נוקאאוט לטבע: התחנה הבאה - נחל יתלה
הקרב על תוואי קו הרכבת לירושלים מגיע לסופו, אבל אף אחד לא פתח בקבוקי שמפניה. הרי לכם דיסוננס ישראלי: היום שבו הרכבת תטוס מתל אביב לירושלים ב-30 דקות יהיה יום חג, אבל הדרך אליו עוברת ביום אחר, הרבה פחות שמח - היום שבו הדחפורים יעלו על הרכס היפהפה שבהרי ירושלים
נחל יתלה. לכו לטייל, מהר מהר לפני שייגמר צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע
הרי לכם דיסוננס ישראלי: היום שבו הרכבת תטוס מתל אביב לירושלים ב-30 דקות יהיה יום חג, אבל הדרך אליו עוברת ביום אחר, הרבה פחות שמח-היום שבו הדחפורים יעלו על הרכס היפהפה שבהרי ירושלים, והשבילים ההרריים יכוסו בטון כדי לאפשר גישה לכלים הכבדים.
סיפורה של הרכבת המהירה לירושלים לא עושה כבוד לדרך שבה מטופלים פרויקטים לאומיים בישראל. את ההחלטה לקדם את הקו קיבלה הממשלה בתחילת העשור. הרכבת הראשונה תעלה על המסילה, במקרה הטוב, בעוד 6 - 7 שנים.
יחס עוין לארגוני הסביבה
העיכוב, תתפלאו, לא קשור להתנגדות ארגוני הסביבה, אלא נובע מכך שבאמצע הדרך-אחרי שהושקעו מיליארדים, נמתחו פסים והוקמו גשרים-ממשלת ישראל נמלאה הרהורי חרטה וביקשה לבחון מחדש את עמדתה בעניין הקו. הממשלה נזקקה לשנתיים ארוכות שבמהלכן הוקפאו העבודות כדי להגיע למסקנה המתבקשת שרכבת כזו, בכל זאת, טובה למדינה.
היחס העוין והספקני של הממשלה, בראשות האוצר, הוא הסיבה העיקרית לכך שהרכבת התבצרה בעמדתה מול ארגוני הסביבה. ברכבת מודים בלחש שהחלופה שהוצעה על-ידי רשות הטבע והגנים לא רק ישימה, אלא גם טומנת כמה יתרונות, בוודאי מההיבט הסביבתי.
אלא שלחלופה הסביבתית יש חיסרון אחד גדול: היא מחייבת חזרה לשולחן התכנונים, שהיתה מעמידה בספק את קיומו של הפרויקט כולו. הרי בדיוק להזדמנות כזאת אורב האוצר והוא עלול היה לנצל אותה כדי לדאוג שהרכבת לא תיסע לשום מקום.
קשה להאמין, אבל ככה מתקבלות החלטות בישראל: התוכנית של הרכבת אושרה לא משום שהיא טובה יותר, אלא משום שאותה אפשר לקדם כאן ועכשיו בלי שהאוצר והממשלה ישימו רגליים. יד ימין ויד שמאל לא מסתדרות והטבע חוטף נוקאאוט. בנסיבות האלה מומלץ לשוחרי ארץ ישראל לעשות רק דבר אחד: לטייל בנחל יתלה, מהר מהר לפני שייגמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
