המחדל: כך היתל משה בן-איבגי בפרקליטות
רגע לפני ההחלטה בעניין הסגרתו מארגנטינה, הצליח רוצח נהג המונית דרק רוט להטעות את העיתונות ובתי המשפט בדרך אל החופש
בפרקליטות בארץ הבטיחו למשפחת רוט שיעשו הכל כדי להביא את רוצח אביהם למאסר בישראל. אולם מתברר שלמרות שהארגנטינאים הציעו להסגירו כבר לפני כשנתיים, ועל אף שהפרקליטות שכרה פרקליטת צמרת ארגנטינאית בצעד תקדימי ובמטרה לנסות ולקדם עניינים, בן-איבגי שוב חמק מכולם כמו צל. כמו שזה נראה כרגע, בן-איבגי, בפעם המי יודע כמה, שוב שולח אצבע משולשת מלווה בגיחוך לעבר מאמצי הפרקליטים הישראליים ולעבר המשפחה שהפך, באכזריות בלתי נתפסת, למשפחה שכולה.
על הבריחה האחרונה של בן-איבגי יודעים במשרד המשפטים הישראלי כבר מספר ימים, לאחר שבן-איבגי הפר את תנאי השחרור שבהם הוא נתון. בן-איבגי אמור להתייצב בבית המשפט הארגנטינאי אחת ל-20 יום, אולם בפעם האחרונה שבה היה אמור להירשם שם הוא פשוט נעלם.
נציגי רשויות החוק שנשלחו לביתו הבחינו בסימנים מחשידים והבינו מיד כי הוא נמלט שוב. בעקבות זאת הוצא על ראשו צו מעצר בינלאומי של האינטרפול, בתקווה שניתן יהיה לאתרו ולהסגירו מהמקום אליו נמלט.
למרות זאת, הגורמים הרשמיים בישראל שמרו על הפרשה בסוד במשך התקופה הזו ולא עדכנו בה אפילו את בני משפחת רוט. רק לאחר שמידע על הבריחה הגיע לידי המגזין, ובעקבות פנייה שלנו למשרד המשפטים, הוחלט לעדכן את המשפחה לראשונה והפרשה דלפה באמצעות עורך דינה לאמצעי התקשורת כולם.
אגב, בן-איבגי, כך מתברר, מתעתע לא רק ברשויות אלא גם בעיתונאים בישראל. לאחרונה התראיין עורך דינו של בן-איבגי, גיליירמו גרילו, לעיתון ידיעות אחרונות. בכתבה, שתיארה את חייו החדשים כביכול של בן-איבגי - או בשמו החדש משה שגיא - נכתב כי הוא חי כיום בשכונת פאר בבואנוס איירס, עובד כמנהל הסניף המקומי של חברת ווסטרן יוניון
בן-איבגי, כך ניסתה הכתבה להציג, חי חיי נוחות, לובש בגדי מעצבים ועונד שעון רולקס על ידו. "משה אהב מאז ומתמיד את החיים הטובים", הצהיר עורך דינו בביטחון, "הוא עכשיו רגוע יותר ושלו. אפילו השמין. הוא התברגן. מצב רוחו טוב והוא די אופטימי".
היום ברור לכל הגורמים הרשמיים בישראל שלבן-איבגי יש סיבות להיות אופטימי - אבל שונות בתכלית. גורם משפטי הודה אתמול באוזני המגזין כי אין להם ספק שאותה כתבה נועדה לספק לבן איבגי אליבי מושלם ולטשטש את נסיונות הבריחה שלו. העיתונאים, כך נדמה, בלעו בקלות את הפיתיון.
כפי שזה נראה כרגע, בשעה שהכתבה פורסמה כבר ארז בן-איבגי את חפציו ותכנן את נתיב ההימלטות מהכרעתו של בית המשפט העליון בארגנטינה בערעור על ההחלטה שלא להסגירו לישראל. ערעור כזה, אם היה מתקבל, היה יכול לשלוח אותו ללא מעט שנים נוספות מאחורי הסורגים בארץ - ואת הסיכון הזה בן-איבגי לא היה מוכן לקחת.
אבל בריחתו של בן-איבגי וצו המעצר הבינלאומי שהוציא האינטרפול על ראשו מסמלים בעצם רק את הקצה הזמני של סאגה ארוכה שעיקרה מאמציה של המחלקה הבינלאומית להביא להסגרתו של מי שפעם אחר פעם עושה צחוק מהמשטרה, מהפרקליטות ומשאר הרשויות בישראל.
את הבריחה הראשונה ביצע בן איבגי לפני כחמש שנים כאשר נמלט לארגנטינה במהלך חופשה מהכלא. עשר שנים קודם לכן הורשע יחד עם חברו, ארבל אלוני, ברצח נהג המונית דרק רוט ז"ל והשניים - אז בני 14 נידונו ל-16 שנות מאסר. אבל למרות ההד הנרחב לו זכתה הפרשה, השניים לא ממש ניסו לחזור למוטב ובמהלך אחת מחופשותיהם מהכלא ביצעו שוד ונידונו לעונשי מאסר נוספים. זה, למעשה, היה המחדל הראשון בפרשה: על אף העבירה שביצע בן-איבגי, בשב"ס המשיכו להוציא אותו לחופשות.
בשנת 2003 הגיעו לידי המשטרה התרעות לפיהן חבר בן-איבגי לאחת ממשפחות הפשע והוא מתכנן לברוח. עקב כך הוחלט להפסיק את חופשותיו. אך לא אדם נחוש כבן-איבגי יוותר. ניסיון ראשון שלו לשלוח מכתב לשופט אברהם טל שבו הסביר כי הוא רוצה לצאת לחופשה כדי להתייחד עם מי שהייתה חברתו - כשל, לאחר שהנושא נבדק ונמצא כי בן-איבגי והבחורה כלל אינם בקשר.
בצר לו, פנה בן-איבגי לתקשורת והכחיש שבכוונתו להימלט: "אני לא חושב לבקש קיצור עונש או כל מיני דברים כאלה", אמר. "כל דקה בכלא מגיעה לי. ברור שאני מחכה לשליש המגיע לכל אחד, אבל זה ייקח עד הרבה שנים".
הלחץ עבד. בן-איבגי קיבל את חופשותיו בחזרה וזמן קצר לאחר מכן, במהלכה של אחת מהן, נמלט מבית אמו היישר לחופי הזהב של מקסיקו בעזרת דרכון מזויף. במקסיקו חבר בן-איבגי לעבריין ארז אקרישבסקי שנמלט גם הוא מישראל, ולאחר נדודים ביבשת הלטינית התמקמו השניים בארגנטינה.
באוקטובר 2004 פשטה משטרת ארגנטינה על וילה בבואנוס איירס והצליחה לעצור את בן-איבגי ואקרישבסקי. מיד עם היוודע דבר מעצרם של השניים, ביקשה המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים את הסגרתם לישראל - למרות שבין שתי המדינות אין הסכם הסגרה.
בקשת ההסגרה המקורית אושרה, אולם עד מהרה התברר שגיל האחריות הפלילית בארגנטינה הוא 16 ולכן הסכימה ארגנטינה להסגיר את בן-איבגי רק בגין עבירת השוד שביצע בישראל, ולא בגין מעשה הרצח. בנוסף, עורכי דינו של בן-איבגי ניצלו את חוסר הבקיאות הישראלית וטענו שבקשת ההסגרה שהוגשה על ידי הפרקליטות הייתה חתומה על ידי משרד ממשלתי ולא על ידי ערכאה משפטית, כנדרש.
בתחילה אמנם דחה בית המשפט המחוזי בארגנטינה את הטענות הללו ואישר את ההסגרה, אולם לאחר שעורך הדין של בן-איבגי פנה לבית המשפט העליון - התהפך הגלגל ובית המשפט קיבל את הטענה והעניק לישראל 30 יום להגיש בקשה מחודשת.
למרבה הצער, גם במקרה זה לא עמדה ישראל במסגרת הזמנים שנקבעה לה, התמהמהה ולא הצליחה להחליט האם להיענות להצעת בית המשפט. כשכבר החליטה להיענות - זה היה מאוחר מדי. הארגנטינאים חזרו בהם מהסכמתם להסגיר את בן-איבגי לישראל ובמרץ 2007 הוא יצא לחופשי, לדאבונם של בני משפחת רוט.
לאחר שלושה ימים של שכרון חושים באוויר הפתוח הוא נעצר בשנית בעקבות ערעור שהגישה מדינת ישראל ושוחרר בתנאים מגבילים שחייבו אותו, כאמור, להתייצב אחת ל-20 יום בבית המשפט. מאז המשיך להתנהל הדיון בתהליך הערעור שהגישה ישראל והוא היה אמור להסתיים בשבועיים הקרובים.
אגב, כבר לפני כחצי שנה נמלט מארגנטינה, מתחת לאפה של הפרקליטות, גם אקרישבסקי - חברו של בן-איבגי אשר תהליכי הסגרה זהים התנהלו גם נגדו. אולי זה היה צריך להדליק נורה אדומה אצל מישהו, אבל זה לא קרה. עד שבישראל יתעשתו, ממשיך בן-איבגי בינתיים לחתור אל עבר החופש ולרשום עוד ניצחון כואב וציני במיוחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
