוטונומיה גם לשטח, כלומר: ישות עם כל הסממנים של מדינה ריבונית שאמורה להיהפך תוך כמה שנים למדינה ריבונית דה-פקטו.
שנים לאחר מכן, עם פירוק היישובים ונסיגת צה"ל מעזה במסגרת תכנית ההתנתקות אותה הגה ראש הממשלה אריאל שרון, ניתנה לפלסטינים שליטה מלאה על שטחה של רצועת עזה.
לאחר הסכמי אוסלו ירדה מסדר היום התוכנית להעניק אוטונומיה פרסונלית לפלסטינים, ואת מקומה תפס הרעיון של שתי מדינות לשני עמים. כעת, בעקבות עליית בנימין נתניהו והליכוד לשלטון, מנסים בימין להחזיר את הגלגל לאחור, לימי האוטונומיה העליזים.
את הקרב נגד הרעיון של שתי מדינות לשני עמים מובילה
יש רק בעיה אחת עם תהליך הרטרו הזה. הוא לא מתיישב עם חזון שתי המדינות של נשיא ארה"ב ברק אובמה שחוזר ומצהיר עליו תחת כל עץ רענון, כולל במפגש עם נתניהו.
יותר מכך, ברור שלא הפלסטינים, לא מדינות ערב וגם לא אירופה יסכימו למשהו פחות ממדינה פלסטינית עצמאית. בעצם יש פה ניסיון להחיות מחדש את רעיון ארץ ישראל השלמה, למרות שבינתיים הוא שבק חיים.
בישיבת סיעת הליכוד שהתקיימה השבוע ניגשה ח"כ ציפי חוטובלי לראש הממשלה בנימין נתניהו, מסרה לו את ההזמנה הכחולה והיפה שהדפיסה לקראת הכנס הגדול שערכה והזמינה אותו אישית לבוא ולקחת חלק בדיון.
ביבי הציץ בהזמנה ולא הגיב. לכינוס עצמו, כמובן, לא הגיע.
בעוד הוא משקיע את כל מאמציו בניסיונות לבלום את הגרעין האיראני, זקוק נתניהו לאובמה, וגם אם לבו נמצא שם, בכינוס של חוטובלי, הוא בוודאי לא יכול להתריס כך בפומבי נגד נשיא ארה"ב ולצפצף עליו מהמקפצה.
ומלה טובה על חוטובלי: חברת כנסת צעירה ואנרגטית חדורת להט אידיאולוגי שמזכיר לי לעתים את גאולה כהן בימיה הטובים. הכנס שהיא אירגנה השבוע בכנסת היה אחד המרשימים בשנים האחרונות.
חבר הכנסת אריה אלדד הוציא השבוע מהבוידעם עוד רעיון ישן-נושן וגרם לתקרית דיפלומטית עם ירדן. אליבא דאלדד, ירדן הממלכה האשמית – שהיא לדבריו תוצר מלאכותי של האימפריאליזם הקולוניאלי הבריטי – היא-היא המדינה הפלסטינית, ואין צורך להקים עוד מדינה כזו בין הים לירדן.
דיבורים כאלה גורמים מיד לעצבנות גלויה בארמון המלך בעמאן, שכן כ-70% מאזרחי ירדן הם פלסטינים, ורעיונות כגון אלה עלולים לגרום זעזוע בממלכה.
השגריר בעמאן, יעקב רוזן, זומן מיד לשיחת נזיפה אצל שר החוץ הירדני – אבל אלדד בשלו. "ירדן היא פלסטין, נקודה".
בארגומנטים שהוא משמיע, חוזר אלדד לימי לורנס איש ערב, צ'רצ'יל, מיניסטריון המושבות הבריטי, גלאב פחה, הצהרת בלפור ותכנית החלוקה, כאילו לא זרמו מאז מים בירדן.
בארגומנטים שהוא משמיע, חוזר אלדד עד לימי לורנס איש ערב, צ'רצ'יל, מיניסטריון המושבות הבריטי, גלאב פחה, הצהרת בלפור ותכנית החלוקה, כאילו לא זרמו מאז מים רבים בירדן.
בקצב הזה עוד נראה בכנסת הנוכחית ניסיונות להחיות את רעיונות הטרנספר, ואולי גם תקום תנועה פוליטית להחזרת המנדט הבריטי.
בכנסת נערך השבוע כנס יפהפה לציון יום היידיש – שפתם של יהודי אירופה במשך למעלה מ-1,000 שנים, שכמעט ועברה מן העולם בצל השואה.
לרגל האירוע הכינו בלשכתה של ח"כ ליה שמטוב (ישראל ביתנו) שארגנה את הכינוס שיחון פרלמנטרי היתולי ביידיש, שכלל קריאות ביניים אהובות על חברי הכנסת.
כשיו"ר האופוזיציה הגיחה ממכוניתה הוא ניגש לעברה והושיט לה את הדף. "לבני הציצה בדף ואז החזירה לי אותו ואמרה: "אני גדלתי בבית בית"רי שבו חינכו לדבר עברית ולא יידיש".
שניאור נעלב, והרגיש כי לבני עולבת ביידיש. גיל מסינג, יועץ התקשורת של לבני ניסה לתקן את הרושם: לדבריו, לבני מעריכה ומכבדת מאוד את היידיש וכל השיחה התנהלה בחיוך. אבל לדברי שניאור הוא לא הבחין בשום חיוך על פני לבני בשעה שדחתה את הדף.
ציפי לבני ניסתה השבוע "להריץ דחקות". בנאום תוקפני שנשאה במהלך הישיבה המיוחדת אליה זומן נתניהו מכוח חתימות של 40 חברי כנסת, היא פנתה אליו בכינוי "ביבי", השתמשה במלים כמו "אחלה" וקראה לו "להיות גבר" ולהסיר את גזירת המע"מ על הפירות והירקות.
בשלב מסוים מצא יושב ראש הכנסת, ראובן ריבלין, להעיר לה על הסגנון וביקש ממנה לפנות אל נתניהו בכינוי "ראש הממשלה".
לאחר הדיון אמרו בליכוד כי "לבני ירדה נמוך מדי". ח"כ דני דנון אף הגיש נגדה תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת על ביזוי ראש הממשלה.
"איך לבני היתה מגיבה אם נתניהו היה פונה אליה לאורך נאום שלם בשם 'ציפורה' או בכינוי 'ציפקה'?" שאלו בליכוד. דרך אגב, בליכוד ידעו לספר כי את הנאום, שלא התאים כל כך לסגנונה של לבני, כתב אייל ארד.
ח"כ זאב בוים (קדימה), לשעבר סגן שר הביטחון, הפריח השבוע לחלל האוויר רעיון שאין לי ספק שהוא התחרט עליו רגע לאחר מכן: במהלך דיון של ועדת החוץ והביטחון שעסק בהכנות לתרגיל העורף הגדול, הציע בוים שמדינת ישראל תפסיק לספק לאזרחיה מסיכות גז.
ואיך לדעת בוים אמורים אזרחי המדינה להתגונן בפני נשק כימי וביולוגי? לרכוש את המסיכות מכיסם הפרטי. לדעת בוים, ניתן יהיה לחסוך כך מאות מיליוני שקלים מקופת המדינה.
למה הדבר דומה? לכך שחיילי מילואים יתבקשו לשלם עבור שירות המילואים או שאזרחי המדינה יצטרכו לשלם מס על השתתפות בבחירות לכנסת.
כשפורסמה השבוע הידיעה באתר nrg מעריב מבול התגובות הזועמות מצד הגולשים לא איחר לבוא. אם עוד היה סיכוי לרעיון הזה, יגנוז אותו בוים, מן הסתם, באיבו.
בשבוע שבו ועדת שרים לענייני חקיקה מאשרת את חוק הנכבה וצפויה לדון בחוק הנאמנות של אביגדור ליברמן, ומליאת הכנסת מאשרת בקריאה טרומית הצעת חוק של זבולון אורלב להטיל עונש של שנת מאסר על כל מי שיפרסם קריאה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – מה הפלא ששחקן נבחרת ישראל בכדורגל, עמית בן שושן, חוגג את זכיית בית"ר ירושלים בגביע המדינה, בריקוד ובשירת הלהיט המככב ביציעי אצטדיון טדי: "אני שונא אותך טועמה, אני שונא את כל הערבים".
תארו לכם שביירן מינכן זוכה בגביע הגרמני, ומייד לאחר מכן היו כוכביה עומדים ושרים לעיני המצלמות והקהל החוגג "אני שונא את היהודים". איזה זעזוע היה חולף, ובצדק, בקהילות היהודית בגרמניה, בעולם היהודי כולו ובמדינת ישראל.
כאן שחקן נבחרת ישראל מנבל את פיו בשירה גזענית, ורק ח"כ אחמד טיבי קם לצעוק. איפה כל הפוליטיקאים שתמיד נראים מדושני עונג ביציע המכובדים של בית"ר כמו נתניהו, דן מרידור, ריבלין, ראש הממשלה לשעבר אולמרט ואחרים? למה הם שותקים?
מועדון הכדורגל הירושלמי אינו ראוי לגביע המדינה, והוא כן ראוי להיקרא "בית"ר כהנא ירושלים".
כמו באנגליה: סיעת קדימה קבעה השבוע את ראשי "צוותי הצללים" שיפקחו מטעמה על פעולות הממשלה ויהוו "אלטרנטיבה אקטיבית לפעולותיה".
כשציפי לבני ירדה השבוע מהדוכן לאחר שנשאה את הנאום התוקפני נגד נתניהו ומדיניותו הכלכלית, המדינית והחברתית, ניגשו אליה רבים מחברי סיעתה ולחצו את ידה. רק מופז נותר לשבת על מקומו – בפנים חתומות – ולא טרח אפילו ללחוץ את ידה.
נא להמתין לטעינת התגובות
