נאום הפרידה של רמון, והחרטה של ריבלין
חיים רמון נפרד מהכנסת בנאום מאכזב וצבוע, היו"ר ריבלין תוקף את רה"מ נתניהו בראיון למעריב אולם ממהר להביע התנצלות. הנבחרים
רמון בחר להקדיש את נאום הפרידה לאידיאליזציה של ההווה וכמעט לדה-לגיטימציה של העבר. "בכל פעם אני שומע אנשים שמתרפקים על העבר. איזה טוב היה, וכמה נפלא היה פה לפני דור. הנוסטלגיה המזויפת הזו נשפכת מכל עבר ומתארת אידיאל שלא היה ולא נברא", אמר. אני הייתי שם, סיפר רמון לחברי הכנסת שהאזינו לו בקשב רב, וזה לא היה כך.
"כל פעם אני שומע אנשים כולל ח"כים מתרפקים על העבר. איזה דור היה. איזה נפלא היה פה לפני דור. כמה זה היה שמח נפלא לפני שהגענו. הכל היה זך וטהור ונקי. אני הייתי אז. ואספר לכם באמת מה היה אז לעומת היום. איך הייתה אז הכנסת. מה התחולל בה. איך נראתה. מה קרה. מי היו חברי הכנסת".
"באתי לכנסת במאי 1983. חברי כנסת היו באים לכנסת ועובדים בכל מיני מקומות. מוזר, נכון? היו עורכי דין, היו שמאים, היו אנשי עסקים. היו חברי דירקטוריונים. היום אפילו חבר דירקטוריון הפועל
"היו מגיעים לפה חכ"ים בסביבות גיל חמישים ומקבלים פנסיה תקציבית של 5 אחוז לשנה. בעשור היית עושה פנסיה מלאה. כל מיני טריקים שאבותינו הפרלמנטרים המציאו. ניגוד עניינים? לא היה דבר כזה. אפילו לא היה בחיתולים של החיתולים".
"נסיעות לחו"ל מי בכלל חשב לבקש אישור. תנאי הבריאות של הח"כים היו מפליגים, בלתי מוגבלים. לא עלה על הדעת להקים אותה שיהיו כללי אתיקה. זה לא לפני 200 שנה. אני הייתי שם".
וכך המשיך רמון לחבוט בכנסות הקודמות ולהוציא את דיבתן רעה: "אחר כך אומרים היו ענקים. כל אחד היה ענק. נפילים. ענקי רוח. אנשי מוסר אחד אחד. תרדו למטה לתמונות במסדרון יש מעטים מאוד, מתי מעט שהטביעו איזה שהוא חותם. בכלל לא באו לעבוד".
"כשהבית הזה נבנה חדרי הח"כים נקראו חדרי מנוחה. ח"כ היה בא למליאה והולך לנוח בחדרו עם עוד ח"כ. בלי עוזרים בלי שום דבר. התפיסה לא הייתה לעבוד. אלא אתה בא למליאה והולך לחדר מנוחה. רוב הח"כים היו מכונות הצבעה אוטומטיות".
לעומת זאת מצא רמון לנכון לשיר שיר הלל לכנסות האחרונות. "תבדקו, תעשו מחקר קטן ותשוו כנסת אחרי כנסת, ותראו שהכנסות האחרונות, גם בהשכלתם של הח"כים, גם במסירותם, במעורבות שלהם, הן עשרות מונים יותר טובות מהעבר".
"הדבר המרכזי שאני יכול להגיד לכם זה שאל תרגישו רגשי נחיתות. התגלגלה לידיכם זכות גדולה להיבחר ולשרת את הציבור. שרתו אותו ללא פחד, ללא מורא, ללא משוא פנים", אמר לחבריו.
למה מציירים את הכנסות הללו כשחורות משחור ואת העבר בצבעים זוהרים שאל רמון ונתן את התשובה: "יש לי רק חשד, לא וודאות. אולי אני קצת פרנואיד. אולי הדה-לגיטימציה של הבית הזה, של בית הנבחרים הזה, הנבחרים על ידי העם, הריבון, היחידי שאין בלתו, שבלעדיו אין קיום לדמוקרטיה בישראל, אולי כי מי שלא נבחרו ומי שלא העמידו עצמם למבחן הבוחר, נהנים מהדה-לגיטימציה הזאת. וככל שהנבחר יותר חלש יכולת המשילות שלו יותר קטנה ומישהו אחר מושל. כי יש משילות".
"הדבר המרכזי שאני יכול להגיד לכם זה אל תרגישו רגשי נחיתות. התגלגלה לידיכם זכות גדולה להיבחר ולשרת את הציבור. שרתו אותו ללא פחד, ללא מורא, ללא משוא פנים. אתם אלה שנבחרתם לעשות. אתם אלה שנבחרתם למשול. אף אחד אחר. הם יכולים להיות ביציע אבל אתם על המגרש".
"אתם תחליטו, אתם תחוקקו, ואל תתנו לאף אחד להחליף אתכם בשום דרך כי רק אתם קיבלתם את המנדט". ובשולי הנאום נזכר פתאום שגם לו היה חלק קטן בדימוי הירוד של הכנסת, בגלל אותה "טעות" שהוא מצטער עליה.
רמון הלך כמובן מקיצוניות אחת לשנייה. את הכנסות הקודמות תאר בצבעים שחורים ואת הכנסות האחרונות בצבעים וורודים. אבל הוא לא צריך להרחיק לכת. די עם נזכיר לו את שמותיהם של אברהם הירשזון, שלמה בניזרי, ידידו כאח לו אריה דרעי, אהוד אולמרט, יחיאל חזן, מיכאל גורלובסקי, עמרי שרון, נעמי בלומנטל, יאיר פרץ.
אותם "תפוחים רקובים", כפי שכינה אותם פעם רובי ריבלין, לצד פרסומים על התנהלות אישית של חברי כנסת, כל אלה הבאישו את ריחו של הבית בכנסות האחרונות והרוויחו "ביושר" את ריסוק מעמדה של הכנסת עד כדי שפל חסר תקדים, שפל שגם הוא בהתנהלותו האישית תרם לו לא מעט.
עכשיו רמון פורש לעשות לביתו ומבטיח לחזור. כדי לשמור לעצמו את האופציה הפוליטית הוא יכהן כיו"ר מועצת קדימה. למה לו לבזבז ארבע שנים במדבר האופוזיציוני? הוא ילך לעשות קצת כסף ובבחירות הבאות אולי קדימה תזכה בשלטון והוא יחזור בגדול. דפוס התנהגות שמזכיר את ביבי ואת ברק.
יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין הוא אדם אמוציונאלי ורגשן. אין לי ספק שאם היה חי בפולין של המאה ה- 19 או ברוסיה הצארית סכסוכים שלו היו מסתיימים בהזמנה אבירית לדו-קרב.
ריבלין נוטה לעיתים להיסחף בסערת רגשותיו למחוזות שהוא לא תכנן ולא רצה בהם מלכתחילה, אבל זה גם סוד קסמו של האיש, שמגיע לא אחת בנאומיו לסף דמעות וגרונו משתנק.
ריבלין מאמין באמת ובתמים שנתניהו בסדרת חוקי המשילות שהוא מבקש להעביר במליאה, ובראשם חוק מופז, מפעיל מהלך כוחני, דורסני, אנטי דמוקרטי ואנטי פרלמנטרי. גם המחזה הזה של חצי כנסת מושבתת בגלל מחאת האופוזיציה עלה לו בבריאות.
ריבלין לא יכול היה לראות כיצד בית הנבחרים קורס לנגד עיניו. כשחברי האופוזיציה הכריזו על מחאתם ועזבו כאיש אחד את האולם פנה אליהם ריבלין בתחינה: "חוסו על הדמוקרטיה".
את הכעסים הוא שחרר בראיון למוסף סופשבוע של מעריב בו שפך את מה שיש לו בבטן על נתניהו. הריקושטים שלא אחרו לבוא ומתקפת הנגד של לשכת ראש הממשלה גרמו לו להבין שאולי הוא הרחיק לכת במהומה המתוקשרת שיצר עם נתניהו, והוא פרסם התנצלות ג'נטלמנית, התנצלות שתסייע לכל הצדדים לרדת מהעץ.
ריבלין ינסה לגרור את ההצבעה על חוק מופז ממש עד לסיום המושב ואז בפגרה יוכלו כל הצדדים לנוח ולהירגע. האופוזיציה תנסה לעשות קולות של מחאה אבל גם להם ברור שלא יוכלו להטיל וטו בלתי מוגבל על יוזמות חקיקה של הממשלה.
עושה רושם שגם ההתגוששות הפומבית בין ריבלין לבין היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין, יצאה מכלל שליטה. ריבלין הכניס לה כהוגן במכתב חריף שבו ניגח אותה על שהרהיבה עוז לצאת נגד החלטתו להעניק נהג צמוד לח"כ משה מוץ מטלון.
אלשטיין הוכיחה שהיא לא פרייארית ושלחה לריבלין, בתפוצת נאט"ו, מכתב תגובה חריף שבו האשימה אותו בפעולות המנוגדות לחוק, לא דבר של מה בכך, מה גם שהיא מגובה גם בהחלטה של ועדת גרונאו, הוועדה החיצונית העוסקת בתנאי עבודתם ושכרם של חברי הכנסת.
ריבלין כבר הודיע על הקמת ועדת איתור למציאת מועמדים חדשים לתפקיד היועץ המשפטי לכנסת. הוא מייחל ליום שבו כף רגלה של אלשטיין לא תדרוך בכנסת. ריבלין העדיף בעבר ומעדיף גם בהווה לראות על כס היועץ המשפטי לכנסת אישיות כמו פרופסור סוזי נבות. עד אז נראה שטוב יהיה לו לריבלין אם יוריד את גובה הלהבות כי כשמשחקים באש לפעמים גם האצבעות שלך נכוות.
לכל מי שתהה לאן נעלם לאחרונה יושב ראש ועדת החוקה, ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו), התשובה נמצאת באתר הכנסת. צריך לעבוד קשה כדי למצוא באתר את דו"ח המשלחות לחו"ל של חברי הכנסת, כפי שמאושר על ידי ועדת האתיקה.
מסתבר שבין ה-30-23 ביוני 2009, ביקר רותם באיים הקאריביים כאורח "ארגון ידידי הקאריביים". זו בשורה מאוד חיובית. טוב לדעת שלקאריביים יש ידידים בישראל ועוד יותר טוב לדעת שלנו יש ידידים באיים האקזוטיים האלה.
שם, מתחת לעץ קוקוס ועם כוסית פינה קולדה אפשר לחשוב בראש נקי על מועמדים ראויים ממועמדותו של השופט משה דרורי, עליו המליץ למשרת שופט בבית המשפט העליון. המועמדות ירדה ככל הנראה מהפרק בגלל התנגדותו המפתיעה של חבר הוועדה, השר גלעד ארדן.
ח"כ דני דנון (ליכוד), אחד מחברי הכנסת הצעירים והשאפתנים של סיעת הליכוד, מופקד על תיק הגאווה הלאומית. השבוע הוא פנה לכל חברי הבית בקריאה להחרים את קבלת הפנים המסורתית שעורך שגריר ארצות הברית בישראל, בביתו המפואר, לכל המי ומי במדינה לרגל יום העצמאות של ארצו.
הסיבה: התערבות ארצות הברית בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. כמובן שהפניה נפלה על אוזניים ערלות ובראש המתייצבים על המדשאה בבית השגריר היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בכבודו ובעצמו.
אבל דנון לא הסתפק רק בכך. כדי להגביר עוד יותר את הגאווה הלאומית, יזם הח"כ הצעיר הצעת חוק לפיה יוטבע סמל המדינה על כל אחד מעשרות אלפי כלי הרכב הממשלתיים. להערכתו אזרחי ישראל לא יוכלו להישאר שווי נפש למראה רכב ממשלתי עם סמל המדינה ואין ספק כי הדבר ירומם אצלם את תחושות הגאווה הלאומית.
נא להמתין לטעינת התגובות
