טופז: נפילתו ונפילתו של הראשון בבידור
"אני בן 62, אני חייב להיות בטלוויזיה. אני חייב להיות על המסך", אומר טופז. כך נראים חייו של בדרן שנבעט מהמסך והוא כל כך רוצה לחזור
בשיחות פנימיות אמרו בהנהלה שהוא מאבד את זה, שזה כבר לא מתאים. מביך, כינו אותו. בתוכנית אחת, למשל, ששודרה ביום פיגוע, טופז העביר שידור לאחד מבתי החולים וכפה על נערה פצועה להכשיר את תוכניתו ולאפשר לה להמשיך כרגיל. בפעם אחרת הוא החליט לעבור לפוליטיקה ולדבר על ההסתבכויות הפליליות של ראש הממשלה. האווזה יוצאת משליטה, הבינו בקשת.
הימים הם ימי ערב המכרז השני בערוץ 2. קשת, שרוצה להיות מעודכנת ורעננה, לא מזהה את עצמה יותר עם טופז. גם הסוכן שליווה אותו ארוכות, אביב גלעדי, מחליט על פרידה. כמי שעומד בראש חברת נגה הוא עושה דרכו להתמודדות בעצמו על הערוץ, נגד קשת. המציאות כבר לא יכלה לאפשר לו להמשיך לייצג את טופז. ובכלל, נדמה שהאנרגיות הנדרשות לטיפול בטופז התרופפו, וגלעדי מבין שזה נגמר.
במסיבת סיום העונה מבקש טופז לשאת דברים, כוס שמפניה בידו. הוא מישיר מבט לעבר אבי ניר, המנכ"ל, ויורה: "כולם רוצים לדעת מה יהיה בשנה הבאה!". ניר משיב בדרכו, שכבר "דיבר על זה" עם גלעדי.
באותן שיחות עם גלעדי, כמו גם בשיחות אישיות עם טופז עצמו, מנסה ניר לשכנע את השניים לשנות כיוון בקריירה אל פורמטים שידרשו ממנו פחות ביטוי אישי. שיככב בסדרת דרמה או יוביל סרט תעודה.
טופז לא מוכן לשמוע. הוא מודיע לניר שאם קשת לא רוצה את "הראשון בבידור", מישהו אחר ודאי יחטוף אותו. המנכ"ל נותן לו את ברכת הדרך. זו - יש האומרים - הנקודה בה החלה ההידרדרות. הידרדרות שסופה בהודאה השבוע בהזמנת תוקפים לאבי ניר, שירה מרגלית, המשנה למנכ"ל רשת ובועז בן ציון, סוכן השחקנים.
אחרי הפרידה מאביב גלעדי, קושר טופז את גורלו עם סוכן האמנים בועז בן ציון. לשניים היכרות של למעלה מ-30 שנה. חמש שנים הם יחד. פעם בשבוע נפגשים לשיחה של ארבע שעות. בשיחות מנסה הסוכן לשכנע את הלקוח שלו לא לעבוד. תנוח שנה-שנתיים, הוא אומר לו, תאגור כוחות.
טופז מסרב להקשיב. בן ציון הולך ליוחנן צנגן, מנכ"ל רשת שזה עתה זכתה בתקופת זיכיון נוספת בערוץ 2. הוא מחבר את טופז למפיק יואב גרוס ומעניק לו את הרצועה המקדימה לחדשות.
"הכל
באחת התוכניות הוא נתפס לא מוכן כשהפרסומות נגמרו מהר מכפי שצפה, והחל מתפרץ בשידור חי על "חוסר המקצועיות של ההפקה". ברשת מיהרו להעלות את כתוביות הסיום על התוכנית הזו, ובכלל.
טופז מחזיק בסוכן, אך עובד לבד. בן ציון הלך לפגישות עבורו וטופז עוקף אותו. מתקשר למנהלים הבכירים ביותר בזכייניות, מציע רעיונות לתוכניות. לפעמים שני רעיונות בשיחת טלפון אחת, תמיד ברוח "הראשון בבידור", תמיד עם מעשים טובים.
התחנה הבאה היא ערוץ 10. המנכ"ל מודי פרידמן מוכן להמר. עבור קשת הייתה זו נקודת מבחן כזכיינית מול ערוץ צעיר עם פוטנציאל הצלחה. עבור טופז הכל היה אישי לחלוטין.
בבוקר עליית תוכניתו הוא שולח זר פרחים לביתו של אבי ניר, אליו מצורף פתק, "שהטוב בינינו ינצח". קשת שידרה מולו את טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה, נקי מפרסומות.
טופז הביא רק מעט יותר משבעה אחוזי צפייה בתוכנית הבכורה. אחרי כמה תוכניות פרידמן קורא לו לחדרו ואומר לו בפניו שהקסם חלף, שיפנים. טופז לא סלח לניר על הקרב הזה.
שלוש שנים חלפו מאז, וטופז לא מצליח לחזור למסך. בכל הזמן שחלף, בן ציון ממשיך לשכנע את טופז לפרוש בשיחותיהם השבועיות. הוא יגיד לו שהוא לא רלוונטי, שהגיע הזמן לנשום אוויר, לטייל בעולם.
הבדרן משעין לחי על יד, מגלגל בראשו את ההצעה ומסביר שהוא פשוט לא יכול, שאין אפשרות שבה הוא לא יהיה בטלוויזיה. בן ציון ממשיך לכתת רגליים ונאלץ לספוג את גלגולי העיניים של הראשים. "דודו טופז? עזוב אותנו ממנו", הם אומרים לו.
טופז נהפך לא צפוי. הודעות SMS בשלוש לפנות בוקר שנמתחות על פני ארבעה מסכים. "אאוריקה!", הוא כותב, "יש לי את זה! תוכנית שתביא 30 אחוז רייטינג".
בכל מסרון כזה הוא מפרט את עלות ההפקה ואת הרעיון שמאחורי הפורמט. בדרך כלל זה "לעשות לאנשים טוב". הוא איתר עורכים ומפיקים שעבדו איתו בעבר, שבינתיים עברו למחוזות אחרים. "יש לי שלאגר, חבל לך על הזמן", הם כבר למדו לחקות את השיחות האלה, "דבר כזה עוד לא היה". הראשון בבידור הפך לאחרון סוכני המכירות.
והם קובעים איתו פגישות, כי לא נעים. וכשהם נפגשים מתגלה פרזנטור שמנסה לדחוף שטיקים שפג תוקפם. "כאילו מישהו עשה OFF לקסם האישי שלו", הסביר זאת מפיק בכיר השבוע, "מ-2004 הוא נראה פחות ופחות טוב. מספר כל הזמן כמה האנשים היום בטלוויזיה הם חארות, כמה הוא פגוע".
בשנת 2007 הוא מגיע גם למפתן ביתו של איתן אבוט מחברת ההפקות "אבוט-רייף-המאירי". השניים מכירים עוד מימיו של אבוט ב"מימד". דודו מגיע הפעם עם רעיון לשעשועון בשם "מלחמה". אבוט מסכים לצאת לדרך, וטופז מבקש גם להנחות.
אבוט, איש תעשייה ותיק, מסכים, אך מעמיד תנאי מוקדם - אם הזכיינים לא רוצים אותך כמנחה, אתה נסוג. אלמלא טופז לא היה נעתר, חברת ההפקה לא הייתה מסכימה להיכנס לדיל.
אבוט יצא לפגישות בכל אחת מהזכייניות, לרוב בלי טופז. בערוץ 10 אמרו שהפורמט לא יושב נכון באף שעה. ברשת אמרו כי יש פרויקטים אחרים שצריך לקדם. בקשת דווקא הביעו עניין רב יותר וביקשו לעשות שינויים בפורמט.
טופז נעלב. כדי להוכיח לתעשייה המקומית את גדולתו הוא יצא לחו"ל. בלי ליידע את אבוט, מגיע טופז לפגישה ברשת האמריקאית פוקס, ולפגישה נוספת בהולנד, לדבריו במשרדי ענקית התקשורת "אנדמול". ההולנדים מחייכים בנימוס ומבטיחים להיות בקשר. טופז עדיין מחכה.
לפני תשעה חודשים בן-ציון ויתר על טופז. הוא שלח לו מכתב מנומס שבו כתב כי הוא לא מעוניין להמשיך יותר בקשר כי טופז איבד שליטה על עצמו ועל רעיונותיו. עכשיו נותר טופז חשוף לתחושות שפיתחה כלפיו התעשייה שגדלה על ברכיו.
הוא בהיסטריה: מדי יום מתקשר לבכיר כלשהו בתעשייה. בעיקר שולח מסרונים. "יש לי רעיון אדיר". כשהוא לא מקבל תשובות הוא זועם ושולח עוד SMS ועוד אחד. הוא מתחיל תמיד מהבכירים, אך לא מוותר על הדרגים הנמוכים יותר, מנצל כל הזדמנות. גם בן ציון ממשיך לקבל טלפונים, גם גלעדי.
השיחות שנמשכו שעות התקצרו לדקות ספורות. הוא מציע שעשועון לקשת, תוכנית לייט-נייט "שתעשה טוב לאנשים" לערוץ 10, ריאליטי "מי רוצה להיות מפורסם" לרשת.
הוא מתקשר לאבי ניר, מבקש להציע, וניר מפנה אותו לצינורות המקובלים, דרך סמנכ"ל הפיתוח רן תלם. כך גם שעתיים לפני התקיפה. תלם נפגש עם טופז אחד-על-אחד שלוש פעמים. כולן לאחר התקיפה של ניר. בחלק מהפגישות הוא אף מגיע למשרדי קשת. הפרויקט מתקדם בענייניות, ונעצר רק לפני שבועיים. פגישה נוספת נקבעת ל-4 ביוני.
לפני שלושה חודשים הוזמן טופז להתארח בתוכניתם של חנוך דאום והפסיכיאטר שלו אילן רבינוביץ' בגלי צה"ל, "שעת נפש". אחרי הפגישה הוא יוצא עם דאום, סמנכ"ל אסטרטגיה ברשת, למסעדת הבראסרי בתל אביב.
דאום, ששומע שמועות על קשר של טופז לתקיפתו של ניר, יוזם צילום סרט על חייו. הוא מזהה אצל טופז את הכמיהה למסך ומסביר לו: זה מה שיחזיר אותך.
שלוש שעות נמשכה הפגישה. טופז מציע רעיון לפורמט וגונז אותו - אחת לכמה דקות. מניח את הראש על השולחן, נעלם ושוב חוזר.
למחרת דאום מגיע לרשת ודוחף את הסרט. שירה מרגלית, המשנה למנכ"ל, נכנסת לתמונה, אם כי היא מסתייגת. מרגע שהוא מתוודע אליה, טופז מבין שהיא הכרטיס שלו חזרה לרשת. הוא שולח לה מסרים שהסרט הזה הוא "רק התחלת היחסים עם רשת".
מרגלית מצמצמת מגע, נרתעת מעט. טופז ממשיך לשלוח מסרונים, רק אחרי התקיפה היא רואה בהם איום.
אילן שושן, מכר ותיק של טופז, נבחר להיות במאי הסרט. העובדה שהסרט מיועד לערוץ 2 מונעת מטופז להצטלם לתוכניתה של אושרת קוטלר בערוץ 10, לכתבת קידום לספר שכתב. לאחר שלושה שבועות של מגעים הוא מודיע שלא יגיע. רכזת התוכנית בערוץ 10 זועמת עליו.
"את לא מבינה", הוא אומר לה, "אני בן 62, אני חייב להיות בטלוויזיה. אני לא יכול לוותר על הסרט הזה. אני חייב להיות על המסך".
חודש וחצי חלף מאז עצר אחד מבכירי הטלוויזיה המסחרית בישראל עם רכבו ליד טופז המתהלך ברחוב, לשאול בשלומו. הוא לא ציפה שיום למחרת תחכה לו הודעה מדודו על המשיבון.
"חייבים להיפגש דחוף", הוא אומר, יש לו רעיון. נקבעת פגישה בבית קפה, ודודו מציע עוד פורמט. אל תשלמו לי, הוא אומר, רק בונוס על הרייטינג. הבכיר מכיר את תרגולת הדחייה. הוא מביע עניין, מבטיח לחשוב על זה, להתייעץ - ונעלם.
בינתיים ממשיך טופז להפיץ פורמטים. אבי ארמוזה מנסה למכור בעולם את "מלחמה", פורמט השעשועון של טופז ואבוט. ענקית השידור האיטלקית "מדיה-סט" מביעה עניין בתוכנית.
כשארמוזה מתקשר לטופז ומספר לו על ההתפתחות, מסביר לו טופז שהוא המשיך הלאה, שיש לו פורמט אחר בראש. לפגישה שהם קובעים מגיע טופז עם בנו, ועם אילן שושן שממשיך לצלם את הסרט.
בפגישה הוא מספר על הרעיון שלו לריאליטי בו יתחרו מתמודדים רק על האפשרות להיות מפורסמים. ארמוזה מאזין ברוב קשב לפורמט שמציע גם בנו של טופז, עומר, בן 16. הוא חושב שמבחינה מקצועית מדובר בפורמט מנצח.
בפגישה עם האיטלקים, בסוף אפריל, טופז היה במיטבו. הפרזנטציה הייתה ללא רבב. אך האיטלקים נעלמו. הם אמרו שצריך לעשות עוד התאמות, ובכלל עכשיו זו תקופה בעייתית. טופז דורש מארמוזה להציב דד-ליין: אם לא יענו עד סוף אותו שבוע, הם לא יקבלו את הפורמט, אמר לו.
מדי יום הוא שולח מסרונים. מברר, תוהה, מציע אלטרנטיבות. ב-SMS האחרון הוא מתנצל בפני טופז, ואומר שברומא ישובו לדון ב"מלחמה" שלו רק בספטמבר. טופז לא עונה יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
